הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 28248-08-15

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעת

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלברק

נגד

הנתבע
איציק בן חמו ת.ז. XXXXXX585
ע"י בא כוחו עו"ד מטירני

פסק דין

1. בפני תביעה לסילוק יד ממקרקעין, בטענה שהנתבע נמצא בנכס ללא כל זכות בדין וללא כל הסכם.

2. התובעת, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "התובעת") מבקשת להורות לנתבע, בן חמו איציק (להלן: "הנתבע"), לפנות את דירת המגורים המצויה ברח' אנה פרנק, בשכונת רמת צבי 207/1, זכרון יעקב, הידועה גם כגוש 11308, חלקה 47, תת חלקה 1 (להלן: "הדירה").
תמצית טענות הצדדים
3. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת השכירה את הדירה לעליס בן חמו ז"ל, בחוזה שכירות מיום 30.10.75. ביום 9.12.14 נפטרה עליס בן חמו, ובנה, הנתבע, פלש לדירה ללא כל זכות שבדין.

4. התובעת טוענת כי, הנתבע פנה למשרד השיכון בבקשה להכיר בו כדייר ממשיך עפ"י הדין. בקשתו נדחתה, מהסיבה שאינו עומד בקריטריונים המזכים: הוא לא התגורר בדירה ביום 1.8.09, וגם לא תקופה רצופה של 4 שנים טרם פטירת הדיירת, והוא גם אינו זכאי לדיור ציבורי. על כן, לטענת התובעת, הנתבע אינו זכאי להיכלל בהגדרת "דייר ממשיך".

5. הנתבע, לעומת זאת, טוען שאימו התגוררה בדירה ברצף מאז יום קבלת הדירה, ועד ליומה האחרון, למעט לשלושת השבועות האחרונים לחייה, בהם היתה מאושפזת במרכז הרפואי "שוהם", וקודם לכן כחודש שבו הייתה מאושפזת בבית החולים האיטלקי, בשל מחלת הסרטן בה לקתה.

7. הנתבע טוען כי הוא התגורר בדיר ה עם אימו מאז שנולד ועד עצם היום הזה, למעט במשך מספר תקופות:
א. בשנת 1992 ועד לשנת 2000, הנתבע התגורר עם משפחת אומנה.
ב. בשנת 2003 ועד לשנת 2004, הנתבע התגורר בהרצליה, אצל אחיו.
ג. בחודש ספטמבר, בשנת 2008, שהה אצל חברתו דאז בהונגריה, למשך שבועיים.
ד. בחודש נובמבר, בשנת 2008 ועד לחודש ינואר, בשנת 2009, שהה אצל חברתו דאז, בהונגריה.
ה. ביום 20.5.09 ועד ליום 25.8.09, שהה אצל חברתו דאז בהונגריה.
ו. בין השנים 2011-2012, טס הנתבע כ-4 פעמיים, לתקופה של כשבועיים להונגריה, לבקר את ביתו.

8. לטענת הנתבע, אין בכל התקופות הללו משום קטיעת רצף מגוריו בדירה. לכן, לטענתו, בהתאם לנוהלי משרד הבינוי והשיכון, ועל פי כל דין רלוונטי, הוא בעל זכויות כ"דייר ממשיך" כבנה של עליס בן חמו, שהייתה "דייר חוזי". לחילופין טוען הנתבע כי הוא זכאי להיות "דייר ממשיך", משום שהתגורר בדירה עם אימו לכל המאוחר משנת 2004.

9. בנוסף טוען הנתבע שהוא ממשיך לשלם את דמי השכירות ואת יתר הוצאות הדירה, ברצף ובהתאם לדרישות התובעת, מאז פטירת אימו ועד היום.

דיון:
10. נטל ההוכחה ונטל השכנוע, בדבר עמידה בקריטריונים הנדרשים לשם הכרה בנתבע כדייר ממשיך, רובץ על הנתבע. לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בכל טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי הנתבע להרים נטל זה.

