הדפסה

בית משפט השלום בחדרה בצה"מ 66525-01-19

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקש

מחמד שלבי
ע"י עוה"ד תמים אבו פנה

נגד

משיבה
הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה

החלטה

לפני בקשה לביטול/עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי.

רקע

1. ביום 27.1.19 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה לביטול/עיכוב צו הריסה מנהלי שניתן על ידי המשיבה ביום 22.1.19 (להלן: "הצו"), להריסת בניה קשיחה של רצפה העשויה מבטון + הכנת קירות לממ"ד בשטח של כ- 185 מ"ר (להלן: "המבנה"), במקרקעין הידועים כחלקה 52 בגוש 12128 בכפר קרע (להלן: "המקרקעין").

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו במעמד צד אחד עד לדיון במעמד שני הצדדים, למשיבה ניתנה האפשרות להגיש התייחסותה לבקשה בכתב והיא עשתה כן.

3. ביום 27.2.19 התקיים בפני הדיון במעמד הצדדים.

טענות המבקש

4. ואלה הן טענות המבקש:

א. בבסיס ההחלטה על הוצאת הצו נפלו פגמים חמורים שיש בכל אחד מהם בפני עצמו כדי להביא לביטולו:
הצו הוצא מבלי שקוימה חובת ההיוועצות החלה לגביו על פי חוק והראיה לכך היא שלא מצוינים בו שמותיהם של היועץ המשפטי של היחידה הארצית ומתכננת המחוז, ולא ברור מה היה תוכנה והאם תועדה היא בכתב, אם לאו.
הצו אינו מכיל את פרטי המפקח אשר על פי הנטען הגיש את תצהירו ביום 16.1.19 , והוא ניתן ביום 22.2.19 והודבק על המבנה ביום 23.2.19 – דהיינו לאחר שחלפו 7 ימים מאז נחתם התצהיר.
המבקש הוא בעליו של המבנה, העבודות התבצעו בתחילת שנת 2018 ולכן תמוהה היא העובדה רק לאחר שחלפו יותר מ- 6 חודשים מאז גמר ביצוע היציקות נזכרה המשיבה להוציא את הצו.
הצו אינו כולל את תיאור העובדות שעל פיהן הוחלט להוציאו, ואין בו אישור בדבר קיום חובת ההיוועצות.

ב. בניית המבנה נושא הצו הסתיימה זה מכבר, שכן נכון להיום יש לפרש את הוראות החוק כך שמועד סיום בניית השלד נחשב כמועד סיום בניית המבנה כולו, מה עוד שעבודות הבניה התבצעו תחת עיניהם הפקוחות של פקחי המשיבה.

ג. המבקש לא זומן לשימוע שאילו היה מתקיים, היו העובדות מתבררות לאשורן והצו
לא היה מוצא.

ד. מדובר במקרה שיש בו "אכיפה בררנית" שכן באזור הנדון קיימים עוד מבנים רבים
שמצבם התכנוני והמשפטי דומה ולמרות זאת המשיבה נמנעת מלהוציא צווי הריסה לגביהם.

ה. המצב התכנוני של המבנה "אמור לעבור במתכונת רישוי", שכן הבעלים המשותפים בחלקה מסכימים על כך שהרחוב בו בוצעה הבניה, יקוצר. הווה אומר – מדובר במקרה שיש בו אופק תכנוני והיתר הבניה לגביו נמצא בהישג יד.

ו. הנזק שייגרם למבקש באם ביצוע הצו לא יעוכב, יהא חמור ולא ניתן יהיה לתקנו.
לבקשת המבקש צורפו תצהירו, העתק הצו נושא הבקשה ותשריט חלוקת השטח הרלבנטי.

5. בדיון מיום 27.2.19 חזר ב"כ המבקש על הטענות דלעיל , הגיש צילום אוויר צבעוני עם סימון המבנה הנדון, המבנים הנוספים שנבנו במקום והדרך ש אליה הם פולשים – ת/ 1 והטעים כי הגם שהמבנים הנוספים נמצאים בתחילת הדרך או לארכה בעוד שהמבנה נושא הצו ממוקם בסופה, נמנעה המשיבה מלהוציא לגביהם צווי הריסה דומים. בהקשר זה הוסיף ב"כ המבקש ואמר: "עם כל הכבוד לרשות האכיפה, לעשות סלקציה, אני בוחרת את הבן אדם להרוס לו, שהוא דווקא הבן אדם המינורי ביותר מבחינת גרימת נזק לאינטרס הציבורי, כאשר שניים חוסמים את הכביש... מגיע מפקח... בוחר לדלג בעצמו על שני מבנים, אחד חוסם את הכניסה לכביש הראשי ואחד שהוא באמצע הכביש הראשי, השיקול הזה הוא לא רק מוזר, הוא שיקול שאני חושב שיש בו נטע זר".

