הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 25115-11-16

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעת

מזרוני כפר סבא סחר בינלאומי בע"מ, ח.פ. 513334342
ע"י בא כוחה עו"ד דוד דנינו

נגד

הנתבע
ברוכאל מפעלי רהיטים בע"מ, ח.פ. 512661281
ע"י בא כוחה עו"ד מוני עזורה

פסק דין

1. התובעת היא חברה, העוסקת בייצור שיווק ומכירה של ריהוט ומערכות שינה. הנתבעת אף היא חברה, המפעילה נגרייה לייצור רהיטים לחדרי שינה.

2. בין הצדדים הייתה התקשרות עסקית ממושכת. לאורך שנים רבות (לטענת התובעת כ -15 שנים), רכשה התובעת מהנתבעת ריהוט לחדרי שינה, לרבות מערכת רהיטים מדגם המכונה "ברוש".

3. לטענת התובעת, היא הייתה משווקת ומוכרת את המוצרים ללקוחות, באופן ש לאחר ההתקשרות עם הלקוחות, היא הייתה שולחת אל הנתבעת הזמנה לייצר את המוצרים ולספק אותם ישירות לבית הלקוח או למחסני התובעת. לטענת התובעת, על פי ההתקשרות בינה ובין הנתבעת, הנתבעת היא שהייתה אחראית לטיב המוצרים שסופקו, באופן שאם התלונן לקוח על ליקוי במוצר, הייתה הנתבעת אחראית לתיקון הליקויים.

4. לטענת התובעת, לאורך השנים היו התעריפים למוצרים השונים נקבעים בהסכמה, ובזיקה הדוקה לתעריפון המוצרים של הנתבעת המיועד לקמעונאים . כל שינוי בתעריף החיוב בגין מוצר כלשהו, היה כרוך בקבלת הסכמה מראש.

5. לטענת התובעת, בתחילת שנת 2016 התברר לה כי במהלך השנים 2014 עד 2016 חייבה אותה הנתבעת בסכומים שאין להם בסיס ואשר מעולם לא סוכמו בין הצדדים. לטענתה, התברר לה אז שהנתבעת החלה פתאום לשנות באופן הדרגתי את מחירי המוצרים, מבלי ליידע אותה על כך מראש ומבלי לקבל את הסכמתה. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת גם חייבה אותה בגין שירותים שעבורם לא הייתה הנתבעת זכאית לתשלום נפרד, למשל, עבור הובלה, חייבה אותה בגין מוצרים או שירותים שכלל לא סיפקה לתובעת , וחייבה אותה בחיובים כפולים בגין תיקון מוצרים שיצאו פגומים מנגריית הנתבעת.

6. לטענת התובעת, בעקבות גילוי כל אלה, היא פנתה לנתבעת והתלוננה על החיובים השגויים. לטענתה, בעקבות זאת הוציאה לה הנתבעת טיוטה של חשבונית זיכוי ע"ס 47,996 ₪. לטענת התובעת, עצם הוצאת חשבונית הזיכוי, מלמד על כך שהנתבעת הודתה בחיובי יתר, אף שסכום החשבונית נמוך בצורה ניכרת מסכום חיובי היתר.

7. לטענת התובעת, על הנתבעת להשיב לה את כל הסכומים שגבתה ממנה ביתר במהלך השנים 2014 עד 2016 (סעיף 31 א' – ג' לתביעה ). בנוסף, דורשת התובעת השבת כספים שנותרו בידי הנתבעת כפיקדון וכן פיצוי בגין ראשי נזק נוספים, והכל כמפורט בתביעה ובתצהיר מטעמה .

8. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעת.
לטענת הנתבעת, ריהוט חדר השינה המכונה "ברוש", יוצר על ידה בצורות שונות ובגדלים שונים . לטענת הנתבעת, לכל צורה וגודל היה מחיר שונה (סעיף 12 לכתב ההגנה).
עוד טענה הנתבעת, כי המחירים שבהם חייבה את התובעת פורטו באופן מסודר וברור בחשבונ יות שהמציאה לתובעת מעת לעת. לטענתה, העובדה שהתובעת שילמה עבור החשבונ יות האלה, מהווה אישור והסכמה של התובעת למחירים המפורטים בחשבוניות. לטענת הנתבעת, שתיקתה של התובעת לאורך השנים, והעובדה שהתובעת לא הודיעה על אי התאמה בין המחיר הנקוב בחשבונ יות ובין המחיר הנכון לטענתה, מלמדת כי המחיר הנכון הוא כפי שנרשם על ידי הנתבעת בחשבונותיה. הנתבעת גם טוענת כי היא הסתמכה על הסכמה זו של התובעת ורק על סמך הסכמה זו, הסכימה לקבל הזמנות חדש ות בהמשך.

