הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 19160-01-16

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופט אמיר סלאמה

תובעים

1.עמאד רשאידה
2.מלך האופנה בע"מ

נגד

נתבעים

1.המרכז - קרמיקה מואסי נ.מ. 2004 בע"מ
2.ניהאד מואסי

פסק דין

1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

רקע

2. מדובר בתביעה כספית על סך 89,359 ₪. בבסיס התביעה מצויה עסקה במסגרתה נרכשו אריחי קרמיקה מהנתבעת מס' 1 (להלן – "הנתבעת").

3. בכתב התביעה נטען כי התובע מס' 1 (להלן – "התובע"), הוא אחיו של מר מג'די רשאידה (להלן – "מג'די"), וכי התובעת מס' 2 היא חברה שבבעלות התובע.
בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כי מג'די הוא הבעלים של בית מגורים שהוקם ונבנה בעיר באקה אלגרבייה, הכולל מספר קומות. עוד נטען כי מג'די ביקש לרצף את הבית באריחי קרמיקה, וכי התובע, אחיו, נרתם לעזרתו בשל מצב כלכלי קשה.
אריחי הקרמיקה נרכשו מהנתבעת, כאשר נטען כי מג'די בחר את האריחים (סעיף 11 לכתב התביעה), ומג'די "סיכם לגבי מלוא העסקה" (סעיף 12 לכתב התביעה).
לצורך הוצאת העסקה לפועל, קיבל הנתבע מס' 2 (להלן – "הנתבע"), לגביו נטען שהוא הבעלים והרוח החיה מאחורי הנתבעת, שיקים שנמשכו ע"י התובעת.

4. עילת התביעה מבוססת על טענה לליקוי באריחים שנרכשו מהנתבעת.
בסעיף 13 לכתב התביעה נטען כי לאחר כמה ימים של עבודות ריצוף בבית, "מג'די הגיע ביום האחרון של הריצוף וגילה כי צבעי הריצוף שונים, וגוון הצבע שונה".
נטען כי מגדי והתובע פנו לנתבע, אשר הציע בפניהם הצעה מסויימת אותה לא קיבלו השניים, מאחר "ולא מדובר אך ורק בנזקי ריצוף אלא גם בנזקים נלווים כמפורט בחוות דעתו של השמאי המוסמך, מאחר וריצוף הבית תם כבר ונשלם" (סעיף 14 לכתב התביעה).
לטענת התובעים, שמאי מטעמם ערך חוות דעת ולפיה הנזק כתוצאה מהליקוי האמור באריחים עומדת על 76,459 ₪, וזאת בשל צורך ב- "פירוק הריצוף, עלות הקרמיקה, עלות החץ, עבודת גמר ריצוף, עבודות תיקוני טייח מסביב לפנל, עבודות תיקוני צבע, חומרי עבודה חול, מלט, טיט" (סעיף 17 לכתב התביעה).

5. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו הוראות חקוקות מכוח חוק המכר, תשכ"ח-1968, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), ופקודת הנזיקין. נטען כי מדובר במצב של "אי-התאמה" כמשמעה בסעיף 11 לחוק המכר. עוד נטען כי הנתבעים הטעו את התובעים ו/או הציגו בפניהם מצג שווא, וכי מדובר באחריות של ספק כלפי לקוח.

6. התובעים ביקשו פיצוי בגין הנזק כפי שהוערך ע"י השמאי מטעמם, וכן פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש אי נוחות, והפסד ימי עבודה בשל הצורך שיהיה בהחלפת האריחים.

7. לטענת התובעים, הנתבעת חייבת בפיצויים בתור מוכרת האריחים, כאשר כי הנתבע חייב לפצותם מכוח עקרון הרמת המסך, וכן מכוח "אחריות מנהלים".

טיעוני הצדדים בבקשה לסילוק על הסף

8. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, ולחלופין למחיקתה על הסף, בשל "העדר יריבות ו/או חוסר עילת תביעה כנגדם לרבות חוסר קשר ישיר ו/או עקיף בינם לבין המשיבים, בין עובדתי ובין משפטי".

9. לטענת הנתבעים, התובעים אינם בעלי הנכס בו הונחו אריחי הקרמיקה מושא התביעה, כאשר גם לשיטת התובעים מי שרכש את הקרמיקה הוא מג'די, וככל שנגרם נזק מדובר בנזק שנגרם למג'די בלבד. לטענת הנתבעים, הסיבה להגשת התביעה דווקא ע"י התובעים הוא הליך פשיטת רגל המתנהל נגד מג'די, כאשר ההליך הנוכחי מיועדת לעקוף מגבלות וקשיים להם חשוף מג'די נוכח הליכי פשיטת הרגל. עוד נטען כי הגשת התביעה הנוכחית מנוגדת לסעיף 22 לפקודת הנזיקין, הקובעת כי אין המחאת זכות ביחס לעילת תביעה בנזיקין.
לשיטת הנתבעים, התובעים אינם מסבירים מהו הנזק שנגרם להם, להבדיל מהנזק שנגרם למג'די. הנתבעים ביקשו להיעתר לבקשה גם בטענה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכים משפט, ובחוסר תוך לב מצד התובע.
אשר לטענת הרמת המסך, נטען כי אין עילה לבצע הרמת מסך במקרה דנן, כאשר מדובר בצדע חריג, השמור למקרים מיוחדים, אשר המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם.