בכל הנוגע לאופק התכנוני טען ב"כ המבקש כי הדרך עליה נבנה המבנה היא דרך ללא מוצא וכי גורמים במחלקת ההנדסה של המועצה המקומית הבהירו לו כי בכוונתם "לקצר את הדרך הזו בסופה" ולייעד את השטח שעליו נבנה המבנה נושא הצו, למטרת מגורים. לתמיכת טענה זו הגיש ב"כ המבקש את המסמך ת/2 – מכתבה של מהנדסת המועצה המקומית כפר קרע, הגב' אינאס ח'ורשיד פאהום, מיום 26.2.19 + תשריט, בו נכתב כי מדובר בדרך ללא מוצא, כי "בימים אלה יוזמת המועצה המקומית שינוי תכנוני ולפיו תוואי הדרך המאושרת ישונה ויקוצר באורח שסיומו יהא עם תחילת הכניסה לשטח הציבורי..." כי "שינוי תכנוני זה נמצא בשלבי הכנה והסמכות לדון בו נתונה לוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון", כי "אישור תכנית התב"ע והשינויים המוצעים כפופים להחלטת הועדה המקומית ובהתאם לתנאים שייקבעו על ידה..." וכי "עם אישור התכנית הנ"ל, ישתנה הייעוד בקצה הדרך מדרך לשטח המיועד למגורים, דבר שיאפשר הוצאת היתרי בניה בחלק הזה של החלקה".

בשולי דבריו ובתשובה לשאלתי הצהיר ב"כ המבקש כי "בניית המבנה הופסקה וכי המבקש מוכן להתחייב כי היא תמשיך להיות מופסקת עד שתוכשר ע"י הרשויות המוסמכות".

עמדת המשיבה

6. בתגובתה לבקשה בכתב, טענה המשיבה כי:

א. הצו הוצא על ידי מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה מר דודו אוחיון, לאחר שבמהלך הימים 20.1.19 ו- 21.1.19 קוימה חובת ההיוועצות במלואה – הן עם היועץ המשפטי של היחידה עוה"ד שי שנהר והן עם מתכננת המחוז הגב' ליאת פלד , וגם ההודעה לראש הרשות המקומית כפר קרע ניתנה, ביום 23.1.19, כנדרש. בהקשר זה הוסיפה המשיבה וטענה כי אמנם בהלכה הפסוקה - עפ"א 5525-01-18 פטרה ס.ד.ר בע"מ נ' עיריית אשדוד נקבע שיש לכלול "אישור בדבר קיום חובת ההיוועצות" ואולם הכוונה היא לא לצירוף הטופס עצמו אלא די בציון דבר קיום החובה כפי שמופיע בצו. זאת ועוד – החוק איננו מחייב את פירוט תוכן ההיוועצות .

ב. סעיף 221 לחוק אינו כולל חובה לציין את שמו של המפקח והצו הוצא 6 ימים לאחר חתימת הלה על תצהירו.

ג. מועד סיום הבניה הוא המועד בו המבנה ראוי למגורים, דהיינו כולל תשתיות חשמל, מים, חלונות, דלתות, ריצוף וכיו"ב (ר' ע"א (מקומיים רמ') 51017-02-11 מועצה מקומית באר יעקב נ' רות יוסף יו"ד הועדה המחוזית לתכנון ובניה), תצלומי המבנה ובהם ערימות חומרי הבניה המונחות לצדו ועבודות הטפסנות וההכנה ליציקות, מלמדים על כך שבנייתו טרם הסתיימה.

ד. אין מדובר במקרה המחייב קיום שימוע בטרם הוצאת הצו (ר' רע"פ 2034/06 שקיר
נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים).

ה. טענת המבקש בדבר "אכיפה בררנית" נטענה בעלמא ומבלי שנתמכה בראיות.
המשיבה פועלת ללא לאות לאכיפת החוק ולטיפול בבניה הפרועה המתבצעת באזור בכלל, הכל בהתאם למגבלות כח האדם והתקציבים שברשותה.

