הדפסה

בית משפט השלום בחדרה בצה"מ 80156-01-19

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקשת

מרזוק אולפת אברהים

באמצעות עוה"ד רמי גזמאווי

נגד

משיבות

1. הועדה מקומית לתכנון ובניה עירון

2. היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה

החלטה

לפני בקשה לביטול/עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי.

רקע

1. ביום 31.1.19 הגיש ה המבקש ת בקשה לביטול/עיכוב צו הריסה מנהלי שניתן על ידי מנהל מחוז צפון ביחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה ביום 29.1.19 (להלן: "הצו") להריסת מבנה שלד בן 2 קומות בשטח של כ- 330 מ"ר (להלן: "המבנה"), במקרקעין הידועים כחלקה 5 גוש 12172 באדמות ערערה (להלן: "המקרקעין"). הבקשה כוונה תחילה כלפי משיבה 1 - הועדה המקומית ותכנון ובניה עירון (להלן: הועדה המקומית") וכלפי הועדה המחוזית לתכנון ובניה – חיפה (להלן: "הועדה המחוזית"), ואולם בהמשך בהתאם להחלטתי מיום 27.2.19, תוקנה באופן שמשיבה 2 תהא היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה - היא שהוציאה את הצו נושא הבקשה.

2. לאחר השלב הראשון בו עיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו במעמד צד אחד עד לדיון במעמד שני הצדדים, למשיבות ניתנה האפשרות להגיש התייחסות ן לבקשה בכתב , וביום 10.2.19 הגישה משיבה 2 המקורית (הועדה המחוזית) את תגובתה בשמה של היחידה הארצית – מי שלטענתה אמורה היתה להיות המשיבה לבקשה זו, מלכתחילה.

3. ביום 27.2.19 נדונה הבקשה בפני במעמד הצדדים ולאח ר מכן הוגשו לתיק בית המשפט הודעת המשיבה ומסמכים נוספים , תגובת המבקשת והתייחסות משיבה 2 לתגובתה .

טענות המבקשת

6. ואלה הן טענות המבקשת:

א. בבסיס ההחלטה להוציא את הצו נפלו פגמים חמורים ואלו הם:
הצו ניתן בחוסר סמכות ו/או ללא נטילת סמכות כדין – המבנה הוקם במקרקעין הנכללים במרחב התכנון של הועדה המקומית והיא זו שפעלה כנגד המבקשת קודם לכן – הן בדרך של הוצאת צו מינהלי להפסקת עבודות והן בהגשת כתב אישום בגין עבירות של בניה ללא היתר ובניגוד לתכנית. נטילת הסמכות להוצאת צו ההריסה המינהלי בוצעה במקרה זה בניגוד לחוק וללא סמכות (ר' הנחיית היועמ"ש מס' 8.1101) ולחילופין - הסמכות לא הואצלה ע"י הועד ה המחוזית למנהל היחידה או לסגנו (ר' הוראות סעיף 28(ב) ו- 254יג. לחוק התכנון והבניה). מדובר במקרה שבו שתי רשויות מינהליות פעלו בשתי דרכים שונות – האחת הוציאה צו הפסקה מינהלי והגישה כתב אישום והאחרת הוציאה צו הריסה מינהלי , על אף שהראשונה פעלה ולא ישבה בחיבוק ידיים.
הצו מנוגד למדיניות האכיפה שנקבעה על ידי הועדה המחוזית ולפיה מבנים הנכללים בתכנית מתאר או תכניות כוללניות יטופלו ע"י הועדות המקומיות ולא על ידה באופן ישיר.
הצו הוצא מבלי שקוימה חובת ההיוועצות החלה לגביו על פי חוק, והראיה לכך היא שלא מצוינים בו שמותיהם של היועץ המשפטי ומתכננת המחוז עמם היה מנהל היחידה הארצית חייב להתייעץ בטרם חתם על הצו, לא ברור מתי קוימה ההתייעצות אם בכלל, מה היה תוכנה והאם תועדה היא בכתב, אם לאו.

ב. המבקשת לא זומ נה ל שימוע שאילו היה מתקיים, היו העובדות מתבררות לאשורן והצו לא היה מוצא.