10. בתגובתם טענו התובעים, כי סילוק תביעה על הסף הוא צעד דרסטי, הננקט רק כאשר נקבע כי התובע אינו יכול, בשום פנים ואופן, לזכות בסעד המבוקש על יסוד הנטען בכתב התביעה.
לשיטת התובעים, אין ממש בטענת הנתבעים לעניין העדר בעלות בנכס בו הונחו האריחים.
לטענתם, הבית בו הונחו האריחים בנוי על מקרקעין שבבעלות התובע, וזאת חרף העובדה שהאחרון טרם נרשם בלשכת רישום המקרקעים כבעלים של המקרקעין (צויין כי בנסח "הטאבו" מופיע מי שמכר את המקרקעין לתובע כבעלים הרשום).
נטען כי הנכס מושא התביעה אינו בבעלות מג'די אלא בבעלות התובע, וכי מג'די התגורר בבית על סמך רשות אותה קיבל מאחיו התובע.
לטענת התובעים, לשאלת הבעלות בנכס אין נפקות, וכי השאלה היא למי נגרם הנזק, כאשר ברור הוא כי הנזק נגרם לתובע, אשר שילם עבור האריחים.
אשר לטענת הנתבעים ביחס לסעיף 22 לפקודת הנזיקין, נטען כי אין המדובר בהמחאת זכות תביעה של מג'די, אלא בזכות תביעה ישירה של התובעים.
אשר לעילה של הרמת מסך, נטען שזו קיימת נוכח טענות התובעים כנגד הנתבע בכתב התביעה, וכך גם לגבי אחריות מהלים.

11. בתשובה לתגובה טענו הנתבעים כי התובעים העלו בתגובתם טענות עובדתית המנוגדות לנטען בכתב התביעה, עת טענו שהנכס מושא התביעה הוא בבעלות התובע. בהקשר זה הוסיפו הנתבעים והפנו להליך שהתנהל במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בו הגיש מג'די תצהיר המאשר כי הבית בו הונחו האריחים מושא התביעה הוא שלו, וכי הבית נבנה על ידו.

דיון והכרעה

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להימחק על הסף, משום שכתב התביעה אינו מראה עילה. להלן נימוקיי.

13. אכן סילוק תביעה על הסף הוא בגדר צעד דרסטי, הננקט במשורה. ברם, ישנם מקרים (אשר לשיטתי המקרה הנוכחי נמנה עליהם) בהם הצעד מתבקש.

14. כאשר בסילוק על הסף מחמת העדר עילה עסקינן, המבחן הוא האם התובע יהיה זכאי לסעד המבוקש, בהנחה שכל הנטען בכתב תביעתו יוכח כנדון. אם התשובה לכך היא שלי לית, הרי שכתב התביעה אינו מראה עילת תביעה, כמשמעות הדבר בתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ודין התביעה להימחק על הסף.

15. סבורני כי גם אם כל מה נטען בכתב התביעה יוכח כנדון, לא יהיו התובעים זכאים לסעד המבוקש, הואיל והנטען בכתב התביעה אינו מבסס קיום נזק שנגרם לתובעים, להבדיל מנזק שנגרם למג'די.
במה דברים אמורים?

16. בכתב התביעה נטען, ברחל בתך הקטנה, כי האריחים נרכשו על מנת להתקינם בבית השייך למג'די ונבנה על ידו. עוד נטען כי מג'די הוא זה שבחר את אריחי הקרמיקה, והוא זה שסיכם את העסקה מול הנתבעים. הנזק מושא התביעה מבוסס על טענה בדבר פעולות בהם יש צורך לנקוט כדי לתקן את המצב.
בנסיבות אלה יש לומר כי ככל שנגרם נזק עקב אספקת האריחים, כפי שנטען בכתב התביעה, הנזק נגרם למג'די, ולא לתובעים.
ככל שעילת התביעה נסמכת על דיני הנזיקין, הרי שהנזק מושא התביעה (בגין עלות תיקון המצב עקב אספקת אריחי הקרמיקה, ו כן בגין עוגמת הנפש שנגרמה בשל כך), הוא נזק שנגרם למג'די, הבעלים של האריחים ושל הנכס, ומי שעושה בו שימוש.
ככל שעילת התביעה נוגעת לחוק המכר ו/או לדיני החוזים, הרי שגם כאן יש לומר כי הנזק נגרם למג'די, שכן על פי הנטען בכתב התביעה מג'די הוא הרוכש של אריחי הקרמיקה.

