הדפסה

בית משפט השלום בחדרה בע"ח 55723-06-19

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקש

אברהם וקנין

ע"י ב"כ עוה"ד רהב אופנהיימר

;
נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לגילוי חומר חקירה, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 – רשימה מלאה וממצה של חומר החקירה וכן גליון הרישום הפלילי של עדת התביעה העיקרית - המתלוננת , לרבות רשימת התיקים הפתוחים והסגורים הקיימים בעניינה ונימוקי סגירת תיק זה לגביה.

רקע

1. בתאריך 12.8.18 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם של
בת זוג ואיומים, לפי סעיפים 382(ב) ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2. בכתב האישום המתייחס לשני ארועים – ארוע תקיפה וארוע איומים, נטען כדלקמן:
א. במהלך התקופה בה היה המבקש בן זוגה של הגב' ליהי אופיר (להלן: "המתלוננת"),
כחמישה חודשים לפני ה- 17.1.18, יצאו שניהם לבילוי משותף בפאב ה"הוביט"
בזכרון יעקב, שם שתו משקאות אלכוהוליים והמתלוננת פגשה באדם שהיה לה עמו
קשר רומנטי בעבר. עניין זה עורר את זעמו של המבקש והוא דרש מהמתלוננת לעזוב
את המקום. במהלך ויכוח שהתפתח ביניהם בביתה של המתלוננת לאחר מכן, תקף
אותה המבקש בכך שנעמד מולה והדף אותה עם שתי ידיו לאחור. השניים החליפו
ביניהם האשמות וקללות הדדיות, המתלוננת ירקה לכיוונו של המבקש אך לא פגעה
בו ואילו הוא דחף אותה לאחור עד שנחבטה במשקוף דלת ביתה. בהמשך סטרה
המתלוננת למבקש על מנת שיתרחק ממנה ויאפשר את יציאתה מהבית, ואז הכה אותה
הלה עם ידו השמאלית על לחיה הימנית והיא נפלה ארצה וראשה נחבט ברצפה
(להלן: "ארוע התקיפה").

ב. כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 17.1.18 סמוך לשעה 16:30, המתין המבקש מחוץ
לביתה של המתלוננת ברח' אלי כהן 210 בזכרון יעקב, וכשזו יצאה מהבית התפתח בין
השניים ויכוח שבמהלכו בקשה המתלוננת מהמבקש שיעזוב את המקום. אלא
שהמבקש לא שעה לבקשת המתלוננת והמתין לה מחוץ לדלת ביתה עד שהיא שבה
למקום ביחד עם בנה הקטין שאותו אספה מהגן. בשלב זה התחדש הויכוח בין השניים
ובמהלכו ניסה המבקש למנוע את סגירת דלת ביתה של המתלוננת אשר עמדה על כך
שהוא יעזוב את המקום. לאחר שעזב, התקשר המבקש אל הטלפון הנייד של
המתלוננת בין השעות 17:17 ל- 17:46 חמש פעמים ואיים עליה בכוונה להפחידה או
להקניטה כי יפגע בשמה הטוב בכך שאמר כי יש ברשותו תמונות שלה יוצאת עם אדם
אחר והוא ישלח אותן לאביה ויתלונן ברווחה על מנת שיקחו ממנה את בנה הקטין
(להלן: "ארוע האיומים").

הבקשה ונימוקיה

3. ב"כ המשיב עותר לקבלת רשימה מלאה של חומר החקירה בתיק, גליון הרישום הפלילי
של המתלוננת לרבות רשימת התיקים הפתוחים והסגורים הקיימים בעניינה ונימוקי
סגירת תיק זה לגביה.

