הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 22582-05-17

בפני
כבוד ה שופטת קרן אניספלד

תובעים

  1. פלונית
  2. פלוני
  3. אלמוני (קטין יליד 2015)

כולם ע"י עו"ד יזהר גופמן

נגד

נתבעת
מדינת ישראל - משרד הבריאות
ע"י עו"ד אמיר כצנלסון

פסק - דין

לפני תביעת נזיקין לפיצוי בסך 100,000 ₪ בעילות של פרסום לשון הרע, כליאת שווא ורשלנות.

א. ההליך והצדדים לו

1. תובעים 1 ו-2 הם הוריו של תובע 3, קטין יליד 6.4.2015 (להלן ההורים ו הקטין).

2. הנתבעת היא הבעלים והמפעילה של המרכז הרפואי הלל יפה בחדרה (להלן ביה"ח).

3. ההורים הגיעו עם הקטין לביה"ח במוצאי שבת, 11.2.2017, לאחר שהלה ננשך ביום הקודם באופן חמור, בגבו וזרועו, בגן נעמ"ת בו למד אז (להלן הגן); לא דובר באירוע ראשון בו ננשך הקטין בגן אך הפעם היו הנשיכות חמורות במיוחד. תובעת 1 (להלן האם) הגיעה למיון על-פי המלצה שקיבלה בקבוצה בפייסבוק בשם 'ילדוקטור' בה היא חברה (להלן הקבוצה), לאחר שפרסמה בה פוסט ותמונה של הנשיכות ושאלה כיצד עליה לטפל בהן. היא הונחתה על-ידי מנהל הקבוצה, ד"ר גיל גולדבלט (להלן ד"ר גולדבלט), להגיע בדחיפות למיון בביה"ח; נאמר לה שביה"ח עודכן בדבר הגעתם הצפויה של ההורים עם הקטין.

4. בתמצית, כתב-התביעה גולל טענות נגד ביה"ח וצוותו בשל אלה: הגעת שוטרים שחקרו את ההורים בעודם שוהים עם הקטין במיון, באופן שגרם לאנשים במקום ולצוות הרפואי להביט בהורים בצורה מאשימה; קבלת החלטה בדבר אשפוז הקטין במחלקת ילדים למשך הלילה, עד להגעתה של עובדת סוציאלית שתדבר עם ההורים ביום המחרת, תוך מניעת האם מקבלת החלטה על שחרור הקטין; אי-מתן טיפול לקטין במהלך אשפוזו; הפניית שאלות להורים על-ידי הצוות הרפואי לגבי הקטין והטיפול בו, ללא סמכות ובאופן שהשתמע ממנו חשד בהורים בנוגע לטיפול בקטין, זאת גם לאחר שנמסר להורים על-ידי השוטרים שאין חשד להתעללות בקטין; עיכוב ההורים והקטין במחלקת ילדים עד צהרי יום ראשון, 12.2.2017, תוך שחרורם רק כמה שעות לאחר שהעובדת הסוציאלית שוחחה עמם ואישרה את שחרור הקטין לביתו. התובעים הצביעו על עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקם והעמידו את נזקם על סך 100,000 ₪ לצרכי אגרה, כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק על-פי חוק איסור לשון הרע.

5. הנתבעת התגוננה מפני התביעה וביקשה לדחותה. נטען כי יש לסלק אותה על הסף בשל אי-צירוף חוות-דעת רפואית לתמיכתה. לגופם של דברים, הוכחשו כל טענות התובעים נגד ביה"ח וצוותו; הוטעם כי הקטין נבדק על-ידי צוות ביה"ח בהתאם לנהלים, בהתחשב בנסיבות שבהן התקבל במיון וללא כל פגם בהתנהלות הצוות או הפניית טון פוגעני כלפי ההורים. הוכחש גם כי ביה"ח או מי מטעמו חטא כלפי התובעים בביצוע אחת העוולות שנמנו בכתב-התביעה. עוד נטען להיעדרו של קשר סיבתי בין נזקיהם המוכחשים של התובעים לבין ביה"ח וצוותו.