11. ביום 1/8/09, שהוא המועד הקובע לענייננו (ראה סעיף 5 לסיכומי התובעת וסעיף 4 לסיכומי הנתבע), הנתבע לא התגורר עם אמו המנוחה. במועד זה, ולמעשה מיום 20.5.09, היה הנתבע בהונגריה, כפי שעולה מעדות הנתבע עצמו.
די בכך כדי לקבל את התביעה.

12. יחד עם זאת, יש לבחון את טענת הנתבע, לפיה היעדרותו באותו מועד הייתה זמנית בלבד, ומ אחר שהוא התגורר עם אמו ברציפות משנת 2004, יש לראות אותו כמי שהתגורר בדירה גם במועד הקובע.
כפי שיובהר, גם דינה של טענה זו להידחות.

13. הוכח, שהעדרו של הנתבע ניתק את רצף מגוריו בדירה. הנתבע טס להונגריה ביום 20/5/09 ושהה שם למעלה משלושה חודשים, ועד ליום 25/8/09. במהלך התקופה הזו נשא הנתבע אישה, בנישואין אורתודוכסיים ובנישואין אזרחיים, והתגורר איתה בדירה אחת. ביום 8/8/09 גם נולדה לזוג בת.

14. מאחר שהנתבע עזב את הבית בעקבות נישואיו, הדבר מנתק את רצף המגורים שלו בדירת אמו, אף שמדובר בתקופה של מס' חודשים בלבד:
"לא ניתן לומר כי אדם העוזב את בית הוריו בעקבות נישואיו, עוזב באופן זמני, גם אם בדיעבד מתברר כי חזר להתגורר בבית הוריו. עזיבה בעקבות נישואין היא עזיבה מוחלטת כדי להעתיק את מרכז החיים למקום אחר בו נמצא בן הזוג או ביחד עם בן הזוג."
ת.א. (רמלה) 58885-03-11 עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שמואל (פסק דין מיום 13.12.05).
ת.א. (שלום חדרה) 66725-09-14 עמידר החברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' גזי (פסק דין מיום 5.4.16).

15. אמנם, הנתבע טען שהוא וזוגתו התכוונו לחזור להתגורר בארץ בדירה, אך אינני מאמינה לטענה זו.
ראשית, משום שהנתבע עצמו טוען ששובו לארץ לא היה מתוכנן, וכי הוא למעשה נמלט מהונגריה משום שחש שזוגתו עומדת לתבוע אותו, כפי שאכן קרה.
שנית, משום שעדות זוגתו, שטענה שמלכתחילה היא והנתבע התכוונו לגור בדירה, כלל לא הותירה רושם מהימן. קשה להאמין לעדותה בעניין זה כשהיא מודה שהייתה בדירה רק פעם אחת, וכי אפילו לא ידעה מי עוד מתגורר בה. בהקשר זה אציין כי יש לזכור, שמאחר שלנתבע ולעדה יש בת משותפת, ברור שיש לעדה אינטרס ברור בתוצאות התובענה ובכך שלנתבע, אבי ביתה, תינתן זכות מגורים בבית. נתון זה בהכרח משליך על המשקל שניתן לייחס לעדותה.

16. העובדה שהאישה פעלה לקבלת אשרת עליה (נ/2), גם היא אינה מועילה, משום שאין בה , לכשעצמה, כדי ללמד היכן הי א הייתה מתגוררת לו עלתה בסופו של דבר לארץ.

17. לאור האמור עד כה, ומאחר שכפי שפורט לעיל, הנתבע לא הוכיח שהוא גר בדירה במועד הקובע, היינו ביום 1.8.09, הוא אינו יכול להחשב לדייר ממשיך.

18. למעלה מן הצורך, אציין כי גם לא שוכנעתי שהנתבע התגורר בדירה ברציפות במהלך ארבע השנים שקדמו לפטירת המנוחה, שהלכה לעולמה ביום 9.12.14.

