הדפסה

בית משפט השלום בחדרה הפ"ב 20599-04-20

מספר בקשה:8
לפני
כבוד ה שופט יניב הלר

מבקש

צבי גולן

נגד

משיבים

  1. אליהו מנצור
  2. אורה מנצור

ב"כ המבקש: בעצמו.
ב"כ המשיבים: עו"ד גדעון קוסטא.

החלטה

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף (להלן: "הבקשה").

רקע לבקשה

התובעים בהליך, שהם המשיבים בבקשה זו, הגישו תובענה שכותרתה "כתב תביעה" (להלן: "התביעה"). התביעה מקורה בהסכם למכירת יחידות דיור לרוכשים בבניין שעתיד היה להיבנות במקרקעין הידועים כגוש 11316 חלקות 67, 69, 71 ו- 73 בזיכרון יעקב. זאת במסגרת פרויקט בנייה בשם "פרויקט דורות" (להלן: " הפרויקט").
החלק שנרכש על ידי התובעים נוגע לחלקות 69, 71, 73 וחלק מחלקה 67 בפרויקט.

ביום 28.1.2015 חתמו המשיבים (יחד עם רוכשים נוספים) על הסכם מכר מול חברת "יהב קפיטל בע"מ", באמצעות מנהלה (מר שמעון עזורה) (להלן: "הסכם המכר"). בהמשך, נקלעו החברה ומנהלה למצב של חדלות פירעון ולכן המחתה החברה את זכויותיה לקבלן משנה, באופן שכל יחידות הדיור יבנו ויושלמו על ידו.

בתוך כך, מונה הנתבע – עו"ד צבי גולן, שהוא המבקש בבקשה זו, ככונס נכסים על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת פר"ק 39189-04-16 נשר נ' יהב קפיטל בע"מ ואח' (להלן: " הכונס", "הנאמן" או " המבקש").

על פי כתב המינוי (בעניין זה הוצגה פסיקתה מיום 7.1.2018) מונה הכונס לשם מילוי כלל התחייבויות חברת "יהב קפיטל בע"מ" כלפי הדיירים על פי חוזה ההתקשרות של החברה עימם. כן נקבע כי הדיירים, רוכשי הדירות, ישלמו לידיו הנאמנות של הכונס, כל אחד מהם לפי ההסכם עימו, את כל יתרת חובו לחברה לשם השלמת הבנייה של הפרויקט במועדים שיקבע הכונס. בהתאמה, אמון הכונס על הבטחת מסירת החזקה לדייר שדירתו הושלמה, לאחר שמילא הדייר את כל חובותיו, בכפוף להסכם המכר.

על מנת להשלים את בניית הפרויקט, נחתם הסכם לביצוע שירותי בנייה לפרויקט בין הרוכשים (שבתוכם, המשיבים בבקשה זו) לבין חברת "בנייני חמד מ.ח בע"מ" (להלן: "הקבלן") – באמצעות מנהלה מר חמודי מוחמד. במסגרת ההסכם, התחייב הקבלן לדאוג להמצאת כל האישורים הנדרשים לקבלת טופס אכלוס ("טופס 4") ותעודת גמר.
מתוקף מינויו שימש המבקש כנאמן במסגרת ההסכם מול הקבלן (כמפורט בסעיף 3 להסכם המצורף כנספח ה לכתב התביעה).

במסגרת התכתבויות שנערכו בין הרוכשים בפרויקט לבין הנאמן, שלח הנאמן מכתב שבו הוא מאשר כי הרב אברהם קלמנוביץ ילווה אותו במסגרת תפקידו בהתאם לבקשת הרוכשים. כן חתמו הרוכשים (ובהם התובעים בהליך זה) על מסמך שכותרתו "הוראות בלתי חוזרות לנאמן" (להלן: " כתב ההוראות") וכן על ייפוי כוח בלתי חוזר לפקודת הנאמן. העתקים של המסמכים המצוינים צורפו לכתב התביעה, כנספחים ג ו-ד.

התביעה בתיק זה הוכתרה על ידי התובעים בכותרת "כתב תביעה למינוי בורר" . התביעה למינוי בורר הוגשה בהסתמך על שני מקורות. האחד, תניית בוררות המופיעה בסעיף 8 להסכם שנערך מול הקבלן והשני, תניית בוררות המופיעה בסעיף 15 לכתב ההוראות.

יצוין כי ההליך החל למעשה במסגרת ת"א 11822-04-20 מנצור ואח' נ' גולן ואח', שנפתח בהגשת "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני/ארעי במעמד צד אחד" מצד התובעים.

