הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"ק 43731-04-19

מספר בקשה:8
בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

המבקשת (הנתבעת)

הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

המשיבה (התובעת)
רבקה וידיסלבסקי

החלטה

לפני בקשה להורות לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: הממונה) להודיע, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, אם רצונו במימוש זכותו להצטרף כצד להליך, בשאלת פרשנותו של חוזר ביטוח 2007-01-12 "הוראות לעניין הכיסוי הביטוחי בתכנית לביטוח תרופות" (להלן: החוזר) הרלבנטית לתיק זה, אך יש לה השלכה גם על הכיסוי התרופתי בפוליסות ביטוח בריאות המשווקות ע"י חברות הביטוח השונות.

לשיטת המבקשת, מדובר בשאלה כבדת משקל שיש לה השלכה על ציבור רחב של מבוטחים, הזקוק להכרעה בשאלה הפרשנית שבמחלוקת, ויש חשיבות גדולה לכך שגורם ציבורי נטול פניות, המצוי בתחום המקצועי הנדון, והוא בעל הידע והכלים, יסייע לבית המשפט בגיבוש עמדה בסוגיה שבמחלוקת. לטענתה, מדובר בענין ציבורי כבד משקל המחייב את התייצבות הממונה באמצעות היועמ"ש.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה, הבקשה מוקדמת משום שהתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, המבקשת ביקשה רשות להתגונן וטרם ניתנה החלטה בבקשתה. ככל והבקשה תידחה, וכך סבורה המשיבה כי יוחלט, ממילא לא יהיה מקום להמשך ההליך ולצירוף הממונה כפי שמתבקש. המשיבה הפנתה להליך דומה בבית משפט זה, שם התברר, לאחר חקירה נגדית של המצהירה מטעם המבטחת, כי אין להגנה על מה לסמוך. המבטחת שם חזרה בה מדחיית התביעה ושילמה את מלוא הכספים למבוטח, תוך הכרה בכך שטופס 29(3), שהוא מושא המחלוקת אף בתיק זה, מהווה למעשה אישור של משרד הבריאות (הרשות המוסמכת) לשימוש בתרופה להתוויה אחרת (9465-11-17). עוד נטען כי בהליך נוסף (32482-02-18), הכירה הנתבעת בחבותה למימון הטיפול להתוויה אחרת. נטען כי אין כל הבדל בין אותו מקרה לבין המקרה כאן.

עוד נטען ע"י המשיבה, כי חוזר המפקח על הביטוח עליו מסתמכת המבקשת, הינו חוזר ישן משנת 2007 אשר הוחלף בחוזר עדכני משנת 2015. המשיבה אף טוענת כי טענת המבקשת מטעה, שכן אין עסקינן בתרופה נסיונית, גם לפי הוראות החוזר עצמן. המשיבה מבקשת לקבוע כי דרישתה מהמבקשת להכיר בכיסוי עבור התרופה הנדונה, תואמת לתנאי הפוליסה, להוראות חוזר הביטוח הנ"ל ועפ"י נוהל שקבע ע"י משרד הבריאות. בהקשר זה נטען, כי ההוראות ברורות ונהירות, ואינן נזקקות לפירוש או הבהרה. תכליתן מיועדת לכיסוי בגין תרופות מצילות חיים שאינן מכוסות ע"י קופות החולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובדיוק לשם כך נועדו פוליסות ביטוח לתרופות.

המחלוקת

למשיבה פוליסה לכיסוי ביטוחי לתרופות. המשיבה אובחנה כחולה במחלה ממארת, שמחמת פרטיותה לא תוזכר בשמה. כחלק מהטיפול במחלה היא נדרשת ליטול תכשיר (תרופה) הכלול בסל התרופות, אולם עפ" י ההתוויה הרפואית הוא מכוון לטיפול במחלה ממארת שונה.
המשיבה פנתה למבקשת בדרישה לממן את עלות התכשיר (כ- 22,000 ₪ בכל שלושה שבועות), אך האחרונה דחתה את דרישתה, שכן לגישתה אין המקרה עומד בתנאי הפוליסה.