4. ואלה נימוקי הבקשה:
על המשיבה להעביר רשימה מלאה וברורה של חומר החקירה – כזו שתכלול תיאור כללי של כל מסמך ומסמך ובכלל זה – חומר גלוי, חומר חקירה חסוי שהוצא מתיק החקירה, לרבות מסמכים וראיות שנאספו ונרשמו בידי הרשות החוקרת אולם המבקשת סבורה שהם אינם בגדר "חומר חקירה", וכן רישומים שנערכו על ידי הרשות החוקרת במהלך איסוף הראיות.
מחומר החקירה עולה שהמתלוננת הודתה בתקיפת המבקש בעת שהיתה נתונה תחת השפעת אלכוהול – ירקה עליו וסטרה לו בפניו, כך שבסופו של דבר מדובר ב"סכסוך בין אוהבים שיצא מכלל שליטה.

הראיות (לרבות התכתבויות המצויות הן בחומר החקירה והן בחומרים נוספים שבידי המבקש) מצביעות על כך שמדובר במתלוננת שהיא אובססיבית בקשר למבקש – היא שבה ומבקשת את קרבתו ולאחר מכן דוחה אותו, מבקשת שיתרחק ממנה ואף מגדילה לעשות ומתלוננת נגדו תלונות שווא.
ב"כ המבקש פנה אל המשיבה ובקש כי תעביר לעיונו את גליון הרישום הפלילי של המתלוננת אשר נדמה כי קיימת קונסיסטנטיות במעשיה, שאל האם גם נגדה הוגש כתב אישום בגין תקיפתה את המבקש כפי שהיא הודתה שעשתה, בקש לדעת מה הם הנימוקים להפלייתה לטובה במקרה שבו הוחלט שלא להעמידה לדין בגין מעשיה, אלא שפניו הושבו ריקם בטענה כי אין מדובר בחומרי חקירה.
למבקש אין כל עבר פלילי והוא איש צבא קבע אשר עצם קיומם של האישומים וההליך הפלילי שנפתח נגדו, פוגעים בו באופן אנוש.
החומרים נושאי בקשה זו רלבנטיים להגנת המבקש מפני האישומים נגדו ולצורך ביסוס טענה של הגנה מן הצדק.

עמדת המשיבה

5. המשיבה טוענת כי הרשימה המלאה של חומר החקירה הועמדה לעיון ב"כ המבקש וכי
הוא מוזמן לצלמה אם לא עשה כן קודם לכן.

6. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בקשת ב"כ המבקש מתייחסת לחומר שאינו רלבנטי
וגם לא עומד במבחנים שנקבעו בהקשר זה בפסיקה, שכן עיקרה נוגע לתרשומות פנימיות
והיא אינה עולה אלא כדי "נסיון דיג" בהשחרת פניה של המתלוננת שהיא הקרבן למעשיו
של המבקש.

7. לשאלתי האם ההחלטה בתיק זה אכן היתה להעמיד לדין את המבקש ולסגור את התיק
כנגד המתלוננת, השיבה ב"כ המשיבה במהלך הדיון שהתקיים בפני, כי "לא הוגש נגדה
כתב אישום, היא נחקרה באזהרה ואין החלטת סגירה לגביה...".

8. אשר לתיקים הפתוחים והסגורים מפנה המשיבה אל הוראות חוק המרשם הפלילי
והכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לזכות העיון בהם (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת
ישראל).

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

9. הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, קובעת את זכותו
של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה, הנוגע לאישום. זכות העיון
נגזרת מזכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן וזכותו לנהל את הגנתו לאחר שהכיר את
חומר החקירה הקיים בעניינו. בית המשפט העליון עמד לא אחת, בהחלטות רבות
ושונות, על כך שיש ליתן למונח "חומר חקירה" פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש
לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם, אך סייג זאת בדברים אלה :
"על בית המשפט להיות מודרך "על ידי כללי השכל הישר ועל ידי
המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה...
אולם... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח "חומר חקירה",
ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית היא רחוקה ושולית.
התשובה לשאלה אם החומר רלבנטי להליכים המתנהלים נגד
נאשם תלויה "במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין הארוע
הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה"
(בש"פ 8555/06 פלוני נ' מ"י והאסמכתאות אליו הוא מפנה).

