הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 1359-12-17

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעים

.1 האלה קעדאן ת.ז. XXXXXX848
.2 עזיז קעדאן ת.ז. XXXXXX567
.3 מוסטפא קעדאן ת.ז. XXXXXX189
.4 פאיז קעדאן ת.ז. XXXXXX338
כולם על ידי בא כוחם עו"ד סייף וותד

נגד

הנתבעת
המועצה המקומית ג'ת
על ידי באת כוחה עו"ד רנה לפידות

פסק דין

1. התובעת וילדיה הגישו תביעה נגד המועצה המקומית ג'ת, ובה דרשו צו מניעה, צו עשה וסעד כספי , בטענה שהנתבעת הסיגה את גבולם ונכנסה למקרקעין שלהם שלא כדין , כשפרצה במקרקעין שלהם דרך חדשה.

2. לטענת התובעים, הנתבעת פרצה את הדרך שלא בהסכמתם, אף שבאותה עת לא היתה עדיין תוכנית שאישרה את הקמת הדרך במקרקעין ואף שבאותה עת המקרקעין כולם, כולל השטח שבו נפרצה הדרך, הוגדרו כשטח חקלאי.

3. לטענת התובעים, תוך כדי פריצת הדרך הנתבעת לא רק פלשה לשטחם, אלא גם עקרה שני עצי זית ושברה עצי זית נוספים. בשל כל אלה, דרשו התובעים פיצוי כספי. בגין עקירת שני עצי הזית ועלויות הטפול בעצי הזית שנפגעו דרשו התובעים 7,100 ₪ (סעיף 51 א' ו- ב' לתביעה). בגין עלויות פינוי עפר וסלעים שנערמו, לטענתם בשטח, דרשו התובעים 8,000 ₪, בגין שכר טרחת השמאי שחוות דעתו צורפה לתביעה דרשו התובעים 2,500 ₪ ובגין עגמת נפש דרשו התובעים 15,000 ₪.

4. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות, משום שהדרך נפרצה בהסכמת התובעים, על תוואי של דרך שכבר אושר בתוכנית, וכי לא נגרם לתובעים כל נזק.
5. לטענת הנתבעת, ההסכמה הושגה בין ראש המועצה, מר מוחמד וותד, לבין התובעים , באמצעות בעלה של התובעת ואביהם של התובעים, ד"ר וליד קעדאן. לטענת הנתבעת, כחלק מאותה הסכמה , בוטלה דרך קודמת שעברה בחלק הצפוני של המקרקעין , והשטח שהוקצה לאותה דרך הפך להיות חלק מחלקת התובעים. הדרך נשוא התביעה נפרצה בחלקה הדרומי של חלקת התובעים, במקום הדרך שבוטלה. לטענת הנתבעת, העבודות אכן בוצעו טרם אישורה הסופי של התוכנית שבה פורטה הדרך החדשה אך כאמור, התובעים הסכימו לעניין זה , בין היתר משום שכחלק מאותה הסכמה צומצם רוחב הדרך בפועל, מ- 9 מ' ל- 6 מ', והנתבעת העתיקה על חשבונה עמודים שבנו התובעים ללא היתר ועל תוואי הדרך.

6. תוך כדי ניהול התובענה אושרה אותה תוכנית. בשל כך ויתרו התובעים על דרישותיהם לסעדים של צו מניעה וצו עשה והותירו רק את דרישתם לסעד הכספי.
בעניין הזה נשמעו הראיות, ובסופן סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בע"פ.

7. מטעם התובעים העידו התובעת 1 והתובע 3 וכן ד"ר וליד קעדאן. בנוסף, העיד מטעמם גם השמאי, מר מוחסן זחאלקה שחוות דעתו הוגשה יחד עם התביעה. מטעם הנתבעת העיד ראש המועצה, מר מוחמד וותד.