9. הנתבעת טוענת כי את חשבונית הזיכוי הסכימה להוציא, לא משום שהודתה בחיובי היתר הנטענים, אלא משום ש הדבר היה במסגרת מו"מ לפשרה. לטענתה, הסכמתה באה לפנים משורת הדין ועל מנת לשמר את קשרי המסחר בין הצדדים.

10. הנתבעת טוענת כי יתרת הפיקדון בכרטיס אינה כ- 90,000 ₪ כפי שטוענת התובעת, אלא כ- 28,000 ₪ בלבד, והתובעת רשאית להזמין מוצרים בסכום הזה.

11. יחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת גם כתב תביעה שכנגד. בכתב התביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי במהלך מו"מ, שהתקיים בין הצדדים לנוכח טענות התובעת, היא הסכימה לזכות את התובעת באופן חלקי, ובתנאי שהתובעת תמשיך להזמין אצלה ייצור של מוצרים בהיקף דומה לזה שהיה עד כה. לטענת הנתבעת, רק לאור ההסכמות האלה, העניקה לתובעת זיכוי בסכום מצטבר של 171,184 ₪.
לטענת הנתבעת, בהגשת התביעה הפרה התובעת את ההסכמות שהושגו בין הצדדים והפסיקה להזמין ממנה רהיטים, ומשכך, יש לבטל את הזיכויים, באופן שחשבונה של התובעת יעמוד על יתרת חובה בסכום של 143,172 ₪.

לכן, הוגשה תביעה שכנגד על הסכום האמור.

12. התובעת הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד, הכחישה בו את כל טענות הנתבעת וטענה כי יש לדחות את טענת הנתבעת כאילו הזיכויים ניתנו "לפנים משורת הדין". לטענת התובעת, כל זיכוי ניתן בעקבות חשיפת הטעויות ו/או התרמית החשבונאית בחשבוניות הנתבעת, וברור אפוא שאין מקום לבטל את הזיכויים שניתנו. עוד טענה התובעת כי היא עדכנה את סכום התביעה לאור אותם זיכויים וכי לכן, אם יבוטלו הזיכויים, על הנתבעת לשלם לה את סכום התביעה המקורי. לכן, לטענת התובעת, בקשת הנתבעת לביטול הזיכויים היא ניסיון לאחוז במקל בשני קצותיו.

13. משמיעת הראיות התברר כי בין הצדדים היתה שיטת תשלום שאינה ש גרתית. סכומים שונים , מאות אלפי שקלים (סעיף 7(א) לתביעה), הופקדו בידי הנתבעת מראש במעין "פיקדון". בגין המוצרים שסיפקה הנתבעת לתובעת הנפיקה הנתב עת חשבוניות ואלה הועברו לתובעת. לאחר אישור התובעת, נגרע סכום אותם חשבונ יות מהפיקדון האמור. כאשר "נגמר" הפיקדון, היתה התובעת מפקידה סכומים נוספים בידי הנתבעת, וכן הלאה.

14. מטעם התובעת העיד מנהלה מר יצחק פלד. לתצהירו צורפו טבלאות מפורטות, אודות הסכומים שלטענתו מגיעים לתובעת. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר יוסף ברוכאל .
מלבד העדים האלה לא הובאו על ידי הצדדים עדים נוספים.

15. עדותו של פלד הותירה רושם מהימן מאוד. מלבד הרושם הבלתי אמצעי , והחיובי, שהותיר בעדותו, עדותו גם נתמכה ברשימות מפורטות ומסודרות, שבהן פירט את כל הסכומים שלטענתו גבתה הנתבעת ביתר, לצד הסיבות שבגינן יש לחייב את הנתבעת להשיב את הסכומים האלה.

