הדפסה

בית משפט השלום בחדרה עמ"א 38427-04-19

בפני
כבוד ה שופט משה גינות

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיבה
עמותת יודעי בינה ע"ר

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי שניתן ע"י כב' השופטת קרן אניספלד, ביום 18.4.19, במעמד צד אחד (להלן: הצו).

2. בצו נרשם כי על המבקשת להפסיק כל שימוש אסור המבוצע במקרקעין הידועים כגוש 10035 חלקות 221 ו-224 מגרש ט, נשוא הבקשה, וכן סגירת הבניינים שהוקמו במקרקעין ללא היתר כדין.

3. כעולה מהבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, במקרקעין נשוא הבקשה קיימים מבנים אשר הוקמו בלא היתר בשטח כולל של למעלה מ- 470 מ"ר המשמשים כבית כנסת וכולל.

טענות הצדדים:
4. המבקשת הינה עמותה שעיקר פעילותה הוא ניהול ישיבות ללימוד תורה בחדרה וברחבי הארץ לתלמידים ולאברכים.
עיריית חדרה החליטה להקצות למבקשת קרקע לצורך הקמת בית-מדרש, בית-כנסת וחניון בחלקות 221 ו-224.
ביום 5.6.17 הוצא היתר בניה להקמת מבנה בחלקה 224 וחניון תת קרקעי בחלקה 221.
הבניה לה הוצא ההיתר בחלקה 224 לא יצאה לפועל והמבקשת בנתה בחלקה 221 בבניה טרומית, מבנה בשטח של 282 מ"ר של בית כנסת ובנוסף מבנה בשטח של כ-60 מ"ר הצמוד לביה"כ ומשמש את רב ביה"כ לצורך פעילות ביה"כ כחלק מפעילות הלימוד שמנהלת המבקשת.
המבקשת עומלת בימים אלה להשלים את על האישורים הנדרשים לצורך הסדרת היתר בניה לחלקה 221.
לפיכך, עתרה המבקשת לבטל את צו ההפסקה השיפוטי שניתן במעמד צד אחד, על מנת שלא לפגוע בתלמידים ובמשפחותיהם או לחילופין לדחות את מועד כניסתו של הצו לתוקף לעוד 3 חודשים.

5. בישיבת יום 21.5.19 ב"כ המשיבה טען כי מלבד העובדה שמדובר במבנה לא חוקי, הרי שהמשך השימוש טומן בחובו סכנה לשלום הציבור בשל כך שאין היתר בניה, ולא קיימת אינדיקציה ממשית שיש בה להצביע על כך שהשימושים נעשים במבנה הינם בטיחותיים.
ב"כ המשיבה אישר בטיעוניו כי נעשים ניסיונות להכשיר את הבניה, אולם עד אז יש סכנה לשלום ובטחון ציבור המשתמשים במבנה שכן כרגע אין כל אינדיקציה שהמבנה תקין ויכול לאכלס אנשים.

דיון והכרעה:
6. כידוע, לאחרונה נכנס לתקפו תיקון 116 לחוק, אשר מכוחו הוחלף פרק י' שעניינו פיקוח אכיפה ועונשין.
במסגרת התיקון נוספו כלי אכיפה שונים ולצד זה נערכו שינויים משמעותיים בנוגע לסוגי הצווים שניתן לנקוט בהם כנגד עבירות הבנייה, התנאים למתן הצווים והאפשרות לעתור לביטולם. עיון בסעיף 236 לתיקון מעלה כי חלו שינויים משמעותיים בנוגע לצווי הפסקה שיפוטיים, משני היבטים. ראשית, בהיבט של תקופת חלות הצו- לפי הוראות התיקון, מתן צו הפסקה שיפוטי אינו מותנה בנקיטת הליכים נוספים כלשהם, ומשמע מכאן שהמחוקק לא אימץ את ההלכה הפסוקה כי אם יצר כלי אכיפה עצמאי, שאינו תלוי בשום אופן בנקיטת הליכים נוספים (ראו בעניין זה: הצעות חוק הממשלה 1074 כ"ו תמוז התשע"ו- 1.8.16, עמ' 1434). שנית, בהיבט של נטל ההוכחה- בעוד שההלכה קודם לתיקון קבעה כי על מבקש הצו לעמוד בנטל הוכחה מינימאלי, ודי היה אף בראיות קלושות לכך שבוצעו בנייה או שימוש אסורים (ע"פ 47/07 מור נ' ו' מחוזית גבעת אלונים [פורסם בנבו] (14.6.07); עפ"א (מרכז) 43805-12-10 מד"י נ' אלון יד שלום [פורסם בנבו] (24.3.11), הרי מעתה נקבע, בלשון מפורשת, כי על מבקש הצו לעמוד בנטל הוכחה משמעותי של "ראיות לכאורה". ודוק, בהתאם להוראת סעיף 255 לתיקון, כל עוד לא נקבעו סדרי דין להליכים לפי פרק י' לחוק, יידונו ההליכים בדרך שבה נידונים הליכים פליליים מאותו הסוג, בשינויים המחויבים, לכן נראה כי את הביטוי "ראיות לכאורה" שבסעיף 236 לתיקון יש לפרש כרף ההוכחה המקובל בהליכים פליליים, על פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים), ולאו דווקא כרף ההוכחה הנדרש בבקשות לסעדים זמניים על פי סעיף 362(א) לתקנות סד"א.