8. מעדויות התובעים עולה כי ד"ר קעדאן הוא שניהל את ענייני המקרקעין, בשמם ובמקומם של אשתו וילדיו . התברר, כי אף שהמקרקעין לא היו רשומים על שמו של ד"ר קעדאן, והיו רשומים תחילה על שם האשה ואחר כך על שם הבנים, ד"ר קעדאן ראה עצמו כבעלים של המקרקעין, ונהג בהם מנהג בעלים. כך, למשל, העיד: " אנחנו קנינו קרקע חקלאית " (עמ' 8 שו' 19), וגם בהמשך המשיך לדבר בלשון רבים כשאמר "לא השתמשנו... ולא פרצנו... עבדנו לפי התוכנית בטאבו" (שם, בשו' 25) . בהמשך אף ציין: " אני לא עשיתי עבודות..." (שם, בשו' 32). מכל עדותו של ד"ר קעדאן מצטיירת תמונה ברורה, ולפיה הוא ומשפחתו רואים אותו כבעלים, ולכל הפחות כחלק בלתי נפרד מהבעלים של המקרקעין. ברור אפוא שכך גם הוצג ו/או הציג עצמו, כלפי הנתבעת וכלפי ראש המועצה של הנתבעת שפעל מטעמה.

9. אני דוחה לכן מכל וכל, את טענת ב"כ התובעים ( עמ' 46 ש' 12-15), כאילו הסכמה שהושגה עם ד"ר קעדן אינה מחייבת את התובעים, וכאילו כל הסכמה צריכה היתה להיות ישירות מול התובעים דווקא. זאת, לאחר שלאחר שמיעת כל העדויות שוכנעתי שהיה ברור לכל המעורבים שד"ר קעדאן פועל בשמם ומטעמם של אשתו ובניו. לפיכך, אם הושגה איתו הסכמה כמוה כהסכמה שהושגה עם התובעים.

10. יש לבחון אפוא אם אכן הוכח שהיתה הסכמה כזו.
התובעים, כאמור, הכחישו קיומה של הסכמה כזו. ד"ר קעדאן בעדותו טען כי: " טענת הנתבעת מפי יו"ר המועצה, עו"ד מוחמד וותד, ולפיה אני הסכמתי לפריצת הדרך, הינה טענה חסרת שחר ואין בה כל אמת" (סעיף 8 לתצהיר). אינני מאמינה לעדות זו.

11. עדותו של ד"ר קעדאן לא הותירה רושם מהימן, ואני מעדיפה חד משמעית את גרסת הנתבעת, לפיה פריצת הדרך נעשתה בעקבות הסכמה שהושגה עימו, בשם התובעים.

12. תשובותיו של ד"ר קעדאן היו מתחכמות. גם נמצאו בהן סתירות לא מעטות. די להפנות, כדוגמא, לתשובותיו בעניין העמודים שנבנו על המקרקעין בתוואי הדרך. ד"ר קעדאן היתמם בתחילה וניסה לטעון כי: " עשינו בניה אקולוגית... לא השתמשנו לא בבטון או ברזל...." (עמ' 8 שו' 23-24). בהמשך, כאשר הוצגו לו תמונות של אותם עמודים, והוא עומת עם העובדה שבתמונות נראה בברור שבעמודים יש ברזל, היתה עדותו מתפתלת ומתחמקת באופן מובהק:
"לשאלה – רואים בתמונה קוצים של ברזל ואמרת קודם שלא שמתם ברזל – אני אומר שאפשר להסתכל על כל עמוד הוא עמוד שנוצר מהרגבים והסלעים. אלה קוצים לא בשביל חיזוק אלא בשביל שהתכוונו לשים קישוט כדי שהעמודים יחזיקו אותו. זה לא עמודים לחיזוק העמוד אלא שני קוצים ששמנו למעלה כדי לעשות מן ואזה שבתוכה פרחים ואפשר לחזק אותה. כאשר בית משפט אומר לי שמהתמונה נראה שיש 4 קוצים בכל עמוד, אני אומר שאני לא זוכר אם יש 2 או 4. " (עמ' 9 שו' 7-13).

13. מעדותו עולה הרושם שהוא אינו "נאה דורש נאה מקיים". להיפך. הוא טוען בלהט שהדרך נפרצה לפני שניתן לעבודות הפריצה היתר כדין, אך בה בעת הוא עצמו, יחד עם אשתו ובניו, בנו עמודים ומסלעה, על תוואי הדרך ממש, כאשר הקרקע היא בייעוד חקלאי וכאשר לא ניתן לעבודות האלה היתר.