10. בכל הנוגע לתיקי מב"ד ותיקים סגורים – בבש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ'
שימשילשווילי סקר כב' השופט י' עמית את הדעות השונות הקיימות בפסיקה
וקבע:
"...הנה כי כן, הרשות והסמכות נתונה. עם זאת, בבוא בית המשפט
לעשות שימוש בסמכות זו ולהורות על חשיפת מב"דים או תיקים
סגורים בפני נאשם, המבחנים נוקשים יותר מאשר לגבי גילוי
פרטים הנכללים במרשם הפלילי. על בית המשפט לקחת בחשבון,
בין היתר, את השיקולים הבאים, לאו דווקא על פי סדר חשיבותם:
האם החומר נכלל מלכתחילה בתיק החקירה; האם הרלבנטיות
היא בעוצמה גבוהה או שמא מדובר בחומר שהרלבנטיות שלו אינה
מובהקת, על אחת כמה וכמה לא רחוקה ושולית; האם מדובר ב"מסע
דיג" ספקולטיבי; האם מדובר בתיקים ישנים, מה שמשליך הן על
הרלבנטיות והן על משאבי התביעה לאיתור התיקים; הזכות לכבוד,
לפרטיות, לשיקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת
הפגיעה בזכות זו; החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו
להעיד במשפט; הפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, שייתכן
כי מעורבים בתיקים שנסגרו, ומידת הפגיעה; העיקרון של סופיות
תשובות העד בענייניים צדדיים, אשר יש בו כדי להחליש את התועלת
שיכולה לצמוח להגנה מהחומר. גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים
אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על
בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים
שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

11. אשר לרשימת חומר החקירה –
סעיף 74 לחסד"פ קובע כי זכותו של נאשם לעיין גם ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והוא נוגע לאישום:
"... רשימת כל החומר" – לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף
או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם
בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור,
נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי
חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים
מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון
מספר המסמכים הנכללים בקבוצה";

מהכלל אל הפרט

12. מחומר החקירה אליו נדרשתי לצורך ההכרעה בבקשה זו, עולה כי:
חקירת הארועים נושאי כתב האישום נפתחה ביום 17.1.18 בעקבות פניית המתלוננת למשטרה מיד לאחר שהתרחש ארוע האיומים. לשוטר שהגיע לביתה וגם בהודעה שנגבתה ממנה זמן קצר לאחר מכן, סיפרה המתלוננת כי המבקש איים עליה זמן קצר קודם לכן וגם על ארוע התקיפה שלגרסתה ארע ביניהם מספר חודשים לפני כן. המתלוננת הסבירה כי נמנעה מלהתלונן כנגד המבקש בשעתו, משום שהוא התחנן בפניה ש לא תעשה כן, וציינה כי דודתה, הגב' מירב בכר, המתגוררת בסמוך אליה (להלן: "הדודה") הגיעה למקום והיא סיפרה לה על מה שארע.
דודתה של המתלוננת אישרה את גרסתה בהודעה שנגבתה ממנה ביום 14.2.18.
חקירתו הראשונה של המבקש באזהרה נערכה ביום 18.1.18 והוא אישר כי יום קודם הוא אכן הגיע לביתה של המתלוננת על אף שהיא נפרדה ממנו כשבועיים