לשלמות התמונה, והבהרת עמדותיהם של הצדדים, יצוטטו הסעיפים מהפוליסה ומהחוזר, הרלבנטיים למקרה דנא, אליבא שני הצדדים. יוער, העובדה כי החוזר משנת 2007 הוחלף בחוזר משנת 2015 אינה מעלה או מורידה לענייננו, משום שהסעיף הרלבנטי לדיון זהה בשני החוזרים, וכדלקמן:

סע' 3 לחוזר קובע:
"הוראות בדבר הכיסוי הביטוחי
על תכניות לביטוח תרופות יחולו ההוראות הבאות:
תרופה שאינה כלולה בסל שירותי הבריאות
מבטח יכסה בתכנית לביטוח תרופות כל תרופה שאינה כלולה בסל שירותי הבריאות, ואשר אושרה לשימוש על פי ההתוויה הרפואית לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח בידי הרשות המוסכמת באחת מהמדינות הבאות (להלן – המדינות המוכרות): ישראל, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, שוויץ, נורבגיה, איסלד, אחת מהמדינות החברות באיחוד האירופי לפני מאי 2004, או במסלול הרישום המרכזי של האיחוד האירופי (EMEA).
תרופה הכלולה בסל שירותי הבריאות
מבטח יכסה בתכנית לביטוח תרופות כל תרופה הכלולה בסל שירותי הבריאות, אשר אינה מוגדרת על פי ההתוויה הרפואית הקבועה בסל שירותי הבריאות לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח. תרופה שאינה מוגדרת על פי ההתוויה הרפואית שבסל שירותי הבריאות כאמור לא תיחשב כתרופה ניסיונית. מבטח רשאי להגביל את הכיסוי הביטוחי לפי סעיף זה להתוויה שאושרה בידי הרשות המוסמכת באחת מהמדינות המוכרות.
תרופה אונקולוגית והמטו-אונקולוגית המוגדרת כ- OFF LABEL
מבטח יכסה בתכנית לביטוח תרופות כל תרופה אונקולוגית והמטו-אונקולוגית שאושרה לשימוש באחת מהמדינות המוכרות, אך לא להתוויה הרפואית לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח, ובלבד שהתרופה הוכרה כיעילה לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח על ידי לפחות אחד מהבאים...."

סע' 2.2.2 לפרק ב' בפוליסה, המתייחס להגדרת "מקרה הביטוח" קובע:
"תרופה הכלולה בסל שירותי הבריאות אשר אינה מוגדרת עפ"י ההתוויה הרפואית הקבועה בסל שירותי הבריאות לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח, ואשר אושרה לשימוש עפ"י ההתוויה הרפואית לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח בידי הרשות המוסמכת במדינות המוכרות".

אין חולק כי התכשיר לו נזקקת המשיבה כלול בסל שירותי הבריאות.
אין חולק כי התכשיר אינו מוגדר עפ"י ההתוויה הרפואית בסל שירותי הבריאות לטיפול במצבה של המשיבה, אלא לטיפול במחלה שונה.

ברם, אין די בקיומם של שני תנאים אלה. על מנת לעמוד בתנאי הפוליסה, המבוססים למעשה על סע' 3(ב) לחוזר, על התכשיר לעמוד בתנאי שלישי ולפיו – התכשיר אושר לשימוש עפ"י ההתוויה הרפואית לטיפול במצבו של המבוטח בידי הרשות המוסמכת במדינות המוכרות. זהו שורש המחלוקת בין הצדדים, שכל אחד מהם מבקש ליצוק לתנאי זה תוכן שונה.

אכן, מדובר בתנאי כללי למדי, שאין בקריאתו הפשוטה כדי ללמד באילו נסיבות יתקיים ובאילו נסיבות אינו מתקיים. כך, המילים "התכשיר אושר", אינן מלמדות מהו אותו אישור, מתי ייחשב תכשיר למאושר ומתי ייחשב כלא מאושר. כך, המילים "הרשות המוסמכת" אינה ידועה. מיהו אותו גוף ערטילאי?

