הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 11560-11-17

בפני
כבוד ה שופט יעקב גולדברג

התובע
פלוני

נגד

הנתבעים

  1. מוחמד ג'רבאן
  2. חאמד ג'רבאן
  3. רמדאן ג'רבאן

החלטה

עניינה של החלטה זו בפסיקת הוצאות בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים ואשר נדחתה, בהמלצת בית המשפט ובהסכמת התובע, לאחר שמיעת הוכחות וסיכומים. התובע יוצג על ידי הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
עניינה של התביעה הוא פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לאחר שהותקף בשנת 2010. כפי שהתברר מן הראיות, התובע הותקף במספרה שהפעיל בביתו ביישוב ג'סר א-זרקא בשעת לילה, תקיפה אלימה ואכזרית, אשר לא מן הנמנע כי המניע לה היה נטייתו המינית של התובע, אשר נתפסה כחריגה בקרב מי מהסובבים אותו. כ תוצאה מן התקיפה לתובע נגרמו חבלות בראשו ובאפו ונשברו שיניים רבות בפיו.
התובע ייחס את התקיפה האלימה לשלושת הנתבעים. התובע הביא ראיות לבסס את עצם הפגיעה בו כתוצאה מאירוע אלים במועד הנטען, אולם הראיות כנגד שלושת הנתבעים היו חלשות והתובע לא ידע להצביע על היכרות ממשית בינו ובין מי מהנתבעים או על מניע שהניע כביכול את הנתבעים או מי מהם לבצע תקיפה כה אלימה ונבזית. לא מן הנמנע כי לו היה התובע מגיש תביעתו בסמוך יותר למועד האירוע, ולא היה משתהה עד קרוב לתום תקופת ההתיישנות, אפשר שהיה עולה בידיו להביא ראיות נוספות לתביעתו נגד הנתבעים, אולם מטעמיו שלו , הגיש התובע את התביעה רק בשנת 2017, כמעט 7 שנים לאחר האירוע הנטען.
משהתובע הסכים לדחיית התביעה נותרה על הפרק סוגיית ההוצאות, העומדת במוקד ההחלטה הנוכחית.
לטענת התובע, משהסכים לדחיית תביעתו אין מקום לחייבו בהוצאות ההליך. התובע הדגיש כהתובע הדגיש כי מצבו הכלכלי אינו איתן והראייה לכך היא עמידתו בקריטריונים לניהול תביעתו על ידי הסיוע האזרחי. התובע ציין כי בית המשפט נתן אמון בעצם גרסת התקיפה של התובע והאפשרות הממשית כי התקיפה היתה על רקע נטייתו המינית של התובע. התובע ציין כי אין לתלות בו את מחדלה של משטרת ישראל לנהל חקירה ראויה לשמה ולברר את טענותיו כי הנתבעים הם תוקפיו. התובע ציין כי הראיות שנשמעו היו חלקיות בלבד, לעניין האחריות בלבד ולא נשמעו ראיות לעניין הנזק. התובע הוסיף כי הנתבעים לא הוציאו הוצאות מיוחדות בניהול התיק, כגון חוות דעת רפואית, וההוצאות המבוקשות על ידיהם הן מופרזות ביותר.
מטעמים אלה מבקש התובע כי ייפסק שכל צד יישא בהוצאותיו.
לעומתו, טוענים הנתבעים כי יש לחייב את התובע בהוצאות ראויות ואף בהוצאות לדוגמא. לטענת הנתבעים 1-2, התובע גרם לנתבעים נזק ממשי, לא רק בהליך הנוכחי אלא גם בהליך לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, וזאת בשנת 2010, כאשר הנתבע 1 היה עדיין קטין. הנתבעים מוסיפים כי התובע עמד על המשך בירור התביעה גם כאשר התברר כי הראיות שיש בידיו אינן מוכיחות את זיהוי הנתבעים עם תוקפיו. לטענתם, נגרמו להם הוצאות הכרוכות בהכנת כתבי הגנה, בהתייצבות הנתבעים ועורכי דינם לדיונים בתיק, בניהול הוכחות וכיו"ב.
הנתבעים מציינים כי הם אנשים פשוטים, עובדי כפיים דלי אמצעים, המפרנסים בדוחק את משפחותיהם. לעומתם, כנטען, לתובע מספרה פרטית המניבה לו הכנסות נאות. הנתבעים 1-2 שמו את הוצאותיהם בתיק על סך 35,000 ₪, אולם לא הביאו ראיות לתמוך בטענתם, כדוגמת קבלה או חשבונית מטעם עורך דינו. הנתבע 3 אימץ את טיעוני הנתבעים 1-2 והוסיף כי מצבו הכלכלי רדה וכי הוא מפרנס בדוחק את אשתו ושלושת ילדיו וניהול המשפט הטיל עליו מעמסה כספית כבדה, שאותה העריך בכ- 17,500 ₪. גם הנתבע 3 לא הביא קבלה, חשבונית או כל מסמך אחר לגבות טענותיו.