14. גם נסיונו של ד"ר קעדאן להתחמק ממתן תשובה לשאלה אם ראה שהעצים שנעקרו הועתקו למקום אחר, לא הותיר רושם מהימן, כשטען: "לא יודע העיניים שלי היו מלאות דמעות ולא ראיתי שום דבר בגלל אי הצדק שנעשה לנו" (עמ' 13 שו' 7), וכך גם טענתו, לפיה הוא אינו יודע מה נעשה עם העצים שנעקרו ( עמ' 13 שו' 16).

15. בסופו של דבר יצא המרצע מן השק, וד"ר קעדאן הודה שהיתה הסכמה. הוא אף אישר שאותה הסכמה כללה הטבה לתובעים , בכך שכחלק ממנה , הסכימה הנתבעת לצמצם את רוחב הדרך מרוחב של 8 מ', כפי שתוארה בתוכנית, לרוחב של 6 מ' בלבד, באופן שמקטין משמעותית את השטח שיופקע מהתובעים לצורך הדרך ( עמ' 10 שו' 32 עד עמ' 11 שו' 10).

16. מעדות התובעת עולה כי היא לא התעניינה בכלל במקרקעין, בערכם או בתוכניות שחלות עליהם, והותירה את הטפול בעניין הזה לבעלה. התובעת אישרה שהיא "לא עקבה" אחר התוכניות ואינה יודעת לכן אם הקרקע הושבחה כתוצאה משינוי הייעוד מחקלאות למגורים, ש היא אינה יודעת מה התוכניות החלות על הקרקע וגם לא בדקה מה התוכניות, לא ידעה שבהסכם נכתב שככל הנראה יחולו שינויים תכנוניים בשטח, וגם לא קראה את ההסכם (עמ' 17 שו' 16-29). היא גם אישרה, שמי שטיפל בכל עניין ההתנגדויות היה בעלה ( עמ' 18 שו' 5), שהיא אינה יודעת כמה שמן הפיקו מעצי הזית שהיו בחלקה וגם בעניין הזה טיפל בעלה (עמ' 19 שו' 8), ואישרה גם שלא היתה מעורבת בבניית העמודים או בהזזת העמודים וכי הדבר סוכם מול בעלה (עמ' 20 שו' 14-28). בסופו של דבר אישרה התובעת "אני אומר את האמת, אני לא תמיד הייתי שם ובעלי טיפל בכל העניינים האלה" (עמ' 23 שו' 24). מעדות זו ברור שטענת התובעים עתה, כאילו הסכמות שהושגו עם בעלה של התובעת אינן מחייבות את התובעים, הן טענות שמנוגדות לאמת ונטענו בחוסר תום לב.

17. גם מעדות הבן, מר מוסטפא קעדאן, עולה תמונה דומה. מר מוסטפא קעדאן, בן 21, השיב על רוב השאלות שנשאל שהוא אינו יודע או אינו מבין, ואישר שכל מה שידוע לו, ידוע לו מאביו. מעדותו עולה הרושם שאמנם הקרקע רשומה על שמו אך מי שמטפל בכל ענייני הקרקע בשמו ומטעמו, הוא אביו. שני התובעים האחרים לא העידו.

18. אל מול עדויות התובעים, היתה עדותו של ראש המועצה, מר מוחמד וותד, שהותירה רושם מהימן מאוד. בעדותו ציין כי הוא מכיר את ד"ר קעדאן שנים רבות וכי בעקבות צו הפסקת עבודה , שהוצא כנגד התובעים לאחר שנבנו העמודים והמסלעה ללא היתר, נוצר קשר בינו ובין ד"ר קעדאן, והושגו הסכמות. בעקבות אותן הסכמות, העתיקה המועצה שני עצי זית שהיו בתוואי הדרך ושני עמודים שנבנו בתוך התוואי. העצים והעמודים הועברו למקום שעליו הצביע ד"ר קעדאן (עמ' 27 שו' 4-10).