6. לתמיכת התביעה הוגשו תצהיר האם ותיק מוצגים שכלל הפניה למיון ממוקד קופ"ח, תיעוד רפואי מאשפוזו של הקטין, חוזרי מנכ"ל מס' 20/90 ומס' 25/30, שאלון אשר הופנה לנתבעת ותצהיר שניתן במענה לו על-ידי ד"ר עדי קליין קרמר, ומכתב דרישה לנתבעת.

7. הנתבעת הסתמכה על תצהיריהן של ד"ר עדי קליין קרמר (להלן תצהיר הרופאה) וגב' מראם געואר, העובדת הסוציאלית שפגשה בהורים ביום 12.2.2017, במהלך האשפוז (להלן תצהיר העו"ס); תיק מוצגיה של הנתבעת כלל תיעוד רפואי וסיכום ייעוץ מאשפוזו של הקטין. לפי בקשת התובעים, הוצג תיק המשטרה הנוגע בדבר (פל"א 442407/17; להלן תיק המשטרה).

8. בהמלצת בית-המשפט, ויתרו בעלי-הדין על שמיעת העדים; הוסכם כי ינתן פסק-דין מנומק על-סמך החומר שמצוי בתיק ללא חקירות נגדיות, ויוגשו סיכומים בכתב. בתוך כך הודיעה הנתבעת כי היא מתנגדת להרחבת חזית, עדות שמועה, עדות סברה ועדות בעניין שברפואה. הסיכומים הוגשו על-פי מתווה זה.

ב. דיון והכרעה

1. דין התביעה להידחות במלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

2. בתצהירה, כבכתב-התביעה, גוללה האם טענות שהוטחו לכל עבר, ללא אבחנה בין הנתבעת לבין אחרים שאינם צד להליך. האם העלתה טענות נגד הגן והגננת [סע' 6, 25-21 בתצהירה]. היא העלתה טענות נגד הקבוצה בפייסבוק בה פרסמה פוסט עם תצלומי הנשיכות, שם זכתה לטענתה לתגובות של קללות והאשמות בהיותה הורה מתעלל בקטין; האם הלינה על שמנהלי הקבוצה לא מחקו את הפוסט או את התגובות לו. עוד הלינה האם על מנהל הקבוצה, ד"ר גיל גולדבלט, ועל מנהלת נוספת בקבוצה ששמה לא צוין, ויחסה להם "עוקץ" בהפנייתם לביה"ח עם הקטין [תצהיר האם בסע' 5, 7, 10-9, 14, 20]. מדובר בטענות נגד אחרים שאינם בעלי-דין בהליך דנן; בית-המשפט לא יידרש להן, ואין להן כל נגיעה לעילה הנטענת נגד הנתבעת.

3. בכתב-התביעה הודו התובעים כי המשטרה זומנה לביה"ח בידי מנהלי הקבוצה [סע' 10]. גם בתצהירה קשרה האם בין הקבוצה ומנהליה לבין הפניה למשטרה שבעקבותיה הגיעו שוטרים למיון ביה"ח [סע' 14]. עיון בתיק המשטרה מעלה כי החקירה נפתחה על-בסיס פניה של ד"ר גולדבלט; הלה התקשר למשטרה ודיווח על חשד להתעללות בקטין בעקבות פרסום הפוסט והתמונה בידי האם. ד"ר גולדבלט עשה כן לאחר שנועץ בעובדת סוציאלית שנמנית על מתנדבי הקבוצה (ואינה עו"ס ביה"ח שנתנה תצהיר בהליך זה); במקביל, היפנה את האם להגיע עם הקטין לביה"ח.