דיון
התביעה גוללה, כאמור, פרשה קשה של תקיפה ברוטלית שעבר התובע, אשר הסבה לו נזק גוף לא מבוטל. תקיפה נבזית זו, שאירעה בחשכת הלילה, מקבלת ממד של חומרה יתירה, מאחר שהמניע לה, כנטען, היתה רצון לפגוע בתובע על רקע נטייתו המינית ומבלי שהיו בין התובע לבין תוקפיו כל סכסוך או עניין אישי. לא למותר להביע הערכה רבה לתובע על שאזר אומץ והתייצב לנהל הליכים כנגד מי שסבר שהם האחראים לתקיפה, למרות המחיר האישי שאפשר שהליכים אלה גבו ממנו.
יחד עם זאת, הראיות שהביא התובע נגד הנתבעים היו חלשות. יתר על כן, לא יכולתי לייחס אמון לאותם חלקים בעדותו, אשר התייחסו להשתכרותו לאחר התקיפה ולדרכים לזיהוי הנתבעים כתוקפיו. בלשון זהירה אומר כי לא יכולתי למצוא את עדות התובע בעניינים אלה מהימנה ואוסיף כי בין עדות התובע לעדות אביו בשאלת זיהוי התוקפים קיים פער כמעט בלתי ניתן לגישור וכי גם גרסת האב בנקודה זו עוררה סימני שאלה לא מבוטלים .
גם העובדה שהתובע הגיש תביעתו רק לאחר כמעט שבע שנים ממועד התקיפה הקשתה על בירור התביעה והקשתה על ניהול ההגנה.
עמידתו של התובע על שמיעת ראיות בתיק, ולו בשאלת האחריות, למרות חולשת הראיות שהובאו מטעמו במסגרת התצהירים בכל הקשור לזיהוי הנתבעים כתוקפיו, העמיסה הוצאות נוספות על ההליך, שניתן היה לחסוך, לו ביקש התובע למשוך את תביעתו לאחר הגשת התצהירים.
הלב יוצא אל התובע, אשר סבל פגיעה שפלה מידם של בני בליעל, ככל הנראה, על רקע נטייתו המינית . הדעת מתקוממת אל מול מעשה נבלה זה. אכן, ראוי לחייב את התוקפים במלוא נזקו של התובע, אם לא למעלה מזה . יחד עם זאת, עם כל האהדה לתובע, משלא מצאתי בסיס לטענתו כי הנתבעים הם תוקפיו , אין הצדקה להשית עליהם את מלוא הוצאות ניהול הגנתם בהליך הנוכחי. לזכות התובע יש לזקוף את נכונותו להסכים לדחיית התביעה ולו בשלב מאוחר זה, נכונות אשר חסכה לנתבעים את עינוי הדין שבציפייה לפסק דין ואת החשש שיתקיימו הליכי ערעור, ככל שהתביעה היתה נדחית וטעמים אלה ראויים להביא להפחתה מסוימת בשיעור ההוצאות שבהן יחוייב התובע.
באשר לבקשת הנתבעים לפצותם גם על הוצאות שהוציאו במסגרת תשובתם לבקשה שהוגשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת בשנת 2010, הרי מקומה של פסיקת הוצאות ביחס להליך 2010 היא במסגרת אותו הליך ולא בהליך הנוכחי.
הנתבעים לא הביאו ראייה להוצאותיהם בפועל. בהעדר ראייה לגובה ההוצאות שהוציאו הנתבעים בניהול הגנתם בתיק זה ומן הטעמים שפורטו לעיל, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים 1-2 בסכום כולל של 3,500 ₪ ובהוצאות הנתבע 3 בסכום כולל של 2,500 ₪.

ניתנה היום, י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.