הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 25083-02-20

מספר בקשה:4
בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקש-הנתבע

ספיאן מוחמד זחאלקה
ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד מרעי

נגד

המשיבה-התובעת

רבאב נאשף
ע"י ב"כ עוה"ד אימאן ג'מל ואח'

החלטה

בתיק זה ניתנה על ידי ביום 22.10.2020 החלטה המורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 1.7.2020 בהעדר כתב הגנה מטעם המבקש, זאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 3,000 ₪ למשיבה והפקדת ערבון בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.
טענות המשיבה בכתב התביעה פורטו בהחלטתי מיום 22.10.2020 ולא אחזור עליהן שוב.
בהתאם להחלטתו מיום 23.12.2020 של כב' בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' גריל) ברע"א 27128-11-20, התקיים דיון לצורך בירור השאלה, האם הומצא כתב התביעה למבקש או למי מטעמו קודם למפגש שהתקיים ביום 21.5.2020 במשרד ב"כ המשיבה (להלן: המפגש), כך שהטענות שבכתב התביעה על נספחיו כבר היו ידועות במועד זה לעו"ד רסמי זחאלקה (שיש לראות אותו כנציג המבקש נכון לאותו מועד), כטענת המשיבה, או שמא רק במפגש האמור נודע להם שהתביעה הוגשה לבית המשפט, כטענת המבקש.
בדיון העידו ונחקרו המבקש, אחיו עוה"ד זחאלקה והעד שאדי ג'זמאוי. כיוון שהמשיבה לא נכחה במפגש, ויתר ב"כ המבקש על חקירתה, תוך שהוסכם כי תצהירה לא ישמש ראיה בכל הקשור להכרעה בשאלה לעיל.
נסיונותיי להביא את הצדדים לידי הסכמות שיְיתרו הכרעה במחלוקת, במיוחד בשים לב לכך שבין עדֵי המבקש נכלל עורך-דין, לא נשאו פרי, ועל כן הגיעה השעה להכריע בשאלה.
לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים וראיותיהם, מסקנתי היא כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין ביום 4.3.2020, בהתאם למסמכי רשות הדואר שהציגה המשיבה, ומכל מקום, הוא ידע אודות הגשת כתב התביעה לבית המשפט עוד טרם המפגש; מכאן, שפסק הדין ניתן על יסוד המצאה שבוצעה כדין.
למסקנה זו הגעתי משהתקשיתי לתת אמון בעדויות המבקש והעדים מטעמו, אותן מצאתי מגמתיות, מתחמקות ובלתי משכנעות. אפרט.
ראשית, לעניין ההמצאה בדואר של כתב התביעה . זו בוצעה לכתובתו של המבקש כפי שצויינה בכתב התביעה, קרי, ת.ד. 380 בכפר קרע. אין חולק, כי זו הכתובת אליה נשלחו הן מכתב ההתראה ששלחה ב"כ המשיבה למבקש ביום 28.10.2019, והן פסק הדין נשוא בקשה זו.
אשר למכתב ההתראה, אין מחלוקת כי זה התקבל אצל המבקש: המבקש הודה בכך בדיון, אם כי כאשר נשאל לאיזו כתובת נשלח, טען כי אינו זוכר (עמ' 3, ש' 6); תשובה זו נראתה בעיניי מתחמקת, בשים לב לכך שמדובר בעניין שהוא בלב המחלוקת בין הצדדים . הוא שב ואישר את קבלת מכתב ההתראה גם בהמשך, אם כי חזר וטען כי את כתב התביעה שנשלח לאותה הכתובת לא קיבל (עמ' 6, ש' 20). אציין, כי לכל אורך עדותו אישר המבקש כי קיבל את מכתב ההתראה, ללא כל הסתייגות מצדו; אולם רק כאשר נשאל שאלה מכוונת על ידי בית המשפט לקראת סיום חקירתו, האם קיבל את המכתב בעצמו, טען כי "שלחו לי אותו מהמזכירות של משרד רסמי [אחיו - ט.מ.]" (עמ' 6, ש' 24). מצאתי תוספת מאוחרת זו כמגמתית, וראיתי לנכון ליתן משקל רב יותר לתשובותיו הספונטניות הקודמות .