4. על-פי תיק המשטרה, אלו הפעולות שבוצעו בו: התיק נפתח על-פי הנחיית קצין נפגעי עבירה. בוצעו בו הפעולות שהתבקשו. נגבתה עדות מהמדווח ד"ר גולדבלט. הוצא צו בית-משפט לשם קבלת המסמכים הרפואיים של הקטין. החקירה סוכמה כך: מעדות ד"ר גולדבלט עלה שהאם העלתה תמונות ושאלה כיצד ניתן לטפל בסימני נשיכה. הוא היפנה אותה לביה"ח ואף עדכן את ביה"ח שהם אמורים להגיע. ממסמכי בדיקת הקטין בביה"ח עולה כי יש סימנים אשר מתאימים לסימני נשיכה של ילד. סיכום יעוץ פסיכוסוציאלי: לא עולה כל חשד לפגיעה בילד על-ידי ההורים והילד שוחרר. בכך תם הטיפול בתלונה על-פי מזכר שתאריכו 8.11.2017.

5. הנתבעת לא דיווחה למשטרה. הנתבעת לא הגישה תלונה. הנתבעת לא זימנה שוטרים למיון. הם הגיעו למקום בעקבות דיווחו של ד"ר גולדבלט. משהוגשה תלונה ונפתחה חקירה בגינה, בדין הגיעו שוטרים ללא דיחוי על-מנת לשוחח עם הורי הקטין ששהו אותה עת עמו במיון. ביה"ח לא יכול היה ולא צריך היה למנוע זאת. היפוכו של דבר הוא הנכון; משנפתחה חקירה בחשד להתעללות בקטין שגילו פחות משנתיים, היה מחובתה של המשטרה לחקור בדבר ללא דיחוי תוך קבלת תשובות מהורי הקטין, והיה על ביה"ח וצוותו לאפשר זאת כפי שעשה. הדבר אינו מקים לתובעים כל טענה נגד ביה"ח וצוותו. אילו נהג ביה"ח אחרת, היה מכשיל חקירת משטרה על כל המשתמע מכך. התובעים לא הראו שיחסו של ביה"ח או טיפולו בקטין הושפע באיזה שהוא אופן מהגעתם של השוטרים למקום; אם אחרים, צדדי ג', הושפעו מכך, לביה"ח אין על כך שליטה והוא אינו נושא בחבות כלפי התובעים בשל כך.

6. הצורך בחקירת משטרה ובהגעה מידית של שוטרים לשוחח עם הורי הקטין בעודם שוהים עמו במיון ביה"ח אינו נבחן למפרע, לפי תוצאות החקירה; הוא נבחן בהתאם למידע הידוע במועד הגשת התלונה על-ידי ד"ר גולדבלט. האם פרסמה את הפוסט בקבוצה ביום שבת. היא צרפה לו תצלום של הנשיכות. על-פי תצהירה, כל הגב של הקטין היה מלא בנשיכות עם שטפי דם והייתה גם נשיכה גדולה באזור הכתף והיד. כאשר ההורים נחשפו למראה יום קודם לכן, ביום שישי בערב, הגיבו בבהלה גדולה [סע' 3]. במציאות זו, בדין עלה חשד שאפשר שהקטין נתון לפגיעה שטעונה התערבות; בדין הגיעו השוטרים ללא דיחוי למיון ביה"ח על-מנת לחקור בדבר ולבדוק אם יש בסיס לחשד כי הקטין אינו מטופל כהלכה על-ידי הוריו.

7. ביסוד התביעה ותצהיר האם הובלעה ההנחה הבלעדית כי החקירה נפתחה בשל חשד לייחוס התעללות בקטין מצד הוריו, כך שהם המקור לסימנים על גופו. מדובר בראייה צרה, מוגבלת, של הדברים ובאי-הבנת מלוא המורכבות הטמונה בשמירת שלומם של קטינים חסרי ישע. בהינתן מצבו של הקטין, שתואר בידי הוריו כמבהיל מאוד ותועד בפוסט ובתמונה שהאם פרסמה בקבוצה, צריך היה לבדוק לא רק אם הוריו הם המקור לפגיעה בו, אלא גם אם הוריו מטפלים כהלכה בפגיעה מסוג של נשיכות, להן הקטין נחשף בגן באופן שאיננו חד פעמי אלא דווקא מתמשך. בכתב-התביעה ובתצהיר האם גלומה הודאה בכך שעוד קודם למקרה דנן היו כמה פעמים קודמות שבהן חזר הקטין מהגן עם סימני נשיכות במקומות שונים בגוף, ופגיעה מאותו סוג חזרה על עצמה [סע' 4 ו-6 בכתב-התביעה וסע' 6 בתצהיר האם].