לצורך חשיבות הבנתו של הרקע לבקשה, אפרט בקצרה את השתלשלות העניינים בנוגע לצו המניעה:
במסגרת ההליך המדובר עתרו התובעים למתן צו אשר יורה לנאמן ולמשטרת ישראל להימנע מפינוי התובעים מהדירה, לאחר שתפסו בה חזקה. בפועל, התובעים תפסו את החזקה לאחר שלא הצליחו להסדיר את הליך קבלת המשכנתא ולא העבירו את יתרת התמורה לפי הסכם המכר. בהחלטת כבוד השופט אלכס אחטר, מיום 13.4.2020, נקבע כי הצו המבוקש יינתן בכפוף להפקדת שיק בנקאי בגובה הסכום שנותר לתשלום עבור קבלת החזקה והבעלות בדירה (שיק ע"ס 458,544 ₪). לאחר שסורבה בקשת התובעים להאריך את מועד הפקדת השיק, הגישו התובעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק רע"א 15020-04-20 מנצור נ' גולן ואח'. בהחלטת כבוד השופט יגאל גריל מיום 19.4.2020, הוארך זמנית תוקף צו המניעה האוסר על פינוי התובעים מהדירה וזאת עד ליום 21.4.2020 (העומד בכפוף להפקדת השיק הבנקאי).

יממה לאחר החלטתו זו של בית המשפט המחוזי נערך דיון לפני מותב זה, במעמד הצדדים במסגרת הבקשה למתן צו המניעה (בהליך 11822-04-20). במסגרת הדיון קבעתי כי יש לקיים את החלטת כבוד השופט אלכס אחטר מיום 13.4.2020, לאחר הארכת המועד שניתנה על ידי כבוד השופט יגאל גריל בבית המשפט המחוזי בחיפה ולהפקיד את השיק הבנקאי, עד ליום 21.4.2020. עוד קבעתי כי על הצדדים להודיע על קיומן של ההחלטות כאמור ועל פי אלו ייקבע התיק להמשך.

ביום 21.4.2020 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור. כבוד השופט יגאל גריל החליט להאריך את מועד תוקפו של צו המניעה לפינוי התובעים מהדירה, בכפוף להפקדת השיק הבנקאי וזאת – עד ליום 27.4.2020. הובהר כי הפקדת השיק הבנקאי תהא לקופת הכינוס, לידיו הנאמנות של הכונס (שמשמש גם כנאמן בענייננו). עוד נקבע כי אישור בכתב בדבר ביצוע הפקדה זו בפועל ימציאו הצדדים לבית המשפט קמא. נקבע כי ככל שלא תבוצע ההפקדה עד לתאריך הנקוב – יפוג תוקפו של צו המניעה.

עד למועד החלטתי זו, טרם הומצאה לבית המשפט הודעת הצדדים בדבר הפקדת השיק, כאמור.

ביום 30.7.2020 הגיש הנאמן את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים לבקשה

לטענת המבקש יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגדו על הסף, ובכלל זה – את הבקשה למינוי בורר אשר מכוחה.

הבקשה נשענת, ברובה, על אי עמידה של הבקשה בתנאי הסף הקבועים בחוק. המבקש טוען כי לא נמסרו לו כתבי בי-דין בהליך זה, כמתחייב מהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 475(א)(2)). כמו כן טוען המבקש להיעדר קיומם של תנאי סף לפתיחת ההליך, ובכלל זה – אי עמידתה של התובענה בתנאים הקובעים בסעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") ובתקנה 4 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות הבוררות"). לטענת המבקש, יש להחיל תנאים אלה על התובענה שבנדון, הואיל והיא עוסקת בבקשה למינוי בורר. עוד טוען המבקש כי התביעה אינה מגלה עילה וקיים חוסר יריבות בינו לבין התובעים. לשיטתו, אף אחת מ"מערכות היחסים" החוזיות המתוארות בכתב התביעה אינה מהווה מקור שמכוחו ניתן ללמוד על קיום יחסי "יריבות" אפשריים בינו לבין התובעים.

מעבר לאמור, טוען המבקש כי סעיפים 10 ו-13 לכתב ההוראות שצורף לכתב התביעה, כנספח ג, חוסמים כל תביעה או טענה שיש למי מהתובעים כלפיו, אלא אם מעל הנתבע באמון שנתנו בו התובעים במסגרת תפקידו, כנאמן. המבקש טוען כי התובעים אינם מעלים בתביעתם כל טענה שהמבקש מעל בתפקידו ומשכך אין הם יכולים לסמוך טענותיהם על כתב ההוראות.