גם אחיו של המבקש , עוה"ד זחאלקה, אישר כי קיבל את מכתב ההתראה (עמ' 10, ש' 23). עוה"ד זחאלקה העיד, כי כתובת משרדו, כפי שמופיעה בספר עורכי הדין, קרי, ת.ד. 380, היתה שייכת להוריו, וכי עם פתיחת משרדו ייחד אותה לצרכי המשרד ; ואילו מס' הטלפון של משרד עורכי הדין שלו, שייך להוריו עד היום (עמ' 8, ש' 14 ואילך). הוא העיד, כי הוא עצמו לא קיבל את מכתב ההתראה; כאשר נשאל מי קיבלוֹ, השיב כי יש לו במשרד שתי מזכירות (שם, ש' 10), אולם לא הבהיר האם היתה זו אחת מהן אשר קיבלה את המכתב, והותיר את התשובה על השאלה עמומה.
התרשמתי, איפוא, כי אין הפרדה מלאה בין הכתובת ומספר הטלפון של משרד עוה"ד זחאלקה ובין אלו של הוריו - ומכאן גם של המבקש, המתגורר בבית הוריו - וכי אלו משמשים הן לצרכי משרד עורכי הדין והן לצרכיה הפרטיים של משפחת המבקש. אוסיף, כי מדברי עוה"ד זחאלקה עצמו עולה כי גם הוא לא הפריד בינו ובין המבקש, באמרו, ביחס לאישור מסירת כתב התביעה - "לא קיבלנו את האישור הזה" (עמ' 11, ש' 8), בלשון רבים.
המסקנה הנובעת מכאן היא כי מכתב ההתראה שנשלח לת.ד. 380 הגיע לידי המבקש ולידי אחיו. הא ראיה, כי בעקבות קבלת מכתב זה פנה המבקש אל ב"כ המשיבה וכי נקבעה פגישה בנוכחות ה מבקש, המשיבה, ב את כוחה ועוה"ד זחאלקה, לקראת סוף חודש נובמבר 2019, כאשר זו בוטלה לאחר שהתברר כי עוה"ד זחאלקה לא יוכל לנכוח בה (תכתובת הוואטסאפ שצורפה כנספח ד' לתשובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין). אוסיף, כי לכל אורך הדרך, מאז קבלת מכתב ההתראה, מעולם לא טען המבקש בפני ב"כ המשיבה, כי הכתובת אליה נשלח מכתב ההתראה איננה כתובתו וכי אין לשלוח לכתובת זו דברי דואר נוספים עבורו.
אשר לפסק הדין, גם זה נשלח, כאמור, לת.ד. 380, כך על פי אישור המסירה מיום 14.7.2020 הסרוק בתיק. בבקשה לביטול פסק הדין נמנע המבקש מלציין מתי ואיך נודע לו על פסק הדין, זאת חרף חובתו לציין זאת (רע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ ואח' [7.2.2012] ; רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ [21.4.2015]); בדיון הכחיש המבקש כי ראה את אישור המסירה שבתיק, הכחשה שהתקשיתי לקבל, שוב - בשים לב לסוגייה שעל הפרק, ולאחר שזה הוצג לו, כפר בכך שהחתימה עליו היא חתימתו (עמ' 7, ש' 2 ואילך). כפירה זו נראית בעיניי מוקשית מאוד: מאחר שבית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 [1993], עמ' 264-263), עיינתי עֲיין היטב בחתימה שעל גבי אישור המסירה, ב חתימתו של המבקש על תצהיר התמיכה בבקשה ובחתימתו על יפוי הכח שהוגש לתיק , ולא יכולתי להתעלם מהדמיון בין שלוש החתימות: שלוש תן כוללות מילה הנכתבת משמאל לימין (בניגוד לכיוון הכתיבה המקובל בשפה הערבית, היא שפתו של המבקש), כאשר בחתימות שעל התצהיר ועל יפוי הכח ניתן לזהות את האותיות " sofy" במילה (תחילת שמו של המבקש בלועזית) . בדומה, בחתימה שעל גבי אישור מסירת פסק הדין - לצד שמו של הנמען, "סופיאן" - ניתן לזהות את האותיות "so". בשלוש החתימות מסתיים שטף החתימה בקשת אופקית שכיוון שרטוטה עם כיוון השעון. מסירת פסק הדין בוצעה על ידי עובד רשות הדואר ולא על ידי שליח לגביו ניתן לטעון כי נשלח מטעם בעל-עניין מסויים, ועל כן יש לייחס לאישור מסירה זה משקל משמעותי. הסיכוי שעובד רשות הדואר יידע לזייף את חתימתו של סופיאן, שהינה, כאמור, ייחודית וכוללת את שמו בלועזית, נראה בעיניי קלוש ביותר. על כן אני קובעת, בדרגת סבירות גבוהה ביותר, כי החתימה שעל גבי אישור מסירת פסק הדין, שנשלח, כאמור, לכתובת בת.ד. 380, היא חתימתו של המבקש.