8. אני דוחה אפוא כל טענה של התובעים נגד ביה"ח וצוותו בקשר עם חקירת המשטרה וכל אשר נעשה בגדרה. אם הופנה כלפי ההורים מבט של מאן דהו א בשל הגעת השוטרים למיון ביה"ח, הרי זה נטל סביר שנבע מחקירה שצריך היה ומוצדק היה לקיימה; אילו הוציאו ההורים את הקטין מן הגן מיד לאחר שננשך בו לראשונה, היו חוסכים מן הקטין את הסבל שנגרם לו בשל הפגיעה החמורה בו בגן ביום 10.2.2017, ומעצמם – את הצורך לחקור בעטיה של פגיעה זו, תוך תשאול שלהם במיון ביה"ח. אין בכתב-התביעה ובתצהיר האם נימוק ממשי שיבאר מדוע הוסיף הקטין לבקר בגן לאחר שננשך בפעם הראשונה, קל וחומר לאחר שהדבר חזר על עצמו והתחוור שלא מדובר באירוע חד פעמי.

9. נחה דעתי שלא נפל כל פגם באופן שבו טופל הקטין בביה"ח, בין במיון ובין במחלקת ילדים. אף לא נפל כל פגם בעצם ההחלטה לאשפזו, במוצאי שבת, על-מנת שביום המחרת הוא ייבדק על-ידי עו"ס ביה"ח כדי להעריך בכלים המקצועיים הדרושים אם הוא חשוף לסיכון. בקבלת הקטין במיון ציינו ההורים כי אין מדובר בפעם הראשונה שבה הקטין חוזר מהגן עם סימני נשיכה; הדבר נרשם בסיכום האשפוז. התובעים לא הראו שביה"ח יודע בידי השוטרים על היעדר חשד לפגיעה בו מצד ההורים. גם אם מצא הצוות הרפואי כי מדובר בנשיכות של קטין שנגרמו על-ידי ילד אחר, ההורים עצמם הודו שדובר בנשיכות חמורות על כל גבו של הקטין ובנשיכה גדולה נוספת באזור הכתף והיד. הם הודו שהתגובה שלהם למראה הסימנים על גופו של הקטין הייתה בהלה גדולה. הם הודו שלא דובר במקרה ראשון שבו הקטין ננשך בגן, אלא ברצף מקרים שזה היה אחרון שבהם. במצב דברים זה, ומאחר שדובר בקטין שגילו שנה ועשרה חודשים, נוצר צורך מידי לבדוק אם ההורים מבינים את חומרת המצב ומטפלים בו ובקטין כנדרש בלי לחשוף אותו לסכנת פגיעה נוספת, עתידית, בגן שאליו נשלח על-ידם.

10. אין בידי לקבל את תלונת ההורים על כך שבהגיעם למיון לא הזעיק ביה"ח על-אתר את העו"ס שלא נכחה אז במקום על-פי סדרי עבודתה. הקטין התקבל במיון במוצאי שבת בשעה 22:29, כאשר במועד זה לא נמצאה העו"ס בביה"ח. העו"ס פגשה בהורים ביום המחרת, 12.2.2017, בשעה 10:25. מדובר במערכת רפואה ציבורית, לא ברפואה פרטית תפורה לפי מידה. ההורים והקטין טופלו תוך זמן סביר מאוד, ללא שיהוי, ואין לייחס לנתבעת כל פגם או דופי בשל כך.