לפני כן, משום שרצה לראות אותה ואת בנה. המבקש הוסיף וטען כי הם נפרדו כבר בעבר עשרות פעמים, אלא שהמתלוננת היתה מתקשרת אליו מיוזמתה ושולחת לו הודעו, והפעם היה זה הוא שדאג לה משום שהיא נוטלת כדורים שאותם היא נוהגת לערבב עם אלכוהול וסמים והדבר גורם לה ל"אי תפקוד".
אשר לארוע התקיפה , טען המבקש כי היתה זו המתלוננת שסטרה לו וירקה עליו תחילה מכיוון שבקש למנוע ממנה נהיגה ברכב כשהיתה שתויה ואז מעדה ונפלה במהלך נסיונו "לעבור מהפרוזדור של חדר השינה". המב קש הכחיש שדחף את המתלוננת ואמר: "... עברתי אותה, היה מגע כלשהו אך לא היתה דחיפה ולא תפסתי אותה".
לנוכח גרסת המבקש נגבתה מהמתלוננת הודעה נוספת ביום 24.1.18. בהודעה זו סיפרה המתלוננת בפירוט רב הרבה יותר על תקופת הקשר הזוגי שלה עמו ובשלב מסוים החלה להיחקר באזהרה בחשד לתקיפת המבקש בסטירה ודחיפה, כגרסתו. המתלוננת הכחישה כי תקפה את המבקש וטענה שלא תקפה אותו אלא ירקה עליו לאחר שקילל אותה ובהמשך אף סטרה לו לאחר שדחף אותה מספר פעמים והיא נהדפה אל משקוף חדר השינה. לגרסתה היא עשתה כן רק על מנת למנוע ממנו לפגע בה שוב.
גם בהודעותיו הבאות מ- 1.3.18 ומ- 7.3.18, הכחיש המבקש את כל טענות המתלוננת כלפיו וחזר וטען כי על אף שהיא נפרדה ממנו וגם בקשה שלא יתקרב אליה, היא נהגה ליצור עמו קשר ולהפציר בו שיחזור (ר' תדפיסי התכתבויות בין השניים).
המתלוננת אישרה כי שלחה למבקש הודעות שבהן אמרה וכתבה לו שהיא מבקש שיחזור אליה "משום שאהבה אותו ונתנה לו את כל חייה וכיבדה אותו", ויחד עם זה, כך אמרה: "זה לא נותן לו את הזכות שירים עלי יד ויזרוק אותי לרצפה ויפגע בי, לזה אני לא מסכימה, ולא נותן לו את האפשרות שהוא יטריד אותי ויעקוב אחרי ממקום למקום... החלטנו יחד שאני מוותרת לו (דהיינו – לא מתלוננת על ארוע התקיפה – ר.ס.מ) והוא ביקש שלא אעשה מזה עניין והוא סחט אותי רגשית ולכן אני לא התלוננתי, אבל ברגע שאני החלטתי שאני לא רוצה אותו ולא מתקדמים לשום מקום ובקשתי ממנו שיעזוב אותי, הוא לא הפסיק להטריד אותי ולעקוב אחרי ולכן ברגע שראיתי שחלה עליה בהטרדות שלו , אני התקשרתי למשטרה ודיווחתי כי כבר ראיתי את הסכנה מול העיניים שלי..." (ר' תיעוד שיחות האיומים).
אביה של המתלוננת, מר יצחק ביטר, אישר את טענת המבקש לפיה היתה ביניהם שיחה שבה הוא אמר למבקש שלא כדאי לו לצאת איתה, אך הסביר זאת בכך ש מדובר היה "משחק הפוך", כלומר להגיד על בתו דברים לא טובים על מנת שהוא יתרחק ממנה.

13. על הרקע הזה, בהתאם להוראות החוק והפסיקה הרלבנטית ולאחר שעיינתי בגליון
הרישום הפלילי של המתלוננת וגם ברשימת חומר החקירה הנושאת את הכותרת "מפתח תיק", מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל רק בכל הנוגע לדרישתו הלגיטימית של ב"כ המבקש לדעת מה היתה החלטת המשיבה בנוגע לאפשרות העמדתה לדין של המתלוננת בגין אותן יריקה וסטירה שלה כלפי ה מבקש במהלך "ארוע התקיפה".

ואלה הם נימוקי:

א. גליון הרישום הפלילי של המתלוננת מלמד על כך שאין לה כל הרשעה פלילית בעברה ומעולם לא נפתח כנגדה תיק חקירה כלשהו למעט תיק זה שבמסגרתו היא נחקרה כחשודה בתקיפת המבקש גם כן. במצב דברים זה לא מצאתי מקום להידרש לבקשת ב"כ המבקש, אך בהקשר זה אשוב ואזכיר ש בבג"צ אל הוזייל קבע כב' השופט בך כי "דיני הראיות מאפשרים התקפה על אופיו של עד של הצד שכנגד, וניסיון להראות, שהוא בעל עבר פלילי ובשל כך אינו ראוי לאמון, אך נקבעו לכך סייגים, וזאת במטרה למנוע גלישה לבירור מספר ניכר של נושאים נלווים, והימשכות משפטים ללא גבול וללא סוף".