ג. מדובר במקרה שבוצעה בו אכיפה בררנית – קיימים באזור מאות מבנים שנבנו ללא היתר ומשמשים לשימושים מסחריים שונים. לא ברור מדוע הוחלט לפעול דווקא כנגד המבקשת, ו בהעדר כל נימוק ו/או הצדקה לסטייה מאופן ההתנהלות בדרך כלל, אזי התוצאה המתקבלת קשה היא.

ה. הגיעה העת לכך שהמונח "אופק תכנוני" יפורש ברוח המגמה החדשה בתכנון במגזר הערבי ותינתן לו פרשנות רחבה יותר. המבנה נושא הצו הוקם כחלק משכונת מגורים קיימת ובאין מפריע. במידה והצו יבוצע ו/או מועד ביצועו לא יעוכב, ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך.

7. בנוסף לכל אלה הודיע ב"כ המבקשת כי הוא עומד על כך שכל בעלי התפקידים שפעלו לשם הוצאת הצו יתייצבו לדיון בבית המשפט ושהמשיבות תמצאנה לו את כל המסמכים שיידרשו ובכללם את כתבי המינוי של בעלי התפקידים השונים הקשורים בהחלטה להוציא את הצו ו/או בהחלט ה בדבר נטילת הסמכות ו/או הפעלת הסמכות המקבילה.

8. לבקשת המבקשת צורפו תצהיר ה, העתק הצו נושא הבקשה , כתב האישום שהוגש נגדה ביום 18.12.18 על ידי הועדה המקומית, הודעה מיום 24.1.19 של מר אלי אוחיון - מנהל מרחב חיפה במחוז צפון, לועדה המקומית, בדבר העברת הטיפול אל היחידה הארצית, הנחיית היועמ"ש מס' 8.1101, מכתבו של מהנדס הועדה המקומית עארה-ערערה מיום 31.1.19 בדבר ייעוד החלקה הנדונה וקובץ החלטות של הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה מיום 8.8.18.

9. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים חזר ב"כ המבקשת על הטענות דלעיל , הוסיף כי "אין לו מושג מי זה אלי אוחיון" החתום על ההודעה בדבר נטילת הסמכות מהועדה המקומית", ובקש כי היה ואחליט לדחות את הבקשה לביטול הצו כי אז אשקול בחיוב את האפשרות של עיכוב ביצועו למשך מספר חודשים, שכן "מאחורי כל בית יש עולם שלם".

תגובת משיבה 2

10. בתגובתה לבקשה בכתב, טענה משיבה 2 כי:

א. הצו הוצא לאחר שחובת ההיוועצות קוימה במלואה – הן עם מתכננת המחוז הגב' ליאת פלד (ר' נספח ג' לתגובה) והן עם היועץ המשפטי של היחידה הארצית עוה"ד שי שנהר (ר' נספח ד' לתגובה) ולאחר מכן נחתם על ידי מנהל מחוז צפון ביחידה הארצית מר דוד אוחיון, ודבר הוצאתו הודע לראש המועצה המקומית עארה – ערערה, מר מורד יונס (ר' נספח ו' לתגובה).

ב. סעיף 254יג. לחוק התכנון והבניה מסמיך את מנהל היחידה הארצית ליטול סמכות אכיפה ספציפית מועדה מקומית בכל מקרה שבו הוא רואה לנכון לעשות כן , בין אם באמצעות הוראה שלא לנקוט בהליכים מסוימים ובין אם בהוראה להפסיק אות להעביר עניין כלשהו לגורם אחר. הוראת סעיף זה תוקנה במסגרת תיקון 116 לחוק, והיא גוברת על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 8.1101 שהתייחסה לנוסח החוק הקודם לתיקון.

מי שנטל את הסמכות במקרה זה היתה היחידה הארצית - ביום 24.1.19 הודיע מנהל המחוז ליו"ר הועדה המקומית על נטילת סמכותה בכל הנוגע לצו ההריסה המינהלי ובנוגע אליו בלבד, בכתבו: "ההליך המינהלי יטופל על ידי היחידה הארצית בעוד שההליך הפלילי ימשיך להתנהל על ידכם" (ר' נספח ח' לתגובה).