17. הנטען בכתב התביעה אינו מגלה עילה בכל הנוגע לתובעים, מבחינת קיום קשר סיבתי בין הנזק הנטען לתובעים.
התובעים, על פי הנטען בכתב התביעה, אינם הבעלים של הנכס, ואינם הבעלים של הקרמיקה מושא התביעה. התובעים לא טענו כי הם אלה שצריכים לשאת בעלות תיקון המצב הנוכחי.
אכן, במסגרת תגובתם לבקשה טענו התובעים כי הנכס בו הונחו אריחי הקרמיקה הוא בבעלות התובע, אולם מדובר בטענה שאינה עולה בקנה אחד עם הטענות העובדתיות בכתב התביעה. מכל מקום, לו רצו התובעים להעלותה, היה עליהם לבקש את תיקון כתב התביעה, דבר שלא נעשה.

18. גם אם נניח שהתובע סייע לאחיו במימון עלות רכישת אריחי הקרמיקה, אין הדבר כשלעצמו מקנה לתובע עילת תביעה. הנזק במקרה דנן טמון בצורך בתיקון המצב עקב החלפת אריחי קרמיקה. נזק זה נגרם, כאמור, למג'די, והעובדה שאחיו (התובע) נתן לו כספים לצורך רכישת האריחים אינה הופכת את התובע לשותף לנזק. גם העובדה שהאריחים נרכשו בהמחאות שנמשכו ע"י התובעת אינה מצביעה על כך שהנזק מושא התביעה נגרם לתובעת.
19. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי אין המדובר בתביעת השבה של עלות הקרמיקה שסופקה ע"י הנתבעים, אלא בפיצוי בגין העלות הנדרשת, על פי הנטען, לתקן את המצב הקיים. כאמור, כתב התביעה אינו מניח בסיס לקיום קשר בין הנזק הנטען לבין התובעים.

20. כאמור, לצד הסעד הכספי שנתבע בגין עלות תיקון המצב הקיים (כאשר הנזק בנדון לא נגרם כאמור לתובעים), נתבע גם סכום בגין עוגמת נפש שנגרמה, בין היתר לתובע, בשל המצב שנוצר. בהקשר אחרון זה אציין כי אינני סבור שבכתב התביעה מגלה עילה שיש בידי התובע בגין עוגמת נפש כנטען .
גם אם כל הנטען בכתב התביעה נכון, לרבות העובדה שהתובע מימן עבור אחיו (באופן חלקי או מלא) את רכישת אריחי הקרמיקה, ונאלץ להיווכח במשך שנדרש תיקון רחב היקף עקב ליקוי באריחים, אין בכתב התביעה בסיס משפטי לעילה שקיימת בידי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע (להבדיל מעוגמת נפש שנגרמה למג'די). שוב, העובדה שהתובע עזר לאחיו במימון האריחים, אינה כשלעצמה מקנה לתובע עילה לפיצוי בגין עוגמת נפש שיכול ונגרמה לו עקב הליקוי המטען באריחים והצורך בתיקון המצב. בנסיבות אלה איני סבור כי עוגמת נפש שנגרמה לתובע (ככל שנגרמה) היא ברת תביעה במסגרת ההליך, בין אם נוכח העדר קיומה של עילה בידי התובע, ובין נוכח עקרון ריחוק הנזק.

21. סיכומם של דברים, אם כל הנטען בכתב התביעה יוכח כנכון, הרי שנזק מושא התביעה נגרם למג'די, ולא לתובעים. עילת התביעה שייכת אפוא למג'די (שלא הגיש תביעה מטעמים השמורים עימו), אך לא לתובעים.

22. למען שלמות התמונה אציין כי לא מצאתי שיש ביתר הטענות של הנתבעים בעניין העדר קיומה של עילת הרמת מסך וטענות אחרות מתחום דיני החברות, כדי להביא לסילוק התביעה על הסף. טענות אלה שהעלו ה נתבעים דורשות בירור עובדתי, ואין מקום לסלק בגינם את התביעה על הסף.

סוף דבר

23. נוכח המפורט לעיל סבורני שכתב התביעה אינה מראה עילת תביעה בידי התובעים. משכך, דין התביעה להימחק על הסף, נוכח האמור בתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

24. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בגין התביעה בסכום כולל של 1,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

25. הדיון הקבוע ליום 10.10.16 מבוטל בזאת.

המזכירות תעביר פסק דין זה לבאי כוח הצדדים ותפעל לסגירת התיק

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ו, 28 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.