אוסיף, כי כאשר הוצג אישור המסירה האמור לעוה"ד זחאלקה, הוא טען כי אינו יכול לזהות האם החתימה שעל גביו היא חתימתו של המבקש, בטענו כי אינו מכיר את חתימתו של אחיו, אולם הוא מכיר את חתימתו של אביו; עוד הוסיף - "מה זה קשור אלי אישית?" וטען כי - " אנו דנים בשאלה האם כתב התביעה נשלח או לא נשלח." (עמ' 13, ש' 22 ואילך). מצאתי תשובות אלו מגמתיות ומצביעות על נסיון התחמקות ממתן תשובה ברורה לשאלה. מכל מקום, לא היה בתשובות אלו כדי לשלול כי החתימה שעל אישור המסירה היא חתימתו של המבקש, ולא הובהר איך, אם לא מכוח ההמצאה האמורה, נודע למבקש ו/או לעוה"ד זחאלקה על מתן פסק הדין.
חיזוק לכך שפסק הדין אכן הומצא למבקש ביום 14.7.2020, כפי שעולה מאישור המסירה, ניתן למצוא בכך שבדיוק יומיים לאחר מכן, ביום 16.7.2020, פנה בא כוחו הנוכחי של המבקש, עוה"ד מוהנד מרעי, לב"כ המשיבה ומסר כי המבקש פנה אליו בקשר לתביעה שהוגשה נגדו (הודעת הדוא"ל צורפה לבקשה לביטול פסק הדין). דבר קיומו של פסק הדין לא נזכר אמנם כלל בהודעה כלל; אולם לאור סמיכות הזמנים בין פנייה זו ובין מועד המסירה, מבלי שניתן הסבר אחר לפנייה זו דווקא במועד האמור, ומנגד - הזמן הרב שחלף מאז המפגש, בו הובהר לעוה"ד זחאלקה, לשיטתו, דבר קיומה של התביעה, דומני כי הסיכוי שפנייה זו באה לעולם בחלל האוויר ואיננה קשורה י שירות לקבלת פסק הדין הינו קלוש ביותר.
בהקשר זה אציין, כי באורח מוזר עוה"ד מוהנד מרעי, שהוא זה אליו פנה המבקש, בהפניית אחיו, לטפל בעניינו, הוא זה שניהל את התכתובת מול ב"כ המשיבה לאחר שהמבקש פנה אליו והוא זה שהגיש את הבקשה לביטול פסק הדין ואת התגובה על תשובת המשיבה, לא התייצב לדיון, לא כעד ולא כמייצג.
אני קובעת, איפוא, כי פסק הדין הומצא למבקש ביום 14.7.2020, כך על פי אישור המסירה שבתיק.