ב. רשימת חומר החקירה נראית לי ברורה דיה שכן מצויינות ומצויינים בה כל הראיות והמסמכים הנכללים בתיק, עם תיאור תמציתי של כל אחד מהם.

ג. לא מצאתי בתיק החקירה תרשומת כלשהי בדבר החלטת הגורם המוסמך ביחידת
התביעות בשא לה מה עלה בגורל המתלוננת כחשודה בתקיפת המבקש גם כן, ואף
ב"כ המשיבה שהופיעה בפני אישרה בהגינותה כי אין בתיק החלטה שכזו.
ב בע"ח 4875-10-12 זקן נ' מדינת ישראל הועלתה בפני כב' השופט ע' מודריק
דרישה לחשיפת הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה על סגירת תיק כנגד קבוצת
נחקרים שלא הואשמו ב"פרשית הולילנד". בהפנייתו לפסיקת בית המשפט העליון
בבש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורביץ , קבע כב' השופט מודריק כי:

" ... אף על פי שהפסיקה נקטה גישה מרחיבה בפרשנות הביטוי
"חומר חקירה", אין ההרחבה משתרעת על מה שאיננו בגדר ראיה"
וכן –
"...על פי הפרשנות המקובלת של הביטוי "חומר חקירה", לא ניתן
לכלול בו מסמכים "פנימיים" הכוללים החלטות של רשות האכיפה
בדבר סגירת תיק חקירה או הימנעות מהגשת כתב אישום".

יחד עם זה, לנוכח פיתוחה של טענת ה"הגנה מן הצדק" נדרש בית המשפט
ל"התבוננו ת נוספת בתוכנו של המושג "חומר חקירה" וקבע:
"לנאשם זכות בלתי מעורערת לכלול טענה לאכיפה בררנית
במסגרת טענות ההתגוננות שלו במשפט... בהנחה שההחלטה
המפורטת לסגירת תיק כוללת "מידע רלבנטי" לצורך הוכחת
טענה לאכיפה בררנית, פשיטא שמן הראוי להביא לידיעת
הנאשם על מנת שיוכל להניע את תהליך ה התגוננות שלו..."
את הסייג הזה ניסח כב' השופט מודריק בסופו של דבר כך:
"גילוי כאמור, בהליך פלילי, יהיה אפשרי רק במקום שהמידע הוא
בגדר מידע נחוץ לביסוסה של טענת ההגנה. בהבדל מן החובה לגלות
"חומר חקירה" – במובנו הקלאסי – שאינה מוגבלת לחומרים
שעשויים לסייע לצד מן הצדדים, ההרחבה הנדרשת משתרעת רק
על מידע נחוץ".

במקרה שלפני, הרושם שנוצר אצלי הוא שבתום בחינת חומר החקירה כולו, החליטה
המשיבה להעדיף את גרסת המתלוננת ולכן העמידה לדין את המבקש וככל הנראה
"שכחה" לקבל החלטה פורמלית בעניינה של המתלוננת אשר נחקרה כחשודה גם כן.
משכך, אני סבורה כי זכותו של המבקש לדעת מה החליטה המשיבה בהקשר
זה ואם החלטתה כוללת מידע רלבנטי לצורך הוכחת טענה של אכיפה בררנית מצד
המבקש , כי אז עליה להביא מידע זה לידיעתו.

סוף דבר
הבקשה מתקבלת בחלקה ובהתאם להנחיותי באופן שהובהר לעיל.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בפקס.
תיק החקירה יימצא בלשכתי החל מיום 10.10.19 בשעה 14:00.

ניתנה היום, י' תשרי תש"פ, 09 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.