16. כך, למשל, צורפו לתצהירו טבלאות שבהן פורטו המקרים שבהם , לטענת התובעת, גבתה הנתבעת תשלום עבור מוצרים או שירותים שכלל לא סופקו על ידה, המקרים שבה ם גבתה הנתבעת מחירים העולים על המחיר המוסכם, והמקרים שבה ם גבתה הנתבעת תשלום בגין שירותים שאינה זכאית לתשלום עבורם. בטבלאות פורטו התאריכים, מספרי החשבוניות, מספר השורה בכל חשבונית, הסכום שחויב והסכום שלטענת התובעת הגיע לנתבעת. בכל הטבלאות מופיעה גם עמודה שכותרתה "הערות", שבה הבהרות והסברים נוספים.

17. אל מול עדות סדורה ומפורטת זו לא הביאה הנתבעת מענה הולם: עדותו של מר בר וכאל היתה שטחית ומתחמקת. עדותו הותירה רושם שלילי מאוד, ובנוסף גם לא היה בפיו מענה מסודר לטענות התובעת. הנתבעת גם נמנעה מלצרף לתצהיריה מסמכים . למעשה , למעט טענות כלליות, הנתבעת לא ניסתה בכלל להתמודד עם טענותיה המפורטות של התובעת ועם הפירוט שבתצהיר התובעת. אדגיש, כי למרות שהתובעת הביאה, הן בכתב התביעה והן בתצהיר מטעמה, דוגמאות קונקרטיות, ולמרות שהתובעת פירטה כל סכום וסכום בטבלאות מסודרות שהוגשו על ידה, בחרה הנתבעת להתעלם מכל אלה ולא התייחסה כלל לאות ם נתונים. הנתבעת לא ניסתה להפריך ולו את אחת הדוגמאות הרבות שהביאה התובעת.

18. כשנשאל מר ברוכאל מדוע החליטה הנתבעת שלא להתייחס באופן מפורש לטענות התובעת, היתה תשובתו מתחכמת , ורק הוסיפה לרושם השלילי שהותירה עדותו:
"ש: תראה לי איפה בתצהיר שלך יש לך תשובה ספציפית לטענה אחת ספציפית כאן בתצהיר של איציק?
ת: תסביר לי איפה כתוב שאני צריך לתת תשובות ספציפיות לטענות שטותיות של זה שתובע אותי. תסביר לי איפה זה כתוב" ( עמ' 44 ש' 11-17).

19. לא זו אף זו – אף שהתובעת טענה, בין היתר, שהנתבעת חייבה אותה בגין שירותים ומוצרים שכלל לא סופקו, ואף שהנתבעת טענה שהיא דווקא סיפקה את המוצרים האלה, ושהיא יכולה בקלות להוכיח שסיפקה אותם, הנתבעת לא עשתה זאת . הנתבעת טענה שטענות התובעת אודות סחורה שלא סופקה הן בגדר הרחבת חזית (סעיף 30 לסיכומי הנתבעת), אך אני דוחה טענה זו. בסעיף 27 לתביעה טענה התובעת טענות אלה באופן מפורש, וטענה זו עולה גם מהמסמך נ/1, שאותו הציגה דווקא הנתבעת.

20. הנתבעת לא צירפה לתצהירו של מנהלה מסמכים או ראיות אחרות להוכחת הטענות האלה (עמ' 53 ש' 35 ואילך). למעשה, מעדותו של ברוכאל עולה שהוא כלל לא בדק את טענות התובעת, אף שיכול היה בקלות לעשות זאת, משום שטענות התובעת, כאמור, מפורטות ומסתמכות על חשבוניות שהוציאה הנתבעת עצמה ( פרוטוקול עמוד 55 שורות 15 עד 17). יוצא, שאין לנתבעת כל טענת הגנה ממשית כלפי טענות התובעת בכלל, וכלפי אלה המתייחסות לשירותים ומוצרים שהנתבעת חייבה בגינם אך לא סיפקה בפועל, בפרט.

21. חשוב לציין כי הפער, בין כתב התביעה והנספחים המפורטים מאוד שצורפו לו, לבין כתב ההגנה הסתמי , עלה כבר בקדם המשפט . באותו מעמד אישרה ב"כ הנתבעת באופן מפורש שהנתבעת ונציגיה ערכו בדיקה בהתאם לחשבוניות שצורפו לתביעה ומצאו שאכן מדובר בחיובים שונים (עמ' 1 ש' 14-16). יחד עם זאת, היא טענה ש מדובר בסכומים שונים משום שמדובר ב רהיטים במידות שונות. טענה זו לא רק שלא הוכחה כלל בראיות שהביאה הנתבעת, אלא שההיפך הוא הנכון. מבדיקת נתוני החשבוניות עולה שבגין פריטים שתוארו בחשבונית באופן זהה, חייבה הנתבעת בסכומים שונים.