העובדה שהועדה המקומית הגישה כנגד המבקשת כתב אישום, אין בה כדי למנוע פעולות אכיפה נוספות או נטילת סמכות על ידי היחידה הארצית. – ר' הוראת סעיף 230 לחוק הקובעת כי גם לאחר ביצוע צו הריסה מינהלי ניתן להגיש כתב אישום או להמשיך בהליך פלילי שנפתח זה מכבר כנגד מי שביצע את העבודות האסורות.

ג. אין מדובר במקרה המחייב קיום שימוע בטרם הוצאת הצו.

ד. אין מדובר במקרה שננקטה בו אכיפה בררנית - טענת המבקש לפיה "קיימים באזור מאות מבנים אשר נבנו ללא היתר ומשמשים לשימושים מסחריים שונים" היא טענה כללית שאינה עומדת בדרישה לפיה כל מי שמעלה טענה של אכיפה בררנית צריך להציג ולו ראשית ראיה לכך שקיימים מקרים דומים בהם לא בוצעו פעולות אכיפה. במקרה זה הועלתה הטענה מבלי שפורט בה מי ביצע את הבניה באותם "מקרים דומים" ומתי ובאילו כתובות היא בוצעה. מאחר שהמבקשת טוענת כי הועדה המקומית פעלה נגדה הן בהוצאת צו הפסקת עבודות מינהלי והן בהגשת כתב אישום, אזי סביר להניח כי היא פועלת באופן דומה גם נגד מבנים אחרים שנבנו באזור ללא היתר כדין.

ו. אשר לאופק התכנוני – המבנה נושא הצו הוקם על קרקע חקלאית, נכון להיום אין תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בניה במקרקעין אלה וגם אם נכונה טענת המבקשת כי היא הגישה תכנית מפורטת שמכוחה ניתן יהיה להוציא היתר בניה למבנה, אזי אין וודאות כי תכנית זו תאושר.

ז. הנזק שייגרם למבקשת - הקמת המבנה בנסיבות בהן הוא הוקם נעש תה בדרך של הצבת עובדות בשטח על מנת לכפות על הועדה המקומית לקבל בעתיד תכנית מפורטת שתאפשר הוצאת היתר בניה, ואין לתת לכך יד. מדובר במבנה גדול מאוד בשטח של כ- 330 מ"ר, אין ספק שהקמתו אינה זולה ובעניין זה אין לה למבקשת אלא להלין עצמה. דווקא ביצוע הצו ישדר מסר חד וברור לכל מי ששוקל להשקיע את מיטב כספו בבניית מבנה ללא היתר , כי לא כדאי לו לעשות כן.

11. בטיעוניו בעל-פה חזר ב"כ משיבה 2 על הדברים דלעיל וטען כי הצו ניתן ונחתם ע"י מר דודו אוחיון שהוא מנהל מחוז צפון ביחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה וכי נטילת הסמכות מהועדה המקומית נעשתה ע"י מר אלי אוחיון שהוא מנהל מרחב חיפה במחוז הצפון, הכל בהתאם להוראות סעיפים 232א. ו- 254יג. לחוק. ההחלטה בדבר נטילת הסמכות הוסברה ע"י ב"כ משיבה 2 , כך: "היחידה הארצית נכנסה לתמונה מאחר שמדובר במקרקעין שייעודם יהיה חקלאי גם לאחר שתכנס לתקפה התכנית הכוללנית שאושרה בועדה המחוזית ב- 08/18. למעשה הבניה כולה החלה לאחר אישור התכנית הכוללנית, המשיכה לאחר שניתן צו הפסקת עבודה תוך הפרה של הצו, המשיכה גם לאחר שהוגש כתב אישום וממשיכה גם בימים אלה...". לתמיכת טענות אלה הציג ב"כ משיבה 2 את תצלומי האוויר נ/1 המלמדים על הכרונולוגיה של שלבי הקמת המבנה מאז 10/18 ועד 25.2.19 , והעיר כי "לא יתכן שאדם שמפר צו מינהלי, ממשיך לבנות גם אחרי שהוגש נגדו כתב אישום וגם מגיש בידיים לא נקיות את ביטול הצו...".