19. הנתבע, שטען שהתגורר בדירה ברציפות בשנים שקדמו לפטירת אמו, הביא, בנוסף לתצהירו , גם את ה עדים הבאים: הגב' רות קדוש שעבדה אצל התובעת, את גרושתו, הגב' יהודית מורג'ה ויראג' ואת מר זוהר וולפוביץ'.

20. עדותה של הגב' קדוש לא הועילה כלל לתובע. העדה לא זכרה בכלל מועדים ותאריכים ולרוב השאלות שנשאלה השיבה כי אינה זוכרת.

21. עדותה של הגב' מורג'ה ויראג', גם היא לא הועילה לנתבע. אזכיר, שהעדה ציינה שהיא הייתה בדירה נשוא התביעה רק פעם אחת, באפריל 2009, לפני המועד הקובע. הביקור היה קצר עד כדי כך שהיא אפילו אינה יכולה לומר מי עוד התגורר בבית באותה עת . העדה אפילו לא ידעה לומר אם אחותו של הנתבע התגוררה באותו מועד בית עם ילדיה (עמ' 9 שו' 8-9). עדותה אינה יכולה אפוא להועיל לנתבע להוכיח שהוא התגורר בדירה ברציפות במהלך 4 השנים שקדמו לפטירתה של אמו.

22. עדותו של מר וולפוביץ' גם היא אינה מועילה לנתבע.
התברר, שמר וולפוביץ כלל אינו מדייק בזמנים. מר וולופוביץ' אישר שהנתבע התגורר עם אשתו בהונגריה, אך טען שמדובר בתקופה של כשנה (עמ' 11 שו' 13-16). בהמשך, כשהוצג לו תדפיס כניסות ויציאות של הנתבע מהארץ, שלפיו שהה הנתבע בחו"ל רק כ- 3 חודשים, ביקש לתקן את תשובתו הקודמת וטען: "אני מתקן כי בזמנים אני מבולבל קצת" (עמ' 11 שו' 26). מאחר שהעד מודה שהוא מבולבל בכל הנוגע לזמנים, וכפועל יוצא מכך תקופה של 3 חודשים הוא זוכר כשנה, ממילא לא ניתן לסמוך על עדותו בנוגע לתקופות אחרות (עמ' 11 שו' 5), ובכלל זה עדותו בדבר התקופות שבהן התגוררו בני המשפחה אחרים בדירה (למשל, עמ' 10 שו' 21).

23. נותרנו עם טענות הנתבע עצמו. הנתבע הודה, במכתב שצורף כנספח ה' לתביעה, שהוא עזב את הדירה והחל מסוף שנת 2009 לא התגורר בה. נתון זה מתיישב עם האמור בדוחות המעגל שצירפה התובעת. הנתבע טען שאין לסמוך על האמור באותו מכתב, משום ש המכתב נכתב בהמלצתה של הגב' קדוש. הגב' קדוש, שאותה זימן הנתבע להעיד מטעמו, לא אישרה דברים אלה בעדותה.

24. אם לא די בכל האמור עד כה, הנתבע, שטען שאחותו התגוררה יחד איתו בביתה של האם לאורך השנים שמ- 2009 ועד 2014 (עמ' 7 שו' 18-25), לא הביא את האחות להעיד מטעמו, ולא נתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה. הנתבע גם בחר שלא להביא איש מבני המשפחה האחרים, על מנת לתמוך בגרסתו כאילו התגורר בדירה בשנים שקדמו לפטירת אמו.

25. מכל האמור עד כה עולה שהנתבע כלל לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות שגר בדירה בשנים שלפני פטירת האם.
לפיכך, לא הוכח שהנתבע זכאי להישאר בדירה מתוקף היותו "דייר ממשיך".