22. גם טענת הנתבעת, לפיה העלאת המחירים נעשתה לאחר הודעה מראש, לא הוכחה. הנתבעת אמנם טענה, בסעיף 27 לכתב ההגנה, כי היא הודיעה מראש מידי פעם בפעם על השינוי במחירי מוצריה, אך לא עלה בידה להוכיח את הטענה הזו. המסמך היחיד שצירפה הנתבעת בעניין זה הוא מכתב כללי ( נספח ג' לתצהירו של מנהלה) שבו היא מודיעה, כביכול, כי היא מעלה את מחירון מוצרי העץ ב- 12%. מסמך זה לא רק שאינו מועיל לנתבעת, אלא שההיפך הוא הנכון .
מסמך זה הוא הודעה על עליית מחירים שתבוצע החל מתאריך 28/2/16, מועד שהוא לאחר כל החשבוניות נשוא התביעה. הנתבעת לא הציגה שום מסמך דומה שמתייחס למועדים הרלוונטיים בתביעה, היינו לשנת 2014 עד פברואר 2016, ובכך רק חיזקה את גרסת התובעת, לפיה הנתבעת מעולם לא הודיעה ל ה על עליית מחירים .

23. גם טענת הנתבעת, לפיה העלתה את המחירים בשל עליית מחירים כללית, לא הוכחה. הנתבעת לא הביאה ולו ראיה אחת להוכיח שהיו עליות מחירים ולא הוצגו ראיות להראות שגם ללקוחות אחרים העלתה הנתבעת מחירים באותם זמנים ובאותו שיעור.

24. יוצא, שטענת ההגנה היחידה ש נותרה לנתבעת בעניין הזה היא, ש השינויים בסכומי החיובים נעשו בהסכמה. בעניין זה טוענת הנתבעת שהתובעת הסכימה לשינויים, משום שלא מחתה עליהם בזמן אמת. במילים אחרות, הנתבעת אינה טוענת שהשינויים סוכמו מראש בינה ובין התובעת. כל שהיא טוענת הוא שהתובעת, שקיבלה את החשבוניות שבהן צוי נו הסכומים החדשים מפעם לפעם, לא מחתה על הסכומים החדשים ושילמה לפיהם. לכן טוענת הנתבעת כי יש לראות את התובעת כמי שהסכימה לאותם שינויים. בנוסף, טוענת הנתבעת שהיא הסתמכה על שתיקת התובעת, והניחה כי היא מבטאת הסכמה למחירים החדשים .

25. אני דוחה טענות אלה של הנתבעת.
ראשית, משום שטענה זו עומדת בסתירה לטענה לפיה שינויי המחירים נעשו לאחר הודעה מראש, טענה שגם אותה העלתה הנתבעת.
שנית, וכפי שכבר ציינתי, עדותו של מנהל הנתבעת הותירה רושם שלילי מאוד. תשובותיו המתחכמות והמתחמקות רק מחזקות לטעמי את טענות התובעת , לפיהן הנתבעת התנהלה מולה באופן מתחכם וחסר תום לב , בכך שנטעה בחשבוניות סכומים שמעולם לא סוכמו מתוך תקווה שהתובעת לא תשים לכך לב ותאשר את התשלומים.

26. ההתנהלות הכספית בין הצדדים היתה מבוססת על אמון. פלד העיד, ואני מאמינה לעדותו, כי לנוכח השנים הרבות של פעילות משותפת, ההתנהלות מול סוכן הנתבעת לא היתה התנהלות רגילה ( עמוד 10 ש' 17). הוא גם העיד כי רק בשל הסיבה הזו לא נבדקו החשבוניות באופן יסודי בכל פעם ופעם, וכי התובעת ונציגיה סמכו על הנתבעת ונתנו בה ובנציגיה אמון מלא.