12. לשאלתי האם נכון הדבר שהמבקשת המשיכה בביצוע הבניה גם לאחר שהועדה המקומית הוציאה כנגדה צו להפסקת עבודות והגישה כתב אישום, השיב בא כוחה בחיוב וציין כי מאז יום 31.1.19, עת הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי בכפוף להפסקת כל פעולות הבניה, מילאה המבקשת אחר ההחלטה כלשונה .

הודעות והתייחסויות הצדדים לאחר הדיון

13. בתום הדיון במעמד הצדדים הוריתי לב"כ משיבה 2 להגיש לתיק בית המשפט את כתבי ההסמכה והמינוי של מי שחתם על צו ההריסה המינהלי ונטל את הסמכות מהועדה המקומית, ואלה המסמכים שהוגשו מטעמו:
כתב אצילת סמכות מיום 30.8.18 שבמסגרתו השתמש מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, מר אברהם ברון כהן, בסמכותו לפי סעיף 232 לחוק התכנון והבניה והאציל למפקח המיוחד דודו אוחיון את סמכויותיו לפי סעיפים 216,217 ו- 221 לחוק.
פרסום ברשומות של דבר הסמכת דודו אוחיון כמפקח.

בשלב זה בקש ב"כ משיבה 2 להבהיר כי למעשה, מנהל מרחב חיפה במחוז - מר אלי אוחיון , לא היה מי שביצע את נטילת הסמכות בפועל , אלא רק הודיע עליה לוועדה המקומית – פעולה טכנית ש אינה עולה כדי נטילת הסמכות עצמה אשר בוצעה על ידי המפקח דודו אוחיון, דהיינו מי שהסמכות הואצלה לו כחוק.

14. בהתייחסותו למסמכים שהוגשו ולהסבר שניתן לעיל, טען ב"כ המבקשת כי אלה עומדים בסתירה לטענות ב"כ משיבה 2 בדי ון וכי יש בכך כדי ללמד על נסיונה של זו "לחפות על מעשה של נטילת סמכות ללא סמכות כלל", מה גם שמסמך נטילת הסמכות עצמו לא הוגש.

15. לטענות אלה השיב ב"כ משיבה 2 כי אחרי ככלות הכל לא מדובר היה בפעולה של נטילת סמכות, אלא במתן הוראה על הפסקת טיפול ו/או העברתו לגורם אחר, בהתאם להוראת סעיף 254יג. (להבדיל מסעיף 254יד. שעניינו בנטילת סמכות). את תגובתו ותשובותיו עד לאותו שלב כפי שפורטו לעיל, הסביר ב"כ משיבה 2 בכך ש "הוא נגרר אחר טענות ב"כ המבקשת לעניין נטילת הסמכות והשתמש בביטוי "נטילת סמכות" למרות שאין זה הביטוי הנכון ולא זו הפעולה שננקטה במקרה שלפנינו".

ב"כ משיבה 2 בקש להזכיר כי הסמכות להוצאת צו הריסה מינהלי נתונה הן למנהל היחידה הארצית, הן ליו"ר הועדה המקומית והן למהנדס הועדה המקומית כסמכות מקבילה (ר' לשון סעיף 221(א) לחוק) ולפיכך אין כל צורך בנטילתה או העברתה בטרם ייעשה בה שימוש על ידי מנהל היחידה הארצית. ועוד ציין כי ההודעה שנשלחה ליו"ר הועדה המקומית (נספח ח' לתגובה הראשונה) נושאת את הכותרת "הודעה על העברת הטיפול בהליך אכיפה במקרקעין...", מפנה להוראת סעיף 254יג. ובסעיף 2 שלה נכתב: "...הורה המנהל על הפסקת הטיפול על ידכם והעברתו לטיפול מפקחי היחידה הארצית".