ו. אשר לאופק התכנוני – המקרקעין עליהם הוקם המבנה הנדון מיועדים ל"דרך", תמיכת הרשות המקומית והסכמת בעלי המקרקעין, אין בהן כדי להכשיר את הבניה שבוצעה ללא היתר, ואשר יוצרת אילוץ שיחייב את הרשות לבצע שינויים בתכניות שכבר הוכנו. גם אם המועצה תתחיל לעבוד על התכנית שהנטענת על ידי המבקש, אין זה מבטיח כי היא תאושר בעתיד, היות ומדובר בתהליך ארוך ומורכב הטעון אישורים של גורמי ממשלה. המבקש לא הציג תכניות מהן ניתן ללמוד כי המבנה הנדון עומד בקריטריונים של התכנית העתידית באופן שיאפשר הוצאת היתר בניה לגביו, כך שאין מדובר במקרה של היתר בניה שנמצא בהישג יד אלא שבלב התחלתי של הליך תכנוני ארוך ומורכב. התנאי הראשון שנקבע בפסק דין מסרי לעיכוב ביצוע צו הריסה הוא כי מדובר בתכנית שכבר הופקדה ושניתן להוציא מכוחה היתרי בניה. המבקש אינו עומד בתנאי זה.

7. בטיעוניו בעל-פה חזר ב"כ המשיבה על כל הט ענות דלעיל , בקש להסב את תשומת הלב לכך שהמבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר מתאים של מהנדס ואמר כי "הדרך של לבוא הפוך, לחייב את רשויות הבניה לחכות עד שהאדון ישנה את התכניות ואז יתחילו להוציא היתר..." אינה הדרך הראויה לנהוג בה.

מר רן נימצן, המפקח מטעם המשיבה (להלן: "המפקח") הביע גם הוא את מורת רוחו מן האופן שבו מתנהלים העניינים בשטח ואמר: "אנחנו לא שייכים לועדה המחוזית, אנחנו היחידה הארצית. כל הנושא הזה מאוד מקומם אותי כי הטיפול שלנו בשטח בא בעקבות פניות של ראשי הרשויות במגזר הערבי. מאז תיקון 116 לחוק הוחלט שכל מבנה חדש שנבנה והוא לא בשטח שנועד למגורים, יטופל על ידינו בצו הריסה בשביל למנוע סיכול תוכניות ...".
לשאלתי בדבר שני המבנים הנוספים אשר נבנו על אותה דרך שעליה נבנה המבנה נושא הצו הנדון, השיב המפקח כי מדובר במבנים ישנים יותר ("לא בניה חדשה") המטופלים ע"י הועדה המקומית עירון.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

8. צו הריסה מינהלי הינו מכשיר רב עוצמה אותו מסר המחוקק בידי רשויות התכנון והבניה. מדובר בצו המאפשר פגיעה בקניינו של אדם, ללא צו שיפוטי ובהליך מינהלי גרידא. מאחר שמדובר בסמכות מרחיקת לכת, חייבים המופקדים על ביצועה להישמר מפני הפעלתה שלא כדין. לשם כך קבע המחוקק תנאים, נהלים והליכים בהם חייבים לעמוד גם יו"ר הועדה המקומית (שהינו בעל הסמכות המקורית) וגם יו"ר הועדה המחוזית (הרשאי ליטול אותה לעצמו), בטרם יפעילו סמכותם זו.

9. סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מסמיך את מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, במקרים מתאימים, ליתן צו הריסה מינהלי, אף מבלי שהתנהל הליך פלילי נגד מבצע עבירת הבניה. סעיף זה (בנוסח שקדם לתיקון 116 לחוק) נחקק בשעתו על רקע תופעת הבניה הבלתי חוקית, השלכותיה מרחיקות הלכת, פגיעתה הקשה בשלטון החוק ובסדר הציבורי והקשיים הכרוכים במלחמה בתופעה זו ובמיגורה, בהתחשב בהתמשכות ההליכים המשפטיים בעבירות מסוג זה.

10. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם מניעת היווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה (1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (24.10.00)).

משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ר' רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.04).

עוד נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה נמצא ב"הישג יד" (ר' רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (28.5.14) ורע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.02.09)). משכך, הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו, לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים, מוטל על הטוען

לביטול הצו. לעניין זה יפים דברי כב' השופט א. שוהם ברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.13):
"הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990); ע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה (1) 678 (1980))... נזכיר, כי בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, באופן מצומצם למדי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (21.8.2012))".