27. גם שיטת התשלום, לכשעצמה, מלמדת על יחסי אמון מיוחדים שהיו בין הצדדים:
"ברי, כי המפקיד מרכושו ומכספו בידי זולתו רוחש לזולתו אמון מדרגה נעלה, וכי המחזיק ברכושו ובכספו של זולתו חב חובת נאמנות לזולתו, אף היא חובת נאמנות מדרגה נעלה"
ע"א 7338/00 תנובה נ' המנוח יינון שרעבי ז"ל ויורשיו, פד"י נז(2) 745,754 בסעיף 13 לפסק הדין.

28. התובעת הפקידה בידי הנתבעת סכומים ניכרים, מאות אלפי שקלים, כפיקדון ומראש. זאת , בניגוד לשיטת התשלומים המקובלת , שבה הכסף מועבר רק לאחר ביצוע העבודה. הנתבעת החזיקה לכן בידיה סכומים משמעותיים. האמון שנתנה התובעת בנתבעת חייב את הנתבעת לנהוג בתום לב, ולהצביע באופן מפורש בפני התובעת על כל מקום שבו נעשה שינוי ב סכומי החיוב.

29. התנהלותה של הנתבעת, שעל דעת עצמה כללה בחשבונות סכומי חיוב חדשים, מעידה על חוסר תום לב. לא זו אף זו, העובדה ששינויי הסכומים נעשו לעיתים באותה חשבונית ממש, ולעיתים תוך שינוי של סיפרה אחת בלבד (למשל, סכום של 425 ₪, ששונה ל- 525 ואח"כ ל – 625), מחזק ת את מסקנתי, לפיה הנתבעת הייתה מעוניינת להסתיר את השינויים, תוך תקווה שהתובעת לא תשים לב לשינוי. על התנהלות כזו נאמר:
"משנסדק היושר ומשמתבקעת היושרה, קורס ונהרס עד היסוד הבסיס שעליו מושתתים יחסי הצדדים. הציווי "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך", ראוי היה בעת שצווה, וכולו כיום כביום היוולדו. ויש אף המרבים ואומרים יהי ממון חברך חביב עליך משלך"
(ע"א 7338/00 הנ"ל, בסעיף 13 לפסק הדין).

30. בסופו של דבר, מבדיקת הראיות שוכנעתי שהנתבעת אכן העלתה את מחירי המוצרים, וכי לא מדובר בשוני שמקורו במוצר שונה או במידות שונות. מהנתונים שהציגה התובעת עולה שההעלאה נעשתה באופן שרירותי, ולא בגלל מידותיו השונות של כל מוצר, כפי שטענה הנתבעת בקדם המשפט. אביא מספר דוגמאות:
א. המוצר "ברוש ללא ראש 160/200". מחירו המקורי של מוצר זה הוא 1,236 ש"ח (חשבונית 38527). הנתבעת העלתה את מחירו של המוצר הזה ל- 1,425 ₪ ולאחר מכן ל – 2,240 ₪ מבלי שהציגה ולו הודעה אחת שנשלחה לתובעת בעניין הזה.
ב. דוגמא נוספת ניתן לראות במחיר שציינה הנתבעת לצד המוצר שתיאורו "תוספת שינוי מידה לרוחב 180". מוצר זה חויב לעיתים בסכום של 320 ₪, ולעיתים בסכום של 400 ₪.
ג. "ארגז מצעים 90/200 גובה 21" – מחירו של מוצר זה שונה מעת לעת. ביום 31/5/15, בחשבונית 40609, חייבה הנתבעת בגין מוצר זה פעם בסכום של 425 ₪ ופעם בסכום של 525 ₪.
ד. ביום 30/11/15 בחשבונית 41353, חייבה הנתבעת בסכום של 525 ₪ ארגז מצעים במידות 80/200 ואילו ארגז מצעים במידות של 90/200 חייבה כבר בסכום של 625 ₪, ולא בסכום של 425 ₪ או 525 ₪ כמו בחשבונית שהובאה לעיל.

31. חשוב להדגיש, כי בשל שיטת ההתחשבנות בין הצדדים, בכל חשבונית צוינו פריטים רבים מאוד. כך, למשל, חשבונית מס ' 41353 משתרעת על פני שלושה עמודים וכוללת 64 שורות. בנסיבות כאלה, יש חוסר תום לב, אם לא למעלה מזה, בטענתה של הנתבעת לפיה היא היתה רשאית לנקוב בחשבוניות בסכומים חדשים כרצונה, ואילו התובעת צריכה היתה ל אתר ולגלות בעצמה את אותם שינויים, ואם לא גילתה אותם , כמוה כמי שהסכימה להם.

