הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 12271-02-18

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובע

עדי אלכסנדר רוזנבאום ת.ז. XXXXXX311
ע"י בא כוחו עו"ד עדי פרידמן

נגד

הנתבעת
מועצה מקומית זכרון יעקב, ר.מ. 5000293006
ע"י בא כוחה עו"ד דוד

פסק דין

1. התובע טוען שהנתבעת הפרה הסכם בינו לבינה ובשל כך הוא תובע פיצויים מהנתבעת. מדובר בהסכם, שבו מכרה הנתבעת לתובע נכס מקרקעין . לטענת התובע , הנתבעת הפרה את ההסכם משום שלא רשמה על שמו את הזכויות בנכס שרכש .

2. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה. לטענתה, היא עשתה את כל המוטל עליה לצורך הרישום, אך התובע סירב לחתום על מסמכי הרישום , ורק משום כך לא נרשמו הזכויות שרכש על שמו.

3. התובע טוען שהנכס שנמכר לו הוא מלוא הזכויות שבחלקה 62 בגוש 11304 בזכרון יעקב. הנתבעת , לעומת זאת, טוענת כי נמכרו לתובע רק חלק מהזכויות באותה חלקה. הנתבעת טוענת כי את אותו חלק לא היתה שום מניעה לרשום על שם התובע, אלא שהתובע דרש כי כל החלקה תירשם על שמו ובשל מחלוקת זו, טרם נרשמו על שמו הזכויות שרכש.

4. ההכרעה בשאלה אילו זכויות שייכות לתובע, מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי (ר' גם החלטה מיום 22.11.18) . בהליך שבפני, אין לי אלא להכריע בשאלה אם זכאי התובע לפיצויים בגין הפרת ההסכם, כפי שהוא דורש בסעיף 21 לתביעה שהגיש.

5. בסעיף 21 לתביעה התובע דורש :
"א. פיצוי מוסכם, נהוג ומקובל של 10% משווי העסקה – 205,000 ₪.
ב. עגמת נפש ופיצוי על סבל נפשי – 50,000 ₪."

6. כפי שיובהר להלן, דינה של תביעה זו להידחות. זאת, בראש ובראשונה משום ש לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבעת הפרה את ההסכם , אך גם משום שלא עלה בידו להוכיח כי הוא זכאי לסכומים שאותם הוא דורש.

7. התובע טוען שהנתבעת הפרה את ההסכם, בכך שלא השלימה את רישום הזכויות על שמו.
התובע טוען כי היה על הנתבעת לדאוג לרישום מלוא הזכויות שבחלקה 62 על שמו, אלא שה יא הסכימה לרשום על שמו רק חלק מחלקה 62 , ובכך הפרה את ההסכם.

8. אני דוחה את טענות התובע. שוכנעתי, שהנתבעת עשתה את כל המוטל עליה על מנת לרשום על שם התובע את הזכויות שבאמת רכש, בעוד שהתובע מנסה להבנות מטעות שנפלה בעותק ההסכם שעליו חתם לאחר זכייתו במכרז.

9. שוכנעתי, שההסכם אינו למכירת כל החלקה , אלא למכירת חלק ממנה . מהראיות כפי שהובאו בפני ברור שהתובע ידע היטב שהנכס נשוא המכרז, ושאותו העמידה הנתבעת למכירה, הוא רק חלק מהחלקה. התרשמותי היא שטענות התובע, כאילו רכש את כל החלקה, נטענות בחוסר תום לב, ומתוך ניסיון להיבנות מהטעות שנפלה בעותק החוזה שעליו חתמו הצדדים לאחר המכרז.

10. על חוסר תום ליבו של התובע מעידה, בראש ובראשונה, העובדה ש התובע הסתיר בתביעתו שההסכם נחתם בעקבות זכייתו במכרז. ב כתב התביעה לא הוזכר כלל ש ההסכם, שבגין הפרתו דורש עתה התובע פיצויים, נחתם בעקבות מכרז שבו זכה התובע. בכתב התביעה נטען רק שביום 5/5/16 נחתם חוזה מכר בין התובע לנתבעת , ואין ב ו זכר לכך שהחתימה על החוזה נעשתה בעקבות מכרז שפרסמה הנתבעת , ו בעקבות זכייתו של התובע במכרז.