11. סעיף 221 (ב) לחוק קובע כי "לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי העבודה האסורה...". ס"ק (ג) לסעיף זה מונה את הפרטים הצריכים להיכלל בצו וביניהם גם אלה:
(1) פרטים בדבר מיקום המקרקעין שבהם חל הצו.
(2) תיאור העובדות שעל פיהן הוחלט לתת את הצו.
(3) אישור בדבר קיום חובת ההיוועצות לפי סעיף 225.
(4) פרטים בדבר הבניה שהצו מורה על הריסתה.
(5) .....

12. אשר לחובת ההיוועצות –
סעיף 225 לחוק קובע כי:
(א) לא יינתן צו מינהלי אלא לאחר שנותן הצו התייעץ –
(1) לעניין צו שנותן מנהל היחידה הארצית לאכיפה – עם היועץ המשפטי של
היחידה הארצית לאכיפה ועם מתכנן המחוז שבתחומו יינתן הצו.
(2) .....
(ב) היוועצות כאמור בסעיף קטן (א) תתועד בכתב".

מהכלל אל הפרט

13. לאחר שבחנתי את הצו עצמו ואת המסמכים שהשונים הנוספים שצורפו לתגובת המשיבה, שוכנעתי כי מדובר בצו שלא נפל בו כל פגם, שכן הוא הוצא בעקבות ממצאי ביקור המפקח ולאחר שחובות ההיוועצות וההודעה קויימו במלואן.

14. מן התצלומים שהונחו בפני הן מטעם המבקש (ת/1) והן מטעם המשיבה (ר' הצילומים שצורפו לתגובה) למדתי כי המבנה נושא הצו הינו מבנה שבנייתו טרם הסתיימה והוא נראה ככזה המצוי בשלבים הראשונ ים של הקמת הרצפה והשלד. במצב דברים זה יש בידי לקבוע כי מדובר בצו הדרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת בשטח.

15. אשר לטענה בדבר אי קיום חובת השימוע –
ברע"פ 2034/06 שקיר, הבהיר בית המשפט העליון מפורשות כי לנוכח זכותו של מי שרואה עצמו נפגע ממתן צו הריסה מינהלי לפנות אל בית המשפט בבקשה לביטולו, הרי שאין הוא זכאי לזכות שימוע מקדמית גם כן.

16. טענות המבקש בדבר "אכיפה בררנית" לא נתמכו בתשתית הראייתית הראשונית הנדרשת, שכן מלבד הצבעה על תצלום האוויר (ת/1) בו נראים המבנים הללו כשהם כבר בנויים (בעוד שהמבנה נושא הו לא נראה באותו תצלום עדיין) , הוא לא הניח בפני ראיה כלשהי שתלמד על מצב אותם מבנים נוספים שלטענתו נבנו על אותה דרך ובמיוחד לא על השלב בו מצויה בנייתם.

17. לעניין האופק התכנוני –
תקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי),
תש"ע-2010 קובעת כיצד יש להגיש בקשה לביטול או עיכוב צו הריסה מנהלי ולהלן לשונה:
"הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה;
בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי
ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם
בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו
העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין".

המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי של המבנה ואין במכתב שהוגש מטעמו וניתן לו לבקשתו ביום שקדם לדיון בבית המשפט ולא לפני כן, כדי ללמד על קיומו של אופק תכנוני כפי שהוגדר, זה מכבר בפסיקה. משכך, אין בידי לקבוע כי מדובר במקרה שיש בו היתר בניה בהישג יד.

סוף דבר

18. התרחבות תופעת הבניה הבלתי חוקית שכבר מזמן הוגדרה על ידי בית המשפט העליון כ"מכת מדינה", מחייבת הוצאת וביצוע צווי הריסה מינהליים בכל מקרה של התחלת בניה שהכשרתה איננה מצויה או נראית בהישג ידו של מי שמבצע אותה ואשר הריסתה תמנע הצבת עובדה מוגמרת בשטח. כזה הוא המקרה שלפני.

19. משכך ומפני כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה.
הצו יבוצע על ידי המשיבה בתוך 60 ימים מהיום ולא יאוחר מיום 10.5.19.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר ב' תשע"ט, 09 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.