דומה, כי לפחות לעניין זהותן של המדינות המוכרות, לא אמור להתעורר קושי, שכן ניתן להקיש, בנקל, מסע' 3(א) לחוזר המפרט את רשימת המדינות המוכרות. נראה כי גם זהות הרשות המוסמכת לא צריכה לעורר קושי, הן מן הטעם כי בסע' 3(ג) לחוזר פורטה רשימת גופים הנחשבים כמוסמכים בתחום, והן מן הטעם כי ניתן להתחקות אחר הרשות המוסמכת בכל מדינה ומדינה, בהתאם להסדר החוקי הקיים בה, המגדיר מיהו הגוף הממונה והמוסמך בתחום אישור תרופות. במקרה דנא, נראה שהצדדים אינם חולקים על כך שבישראל - הרשות המוסכמת הוא משרד הבריאות.

ברם, קושי מהותי יותר עולה מצירוף המילים "התכשיר אושר לשימוש", שאין עמו ביאור למשמעות "אושר". אין פירוט ביחס להליך האישור, או ביחס למסמך המהווה ראייה לאישור. קושי זה הוליד את המחלוקת בין הצדדים, ולהלן אפרט את עמדותיהם.

לשיטת המשיבה, אין מקום וצורך לפרשנות. היא מפנה להוראות חיקוק, מכוחן אישור הרופאה המטפלת, שניתן למשיבה ע"ג טופס 29ג', מהווה אישור של הרשות המוסמכת בישראל.

טוענת המשיבה, כי על יסוד סע' 47א (ג) לפקודת הרוקחים ו תקנה 29(10) לתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו – 1986 , קבע משרד הבריאות פרוצדורה לאישור טיפול בתרופה הרשומה בסל התרופות להתוויה רפואית שונה. פרוצדורה זו זכתה לפרסום הודעה בילקוט הפרסומים 7398 מיום 15.11.2007. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי סע' 10 לאותה הודעה קובע, שמילוי טופס 29 ג' החתום ע"י הגורמים הרפואיים המפורטים בו, הוא למעשה אישור משרד הבריאות לשימוש בתכשיר להתוויה אחרת מזו המוגדרת בסל התרופות. על כן, עמדה בשלושת תנאי סע' 2.2.2 הנ"ל, שכן בידה טופס 29ג' מלא וחתום ע"י הרופאה האונקולוגית המטפלת.

המשיבה מפנה בסוגיה זו לפסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 1405/14 פרופ' שמעון סלוין נ' משרד הבריאות, שם הוזכרה ההודעה מילקוט הפרסומים הנ"ל, ונקבע כי אחד החריגים, בהם ניתן לעשות שימוש בתכשיר רשום, שלא על פי תנאי הרישום, הוא במסגרת רפואה פרטית, ובלבד שהרופא רושם התכשיר השתכנע, כי התועלת בשימוש בו שלא על פי תנאי הרישום, עולה על הסיכון הכרוך בשימוש זה.

המבקשת מסרבת לראות בטופס 29ג' אישור כנדרש. לטעמה, פירוש החוזר כך שטופס 29ג' ייחשב לאישור הרשות המוסמכת, חוטא למטרת הממונה . אישור בדרך זו יוצר כיסוי ביטוחי יש מאין, שלא כפי אומד דעת הצדדים בעת כריתת החוזה, עומד בניגוד לתכליות של ההגנה על ציבור המטופלים, ומאיין לחלוטין את האמור בסע' 3(ג) לחוזר, שעניינו תרופות OFF LABEL. טוענת המבקשת שיש צורך בהבעת עמדתו של הממונה לסוגיה זו, שכן הצעת המשיבה לראות בטופס 29ג' שהינו טופס טכני בעיקרו, וניתן למילוי ע"י כל רופא בארץ, כאילו הוא אישור הרשות המוסמכת, בלתי מתקבלת על הדעת.

המבקשת מוסיפה, שטופס 29ג' אינו יכול להיחשב אישור הרשות המוסמכת, גם משום שהוא ניתן באופן פרטני וספציפי למטופל מסוים ואין לו השלכה על כלל הציבור. המדובר בענין בירוקרטי: מרשם מיוחד, לייבוא ארצה של תרופות שאינן רשומות בישראל, או לשימוש בתרופות רשומות שלא להתוויות שנרשמו עבורן. בפועל מדובר באישור עקיף לתרופות OFF LABEL.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לכאן ולכאן, באתי לידי מסקנה כי ראוי לאפשר לממונה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, להודיע אם בכוונתו להצטרף כצד להליך זה. אין חולק כי לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], ליועמ"ש סמכות לשקול ולהחליט, אם ברצונו להצטרף להליך כלשהו בבית המשפט, על מנת להביע עמדתו בסוגיה, הבאה לידי ביטוי בהליך, שיש בה ענין ציבורי וצפויות להיות להכרעה בה השלכות רוחב על הציבור.