11. נראה שלא בכדי נמנע התובע מלציין נתון זה. זאת, מאחר שמהראיות התברר שהתובע, כחלק מהמסמכים שעליהם חתם במסגרת הצעתו במכרז, חתם גם על נוסח הסכם שצורף לחוברת המכרז. באותו הסכם, שעליו כאמור חתם התובע, נרשם מפורשות שהנכס שאותו רוכש התובע הוא רק חלק מחלקה 62 ( נספח 7 לתצהיר הנתבעת).

12. על חוסר תום ליבו של התובע ניתן ללמוד גם מעדותו, שהייתה מיתממת והותירה רושם שלילי ובלתי מהיי מן. כך, למשל, התובע שבתביעתו לא הזכיר בכלל את המכרז שקדם להסכם, טען בעדותו כי רק בגלל האופן שבו נוסח המכרז, וההודעה שפרסם ראש הרשות אודות המכרז, הוא הגיש את התביעה (עמ' 9 ש' 10). התובע גם הפנה יותר מפעם אחת בעדותו למסמכי המכרז וביקש לסמוך על האמור בהם (עמ' 9 ש' 4, 15, עמ' 10 ש' 24).

13. יוצא, שהתובע, שהסתיר בכתב התביעה את עצם קיומו של המכרז, מודה שיש חשיבות למסמכי המכרז, וכי ניתן ללמוד מהם מה הנכס שאותו העמידה הנתבעת למכירה.

14. עיון בכל מסמכי המכרז מלמד, חד משמעית, כי הנכס, שאותו העמידה הנתבעת למכירה על פי המכרז, הוא רק חלק מחלקה 62. בעוד ששטחה של חלקה 62 הוא 161 מ"ר, העמידה הנתבעת למכירה רק את אותו חלק ממנה שעליו בנוי מבנה, בשטח של כ- 84 מ"ר.

15. בהודעה על המכרז, ובהזמנה להציע הצעות , נכתב מפורשות:
"המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן – "המועצה") מזמינה בזאת הצעות לרכישת זכויות המועצה בשטח ברוטו של 161 מ"ר ( שטח נטו לאחר הפקעה כ- 84 מ"ר) הנמצא בתחומי המועצה – ברח' הנדיב 24 – הידוע גם כחלק מחלקה 62 גוש 11304 (להלן – "הנכס")." (הדגש שלי, ה.א.)

16. בתנאי המכרז, בפרק "מושא המכרז", בסעיף 1 א' נכתב מפורשות:
"למועצה המקומית זכרון יעקב (להלן -_ "המועצה") זכויות הבעלות בקרקע הידועה גם כחלק מחלקה 62 בגוש 11304 (להלן – "הנכס"). הנכס מושא המכרז דנן ממוקם ברח' הנדיב 24 בזכרון יעקב והינו בשטח של 161 מ"ר ברוטו ( שטח נטו לאחר הפקעה 84 מ"ר) הכולל מבנה חד קומתי בשטח כ- 84 מ"ר המיועד לשימור...". (הדגש שלי, ה.א.).

17. בסעיף 1 ג' באותו פרק נכתב:
"העתק חוות דעת שמאית לגבי המצב התכנוני, הסביבתי והמשפטי של הנכס מיום 6/3/16 מצ"ב ומסומן א'."
חוות הדעת השמאית אכן צורפה למסמכי המכרז. מדובר בחוות דעת של השמאית איריס ישראלי. כבר בפתח חוות הדעת מצוין מפורשות כי מטרתה "אומדן שווי הנכס חלקה 62 (חלק) בגוש 11304 ".(הדגש שלי, ה.א.) ברור אפוא, כבר מהעמוד הראשון של חוות הדעת , שהנכס נשוא השומה, וממילא גם נשוא המכרז, הינו חלק מחלקה 62 ולא מדובר בכל החלקה. מאחר שסעיף 1 ג' למכרז מפנה מפורשות לשומה, ככזו שמשקפת את שווי הנכס ומצבו, ומאחר שהשומה מתייחסת באופן מפורש רק לחלק מחלקה 62, הרי שברור לכל המעיין במכרז ובשומה, שהנכס שאותו מעמידה הנתבעת למכירה אינו כל חלקה 62 , אלא רק חלק ממנה.