7. לאור תיקון החוק, מתעוררת שאלת ההלימה בין הוראת סעיף 236 לבין תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד) תשמ"ג-1982, אשר לא בוטלו במסגרת התיקון.
כזכור, סעיף 3 לתקנות קובע כי צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק (הישן) יכול שיינתן על פי המבקש בלבד, אם הבקשה נתמכת בתצהיר מטעם הוועדה, ובאופן משלים קובע סעיף 6 לתקנות כי הרואה את עצמו נפגע על ידי צו שניתן על פי המבקש בלבד, רשאי, תוך 30 ימים מהיום שבו הגיע הצו לידיעתו, לבקש את ביטולו מבית המשפט שנתן את הצו. לכאורה, בהתאם להלכה הפסוקה, שעה שלא נקבעו בתיקון 116 סדרי הדין שיחולו בבקשות לצווים שיפוטיים, ועל מנת למנוע "ואקום" חקיקתי, ניתן היה לטעון כי התקנות עומדות בתקפן גם כיום (רע"פ 8135/07 גורן נ' מד"י [פורסם בנבו] (11.2.09). ואולם, מסקנה זו מעוררת קושי, כפי שאבהיר.

8. לטעמי, הרחבת תוקפו של צו ההפסקה השיפוטי והפיכתו לכלי אכיפה עצמאי ובלתי מוגבל בזמן, ולצדה ההוראה הקובעת כי הפעלת כלי אכיפה משמעותי זה תתאפשר רק לאחר הצגת "ראיות לכאורה" - אינן מתיישבות עוד עם האפשרות למתן הצו במעמד צד אחד, בהסתמך על תצהיר בלבד, ומבלי שניתנה למשיב זכות הטיעון.
נראה כי בהתאם לסעיפים 236 ו-255 לתיקון, בטרם יינתן צו הפסקה שיפוטי ראוי לחייב עריכת דיון במעמד הצדדים, שכן רק בדרך זו יוכל בית המשפט לבחון קיומן של "ראיות לכאורה", תוך מתן זכות טיעון למשיב. מסקנה זו גם מתיישבת עם סדרי הדין המוכרים מהליכים פליליים שבהם נדרש רף הוכחה זהה (בבקשות למעצר עד תום ההליכים).
בהמשך לכך, נראה כי מאחר שצווי הפסקה שיפוטיים צריכים להינתן לאחר שקוים דיון במעמד הצדדים, אין כל הצדקה לאפשר הליך של הגשת בקשות לביטולם כפי שאפשרו התקנות, אלא הדרך לפעול נגד הצו צריכה להיות בהליך של ערעור (אגב- שונה עניינו של צו הריסה בלא הליך פלילי, מכוח סעיף 239 לתיקון, אשר יינתן בדרך כלל במעמד צד אחד, ועל כן מאפשר התיקון הגשת בקשה לביטולו, בהתאם לסעיף 240). יש להניח שסוגיית סדרי הדין בבקשות למתן צווים, כמו סוגיות פרוצדורליות אחרות העולות לאחר תיקון 116, יוסדרו בעתיד על ידי מתקין התקנות. ואולם, עד אז, שומה על בית המשפט לפעול כמתבקש מרוח התיקון, שכוחו גובר על התקנות.

9. מסקנתי היא אם כן, כי מעיקרו של הדין, בהתאם לתיקון 116 אין מקום לדון בבקשות לביטול צווים שיפוטיים, אלא בהליך של ערעור.
למרות זאת, במקרה דנן מצאתי לנכון לדון בבקשה לביטול הצו, בעיקר מן הטעם שהצו ניתן במעמד צד אחד, ולא ניתנה זכות הטיעון למבקשים עד כה. חשוב לציין כי לא הועלו כל טענות מטעם מי מן הצדדים, במישור הדיוני.

10. צו להפסקת שימוש במקרקעין לפי חוק התכנון והבניה, אינו בגדר סנקציה עונשית המוטלת בגדר הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו אינה עונשית אלא מניעתית בעיקרה, והוא נועד להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של החוק (רע"פ 631/06 מיכאל אשר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) 23.1.06). הודגש בפסיקה, כי " הוצאת צו הפסקה שיפוטי, אינה מותנית בגרימת הפרעה או מטרד לציבור, ודי בכך שנעברה עבירה לפי סעיף 204 לחוק". (ראה עפ (י-ם) 4325/09 נחמן אורלנצ'יק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו). הימנעות מהוצאת צו הפסקה שיפוטי בנסיבות דנן תנציח את העבירה. מדובר בצו היוצר מצב הפיך, כאשר מיד עם קבלת היתר לשימוש שנעשה ניתן לחזור ולקיים שימוש במקום, להבדיל מצו הריסה שהינו בלתי הפיך. במקרה דנא, אין חולק כי אין היתר בניה למבנה שהוקם על חלקה 221 אלא ההיתר ניתן לחלקה 224. המבקשת הודיעה מראש כי אינה חולקת על העובדה שהשימושים האסורים אכן מבוצעים על ידה, לפיכך ניתן לקבוע כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה ברף של הבאת ראיות לכאורה לביצוע העבודה והשימוש האסורים. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי.

11. בנסיבות אלו ומכל הטעמים שפורטו לעיל, ועד שהמבקשת תסדיר את עניין קבלת ההיתר, בקשת המבקשת לביטול צו ההפסקה השיפוטי – נדחית.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.