אין חולק כי לבית המשפט סמכות, בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לצרף בעל דין להליך, בכל שלב של המשפט, כאשר הוא מתרשם שההליך דורש את נוכחותו, על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע בשלמות בכל השאלות הכרוכות בו. כאמור, הסמכות לצירוף בעלי דין הינה רחבה, וחולשת על כל שלב בהליך. לענין זה, איני מוצאת סיבה מדוע לעכב הפנייה ליועמ"ש למסור עמדתו כאמור, עד לאחר הדיון בבקשת הרשות להגן שהגישה המבקשת. לצד זאת, לאחר שקילת טיעוני הצדדים, באתי למסקנה שאין מניעה לקבוע מועד לדיון בבקשת הרשות להגן, נוכח מחלתה של המשיבה והצורך לקדם את ההליך משום כך. היה ותדחה הבקשה ליתן רשות להתגונן, טרם יודיע היועמ"ש עמדתו בסוגיה, ממילא יתייתר הצורך בצירופו להליך.

אני סבורה כי אמנם עסקינן בשאלה פרשנית שיש לה השלכה ציבורית רחבה. המדובר בשאלה כבדת משקל, ולעיתים היא שאלה של חיים ומוות, שהרי עסקינן בתכשירים מצילי חיים, או למצער מאריכי חיים. המשיבה מצרפת לעמדה זו והפנתה את בית המשפט להליכים נוספים המתנהלים, בין היתר בבית משפט זה, ביחס לאותה שאלה פרשנית.

אשר לנחיצות דעתו של הממונה – המשיבה סברה שאין קושי פרשני ונוסח הפוליסה והחוזר ברורים ביותר, מה גם שמשרד הבריאות נתן דעתו לעניין ופרסם הודעה הקובעת את הדרך לקבלת האישור הנדרש. מנגד, המבקשת טוענת שלא ניתן לקבל את הדרך הפרשנית שהציעה המשיבה, משום שהיא איננה תואמת את כוונת הממונה בחוזר והיא עשויה לפגוע בציבור המטופלים, שכן עלול להיווצר מצב בו כל רופא, עפ"י שיקול דעתו, יעניק אשור לשימוש בתכשיר, אשר ככלל שאינו מוגדר בהתוויה הרפואית למצבו של המטופל. חריגה זו מהכללים הרפואיים שנקבעו יוצרת סיכון, שיש למנוע באמצעות כללים ברורים, וע"י קבלת אישור מגורם אובייקטיבי מוסמך, שתהליך אישורו יביא בחשבון גם את הכלל ולא רק את הפרט.

המחלוקת הפרשנית הנ"ל איינה פשוטה כלל ועיקר. ביסוד כל אחת המעמדות אינטרסים לגיטימיים. המשיבה טענה – במידה לא מבוטלת של צדק – כי רכישת פוליסות בריאות פרטיות, לרבות ובפרט לכיסוי תרופתי, נועדה בראש ובראשונה לשם הביטחון כי בשעת הצורך יוכל המבוטח לצרוך תכשירים, שאינם כלולים בסל התרופות בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, או לצרוך אותם אם הם מנויים בסל התרופות להתוויה רפואית שונה מאשר מצבו הרפואי. המבקשת טוענת, אף היא באופן לגיטימי, שלא הייתה כוונה, בעת העמדת הפוליסה, לאפשר הכרה בכל תכשיר ותכשיר עפ"י שיקול דעתו הפרטני של רופא זה או אחר, ולמטופל זה או אחר, אלא הייתה כוונה כי הכיסוי יכלול את התכשירים שמחוץ לסל התרופות, או מחוץ להתוויה הרפואית התואמת את מצבו הרפואי של המבוטח, אך ורק אם יינתן אישור של הרשות המוסמכת, הווה אומר – אישור ציבורי, לאחר שהנושא נבחן לעומקו ולרוחבו.