18. גם מעיון בשומה גופה, ברור שהנכס העומד למכירה הוא רק אותו חלק של החלקה שעליו עומד המבנה שמוזכר בסעיף 1 א' למכרז.
א. בסעיף 3.1 לשומה מצוין "שטח הנכס הנדון כ- 84 מ"ר (כשטח המבנה)".
ב. בסעיף 4.2 לשומה הודגש עניין זה כאשר נכתב כי: "הממכר הינו החלק מהחלקה עליו בנוי המבנה". גם בהמשך אותו סעיף נכתב: "הנכס הנדון הינו המבנה הקיים בלבד וזאת מאחר ויתרת החלקה הינה שטח דרך קיימת/מאושרת".
ג. בעמ' 5 לשומה, בפרק "הערות" , מציינת השמאית באופן מפורש כי עורף החלקה, שכולל שטח מרוצף ומבנה שירותים ומחסן, אינו כלול בשומה ואינו חלק מהממכר (ראה הערה 2 וכן סעיף 4.2 בעמ' 8 לשומה תחת הפרק "השומה ומרכיביה").

19. למסמכי המכרז צורף נוסח הסכם, שעליו נדרש כל מציע לחתום כחלק מההצעה שיגיש למכרז ( סעיף 2 ב' לתנאי המכרז). בסעיף 10 לתנאי המכרז נכתב:
"הגשת הצעתו של המציע והשתתפותו במכרז, כמוה כהצהרה ואישור של המציע שכל פרטי המכרז והחוזה ידועים ונהירים לו. כל טענה בדבר טעות או אי הבנה בקשר לפרט כלשהו מפרטי המכרז ו/או החוזה, לא תתקבל, לאחר הגשת הצעת המציע". עיון בחוזה שצורף למסמכי המכרז מלמד כי כבר ב"הואיל" הראשון, צויין במפורש כי "הואיל ולמועצה זכויות הבעלות בקרקע ומבנה בזכרון יעקב והידועים גם כחלק מחלקה 62 בגוש 11304 (להלן – "הנכס")".

20. התובע עצמו מפנה להוראת סעיף 15(ט) לתנאי המכרז, שבו נקבע:
"בכל מקרה של סתירה בין הוראות מסמך זה לבין הוראות החוזה- תכרענה הוראות החוזה".
ברור איפה שאין לשעות לטענת התובע כאילו סמך על תיאור הנכס בהודעת ראש הרשות, ולטענתו כאילו תיאור זה גובר על שאר מסמכי המכרז :" עניין אותי המלל של ראש המועצה של מושא המכרז. זה בשבילי היה המכרז."(עמ' 17 ש' 18-19).

21. אם לא די בכל האמור עד כה, על מנת ללמד שהנכס שאותו העמידה הנתבעת למכירה, ואשר אותו הציע התובע לרכוש כשהשתתף במכרז, היה רק חלק מ חלקה 62 בגוש 11304, ולא כל החלקה, התברר ששאלה בעניין זה נשאלה על ידי מי המתעניינים. להצעה שהגיש התובע במכרז צורפה, בין היתר, הודעה, ובה פירוט של שאלות ובקשות שהעלו משתתפים פוטנציאליים. בשאלה 4 נשאלה הנתבעת: "האם החלק האחורי כולל השירותים כלול בעסקת המכירה" והתשובה היתה "לא". הנה כי כן, אם ממסמכי המכרז עצמם ומהחוזה שצורף לו והשומה לא היה ברור לתובע אם הנכס כולל גם את החלק האחורי של החלקה, באה אותה שאלה והבהירה עניין זה באופן חד משמעי. ככל הנראה, לא בכדי הסתבך התובע בתשובות שנתן לשאלות שנשאל בעניין זה.