19. תמיכה לגרסתו של מר וותד, לפיה פריצת הדרך נעשתה בהסכמה , וכי כחלק מאותה הסכמה הועתקו העצים והעמודים שהיו בתוואי הדרך, והועברו למקום אחר, נמצאת בתכתובת אס.אם.אס, שצורפה (יחד עם תרגום לעברית) כנספח ג' לתצהירו. מדובר במסרון , ששלח ד"ר קעדאן אל מר וותד , ובו כותב ד"ר קעדאן:
"מנסים בוועדת התכנון והבניה בהסטת המהנדס שלהם להוציא צו הריסה. אני הסכמתי איתך שתבואו תפתח את הדרך ותהרוס את החלק המציק למה המהנדס רוצה להרוס ולא פתח את הדרך. לטיפולך אודה " (הדגש שלי, ה.א.).
מדובר במסרון מיום 21/8/17, היום בו בוצעו העבודות. מסרון זה מחזק את טענת מר וותד, לפיה היו הסכמות לפתיחת הדרך, תוך הריסת "החלק המציק" שעמד בתוואי הדרך.

20. בנסיון להסביר את אותו מסרון, טען ד"ר קעדאן כי הסכמתו לפריצת הדרך היתה בכפוף לכך שהתוכנית שבה סומנה אותה הדרך תאושר כדין וכי פריצת הדרך תעשה "לפי החוק ועם אישורים" (עמ' 8 שו' 8, 11-13). אני דוחה טענה זו.

21. לא רק שמדובר בטענה מיתממת, כאשר ד"ר קעדאן טוען שיש לצפות מראש עיר שיבוא מצוייד עם כל החוקים והאישורים לפי חוק , בעוד הוא עצמו בנה את העמודים והמסלעה ללא היתר, אלא שטע נה זו גם אינה הגיונית כלל.

22. לאחר אישורה של התוכנית והפקעת המקרקעין ותפיסת החזקה בהם, לא זקוקה הנתבעת כלל להסכמתם של התובעים. הגיוני איפה, ש הצורך בהסכמה נבע מרצונה של הנתבעת להתחיל בעבודות מוקדם יותר ובשל רצונה של הנתבעת להסיר, בדרכי שלום, את העמודים והעצים שעמדו על תוואי הדרך והיו עתידים להפריע לכל פעולה הקשורה בפריצת הדרך.

23. מכל האמור לעיל עולה כי טענת התובעים, לפיה העבודות לפריצת הדרך בוצעו ללא הסכמת התובעים (סעיף 24 לתביעה), והטענה כאילו הנתבעת ביצעה את העבודות בסתר מבלי להודיע לתובעים על כוונתה לפרוץ את הדרך (סעיף 27 לתביעה), כמו גם הטענה כאילו הנתבעת ביצעה את העבודות ללא רשותם וללא הסכמתם של התובעים (סעיף 28 לתביעה), התבררו כטענות שאינן אמת.

24. מהטעם הזה יוצא שדין התביעה להידחות. למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה גם לנזק הנטען בתביעה.
הנזק:
25. התובעים דרשו פיצוי בסכום של 5,600 ₪ עבור שני עצים, שלטענתם נעקרו מהשטח.
דין טענה זו להידחות, ולו מן הטעם שטענת התובעים, לפיה העצים נעקרו , לא הוכחה. כפי שכבר צויין לעיל, ד"ר קעדאן התחמק ממתן תשובה לשאלה אם העצים נעקרו, או האם רק הועתקו ממקומם והועברו למקום אחר, כפי שטענה הנתבעת. רעייתו, התובעת 1, כלל לא היתה בשטח בזמן העבודות, לא ידעה כמה עצים היו שם קודם , אינה יודעת בוודאות כמה יש היום (עמ' 18 שו' 13, 15) והיא הודתה בסופו של דבר כי ידעה רק מבעלה כמה עצי זית חסרים (עמ' 18 שו' 16).

26. התובעים בחרו שלא להביא לעדות את השכן, מר חילמי אבו טועמה, אף שזה היה במקום בזמן ביצוע העבודות, ואף שהם עצמם מודים שהם בקשר טוב עימו ( עמ' 12 שו' 28, עמ' 16 שו' 30). מחדל זה פועל לחובתם וההלכות בעניין זה ידועות.