לזה גם לזה, טיעונים כבדי משקל מדוע לצדד בעמדתם. המשיבה הפנתה להוראות הדין ולהודעת משרד הבריאות מכוחן, והיא סוברת כי יש להיצמד אליהן. יכול ויש בכך ממש – שהרי, לא מן הנמנע כי משרד הבריאות פרסם את הודעתו האמורה , על מנת שלא כל מקרה פרטני ולא כל תכשיר פרטני והתאמתו ל מצבו הספיציפי של המטופל, יובא לאישורו. המשיבה אף טענה שהמבקשת לא הציעה פרשנות שונה לעמדתה, קרי – מהו לשיטתה אישור הרשות המוסמכת. כלומר, אין בפני בית המשפט שתי אפשרויות פרשניות, מהן הוא צריך להצביע על הנכונה. ואכן – לא למדתי מטיעוניה של המבקשת בבקשתה, או בתשובתה לתגובה, כיצד יש לפרש את הפוליסה והחוזר, בנוגע לאישור הרשות המוסמכת. המבקשת באה לסתור את הצעת המשיבה, אך לא מצביעה על דרך אחרת.

ואולם, דווקא בכך נעוץ, למיטב הבנתי, הצורך בקבלת עמדתו של הממונה. לדידי, לא ייתכן כי ציבור שלם של מבוטחים, הנדרש בזמן אמת לשימוש בתכשיר אקוטי, ייתקל בסירוב המבטחות לממן את עלותו, מחמת שלטענתן לא מתקיים התנאי השלישי הקובע צורך באישור רשות מוסמכת, מבלי שהאחרונות יציגו עמדה ברורה – לאיזה אישור ציפו ביחס לתנאי זה, כאשר הוקמה הפוליסה. כאן יש מקום להתערבותו של הממונה: או שיביע עמדתו כי הודעת משרד הבריאות היא הסוללת את הדרך הנכונה לקבלת האישור, ומי שיציג אישור ההולך בדרך זו – קיבל למעשה את אישור הרשות המוסמכת; או שיקבע מהי הדרך לקבלת אישור כאמור, תוך תיקון סע ' 3(ב) לחוזר, והוספת הביאור לביטוי : "התוויה שאושרה בידי הרשות המוסמכת".

הצורך עולה מדחיית בקשות המבוטחים להכרה במימון בהתאם לפוליסות. די ברור כי לא הייתה כוונה, של הממונה, המבטחות ובוודאי לא של המבוטחים, שבכל מקרה בו המבוטח זקוק לתכשיר הכלול בסל להתוויה שאינה ההתוויה למצבו, יידרש להליך משפטי סבוך מורכב וארוך, על מנת להביא את המבטחת להכרה בכך שהתכשיר המסוים לו הוא נזקק, ראוי למימונה. יש לזכור, המבוטחים שילמו ממיטב כספם את הפרמיות מתוך הסתמכות שיכוסו בשעת מצוקתם. לא כול להיות שהעמימות הפרשנית תהיה להם לרועץ, בעוד המבטחות יוכלו להישען עליה בדחיות חוזרות ונשנות של תביעות למימון.

מכאן, שאני מוצאת את העברת הענין לבחינתם של הממונה והיועמ"ש, הכרחית.

נוסף לכך – על פניו נראה, לפי טענות הצדדים, כי חוזר הממונה לחוד, והודעת משרד הבריאות לחוד. המדובר באנומאליה בלתי אפשרית. צריך שתבוא אחידות בהוראות זרועותיה השונות של המדינה. יש ליצור חוט מקשר בין הנחיות הממונה, לבין הנחיות המשרד המקצועי האמון על אישורי התרופות. נראה שלא בכוונת מכוון הופקו הוראות נפרדות שאינן קשורות זו לזו, או קושרות האחת עם השנייה. אך סבורני , כי ראוי שתוצג עמדה אחידה, על מנת שכלל הציבור – הן המבטחות והן המבוטחים – ידעו אנה הם באים. גם לשם כך, אני מוצאת שקיים הכרח להפניית הענין לשיקול דעת היועמ"ש.