22. התובע נשאל אודות האפשרות לשאול שאלות לפני מתן ההצעה למכרז והתשובות שנתן היו מתחמקות ומתחכמות (עמ' 16 ש' 1 ואילך). התובע נשאל אם ידע שיש מציעים ששאלו שאלות וראוי להביא לפחות חלק מהתשובות שלו בעניין זה :
"ש. אבל אתה יודע שיש מציעים שכן שאלו שאלות, אתה יודע את זה?
ת. לא בדיוק.
ש. אני מספר לך שבשאלון שלך ענית שכן ידעת. אתה רוצה לחשוב שוב האם ידעת או לא ידעת שהגישו שאלות?
ת. תראה לי.
ש. השאלה היא אם ידעת או לא ידעת. אתה יודע את זה.
ת. אני חושב שכן ידעתי.
ש. לפני שהגשת את ההצעה שלך עברת על שאלות והתשובות שהמועצה פרסמה?
ת. אני לא זוכר כל כך ואני לא שאלתי שאלות.".

23. בסופו של דבר, כאמור, התברר כי לא רק שהתובע ידע היטב על כך שמציעים שאלו שאלות, אלא שהשאלות והתשובות נמסרו לו, הוא חתם עליהן וצירף אות ן להצעה שהגיש למכרז.

24. בניסיון נואש לחמוק ממשמעות מידע זה, ומהשלכותיו על טענות התובע, טען התובע :
"מושא המכרז דיבר על 161 מ"ר אז אם אתם עשיתם פה כל מיני טעויות וסיבוכים. אני הלכתי על מושא המכרז ואני חושב שזה יותר חשוב משאלה של מישהו מסויים... אני אגיד לך מראש אמרתי לך שגם לא שאלתי וגם אני לא זוכר את הדף של השאלות האלה. חתמתי, נכון. אני רואה חתימה שלי אבל התייחסתי יותר למושא המכרז ולא לשאלות." (עמ' 17 ש' 14-15, עמ' 18 ש' 4-6).
אני דוחה טענות אלה של התובע, ולו משום שכפי שהובהר לעיל, נוסח ההסכם שצורף למכרז הוא הקובע, ולא "מושא המכרז".

25. לאחר שמיעת הראיות ברור שהתובע ידע היטב שהנכס שאותו הוא מציע לרכוש אינו כל חלקה 62 אלא רק חלק ממנה. התובע הודה בחקירתו כי הבחין היטב שבמסמכי המכרז נכתב: "חלק מחלקה", ואף הבין שבחלק מהחלקה תעבור דרך (עמ' 10 ש' 11-12). התובע אף הודה כי ידע היטב שהדרך "תוריד איזה שהוא חלק מהחלקה" (פרוטוקול, עמ' 11 ש' 22), וכי דבר זה גם נאמר לו על ידי מר וענונו, חבר וועדת המכרזים (עמ' 8 ש' 4-6). התובע גם הודה שעוד לפני שהגיש את הצעתו למכרז הוא ידע שחלקה האחורי של חלקה 62, במקום שבו סומנו שטחים 2 ו- 3 על גבי נספח 1 לתצהיר הנתבעת, מיועד לדרך (עמ' 15 ש' 13-15).

26. לאור כל האמור, אני מעדיפה חד משמעית את גרסת הנתבעת, לפיה הסיבה לכך שבהסכם שעליו חתמו שני הצדדים לאחר שהתובע זכה במכרז, נכתב "הידועים גם כחלקה 62 בגוש 11304" ולא "הידועים גם כחלק מחלקה 62 בגוש 11304", כפי שנכתב בנוסח החוזה שצורף למסמכי המכרז, מקורה בטעות קולמוס, ותו לא.

27. אני דוחה את ניסיונו של התובע להיצמד באופן דווקני להגדרת הנכס כפי שהיא מופיעה בהסכם שנחתם בסופו של דבר, ואת דרישתו להתעלם מכל הנתונים והמסמכים והראיות , שמלמדים כולם באופן ברור על אומד דעת הצדדים.