מכך שהמבקש קיבל הן את מכתב ההתראה והן את פסק הדין, שנשלחו שניהם לכתובת בת.ד. 380, ולאור קביעתי לעיל, כי כתובת זו משמשת הן לצרכי משרדו של עוה"ד זחאלקה והן לצרכיה הפרטיים של המשפחה, ללא הפרדה של ממש בין השניים, נובעת בהכרח המסקנה, כי המבקש מקבל דברי דואר הנשלחים עבורו לת.ד. 380 ₪, בין אם אלו מתקבלים על ידיו באופן ישיר (כמו במקרה של פסק הדין) ובין אם בעקיפין, באמצעות משרדו של עוה"ד זחאלקה (כמו במקרה של מכתב ההתראה). אעיר, כי המבקש לא הציג כל אסמכתא שתתמוך בטענתו לפיה כתובתו היא בת.ד. 463, כגון תמצית רישום ממשרד הפנים. זאת ועוד, בתצהירו טען עוה"ד זחאלקה, כי ת.ד. 463 היא כתובת הוריו, ואולם במסמכים הרפואיים של אביו המנוח, אשר צורפו לבקשה לביטול פסק הדין, צויין כי כתובתו היא ת.ד. 57003.
על רקע כל אלו אין בידי לקבל את כפירתו הגורפת של עוה"ד זחאלקה בכך שאיש לא קיבל את כתב התביעה, לא הוא, לא המבקש, לא הוריו ואף לא מזכירות משרדו (עמ' 8, ש' 30 ואילך). על רקע כל אלו, לא ניתן לומר כי נסתר האמור באסמכתא מטעם רשות הדואר, לפיה הומצא כתב התביעה לידי המבקש באמצעות רסמי, הוא עוה"ד זחאלקה. המסקנה המתבקשת היא, כי כתב התביעה שנשלח לת.ד. 380 ביום 4.3.2020 הומצא למבקש כדין.
תמיכה בכך ניתן למצוא בעצם קיומו של המפגש ביום 21.5.2020, מיד עם סיום סגר הקורונה הראשון שהחל זמן קצר לאחר המצאת כתב התביעה. יש קושי רב בטענתו של המבקש בסעיף 9 לתצהירו , לפיה התקיים מפגש זה בעקבות מכתב ההתראה, באשר זה נשלח שבעה חדשים קודם לכן, ומיד לאחר קבלתו התקיימו מגעים בין הצדדים לקיום פגישה, אשר כאמור לא נערכה בסופו של דבר בשל אי זמינותו של עוה"ד זחאלקה. אין זה מתיישב עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים, כי במשך שבעה חדשים לא ינקטו המבקש או מי מטעמו כל צעד בעניין מכתב ההתראה שקיבל, ודווקא לאחר מועד המצאת כתב התביעה - המוכחשת על ידיו - ייזום עוה"ד זחאלקה את המפגש עם ב"כ המשיבה. אזכיר, כי עוה"ד זחאלקה עצמו אישר כי שוחח עם ב"כ המשיבה פעמיים בלבד, הראשונה - לאחר קבלת מכתב ההתראה, כאשר לדבריו - "אמרתי לך שאתאם ואחזור אליך ולא חזרתי אליך"; והשניה, סמוך למועד המפגש (עמ' 11, ש' 17 ואילך). אציין, כי לא השתכנעתי מכפירתו של עוה"ד זחאלקה בשאלתה של ב"כ המשיבה, האם נכון כי הוא לא תיאם עמה את המפגש מראש, אלא התקשר אליה מהחנייה שמתחת למשרדה, אמר לה כי הוא רואה שרכבה שם וכי הוא עולה למשרד (שם, ש' 22). מכל מקום, פרק הזמן הרב ביותר שחלף מאז קבלת מכתב ההתראה ועד למועד המפגש, ומנגד, סמיכות הזמנים בין המפגש ובין מועד המצאת כתב התביעה (בשים לב לסגר בן החדשיים ששרר במדינה בין לבין), מצביעים על כך שהגעתו של עוה"ד זחאלקה למשרדה של ב"כ המשיבה ביום המפגש באה בעקבות קבלת כתב התביעה ולא בעקבות קבלת מכתב ההתראה.