ב"כ משיבה 2 סיכם את עמדתו בכך שטען כי לא נפל פגם בהוראה על העברת הטיפול למפקחי היחידה הארצית ובהודעה על כך ליו"ר הועדה המקומית וכי גם אם ייקבע שההודעה אמורה היתה להימסר לוועדה המקומית ע"י מנהל היחידה ולא ע"י אדם אחר, הרי שאין בכך משום פגם מהותי היורד לשורשו של עניין.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

16. צו הריסה מינהלי הינו מכשיר רב עוצמה אותו מסר המחוקק בידי רשויות התכנון והבניה. מדובר בצו המאפשר פגיעה בקניינו של אדם, ללא צו שיפוטי ובהליך מינהלי גרידא. מאחר שמדובר בסמכות מרחיקת לכת, חייבים המופקדים על ביצועה להישמר מפני הפעלתה שלא כדין. לשם כך קבע המחוקק תנאים, נהלים והליכים בהם חייבים לעמוד יו"ר הועדה המקומית (שהינו בעל הסמכות המקורית), יו"ר הועדה המחוזית (הרשאי ליטול אותה לעצמו) ו מנהל היחידה הארצית או מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין (הרשאים להעביר את הטיפול בו לכל אחד מהגורמים המוסמכים), בטרם יפעילו סמכותם זו.

17. סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מסמיך את מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, במקרים מתאימים, ליתן צו הריסה מינהלי, אף מבלי שהתנהל הליך פלילי נגד מבצע עבירת הבניה. סעיף זה ( עוד בנוסח שקדם לתיקון 116 לחוק) נחקק על רקע תופעת הבניה הבלתי חוקית, השלכותיה מרחיקות הלכת, פגיעתה הקשה בשלטון החוק ובסדר הציבורי והקשיים הכרוכים במלחמה בתופעה זו ובמיגורה, בהתחשב בהתמשכות ההליכים המשפטיים בעבירות מסוג זה.

18. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם מניעת היווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה (1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (24.10.00)).
משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ר' רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.04).
עוד נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה נמצא ב"הישג יד" (ר' רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (28.5.14) ורע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.02.09)). משכך, הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו, לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים, מוטל על הטוען לביטול הצו. ר' דברי כב' השופט א. שוהם ברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.13):
"הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990); ע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה (1) 678 (1980))... נזכיר, כי בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, באופן מצומצם למדי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (21.8.2012))".

19. סעיף 221(ב) לחוק קובע כי "לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי העבודה האסורה...". ס"ק (ג) לסעיף זה מונה את הפרטים הצריכים להיכלל בצו וביניהם גם אלה:
(1) פרטים בדבר מיקום המקרקעין שבהם חל הצו.
(2) תיאור העובדות שעל פיהן הוחלט לתת את הצו.
(3) אישור בדבר קיום חובת ההיוועצות לפי סעיף 225.
(4) פרטים בדבר הבניה שהצו מורה על הריסתה.
(5) .....

20. אשר לחובת ההיוועצות –
סעיף 225 לחוק קובע כי:
(א) לא יינתן צו מינהלי אלא לאחר שנותן הצו התייעץ –
(1) לעניין צו שנותן מנהל היחידה הארצית לאכיפה – עם היועץ המשפטי
של היחידה הארצית לאכיפה ועם מתכנן המחוז שבתחומו יינתן הצו.
(2) .....
(ב) היוועצות כאמור בסעיף קטן (א) תתועד בכתב".

21. סעיף 254יג. לחוק נושא את הכותרת "העברת הטיפול בהליך אכיפה מסוים", קובע כי:
(א) מנהל היחידה הארצית לאכיפה או מנהל המחלקה לאכיפת דיני
מקרקעין רשאי להורות כי לא ייפתח הליך אכיפה לפי פרק זה לגבי
עניין מסוים על ידי ועדה מקומית או רשות מקומית המוסמכת לאכיפה,
ואם החל הליך כאמור רשאי הוא להורות על הפסקתו והעברתו לידי גורם
אחר שעליו יורה, המוסמך לנהל את אותו הליך לפי פרק זה.
(ב) מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין רשאי להורות על העברת הטיפול
בכתב אישום שהגיש תובע מטעם ועדה מקומית או מטעם רשות מקומית
המוסמכת לאכיפה, לתובע אחר.