28. לנוכח סמיכות הזמנים שבין פסק דין זה, לפסק הדין שניתן בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (פס"ד מיום 20.11.19), ושמא תעלה טענה כי יש להיצמד ללשונו של ההסכם, אדגיש כי במקרה שבפני אין מדובר בשאלה של פרשנות הסכם, אלא ב מקרה שבו ברור מחומר הראיות שמדובר בטעות קולמוס, שבעטיה הושמט חלק מתיאור הנכס.

29. לצד זאת, אדגיש כי בע"א 7649/18 הנ"ל, שב בית המשפט העליון והדגיש כי חובת תום הלב תחול על יחסי הצדדים גם במקרה שבו מדובר בחוזה "סגור" וכי במקרה של ספק עובדתי, יופעלו נטלי ההוכחה שנקבעו בדיני הראיות. נקבע מפורשות כי:
"שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור, לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא: "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה?" (סעיף 14 לפסק הדין).
במקרה שבפני, ברור ממכלול העובדות כפי שפורט לעיל, כי לשני הצדדים היה ברור לאורך כל הדרך כי הנכס נשוא המכרז אינו אלא חלק מחלקה 62 ולא החלקה כולה , וזו הייתה ההסכמה שבבסיס ההתקשרות שבניהם.

30. מכיוון שכך, לא מצאתי שהנתבעת, כשנמנעה מלרשום על שם התובע את הזכויות בכל חלקה 62, הפרה את ההסכם. למעשה, הוכח בפני כי הנתבעת פעלה כל העת על מנת לרשום על שם התובע את הזכויות שרכש , אלא שהתובע סירב לחתום על המסמכים הנדרשים וכפועל יוצא מכך לא נרשמו הזכויות על שמו ( עמ' 20 ש' 19 ואילך).

31. אני דוחה את ניסיונו של התובע להתלות באישור הראשון של משרד הפנים לעסקה, ומכך שבאותו אישור מיום 8/1/17 ( נספח ד' לתביעה) אישר הממונה לנתבעת "למכור את המקרקעין הידועים כחלקה 62 בגוש 11304". התובע טען כי אישור זה מלמד שהמכירה היתה ביחס לכל החלקה ולא רק ביחס לחלק ממנה. אני דוחה טענה זו, מאחר שאני מעדיפה חד משמעית את גרסת הנתבעת, לפיה באישור הממונה נפלו מספר שגיאות, בין היתר ביחס לת יאור הנכס הנמכר, וכי לכן הוצא אישור מתוקן. עיון באותו אישור מלמד כי הוא אכן רצוף שגיאות:
א. נכתב בו כי הוא ניתן בהתאם לסמכות בסעיף 190 לצו המועצות המקומיות, במקום בסעיף 190 (א).
ב. נכתב בו כי האישור הוא למכור את חלקה 62 בגוש 11304, ולא רק חלק מהחלקה.
ג. נכתב בו כי המכירה היא ללאה לעדי רוזנבאום בעוד שהמכירה היא לעדי רוזנבאום.

32. ברור אפוא שלא ניתן לסמוך על אותו אישור, וודאי שלא ניתן להסיק ממנו כי ת יאור הנכס כפי שנכתב בו משקף נכון את הנכס שנמכר לתובע על פי המכרז. ואכן, כאשר הוסבה תשומת ליבו של הממונה לאותן שגיאות, הוצא על ידו אישור מתוקן. הנתבעת לא הסתירה מהתובע את האישור הראשוני, וגם לא הסתירה מהתובע את פנייתה לקבלת אישור מתוקן והראיה, שהתובע קיבל לידיו את המסמך שצורף כנספח ד' לתביעתו, ובו התיקונים שביקשה המועצה מהממונה לעשות ( עמ' 19 ש' 5-30).

33. התובע טען בסיכומיו שאין ולא היתה לנתבעת אפשרות למכור רק את אותו חלק בחלקה שעליו המבנה, וזאת לנוכח הוראות סעיף 13 וסעיף 27 לחוק המקרקעין. הוא גם טען כי בשל כך יש לדחות את טענת הנתבעת, לפיה בהסכם שעליו חתמו בסופו של דבר הצדדים נפלה טעות סופר.