מצאתי כתמוהה ביותר את העובדה, שהמבקש עצמו כלל לא נכח במפגש. מחד גיסא, מיד לאחר קבלת מכתב ההתראה הוא ביקש להיפגש עם ב"כ המשיבה, אולם התנה זאת בנוכחותו של אחיו עוה"ד זחאלקה, ומשזה לא היה זמין, הפגישה בוטלה ולא נקבעה אחרת תחתיה ; אולם מאידך, המבקש לא נכח במפגש מיום 21.5.2020, ועל תוכנו נודע לו, לטענתו, רק כשבוע ימים לאחר מכן (עמ' 4, ש' 27). טענה זו נראית לי בלתי סבירה לחלוטין: אין זה מתקבל על הדעת כי עורך-דין, בידעו - לטענתו, לראשונה במפגש - כי הוגש נגד אחיו כתב תביעה, לא יעדכן אותו בעניין באופן מיידי. כן אין זה הגיוני בעיניי, כי הוא לא ינקוט צעדים מיידיים לבירור גורל התביעה, מתי הוגשה, ושמא ניתן בה כבר פסק דין, וזאת על ידי עריכת בירור באתר "נט המשפט" או במזכירות בית המשפט, לאחר שיצטייד ביפוי כח מאת אחיו או שידאג להפנותו למייצג אחר; בירור כאמור נערך, כאמור, לראשונה רק ביום 16.7.2020, חדשיים כמעט לאחר המפגש - ויומיים בלבד לאחר המצאת פסק הדין לידי המבקש - מה שאינו סביר לחלוטין; ודאי שלא ניתן לומר על התנהלות זו כי המבקש באמצעות אחיו "לא שקט על השמרים", כטענת ב"כ המבקש בסיכומיו.
העובדה שהמבקש לא נכח כלל במפגש מצביעה על חוסר עניין מוחלט שלו בטענותיה של המשיבה ובמהלכים שנקטה כלפיו ; כפי שעניין הפגישה שהיתה אמורה להתקיים לאחר קבלת כתב ההתראה נזנח, כך לא מצא המבקש לנכון לנכוח במפגש. בדומה, כאשר נשאל במהלך עדותו מה סיפר לו אחיו לגבי המפגש, השיב - "שמתנהל נגדי כתב תביעה אצל גב' אימאן. גם זה לא ענייני." (עמ' 5, ש' 10). כאשר התבקש על ידי שוב ושוב להסביר את פשר דבריו התמוהים, שכן כתב תביעה שהוגש נגדו אמור לעניינו, מסר תשובות מתחמק ות; רק כאשר שאלתי בשלישית ברחל בתך הקטנה - "למה אני אומר שזה לא ענייני? האם זה מפני שאמרתי לעצמי שתעשה התובעת מה שהיא רוצה ואותי זה לא מעניין?", שלל זאת, ועדיין לא נתן הסבר לאמירתו התמוהה (עמ' 5, ש' 9 ואילך). לכך יש להוסיף, כי באורח מוזר ביותר מצא המבקש לנכון לעזוב את בית המשפט מיד בסיום עדותו, מבלי ליטול רשות מבית המשפט, ולאחר שבא כוחו נתן לו רשות ללכת (עמ' 14, ש' 9 ואילך) , ולא נשאר להמשך הדיון. בהתנהלות זו גילה המבקש דעתו, כי ההליכים כולם אינם נוגעים לו כלל, מה שמתיישב עם התעלמותו הממושכת ממכתב ההתראה, ובהמשך - גם מכתב התביעה, עד אשר ניתן בעניינו פסק-דין, ממנו כבר לא היה יכול להמשיך ולהתעלם.
לא שוכנעתי כי מהלך הדברים במפגש היה כפי שמסרו עליו עוה"ד זחאלקה והעד שאדי. ראשית, הגם שדבר קיומו של המפגש נזכר בבקשה לביטול פסק הדין, ונטען במסגרתה כי רק במהלכו נודע לעוה"ד זחאלקה לראשונה כי הוגשה תביעה נגד המבקש וכי ב"כ המשיבה סירבה למסור לו העתק, בטענה שכתב התביעה הומצא למבקש, הרי שדברים אלו לא נתמכו בתצהיר מטעם עוה"ד זחאלקה; המבקש הצהיר על כך, אמנם, בתצהיר התמיכה שלו בבקשה, אולם משלא נכח בעצמו במפגש, אין זו אלא עדות מפי השמועה. תצהיר מאת עוה"ד זחאלקה צורף רק לתגובת המבקש על תשובת המשיבה, ללא נטילת רשות ובניגוד להוראות תקנה 241(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שהיו אז בתוקף. כך גם באשר לתצהירו של העד שאדי, שאף הוא הוגש לתגובה בלבד ולא מלכתחילה, לבקשה לביטול פסק הדין עצמה.