26. אציין, שגם אם היה עולה בידי הנתבע להוכיח שהוא גר בדירה בשנים שקדמו לפטירת אימו, לא היה הדבר מועיל לנתבע. זאת, מאחר ש מעדות הנתבע עולה שבכוונת מכוון הסתירו הוא ואמו את דבר מגוריו בדירה, על מנת שאמו תקבל הטבות כספיות כאלה ואחרות מהתובעת. לכן, גם אם היה מקום לקבל את טענת הנתבע, לפיה התגורר בדירה בשנים שקדמו לפטירת אמו, אין לאפשר לו עתה להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר שהסתיר בעבר את מגוריו בה.

27. אני מקבלת את טענת עמידר בעניין זה, לפיה יש בתרמית כזו די כדי לשלול את הזכות ל"דייר ממשיך".

28. אני דוחה את טענת הנתבע, כפי שנטענה בפרוטוקול ( עמ' 6 ש' 17-21) ובסיכומיו (סעיפים 41-43). הנתבע מבקש למעשה לגלגל את האחריות על עצם הסתרת מגוריו בדירה, על התובעת, עמידר. אין לקבל טענות אלה של הנתבע. הנתבע היה אדם בגיר, בעת שביודעין שיתף פעולה עם אימו על מנת להונות את התובעת.

29. לטעמי, אין מקום לתוצאה שלפיה הנתבע, ביודעין, יטען שלא גר בדירה, כשהוא מרמה בכך את התובעת על מנת לזכות בסיוע ובמימון תיקונים בדירה, ועתה יוכל לחזור בו מאותה הונאה, ולזכות, שוב, ביתרון כספי.

30. בית המשפט העליון בעע"מ 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 23.06.2014), הביע עמדה דומה:
"אבי המערער והמערער, שלטענת האחרון היום, התגוררו יחד באותו זמן בדירה – הסתירו במכוון מידע מהמשיבה, תוך הפרת ההתחייבות החוזית כלפיה וכדי שהאב יוכל לזכות בהנחה המקסימאלית בשכר הדירה. הסתרה זו בוודאי איננה יכולה לפעול לטובתו של המערער ואם יש לייחס לה משקל – אזי ההיגיון אומר כי זו תפעל לרעתו. הניסיון להיבנות כיום מאותה הסתרה – אין בו תום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית."

31. בית משפט השלום אימץ עמדה דומה בתיק (שלום רח') 35548-11-11 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פרי (פורסם בנבו, 23.12.2014) (להלן: "עניין פרי"), שם התקבלה תביעה של עמידר לסילוק ידם של נתבעים אשר הציגו מצגי שווא בפני עמידר לצורך זכאות להנחה בשכר הדירה, ולאחר מכן דרשו להכיר בהם כ"דייר ממשיך". נקבע כי:
"התעלמות מטעם בהמ"ש מהתנהלות זו, הנגועה בתרמית ורמייה, נוגדת בעליל את האינטרס ציבורי, ועל המסר היוצא מבית המשפט להישמע בקול חד, חלק וצלול – בית המשפט לא ייתן יד ולא "יתעלם" מדיווחים והתנהלות כוזבת, שבה מודים, בריש גלי."

32. עמדה זו עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה על פיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", אשר מבוססת על העקרון על פיו מפר לא יזכה ליהנות מפרי הפרתו. ראו את דברי השופט דנציגר בעניין זה בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 20.08.2017):
"השאלה אם ראוי שבית המשפט יעניק סעד ל"חוטא" היא שאלה עתיקת יומין. הדוקטרינה הידועה בהקשר זה באה לידי ביטוי באמרה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". מקורו של הכלל בסלידתו של בית המשפט מליתן לבעל דין שתביעתו או הגנתו נסמכים על מעשה הנוגד את החוק או את תקנת הציבור, ומן הרצון שלא לעודד הפרת חוק או לתת יד לפגם מוסרי".