טעם נוסף, המצדיק פנייה לקבלת עמדת הממונה, הינו השפעת פרשנות סעיף 3(ב) לחוזר, על האמור בסעיף 3(ג) לחוזר. שני הסעיפים עוסקים בתכשיר שאינו מוגדר עפ"י ההתוויה הרפואית למצבו של המבוטח, כאשר במקרה הראשון, התכשיר מופיע בסל התרופות, ואילו במקרה השני התכשיר (אונקולוגי או המטו-אונקולוגי) אושר לשימוש באחת המדינות המוכרות. על פניו, כאשר עסקינן בתרופה אונקולוגית או המטו-אונקולוגית, חלות עליה שני הסעיפים, כלומר: אם היא כלולה בסל, נדרש אישור הרשות המוסמכת, אך אם היא אינה כלולה בסל אך אושרה לשימוש באחת המדינות המוכרות, נדרשת הכרה ביעילותה לטיפול במצבו הרפואי של המבוטח, ע"י אחד הגופים המנויים בסע' 3(ג).

דומה כי המטרה של הניסוח הנ"ל הייתה, ביחס לתרופות המשמשות לטיפולים אונקולוגיים, ליצור מעטפת של הכרה מירבית בתכשירים שאינם מותווים רפואית למצבו של המבוטח. לכאורה, "נפל בין הכסאות" המקרה בו התכשיר כלול בסל התרופות, אינו עונה להתוויה הרפואית למצב המבוטח, ולא אושר לשימוש באחת המדינות המוכרות, או שיעילותו לטיפול במצב הרפואי של המבוטח לא הוכרה ע"י אחד הגופים האמורים. לפיכך, נדרשת עמדתו של ממונה, ביחס למקרה כזה.

אעיר, שמקובלת עלי עמדתה של המשיבה, כי אין עסקינן בתרופה נסיונית, כפי שטענה המבקשת. לשונו של סעיף 3(ב) לחוזר ברורה בנקודה זו: תרופה הכלולה בסל שירותי הבריאות, גם אם היא אינה תואמת להתוויה הרפואית למצבו של המבוטח, איננה בגדר תרופה נסיונית.

בשולי הדברים אציין, כי לא נמנעתי מלבחון את ההליכים הנוספים אליהם הפניתי ע"י ב"כ המשיבה. נתתי דעתי גם לתשובת המבקשת בהקשר זה. אני סבורה, כי בעניין מזרחי, הראתה המבקשת כי ההכרה במימון נבעה ממתן אישור ה- FDA לתכשירים להם נזקק המבוטח. בעניין פרנקו התברר כי הנתבעת שם הסכימה לשלם את תביעת פרנקו מבלי להודות בחבות, ועולה כי הסכמתה היא, בין היתר, נוכח המלצת בית המשפט לצדדים לנהל מו"מ ישיר בעקבות הדיון בבר"ל (לא מצאתי באותו הליך יסוד לטענת המשיבה כי הנתבעת שם "הודתה כי טופס 29(3)...מהווה את אישור משרד הבריאות (הרשות המוסמכת) לשימוש בתרופה להתוויה אחרת". לטעמי, לא ניתן לקבוע מסמרות על יסוד האופן בו נסתיים אותו הליך. למרבה הצער, בעניין צוברי ז"ל, לא הגיעה המחלוקת להכרעה פוזיטיבית של בית המשפט.

לאור האמור, אני מחליטה כך:

היועץ המשפטי לממשלה (ובאמצעותו, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון) יודיע אם ברצונו להתייצב בהליך בהתאם לסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] ולהשמיע דברו בשאלה הפרשנית העולה בהליך זה. היועץ הנכבד מתכבד ליתן עמדתו עד ליום 15.2.20.

הנתבעת תמציא, עד ליום 7.1.20 לידי היועץ המשפטי לממש לה את כתבי הטענות, וכן את הטיעונים שהוגש ו על-ידי שני בעלי הדין לגבי צירופו של היועץ המשפטי לממשלה להליך (הבקשה והתשובות לה).

נקבע לדיון בבקשת רשות להגן, ליום 6.2.20 שעה 13:00.

הוצאות המשפט יובאו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ז' טבת תש"פ, 04 ינואר 2020, בהעדר.