אציין, כי לא הובהר מדוע נכח שאדי במפגש; עוה"ד זחאלקה מסר כי שאדי "הוא החבר של המשפחה הכי קרוב אלינו." (עמ' 11, ש' 31); מאידך טען המבקש בחקירתו, כי שאדי אינו חבר שלו (עמ' 4, ש' 11; עמ' 6, ש' 12-11), אם כי הסכים בהמשך כי הוא חבר של המשפחה. עוה"ד זחאלקה הסביר כי שאדי הגיע למפגש - "כי אני ראיתי בפגישה הזו פגישה חברית ביני לבינך ועוד חבר שהצטרף, זהו." (עמ' 11, ש' 29); במילים אחרות, עוה"ד זחאלקה ביקש משאדי להצטרף למפגש על מ נת להקנות לו נופך "חברי", להבדיל מ"משפטי-רשמי"; הוא מסר אמנם כי שאדי, בהיותו "אדם מאוד אחראי", ביקר את אביו המנוח מידי יום כמעט בימיו האחרונים בבית החולים (שם, ש' 32); אולם לא אמר, כפי שאמר המבקש (בעמ' 4, ש' 12) כי אביו המנוח ביקש משאדי להתערב ולסגור את התיק.
לעומת זאת, שאדי עצמו העיד, כי הוא זה שביקש מעוה"ד זחאלקה להיפגש עם ב"כ המשיבה, זאת לבקשת האב המנוח, קרי, המפגש התקיים ביוזמתו שלו ולא ביוזמתו של עוה"ד זחאלקה (עמ' 14, ש' 23 ואילך). עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו לעיל של עוה"ד זחאלקה. בנוסף, שאדי העיד, כי כאשר עלה במפגש נושא הפיצוי הכספי הוא הפסיק להתערב, ומאותו רגע ישב ושתק (עמ' 15, ש' 14); התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם המטרה המוצהרת לשמה הגיע שאדי למפגש כבקשתו של האב המנוח, קרי, לפתור את הסכסוך. גם העובדה שלא מסר, לדבריו, כל דיווח על המפגש לאב המנוח, משום שלדבריו היה אז האב במצב אנוש, אינה מתיישבת עם מטרת הגעתו למפגש; זאת ועוד, בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה לביטול פסק הדין, ביום 3.6.2020 (כשבועיים לאחר המפגש), שוחרר האב המנוח מאשפוז לביתו כשמצבו מוגדר כ"צלול ועצמאי", מה ששולל את טענתו של שאדי כי במועד זה היה מצבו של האב המנוח "אנוש".
בהתאם אין בידי לקבל את טענתו של שאדי לפיה "לא זכור לו" האם עברו משתתפי המפגש על כתב התביעה ועל נספחיו, ולפיה הציגה ב"כ המשיבה "ניירת" שהוא אינו יודע מה כתוב בה (עמ' 16, ש' 14 ואילך) ; גם טענה אינה יכולה להתיישב עם טענתו לפיה הגיע למפגש על מנת לפתור את הסכסוך.
מכל אלו, אין בידי ליתן משקל משמעותי לעדותו של שאדי אודות מהלכו של המפגש ואין בידי לראות בה משום תמיכה בעדותו של עוה"ד זחאלקה לגביו.
