הדפסה

בית משפט השלום בחדרה עש"א 33005-03-17

בפני
השופט אהוד קפלן

המערערת-המבקשת

רמפי בע"מ – ח. פ. 515242022

נגד

המשיב
בנק לאומי לישראל בע"מ – סניף 953 חדרה

החלטה
(בעניין חשבון מס' 292300-41)

המבקשת היא חברה בע"מ בעלת חשבון עסקי אצל המשיב.

הבקשה היא למעשה ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981, במסגרתה מתבקש בית המשפט לגרוע 8 שיקים ממניין השיקים המסורבים (10 שיקים בסה"כ בעת הגשת הבקשה) .

המדובר ב- 8 שיקים שסורבו בין התאריך 7/2/17 ל- 26/2/17, ולטענת המבקשת, הם סורבו שלא כדין.

לעניין שיק על סך 20,475 ₪ שסורב ביום 2/2/17 – נטען שבאותו יום היה חשבונה של המבקשת ביתרת זכות, ולכן השיק סורב שלא כדין.

לעניין ארבעת השיקים שסורבו ביום 14/2/17 – נטען שמנהלת הסניף הבטיחה שהשיקים לא יסורבו אם המבקשת תפקיד באותו בוקר 42,000 ₪ במזומן כנגד השיקים שסכומם הכולל 52,000 ₪, אך היא לא עמדה בהבטחתה.

לגבי שני שיקים שסורבו ביום 16/2/17 – נטען שביום הצגתם לפרעון עמד חשבון המבקשת ביתרת זכות של 30,000 ₪, בעוד שסכום השיקים שסורבו היה 24,000 ₪.

לגבי השיק שסורב ביום 26/2/17 – נטען שבאותו יום היה החשבון ביתרת זכות של 5181 ₪, בעוד שסכום השיק היה 5000 ₪ בלבד, כך שהיה על הבנק לכבדו.

בתגובתו ציינה המשיב שנכון להיום מניין השיקים המסורבים הוא 28,000 ₪, ונשלחה התראה על הגבלה נוספת של החשבון בשל אותם שיקים שנוספו על השיקים המסורבים מלכתחילה.
המשיב טוען שכל השיקים שסורבו, סורבו לאחר שלא היה בחשבון סכום כסף שהספיק לפרעונם, וככל שבוצעו הפקדות, הן בוצעו לאחר הסירוב ולא לפניו.

המשיב מכחיש מכל וכל את הטענה שהיה הסכם לגבי ארבעת השיקים שסורבו ומוסיף וטוען שההיפך הוא הנכון – הובהר למבקשת שעליה לדאוג להפקדת כספים יום לפני הצגת השיקים לפרעון וכן הובהר לה ש הפקדת שיקים באותו יום עסקים אינה יכולה להיחשב כתשלום כל עוד הם לא נפרעו בפועל.

בדיון שהתקיים בפני היום, חזר כל צד על טענותיו.

דיון והכרעה:
אין מחלוקת בין הצדדים שלמבקשת לא הייתה מסגרת אשראי.

סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כי לקוח מוגבל רשאי לבקש מבית המשפט שיבטל הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו, בין השאר אם ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו.

בערעור עצמו ציין בא כוחה דאז של המבקשת שעל פי מאמרו של כב' השופט יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי", די בכך שהמבקשת תראה שהיה לה יסוד סביר להאמין שהבנק יפרע את השיקים על סמך הפרקטיקה של התנהלות החשבון עד כה.

דברים אלו היו נכונים בעת שפורסם אותו מאמר, והם תאמו את הנוסח המקורי של החוק לפיו מי שקיבל הודעה כאמור וטוען שהובא במניין השיקים שסורבו שיק שהיה לו יסוד סביר להניח שעל הבנק חובה לפרעו, רשאי לבקש מביהמ"ש שיבטל את הבאת השיק במניין השיקים המסורבים, אלא שהיום נוסח החוק נוקשה יותר והוא מסביר היטב שהחובה היא מכוח הסכם, ובהעדר הסכם, ממילא לא ניתן לבסס חובה לפרוע שיק שאין לגביו כיסוי מספיק בחשבון.

נקבע בפסיקה לא אחת שגם אם בעבר הבנק נהג מעת לעת לכבד שיקים למרות שלא היה חייב לעשות זאת, אין בכך כדי ליצור חובה כזו לנצח נצחים.

למעשה הבקשה שבפני חסרת תועלת, כי גם לו הייתי נעתר לה ומורה על גריעת 8 השיקים שפורטו בה, עדיין היו נותרים בחשבון המבקשת 20 שיקים שלגביהם לא הוגשה בקשה, והוא היה נותר באותה הגבלה.

גם לגופו של עניין אין ממש בבקשה.
עיון בדפי החשבון מגלה שהצדק הוא עם הבנק.

באותו יום בו הופקד סכום מזומן, הוצגו לפרעון שיקים נוספים שכן כובדו.

כלומר, אם הסכום שהופקד היה משמש לכיסוי ארבעת השיקים שסורבו, היה הבנק נאלץ לכבד שיקים אחרים במקומם, כך שהדבר לא היה משנה מאומה למבקשת.

כל יתרות הזכות שהמבקשת טוענת להן במועדים הרלוונטיים, היו מבוססות על הפקדת שיקים באותו יום או לכל המאוחר יום קודם, כלומר לא היה מדובר ביתרת זכות ממשית אלא בציפייה ליתרת זכות לאחר 3 ימי עסקים כאשר יתברר אם השיקים הללו אכן יפרעו.

טענת המבקשת שמדובר בשיקים של גופים מבוססים שאין חשש שהם יחזרו, אין לה על מה לסמוך, שכן אין זה מסוג השיקולים שבית משפט זה רשאי לקחת בחשבון, מה גם ששיק לעיתים יכול להיות ללא כיסוי לא בשל מצבו הפיננסי של מושך השיק, אלא בשל טענות שיש לו נגד הנפרע.

סיכומו של דבר, המבקשת לא עמדה בנטל להראות שהיה לבנק חובה לפרוע את השיקים שסורבו.

הבקשה נדחית.
הצו הזמני שניתן בדבר עיכוב ההגבלה – מבוטל.
הערבון שהופקד – יועבר למשיב לכיסוי הוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים וכן לבנק ישראל.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ז, 10 מאי 2017, בהעדר הצדדים.