עניינו של סעיף 254יד. בנטילת סמכויות האכיפה מהוועדה מקומית והוא נועד למצבים בהם:
(א) מצאו מנהל היחידה הארצית לאכיפה ומנהל המחלקה לאכיפת דיני
מקרקעין כי ועדה מקומית אינה ממלאת את התפקידים המוטלים
עליה לפי פרק זה, בין בכל מרחב התכנון המקומי שלה ובין באזור
מסוים בו, רשאים הם לפנות בכתב לוועדה המקומית ולדרוש ממנה
למלא את התפקידים המוטלים עליה כאמור בתוך תקופה שנקבעה
בדרישה, שאם לא כן יפעלו לנטילת סמכויותיה בהתאם להוראות
סעיף קטן (ב)....

מהכלל אל הפרט

22. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים ובחנתי את הראיות, הוראות החוק וההלכה הפסוקה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

23. מן הטענות והראיות שהועלו והונחו בפני, עולה התמונה הבאה:

א. בתאריך 18.12.18 הגישה הועדה המקומית לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, כתב אישום המייחס למבקשת עבירה של ביצוע עבודה אסורה במקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית מוכרזת – עבירה לפי סעיף 243(א)(3) + סעיף 243(ג)(3)(4) ו- (5) _ סעיף 245 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. בכתב האישום נטען כי בחודש 11/2018 או בסמוך לכך נמצא כי המבקשת, בעצמה או ב אמצעות אחרים, החלה להקים במקרקעין מבנה שלד בשלב של יציקת כלונסאות ללא היתר כדין, וכי נכון ליום 17.12.18 הגיע המבנה לשלב של יציקת עמודים בקומת קרקע מעל רצפה, ללא היתר כדין, והכל על קרקע מוכרזת המיועדת לחקלאות בהתאם לתכנית.

ב. ביום 16.1.19 נערך במקרקעין ביקור של מר חיים דוד - מפקח היחידה הארצית והוא מצא כי מבנה השלד הגיע לכדי 2 קומות ובנייתו טרם הסתיימה.

ג. ביום 24.1.19 חתם המפקח דוד על תצהיר בו פירט את ממצאיו בדבר העבודה האסורה, הבהיר כי לא ניתן לגביה היתר בני ה וציין כי העבודות טרם הסתיימו והמבנה אינו מאוכלס.

ד. בעקבות הממצאים והתצהיר דלעיל ועוד באותו היום – 24.1.19, הודיע מר אלי אוחיון - מנהל מרחב ח יפה במחוז צפון של היחידה הארצית, ליו"ר ומהנדסת הועדה המקומית, על הפסקת טיפולה בעניין המקרקעין הנדונים והעברתו לטיפול מפקחי היחידה הארצית.

ה. ביום 27.1.19 נערכה התייעצות של מנהל מחוז צפון מר דודו אוחיון עם מתכננת המחוז הגב' ליאת פלד, אשר עיינה בתצהיר המפקח, בדו"ח ובתצלומים והמפות שצורפו אל הדו"ח שנערך על ידו , וחיוותה את דעתה (בכתב יד) כי "מדובר בשטח חקלאי ולא ניתן היתר. לא תואם תכנית כוללנית שהוחלט להפקידה".

ו. ביום 28.1.19 ערך מנהל המחוז מר אוחיון התייעצות נוספת עם היועץ המשפטי של היחידה הארצית וזה חיווה דעתו (בכתב יד) כי "על פי החומר שהוצג בפניו... אין מניעה להוצאת צו הריסה מינהלי".

ז. ביום 19.1.19 חתם מנהל המחוז על צו ההריסה המינהלי, הצו הודבק על המבנה וצולם, ודבר הוצאתו הודע בו ביום לראש המועצה המקומית ערה-ערערה .

23. לנוכח כל אלה ואף לאור תשובת ב"כ המבקשת לשאלתי, יש בידי לקבוע כי ההליכים שננקטו על ידי הועדה המקומית, דהיינו הצו להפסקת עבודות וכתב האישום שהוגש כנגד המבקשת לא השיגו את התוצאה הרצויה וכי מצב דברים זה הוא שככל הנראה הוביל להוצאת ההודעה שנשלחה ליו"ר ולמהנדסת הוו עדה המקומית בדבר החלטת מנהל היחידה הארצית להורות על הפסקת טיפולה בעניין המקרקעין והמבנה הנדונים.