32. אוסיף, כי טענתה של הנתבעת בקדם המשפט , כי מקור ההפרשים בסכומי החיוב הוא בשינויי המידות בין פריט לפריט , והעובדה שטענה זו הפרכה בהמשך, רק מחזק את הרושם לפיו הנתבעת ניסתה להסתיר את השינוי בסכומי החיוב ואת הסיבות לו.

33. הנתבעת הפנתה בסיכומיה, ובכתב ההגנה מטעמה , להוראות סעיף 15 לחוק המכר , שעניינו אי התאמה נסתרת. הנתבעת טענה כי מאחר שהמחירים פורטו באופן מפורש בחשבונותיה , ומאחר וחלפו שנתיים ממועד אספקת המוצרים מנוע ה התובעת מלחזור בה מהחוזה.
אני דוחה טענה זו.

34. למעשה, טוב היתה עושה הנתבעת , לו היתה פועלת בהתאם לסעיף 6 לאותו חוק, הקובע כי:
"חיוב הנובע מחוזה מוכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב".

35. לכך יש להוסיף, שההסכם בין הצדדים שבפני נועד להסדיר את יחסיהם לאורך תקופה ארוכה. שנ י הצדדים העידו שמערכת היחסים העסקית ביניהם נמשכה שנים רבות. נפסק , כי בבואו לפרש חוזים מסוג זה "על בית המשפט להעניק משקל לערכים כמו אמון, סולידריות והדדיות".
(ע"א 483/16 חביבה יהודאי נ' חלמיש, פסק דין מיום 3.10.17, סעיף 44 לפסק הדין).

מהראיות שהובאו בפני נראה כי הנתבעת התעלמה מערכים אלה.

36. לאור כל האמור לעיל, ומשלא עלה בידי הנתבעת לסתור ולו אחת מטענותיה המפורטות של התובעת, וכאשר הנתבעת אפילו לא ניסתה להביא ראיות כאלה ופשוט התעלמה מכל הפירוט הרב שהביאה התובעת, אני מקבלת את כל טענות התובעת באשר לסכומים המגיעים לה מהנתבעת.

סכום התביעה
37. בכתב התביעה פורטו סכומים שונים. בתצהיר העדות הראשית של פלד נכללה טבלה, ובה פירוט של הסכומים שהיתה הנתבעת חייבת לתובעת במועד הגשת התביעה (סעיף 23 לתצהיר), לבין סכומים אשר בטבלה שבסעיף 27 לתצהיר, הופיעו תחת הכותרת "סכום התביעה העדכני".

38. בסיכומים מטעמה טענה התובעת כי הסכומים שפורטו בסעיף 27 לתצהיר וכונו "סכום תביעה עדכני", הוצעו לנתבעת במסגרת מו"מ שהתנהל בין הצדדים אך מאחר שהנתבעת לא הסכימה לשלמם הם אינם מחייבים עוד את התובעת. בסעיף 64 לסיכומים טען ב"כ התובעת כי הסכום בעמודה השמאלית בטבלה שבסעיף 27 לתצהיר פלד, אינו אלא "סכום שהוצע בפשרה", למרות שכותרת אותה עמודה היא "סכום התביעה העדכני".

39. התובעת ביקשה אפוא להתעלם מאותה עמודה שמאלית שבסעיף 27 לתצהירו של פלד. יחד עם זאת, לא שבה ודרשה את כל סכום התביעה המקורי. התובעת ציינה בסיכומיה ש מזרונים שהוחזקו אצל הנתבעת הוחזרו לה, וכי לאחר זיכויים שהתקבלו מהנתבעת לאחר פרוץ הסכסוך, עומד הפיקדון שנותר בידי הנתבעת על סכום של 28,969 ₪ בלבד ולא על סכום גבוה יותר כפי שנטען בתביעה. לכן טענה התובעת כי הסכום שעל הנתבעת לשלם לה הוא 395,965 ₪ בלבד, ולא על סכום המקורי שעמד על סך 482,803 ₪.