אין בכוונתי להכריע בשאלה אם הדבר אפשרי או לא אפשרי, על פי חוק המקרקעין, משום שאין צורך, לצורך ההליך שבפני , בהכרעה בשאלה הזו. אין בפני בקשה לסעד של אכיפת ההסכם (וספק אם מתן סעד כזה הינו בסמכותי). מעבר לנדרש אציין גם כי איש מהצדדים לא טען בפני לביטולו או לבטלותו של ההסכם .

34. הסעד היחיד שנותר בתביעה שבפני, לאחר שנמחק הסעד שאותו ביקש התובע בסעיף 22 לתביעה (החלטה מיום 29/11/18), הוא הסעד לפיצוי בגין הפרת הסכם. מאחר שלא מצאתי שהנתבעת הפרה את ההסכם, מילא אין התובע זכאי לפיצויים בשל הפרתו.

35. אם לא די בכל האמור עד כה, הרי שדין התביעה להידחות גם משום שלא עלה בידי התובע להוכיח שהוא זכאי לסכומים שאותם דרש כפיצויי בגין ההפרה.

36. התובע דורש פיצוי מוסכם. בהסכם שהוא מפנה אליו, ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה, אין הוראה בדבר פיצויים מוסכמים. די בכך כדי לדחות את העתירה לסעד הזה.

37. אין צורך להכריע בשאלה אם אי רישום הזכויות מהווה הפרה יסודית, משום שגם אם אי רישום הזכויות מהווה הפרה יסודית, אין הדבר מזכה את התובע ב"פיצוי מוסכם", אם לא היתה הסכמה בחוזה לפיצוי כזה. מאחר שהתובע עצמו מודה שאין בהסכם הוראה בדבר פיצוי מוסכם, ממילא יש לדחות את הדרישה לפיצוי מוסכם.

38. התובע טוען בסעיף 21 א' לתביעה כי הוא זכאי לפיצוי "נהוג ומקובל" של 10% משווי העסקה, אך לא הובאה על ידו שום ראיה להוכיח את קיומו של נוהג כזה. מעבר לכך, גם לו היה התובע מוכיח קיומו של נוהג כזה, אין הדבר מקנה לו זכות לפיצוי בשיעור כזה, מבלי שיוכיח נזק כזה.

39. סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, קובע:
"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק".
במקרה שבפני, לא הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים, ולפיכך, לא זכאי התובע לפיצוי אלא "בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". (סעיף 10 לחוק).
התובע לא הוכיח מה הנזק שנגרם לו עקב ההפרה הנטענת (אף אם אניח שהחוזה אכן הופר וכפי שפורט לעיל, הדבר לא הוכח בפני), וכל שכן שלא הוכיח שהנזק הוא בסכום שתבע (205,000 ₪).

40. יוצא, שהתובע לא הוכיח כי הוא זכאי לפיצוי בסכום האמור.

41. התובע דרש פיצוי נוסף בסכום של 50,000 ₪, בגין "עגמת נפש ופיצוי על סבל נפשי". לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי כזה. כפי ש כבר פורט לעיל, אם לתובע נגרמה עגמת נפש, הרי זה משום שניסה להבנות מטעות קולמוס שנפלה בהסכם שעליו חתם, אף שידע היטב שמדובר בטעות. אם נגרם לתובע סבל נפשי, הרי זה משום שניסה להבנות מאותה טעות ולקבל לידיו, בשל הטעות, יותר ממה שרכש בפועל.

42. כפי שכבר ציינתי, ברור מכל מסמכי המכרז, ובכלל זה מנוסח ההסכם שעליו חתם התובע בעת שהגיש את ההצעה למכרז , ואשר בו שיבץ את הסכומים שהוא מציע לשלם כמו גם את חלוקת התשלומים, כי הנכס שאותו הציעה הנתבעת למכירה, ואשר אותו רכש התובע, הוא רק חלק מהחלקה, ולא כל החלקה.

43. לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה (מסירות וסכר עדים) ובשכ"ט עו"ד לתובעת, בסכום של 29,835 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.