33. בכל הכבוד, גם אני שותפה לדעה זו, כפי שכבר הבעתי בעבר, בעניין שריקי:
"שני הנתבעים הודו, כל אחד על פי דרכו, בכך שלא בחלו באמצעים על מנת להונות את הגורמים הרלבנטיים המופקדים על מתן סיוע לזכאים לדיור ציבורי. הנתבע 1 בכך שביקש, וקיבל, במרמה כספי סיוע לשכר דירה, והנתבע 2 בכך ששיקר ביודעין על מנת ששכר דירה שנקבע לנכס נשוא התובענה יהיה נמוך מכפי שצריך היה להיות לו היו בידיעת התובעת הנתונים הנכונים.
בנסיבות האלה, ומאחר שיש מלאי מוגבל בהיקפו של דירות ציבוריות, אין מקום לאפשר לנתבעים להנות ממעמד של דייר ממשיך, מעמד שעשוי לאפשר להם להמשיך ולהתגורר בדירה ללא בדיקת זכאות הנדרשת מכלל הפונים לקבלת דיור ציבורי. וודאי שאין מקום להעניק להם יתרון כזה – לאור התנהגותם בעבר."
ת"א (שלום חד') 4532-07 עמידר-החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' שריקי (פורסם בנבו, 12.01.2009)

34. לעניין זה יפים גם דבריה של השופטת קלוגמן בעניין צורדאקר, שם קבעה כי:
"נכון שעניינם של זכאים אחרים שממתינים לדירה ציבורית אינו מהווה, כשלעצמו, נסיבה שעל פיה נבחנת זכותו של הנתבע להכרה כ"דייר ממשיך".
בשאלה העקרונית בעניין זה הכרעתי מבלי להתחשב בשיקול זה, אלא מהטעמים שבוארו לעיל.
אני מציינת עניין זה כיוון שהוא ממחיש עד כמה בלתי צודקת ובלתי ראוייה היתה התוצאה ההפוכה, קרי: הכרה בנתבע כ"דייר ממשיך" תוך התעלמות מהסתרת מגוריו בדירה במשך שנים, על מנת להפיק מכך יתרון כלכלי.
לו היה הנתבע נוהג כדין ומודיע, בעת ביקורי המעגל, כי הוא מתגורר בדירה יחד עם אמו; ובהתאם - משלם את שכר הדירה המתאים עבור מגוריו; אזי היה זכאי, בדרך המלך, להכרה במעמדו כ"דייר ממשיך". אולם משהסתיר הנתבע את מגוריו בדירה, תוך מצג כוזב שהניב לו יתרון כלכלי, אזי הכרה בו כעת כ"דייר ממשיך" תהיה תוצאה מקוממת ונוגדת את תקנת הציבור, במיוחד ביחס לזכאים שהעמידו את זכאותם לבדיקה כדין וממתינים לדירה שתתפנה.
הכרה כזאת עלולה אף לעודד התנהלות דומה על ידי אחרים, אם יווכחו שביהמ"ש נותן "גיבוי" למי שהתגורר ביחד עם הזכאי שנפטר, מבלי לדווח על כך, ולאחר פטירתו - זוכה, למרות זאת, בהכרה במעמד של "דייר ממשיך". למותר לעמוד על הפגיעה באינטרס הציבורי, שתיגרם במצב דברים כזה."
תא"ח(שלום נת')24113-04-11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' צורדאקר (פורסם בנבו, 08.01.2013)

35. בשעה שהנתבע ואימו בחרו להסתיר את דבר מגוריו בדירה לצורך הונאת התובעת, ולשם קבלת זכאות לסיוע בתיקוני הדירה, אין מקום להכיר בנתבע כ"דייר ממשיך" , על סמך מגורים שאותם הסתיר בעבר. תוצאה כזו סותרת את תקנות הציבור, ועלולה לדרבן אחרים להתנהלות זהה.

סיכום
36. התוצאה היא, שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לפנות את הדירה שברח' רמת צבי 207/1 בזכרון יעקב וזאת לכל המאוחר עד ליום 30.5.18.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (אגרות, מסירות ושכר עדים ומומחים) ועל כל אלה שכ"ט עו"ד בסכום של 8,775 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.