בנוסף, המבקש עומד על כך שאין לאפשר "לחוטא לצאת נשכר". לעניין זה מציין המבקש כי התובעים דורשים סעד כמי שעמדו, לכאורה, בהתחייבויותיהם במסגרם הסכם המכר ושילמו את מלוא התמורה לקבלן, אך למעשה התובעים פלשו לדירה ובכך הם אלה שמפרים התחייבויותיהם. המבקש טוען כי תביעה זו הוגשה בחוסר תום לב וה יעדר ניקיון כפיים והיא תולדה של ניסיון מצד התובעים "ליהנות מפרי חטאם" ולקבל סעדים שאינם זכאים לקבלם על פי חוק.

במסגרת תשובתו לתגובת המשיבים לבקשה, התייחס המבקש לטענות הקשורות לרישום משכנתה לטובת הבנק. המבקש מסכם את העניין בטענה כי אין זה מסמכותו ומתפקידו לענות על הדרישות שמציב הבנק למשכנתאות על גבי כתב ההתחייבות שצירפו התובעים לתגובתם לבקשה. המבקש מפרט את הטעמים בפירוט במסגרת תשובתו.

מנגד, טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשתו של הנאמן. נימוקיהם מתקשרים בעיקר ליכולת "ריפוי" הפגמים שמעלה המבקש בבקשה. כך למשל, טוענים המשיבים כי אי קיומו של התנאי האמור בסעיף 8(ב) לחוק הבוררות אינו מצדיק סילוק התביעה על הסף, שכן ברור שהמבקש אינו מסכים למינוי בורר – עמדה ההופכת את הפנייה אליו ללא רלוונטית.

המשיבים טוענים כי יש לראות בכתב ההוראות כהתחייבות אישית של הנאמן ומכוח זה – יש להפעיל את תניית הבוררות, המופיעה בסעיף 15 לאותו מסמך. בעניין זה מדגישים המשיבים כי מכתבו של הנאמן אליהם, מיום 16.3.2016, מהווה חלק בלתי נפרד מכתב ההוראות ואף היווה תנאי מקדים לחתימתו על ידי המשיבים ולכן – הדבר מעיד, לשיטתם, על היות כתב ההוראות הסכם לכל דבר בין המשיבים (התובעים) לבין המבקש (הנאמן).

אשר לקיומה של עילת תביעה, טוענים המשיבים כי תביעתם מגלה עילה חוזית ונזיקית כלפי המבקש וכי קיימת יריבות בין הצדדים, לאחר שהמבקש נטל על עצמו להשלים את הבנייה, לקבל תמורה ולמסור את החזקה.

סיכומו של דבר, מבקשים המשיבים להותיר את תביעתם על כנה ולמנות בורר שיסייע בפתרון המחלוקת בינם לבין המבקש. רצונם של המשיבים הוא כי המבקש יחתום על מסמכי ההתחייבות לרישום המשכנתה בכפוף להתחייבותו כלפיהם, יקבל לידיו את מלוא התמורה וכך תתאפשר מסירת החזקה בדירה לידי התובעים.

דיון והכרעה

כבר בראשית הדברים אציין כי החלטתי לקבל את הבקשה בדרך שבה תימחק התביעה על הסף.

וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן:

אי עמידה בתנאי סף – פגמים דיוניים

מדובר בתביעה למינוי בורר על סמך מחלוקת שנתגלעה בין התובעים לבין הנאמן.

התובעים, מסתמכים בתביעתם על תניות הבוררות המופיעות בשני המקורות שהוזכרו לעיל, שהנאמן – לטענתם, צד להן. (ראה סעיף 6 לעיל).

כשמדובר בתביעה המכילה בתוכה בקשה למינוי בורר, יש להחיל עליה את דיני הבוררות – בהתאם לחוק הבוררות ובהתאם לתקנות הבוררות. זוהי המסגרת החקיקתית המחייבת את בית המשפט בבואו לדון בסוגיות הקשורות במינוי בורר. לא ניתן לסטות ממסגרת זו.

ב"תביעה למינוי בורר" נפלו פגמים שהם מעבר לפגמים הניתנים לריפוי טכני.

ראשית, צודק המבקש בטענתו כי לא קיים בדין הליך שנקרא "כתב תביעה למינוי בורר", כפי שהגישו התובעים. סעיף 4 לתקנות הבוררות קובע: "בקשה לפי החוק, שלא נקבע לה בתקנות אלה סדר דין אחר, תוגש בדרך של המרצה" .
כתב התביעה הוגש שלא בהתאם לתקנות. ההליך הנכון שבו היו התובעים צריכים לנקוט הוא הליך של "המרצת פתיחה" מלווה בתצהיר כנדרש על פי התקנות. משלא הוגש ההליך באופן האמור ובהיעדר תצהיר מטעם התובעים – אין הבקשה למינוי הבורר עומדת בתנאי הסף שנקבעו בדין.