24. הסברי ב"כ משיבה 2 בהקשר זה – הגם שניתנו והובהרו במלואם ובאופן מד ויק רק בהתייחסותו האחרונה לטענות ב"כ המבקשת, שכנעוני כי בתנאים שנוצרו – דהיינו משהסתבר כי המבקשת מ ממשיכה בבניית המבנה ולמעשה מנסה להעמיד את רשויות האכיפה בפני עובדה מוגמרת חרף הצו להפסקת העבודה וכתב האישום שהוגש נגדה, בעוד שהועדה המקומית נראית כמי שנותרה חסרת אונים מולה, רשאי היה מנהל היחידה הארצית להורות כאמור . העובדה שמי שהודיע על כך לוועדה המקומית היה מנהל מרחב חיפה, איננה משנה בעיני לכאן או לשם.

25. גם בטענה כי שתי הרשויות – הועדה המקומית והיחידה הארצית, היו מנועות מלפעול בשתי דרכים שונות, לא מצאתי ממש. לטענה זו לפיה היחידה הארצית היתה מנועה מלפעול במישור המינהלי אך ורק משום שהועדה המקומית הגישה קודם לכן כתב אישום, אין יסוד . גם לא בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה אליה הפנה ב"כ המבקשת, באשר אלה התייחסו להוראות חוק התכנון והבניה במצב שקדם לתיקון 116.

26. לאור אופן השתלשלות העניינים שפורט בסעיף 22 לעיל, הנני קובעת כי נותן צו ההריסה המינהלי התייעץ עם מתכננת המחוז ועם היועץ המשפטי, ואף הודיע לראש הרשות המקומית, ובכך קויימו כל הדרישות להוצאת הצו.

27. אשר לטענה בדבר אי קיום חובת השימוע –ברע"פ 2034/06 שקיר, הבהיר בית המשפט העליון באופן מפורש כי לנוכח זכותו של מי שרואה עצמו נפגע ממתן צו הריסה מינהלי לפנות אל בית המשפט בבקשה לביטולו, הרי שאין הוא זכאי לזכות שימוע מקדמית גם כן .

28. לעניין האופק התכנוני –
תקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי),
תש"ע-2010 קובעת כיצד יש להגיש בקשה לביטו ל או עיכוב צו הריסה מנהלי וזו לשונה:
"הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה;
בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי
ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם
בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו
העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין".

המבקש ת לא ציר פה לבקשת ה תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי של המבנה המתוכנן או כל מסמך אחר הנוגע לעניין והיא גם אינה חולק ת על העובדה שמדובר בקרקע חקלאית. כל שעשתה המבקשת בעניין זה הוא שהצהירה בדבר כוונתה "להגיש תכנית שמכוחה ניתן יהיה להוציא היתר בניה", הא ותו לא. משיבה 2 הפנתה אל התכניות החלות על המקרקעין עמדה על כך שנכון להיום לא קיימת תכנית שכזו.
במצב דברים זה לא אוכל לקבוע כי מדובר במקרה שיש בו "אופק תכנוני".

29. טענת המבקשת בדבר "אכיפה בררנית" לא נתמכ ה בתשתית הראייתית הראשונית הנדרשת ולפ יכך לא נותר לי אלא לדחות גם אותה.

סוף דבר

30. התרחבות תופעת הבניה הבלתי חוקית שכבר מזמן הוגדרה על ידי בית המשפט העליון כ"מכת מדינה", מחייבת הוצאת וביצוע צווי הריסה מינהליים בכל מקרה של התחלת בניה שהכשרתה איננה מצויה או נראית בהישג ידו של מי שמבצע אותה ואשר הריסתה תמנע הצבת עובדה מוגמרת בשטח.

כזה הוא המקרה שלפני, מה גם שבמקרה מסוים זה הסתבר כי המבקשת המשיכה בביצוע הבניה גם לאחר הוצאת צו להפסקת עבודות והגשת כתב אישום, עד כי לא נותר מנוס מהעברת הטיפול בעניינה אל היחידה הארצית והוצאת הצו המינהלי נושא הבקשה.

31. מפני כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

התוצאה היא אם כן שהבקשה נדחית.
הצו יבוצע על ידי המשיבה בתוך 60 ימים מהיום ולא יאוחר מיום

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בפקס ובדאר רשום.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב' תשע"ט, 30 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.