27. מעבר לכך, גם לא הוכח מצבם של העצים עובר לעקירתם, לא הוכח גילם, ולא הוכח כמה הניבו לפני העקירה. בחוות הדעת שצירפו התובעים נערך החישוב לפי הכנסה לדונם, מספר עצים לדונם ולפי גיל עצים נטען של 50 שנה.

28. למעט אמירה סתמית של השמאי, אין שום ראיה לכך שהעצים היו בני 50 שנה. התובעת העידה כי העצים שנותרו " הם עדיין קטנים... גזמנו את כולם כדי לסדר אותם" (עמ' 19 שו' 25, 29), ולא הציגה שום ראיה באשר לגיל העצים.

29. אשר לתנובה לדונם – השמאי ערך את חוות דעתו על פי הכנסה לדונם בסכום של 9,000 ₪ . הערכה זו, לפי עדות השמאי, מבוססת על 36 עצים לדונם, ואולם אין כל ראיה לכך שזה מספר העצים שהיה במקום. התובעת לא אישרה שהיו במקום 36 עצים קודם לארועים נשוא התביעה , וגם לא ידעה לציין כמה עצים נותרו בה לאחר אותם ארועים. גם בעלה, ד"ר קעדאן, לא נקב במספר דומה לזה שבו נקב השמאי ( עמ' 18 שו' 9-20 ועמ' 13 שו' 19-20).

30. מעבר לכך, התובעת העידה שהעצים שנותרו בחלקה כלל אינם מניבים (עמ' 19 שו' 23, 29). היא אישרה שהתובעים מסקו בחלקתם בפעם האחרונה באוקטובר 2016 ולא ידעה לומר מה היתה אז תנובת העצים (עמ' 19 שו' 6-9). בנסיבות האלה, ברור שלא ניתן לומר שהתובעים הוכיחו שהעצים בחלקה, וכל שכן אלה שנעקרו ממנה, הניבו תנובה ששוויה 9,000 ₪ לדונם.

31. יוצא, שאין כל ראיה לכך שהחישוב שערך השמאי מתאים לעצים שבחלקת התובעים , ולא ניתן אפוא לומר שעלה בידי התובעים להוכיח ששווים של שני העצים שנעקרו, אף בהנחה שהייתי מקבלת את גרסת התובעים לפיה העצים נעקרו, ולא הועתקו למקום אחר, כטענת הנתבעת, הוא כפי שנקבע על ידי השמאי.

32. התובעים דרשו פיצוי בסכום של 1,500 ₪ בגין עלויות טיפול בעצים שנפגעו. השמאי נקב, אמנם , בסכום זה בחוות דעתו, אולם מדובר בקביעה סתמית . לא פורט בחוות הדעת באיזה אופן נפגעו העצים, בכמה עצים מדובר, ובאיזה אופן נערך החישוב, שבסופו הגיע השמאי למסקנה שעלות הטיפול היא 1,500 ₪. התובעת אפילו לא ידעה לומר אילו עבודות, אם בכלל, בוצעו לצורך טיפול באותם עצים ( עמ' 23 שו' 1-3).

33. התובעים דרשו פיצוי בסכום של 8,000 ₪, בגין "עלויות פינוי עפר וסלעים" , אלא שגם ראש נזק זה כלל לא הוכח. השמאי, גם בעניין הזה, לא פירט כצד הגיע לחישוב הסכום האמור, על כמה סלעים מדובר ועל בסיס מה העמיד את הסכום שבו נקב על סך 8,000 ₪.
אם לא די בכך -בגרסת התובעים בעניין הזה נמצאו סתירות מהותיות. בעוד שהתובע טען שהסכום האמור מהווה הערכה של עלות העבודות משום שהתובעים לא פינו את האבנים והעפר בפועל (עמ' 16 שו' 6-10), טענה התובעת שהסכום האמור משקף את הסכום ששילמו לקבלן שביצע את עבודות הפינוי מטעמם (עמ' 22 שו' 27-34), אך לא הציגה חשבונית להוכחת התשלום.

סיכום:
34. לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את התביעה.
התובעים, יחד ולחוד , יישאו בהוצאות הנתבעת בגין התביעה ובשכ"ט עו"ד לנתבעת, בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.