40. הנתבעת מצדה טענה מצד אחד שיש להתחשב רק בסכום התביעה העדכני כפי שהוא מופיע באותה טבלה, אך לצד טענה זו טענה גם שיש להתעלם מהשורה הנוגעת ל"חיובי יתר בחשבוניות שנבדקו לאחר הגשת התביעה" בסכום של 32,946 ₪. לטענתה, מדובר בסכום שלא נכלל בתביעה ודרישתו מהווה לכן הרחבת חזית ויש להתעלם ממנה.

41. טיעוניה של הנתבעת בעניין הזה רק מחזקים את דבריו של פלד, לפיהם הסכומים המופיעים בעמודה השמאלית שבטבלה שבסעיף 27 לתצהירו הוצעו במסגרת מו"מ שהיה בין התובעת לנתבעת, אך הנתבעת סירבה להם, ולכן אינם מחייבים עוד.

אין מקום, והנתבעת לא הציגה שום טעם ממשי, לכך שאאמץ רק חלק מהעמודה שמאלית שבסעיף 27 לתצהירו של פלד. מאחר ומסיכומי הנתבעת עולה שהיא מתנגדת לחלקים מ אותה עמודה, ממילא יש לבחון את הסכומים שנדרשו בכתב התביעה.

42. כאמור, אני מאמינה לכל עדותו של פלד בדבר חיובי היתר, בדבר הנזקים שנגרמו לתובעת בגין אי אספקת מוצרים ובגין אי מתן שרות, והכל כמפורט בתביעה. לגבי יתרת הזכות שעומדת לרשות התובעת, ואשר על הנתבעת להשיב לה, מודה התובעת בסיכומים מטעמה כי יתרת הזכות שעל הנתבעת להשיב לה עומדת על סך 28,969 ₪ בלבד וגם מודה שהמזרונים שבעת הגשת התביעה נותרו אצל הנתבעת והתובעת דרשה את עלותם, הוחזרו לה.

43. יוצא, שיש להפחית מסכום התביעה את סכום המזרונים ולהפחית בהתאם את הסכום שנדרש עבור יתרת הפקדון. התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובעת רק את הסך של 395,965 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשל ום בפועל (כמפורט בסעיף 64-65 בסיכומי התובעת).

התביעה שכנגד –
44. הנתבעת טוענת כי זיכתה את התובעת בסכומים שונים, רק בשל הסכם שאליו הגיעו שני הצדדים אך התובעת חזרה בה מאותו הסכם. אני דוחה טענות אלה של הנתבעת, משום שלא עלה בידיה להוכ יח או תן.

45. להוכחת טענתה אודות אותו הסכם נטען, הציגה הנתבעת מסמך בכתב יד ( נ/1). מדובר במסמך בכתב יד שאין בו פירוט מלא, הוא לא חתום על ידי מי מהצדדים, וכלל לא מופיעה בו שורת סיכום שניתן ללמוד ממנה מה סוכם בין הצדדים, אם בכלל. מר פלד, שעדותו הותירה, כפי שכבר צוין, רושם מהימן מאוד, אישר אמנם שהמסמך הוא בכתב ידו אך הדגיש " אי אפשר להבין בכלל מהמסמך מה התאריך שלו" (עמוד 12, ש' 26). הנתבעת מצידה לא הביאה כל ראיה שהיא להוכיח למי נמסר המסמך, באילו נסיבות, וכיצד ניתן להסיק ממנו התחייבויות כאלה ואחרות של התובעת, כפי שהנתבעת טוענת להן עתה.

46. אם לא די בכך, אני גם מקבלת את טענת התובעת, לפיה בסכום התביעה נלקחו בחשבון אותם זיכויים, וכי לכן בקשת הנתבעת לביטול הזיכויים היא ניסיון לאחוז במקל בשני קצותיו. הנתבעת עצמה מציינת כי לאחר פעולות הזיכוי, ש אותן היא מבקשת עתה לבטל, יתרת הזכות של התובעת עומדת אצלה על סך של כ- 28,000 ₪ בלבד. יוצא, שהנתבעת מודה, למעשה, בכך שאם יבוטלו הזיכויים, ממילא סכום החוב שלה כלפי התובעת יגדל. אין לכן מקום לקבל את טענות הנתבעת.

47. לכן, אני דוחה את התביעה שכנגד.

סיכום:
48. אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 395,965 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. התביעה שכנגד נדחית . הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות התביעה והתביעה שכנגד (אגרות מסירות ושכר עדים), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובעת בסכום של 30,000 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ב כסלו תש"פ, 10 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.