שנית, וחשוב מכך התובעים לא עמדו בדרישות למיצוי ההליכים שבהם חובה לנקוט בטרם פנייה לסיועו של בית המשפט:

סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע:

"(א) נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי.
(ב) לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל-דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה..."

קודם למינוי בורר על ידי בית המשפט, על הצד המבקש את המינוי לפנות ליריבו ולהודיע לו בכתב כי הוא מבקש למנות בורר ולהציע בורר לתפקיד, מקום שבו ז הות הבורר לא הוסכמה מבעוד מועד. בית המשפט לא יידרש לבקשה למינוי בטרם הוצגה לו הפנייה כאמור. בית המשפט לא ייטה למנות בורר כאשר הצדדים קבעו בהסכם מנגנון מינוי, וכאשר המנגנון המוסכם ניתן להפעלה ללא התערבותו (ראה רע"א 9042/07 קאפלה קומפיוטרס בע"מ (בפירוק) נ' Nippon System ware Co. Ltd. (27.12.2009)).

במקרה זה לא עמדו התובעים אחר מילוי התנאים המקדמיים בהתאם לדרישות החוק. אישור לפניה כאמור כלל לא הוצג, אף לא בדיעבד – במסגרת המענה לבקשה לסילוק על הסף.

שלישית, בנוסף לשני העניינים הקודמים – לטעמי לא ניתן להתעלם מכך שהליך זה נפתח למעשה כהליך נלווה לבקשה לסעד זמני. בקשה זו לסעד זמני של עיכוב פינוי – כאן המקום לחזור ולהדגיש – נדונה הן לפני ערכאת השלום (פעמיים), הן לפני ערכאת המחוזי (בבר"ע) ובסופו של דבר החלטת בית המשפט המחוזי על הפקדה כתנאי לעיכוב, לא נמסר כי בוצעה.

נשאלת השאלה האם יש מקום לאפשר להליך מוטעה להמשיך ולהתנהל, כשברקע האמיתי להליך זה בקשה לסעד זמני שנדונה – ולמפרע התברר שבלי בסיס.

לטעמי אין מקום ל"תיקון טכני" של הליך לא נכון, שלא קוימו התנאים המקדמיים לקיומו, ושהביא לדיון בבקשה לסעד זמני שנסמכה עליו.
בשפה פשוטה: מדובר בתיקון של יותר מדי פגמים, לרבות פגמים מהותיים, בפחות מ די הצדקה.

שאלת ריפוי הפגמים

הלכה היא כי סילוק על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצע י קיצוני הננקט בלית ברירה מאחר שהוא שולל מבעל דין את יומו בבית המשפט. הכלל הוא כי אין לנעול את שעריו של בית המשפט בפני בעל הדין שמבקש סעד אלא מטעמים כבדי משקל (ראה רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה (10.4.1997)). ברם לכלל זה קיימים חריגים (ע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה, נב(3) 427 (1998)).

בענייננו, מדובר בתביעה מלאת פגמים שהוגשה שלא כדין, בסטייה ניכרת מהוראות הדין, תוך אי מילוי התנאים המקדמיים הנדרשים למילוי בטרם הגשתה. התביעה העניקה לתובעים יתרון דיוני בעצם הדיון בסעד הזמני, אילצה את הנתבע להגיב שוב ושוב, להתייצב לדיון בסעד הזמני, להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף – כשבסופו של דבר גם תיקון כתב התביעה יחייב את התובע להגיש כתב תביעה שונה לחלוטין מבחינה צורנית, לתמוך אותו בתצהיר וכיוצא בזה.

עוד – מעבר לכך – תנאי הפניה המוקדמת שעליו "דילגו" התובעים אינו ניתן לטעמי לריפוי טכני. אם חייב המחוקק פניה מוקדמת – אין לעשות בהליך משפטי "קפנדריא" על מנת "לדלג" על חיוב זה.

בנסיבות אלה דומני שחל החריג שלא יוביל להוראה על תיקון כתב התביעה אלא על סילוק התביעה תוך השתת הוצאות והתובע יואיל ויבור לו את ההליך המתאים והערכאה המתאימה.

אוסיף כי לשם החלטה זו לא אדרש לד יון בסוגיית רישום המשכנתה מאחר שכפי שציינתי לעיל – על הצדדים להפנות הסוגייה לערכאה שהורתה על מינוי הכונס כנאמן. על אחת כמה וכמה שאין בדעתי, וממילא אין בסמכותי, לדון בכל הנוגע למילוי תפקידו של הנאמן או לטענות כלפיו.

נוכח כל האמור אני מורה על מחיקת התביעה.

המשיבים ישלמו למבקש הוצאותיו בסך 2,000 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יהיה ניתן לגביה כחוק.

ניתנה היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.