11. בנסיבות הללו, הופעל על-ידי ביה"ח שיקול-דעת מקצועי סביר, זהיר ונכון בהחלטה על אשפוז הקטין. הדברים הוסברו ברחל-בתך-הקטנה בתצהיר הרופאה: בדיקת הקטין במיון העלתה שלושה סימני נשיכה חדשים בגב עם אודם מסביב. מהתיעוד הרפואי עלה שאין זה מקרה ראשון בו הקטין חוזר מהגן עם סימני נשיכה. מאחר שדובר באירועים חוזרים, הוחלט לאשפז את הקטין ולערב עובדת סוציאלית שאינה נוכחת בביה"ח בשעות הלילה, כל זאת משיקולים של בטחון הקטין ושלומו. העו"ס פגשה בהורים ביום המחרת בשעה 10:25, ובצהרי אותו יום בשעה 14:48 שוחרר הקטין לביתו [שם, סע' 7-4]. כאמור, האשפוז וההפניה לייעוץ של עובדת סוציאלית נדרשו באופן מובהק משנודע שהורי הקטין הוסיפו לשלוח אותו לגן למרות שהוא כבר ננשך בו כמה פעמים קודמות. שחרור הקטין על-אתר, ללא אשפוז, היה מעשה לא אחראי שאינו לטובת הקטין, תוך הפרת חובתו של הצוות הרפואי כלפיו. אם נגרמה בשל כך אי-נוחות להורי הקטין, היה עליהם לקבלה על עצמם מתוך הבנה – הבנה בוגרת ואחראית של הורים, כי הדבר משרת את טובת הקטין וכרוך במילוי חובתו של ביה"ח וצוותו כלפי קטינים מסוגו.

12. כאשר מתקבל במיון קטין פעוט בנסיבות שתוארו לעיל, ביה"ח וצוותו אינם יודעים דבר, אף אינם צריכים לדעת דבר, על הוריו. צוות ביה"ח לא מכיר את הורי הקטין וכלל אינו מתיימר להכירם. במצב מעין זה, ביה"ח חב חובה מקצועית וחוקית לפעוט שהינו קטין חסר ישע. עליו לוודא שהוא אינו נתון לסיכון שיגרום לפגיעה עתידית בו. אין מדובר רק בפגיעה ישירה מידי מי מהוריו; מדובר גם בפגיעה הטמונה בכך שהוריו אינם מפנימים את הסיכון שטמון לקטין בכך שהוא שב ונשלח לגן שבו הוא כבר ננשך כמה פעמים באירועים קודמים. במציאות כזו, הקטין הוא העיקר; טובתו היא שמנחה את ביה"ח ואת החלטות צוותו. נראה כי הורי הקטין לא השכילו להבין זאת והציבו את עצמם, לא את בנם, במרכז, באופן שהוליד תביעה מיותרת.

13. התובנות הללו, שנוגעות לאופן הטיפול בקטין באותן נסיבות, הופנמו לחוזרי מנכ"ל שצורפו בידי התובעים עצמם לראיותיהם. בתצהיר האם לא נעשה כל ניסיון להתמודד עם תוכנם ועם ההנחיה שעולה מהם. לעומת זאת, בתצהיר הרופאה ובתצהיר העו"ס הודגש כי הטיפול בקטין הלם את הנדרש על-פי החוזרים ועלה בקנה אחד עמם. צוטט סע' 3.3.1 בחוזר 20/90: "בכל מקרה בו קיים חשד סביר שפונה לחדר מיון [...] הינו נפגע אלימות, יטופל מיד וביחידות ללא מלוויים (עפ"י שיקול הדעת של המטפל) ע"י אחות היחידה הרפואית אשר תדאג לנוחיות הנפגע/ת ולצרכיו/ה המיוחדים". צוטט סע' 3.3.3 בחוזר שעניינו זימון עובד סוציאלי: "בד בבד עם הזמנת הרופא המומחה לטיפול בנפגע, תזמין אחות היחידה את העובד הסוציאלי הכונן". מקובלת עלי עמדת ביה"ח כי רכיב המידיות שנזכר בסע' 3.3.1 הנ"ל מתייחס לטיפול על-ידי האחות ולא לזימון עובד סוציאלי; ממילא כבר נקבע לעיל כי העו"ס זומנה, הגיעה ונתנה מענה של טיפול תוך זמן סביר, באופן שאינו מקים לתובעים כל עילת תביעה נגד ביה"ח ולו גם בדוחק.