אוסיף, כי עדותו של עוה"ד זחאלקה היתה רצופה תשובות מתחמקות וסותרות . כך, למשל, התחמק מלהשיב על שאלת ב"כ המשיבה מדוע חקר אודותיה לאחר קבלת מכתב ההתראה, וכדבריו - "למה חקרתי עלייך? לא יודע מה חקרתי." כאשר נשאל מדוע פנה לקרובי המשפחה שלה השיב - "אני לא יודע מה זה קשור." כאשר שב ונשאל זאת בחר לומר כי משפחתו היא משפחה מכובדת וכי ב"כ המשיבה היא זו שחקרה אודותיה, תוך שהוא ממשיך להימנע מלהשיב על השאלה שנשאל (עמ' 9, ש' 31 ואילך). כאשר נשאל מדוע פנה לבת דודתה של ב"כ המשיבה, עוה"ד אינאס חאג' יחיא, על מנת לבקש את מספרה האישי, השיב בתחילה - "נשבע לך שאני לא זוכר שפניתי לאינאס"; אך מיד לאחר מכן אמר - "אינאס היא חברה שלי, למדנו יחד משפטים באוניברסיטה העברית. האמת שאני לא זוכר למה פניתי אליה לקבל את המספר האישי שלך. מה הפסול בכך? יכול להיות שפניתי, אני לא פוסל." (עמ' 10, ש' 18 ואילך) .
בנוסף לא הבהיר עוה"ד זחאלקה מדוע, אם כטענתו נודע לו רק במועד המפגש על קיומו של כתב התביעה, לא פנה אל ב"כ המשיבה בכתב, בבקשה פורמאלית לקבלו. הסברו לפיו "ציפיתי שכשעזבנו את המקום, תחשבי בהגיון ותראי לי את אישור המסירה. כעו"ד אם אני מגלה שהצד השני לא קיבל את כתב התביעה אני פועל להמציאו לו." (עמ' 11, ש' 1 ואילך); ניתן היה לצפות, איפוא, מעוה"ד זחאלקה, כי ישלח אל ב"כ המשי בה דרישה כתובה לקבלת כתב התביעה, אלא שהוא לא עשה כן.
גם טענתו לפיה לא נקט שום צעד לקבלת כתב התביעה לאחר המפגש, זאת לאור מצבו הרפואי של אביו המנוח דאז, אינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי שצורף, ולפיו, כאמור, באותם המועדים שוחרר האב המנוח מבית החולים לביתו, ועם הודאתו של עוה"ד זחאלקה כי המשיך לעבוד באותה התקופה בעבודתו כעורך-דין, אם כי צימצם אותה (עמ' 11, ש' 12).
התנהלות זו של עוה"ד זחאלקה, קרי, התעלמות תמוהה מהידיעה הברורה, לשיטתו - לראשונה במפגש, כי הוגש כתב תביעה נגד המבקש, איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם התנהלות שניתן היה לצפות מאדם שהינו עורך-דין במקצועו, והמודע היטב למשמעות הגשת כתב תביעה כנגד אחיו, גם אם אינו מייצגו באופן פורמלי ; המסקנה הנובעת מכך היא, כי במועד המפגש ידע עוה"ד זחאלקה גם ידע על הגשת כתב התביעה לבית המשפט ועל תוכנו , ועל כן לא נקט כל צעד, לא מיד ולא בהמשך, לקבלתו מידיה של ב"כ המשיבה או מתיק בית המשפט עצמו.
מכל האמור לעיל אני קובעת, כי כתב התביעה הומצא למבקש ביום 4.3.2020 כדין, וכי במועד המפגש ידע עוה"ד זחאלקה, ששימש באותו מועד כנציגו של המבקש (כך לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי), כי הוגש כתב תביעה לבית המשפט ומהן הטענות בו.
אשר על כן, ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, תיוותר החלטתי מיום 22.10.2020 על כנה.
תשלום ההוצאות וביצוע ההפקדה בהתאם להחלטה האמורה יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.
עם תשלום ההוצאות וביצוע ההפקדה יגיש המבקש הודעה על כך ואורה על ביטול פסק הדין.
כתב הגנה יוגש בתוך 60 יום מהיום.
המבקש יישא בהוצאות ושכר טרחת עורך-דין למשיבה בגין הבקשה בסכום כולל של 3,000 ₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"ב, 20 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.