14. עוד נקבע בסע' 5.3.1(ג) בחוזר 25/03 כי בהינתן חשש להתעללות, "יש להשהות במידת הצורך, את הקטין בביה"ח עד לסיום הבירור [...]"; בסע' 3.3.4 בחוזר 20/90 נקבע: "הנפגע ו/או מלווהו ירואיינו ע"י העובד הסוציאלי אשר יתמקד באבחון היבטים פסיכו-חברתיים, אירועים דומים בעבר וסיכון לאלימות כלפיו וכלפי בני משפחה אחרים ". ביה"ח טיפל בקטין והתנהל לגביו לפי אמות-מידה אלו, והכול מתוך מחויבות לשלום הקטין ולטובתו. בהינתן אמות-מידה אלו, לא תמה מלאכתו של צוות ביה"ח בקביעה כי הסימנים על גבו של הקטין, מקורם בנשיכות טריות של ילד אחר; היה עליו לעקוב אחרי מצבו של הקטין, לזמן למקום עובדת סוציאלית ולאשפז את הקטין עד תום הבדיקה שתערך על-מנת לוודא כי הוריו מודעים לחומרת הפגיעה בקטין וכי הם מבינים את שעליהם לעשות כדי למנוע את המשך הפגיעה בו – זאת נוכח הודאת ההורים כי הוסיפו לשלוח את הקטין לאותו גן גם לאחר שהוא כבר ננשך בו בעבר.

15. בתצהירה תמכה העו"ס בהתנהלותו של ביה"ח בכל הנוגע לקטין. אף היא הטעימה שלדברי האם, חווה הקטין שלושה מקרים שונים של נשיכות בגן, ואין זה מקרה ראשון או יחיד [סע' 10-9 בתצהירה]. אף היא ציינה כי ההחלטה על אשפוז הקטין וזימון עובדת סוציאלית נדרשה הן בשל כך שדובר בקטין פעוט, הן משום שכבר חווה בעבר פגיעה מאותו סוג בגן, והן על-פי הוראותיהם של חוזרי מנכ"ל שצוטטו לעיל [תצהיר העו"ס בסע' 5-4 ו- 18-12]. העו"ס ראיינה את האם ביום 12.2.2017 בשעה 10:25 וביצעה יעוץ כנדרש; היא התרשמה כי האם שידרה אמינות ובעלת תפקוד הורי תקין, הפגינה דאגה ניכרת לקטין ובכוונתה לפעול אל-מול הגן. לפיכך המליצה העו"ס על שחרור הקטין מבחינה סוציאלית; לתצהירה צורף סיכום הייעוץ שערכה, אשר תואם את תוכן עדותה [סע' 8-6].

16. אין בידי לקבל את טענת ההורים כי הקטין לא טופל כלל במהלך האשפוז. ראשית, במהלך האשפוז במחלקת ילדים היה הקטין נתון במעקב ונבדק רפואית, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שהוצג ומתצהיר הרופאה [סע' 38]. שנית, בנסיבות שתוארו לעיל, היה מחובת ביה"ח לאשפז את הקטין עד לעריכת בירור על-ידי עובד סוציאלי, ודי היה בטעם זה כדי להצדיק אשפוז. כבר צוין לעיל שמשך האשפוז היה קצר ומידתי, ולסברת ההורים שיש דופי בכך שבביה"ח לא נכח עובד סוציאלי בשעת הגעתם למקום במוצאי שבת אין כל יסוד. לבסוף, טענת ההורים כי הקטין לא טופל במהלך האשפוז נותרה טענה בעלמא שלא הוכחה; היה עליהם לצרף חוות-דעת מומחה רפואי על-מנת להראות שבאותן נסיבות נזקק הקטין לטיפול רפואי מסוג מסויים אך זה לא ניתן לו. התובעים לא צרפו לכתב-התביעה או לתצהיר האם חוות-דעת כזו; בדין התנגדה הנתבעת לעדות בעניין של מומחיות רפואית שלא באמצעות חוות-דעת, ויש לקבוע כי טענות התובעים בהקשר זה לא הוכחו כלל.

17. אשפוזו של הקטין היה נדרש ומתחייב. הוא נמשך פרק זמן סביר, שלא לומר קצר, בנסיבות של הגעה למיון במוצאי שבת אחרי השעה 22:00. מכתב השחרור נחתם בביה"ח למחרת, ביום 12.2.2017 בשעה 14:48. אין בכך רשלנות, כליאת שווא או כל עוולה אחרת בה חטא ביה"ח כלפי התובעים. כאמור, גם הטענה לפרסום לשון הרע על-אודות התובעים בידי ביה"ח וצוותו לא הוכחה כלל, ודינה דחיה.

18. הנתבעת התנגדה להרחבת חזית. בתצהירה העלתה האם לראשונה טענות לגבי מהלך האשפוז שאין להן זכר בכתב-התביעה ואשר נסבו על מצבה של פעוטה אחרת ששהתה באותו חדר [סע' 17]. מדובר בהרחבת חזית מן הסוג שהנתבעת התנגדה לה; לגופה, אין בה כל ממש והתובעים לא הראו כי נגרם להם נזק בר-פיצוי בשל כך, או כי הנתבעת הפרה בכך חובה כלפיהם.

19. די בכל האמור לעיל כדי להוביל לדחיית התביעה כולה, ראשיתה ואחריתה.

20. בשולי הדברים, חשוב לציין זאת: התביעה דנן, אין עניינה בשאלה אם האם היא אימא טובה לבנה; היא אינה עוסקת באיכות הורותם של תובעים 2-1. עניינה בשאלה אם במהלך הטיפול בקטין הפר ביה"ח את חובותיו כלפי התובעים או מי מהם, ואם חטא אגב כך בביצוע עוולות של רשלנות, כליאת שווא או פרסום לשון הרע. התשובה על כך היא בשלילה מהדהדת. כאשר מגיע לביה"ח קטין באותן הנסיבות, הצוות הרפואי אינו רשאי להניח הנחות; עליו לעשות את כל הדרוש על-פי הדין וחוזרי מנכ"ל על-מנת לוודא שהקטין אינו קורבן של אלימות ולהבטיח שהפגיעה בו לא תישנה. אלמלא נהג ביה"ח כפי שנהג, היה מפר את חובתו כלפי הקטין וחוטא לטובתו. הטלת חבות על ביה"ח במקרה כזה תיצור הרתעה לא רצויה וסופה לפגוע בקטינים חסרי ישע שאין מי שישמש להם פה ויגן עליהם; כתוצאה מכך יפגע גם האינטרס הציבורי המובהק כי קטינים לא יהיו קורבן לאלימות ופגיעות מצד סביבתם. בית-המשפט לא יתן ידו לתוצאה כזו ואין לה כל מקום.

ג. סיכומם של דברים

1. די באמור לעיל כדי להכריע במחלוקת ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך.

2. התביעה נדחית.

3. התובעים 2-1 ישלמו לנתבעת את הוצאות ההליך בסך 5,850 ₪ (כולל מע"מ), כשחיוביהם הם ביחד ולחוד. בקביעת הסכום שקלתי את השיקולים הנדרשים [ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ''ד ס(1) 600, 619 (2005)] והתחשבתי בכך שלא התקיים בירור עובדתי. אילו נערך בירור עובדתי, היה הסכום גבוה יותר.

4. ההוצאות תשולמנה בידי התובעים 2-1 לנתבעת תוך שלושים מיום מעת המצאת פסק-הדין; סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

5. תיק המשטרה מוחזר למזכירות, אשר תשגר הודעה מתאימה ליחידה החוקרת כדי שזו תקבל אותו לידיה.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.