הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"ק 10317-03-19

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה רשמת בכירה ענת דבי

תובע

יוסף אלמוג

נגד

נתבע
איוואן יידן

החלטה

עסקינן בתביעה כספית לתשלום שכר טרחה.
התובע הינו עו"ד, אשר מומחיותו בתחום המקרקעין. בכתב התביעה נטען, כי הנתבע שכר את שירותיו של התובע על מנת שייצגו בעסקת מקרקעין ואף שהתובע ביצע את עבודתו המשפטית, נמנע הנתבע מתשלום שכר הטרחה המוסכם.

ביום 25.03. 19 הגיש עוה"ד שלמה ג'סלן אמסלם הודעה לבית המשפט לפיה קיבל לידיו את כתב התביעה, אך הוא אינו מהווה מען להמצאת כתבי בי- דין עבור הנתבע.

התובע הגיש תגובה להודעה במסגרתה הפנה למפורט בכתב התביעה. בסע' 22 לכתב התביעה הפנה התובע לתכתובות מייל שנערכו בינו לבין הנתבע וטען, כי עולה מהן כי הנתבע הפנה אותו לעו"ד אמסלם לצורך הידברות בשמו מול התובע . התובע אף הדגיש , כי את דרישתו לתשלום שכ"ט הפנה אל עו"ד אמסלם והלה השיב לו כי יעביר את דרישתו לנתבע בפגישה שיקיים עימו בפריז.

התובע טען, כי לאור הוראות תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ( להלן: תקנות סד"א"), משמש עו"ד אמסלם כ"מורשה" מטעם הנתבע לקבלת כתב התביעה ועל כן, המסירה שבוצעה לעו"ד אמסלם הינה מסירה כדין.

עוה"ד אמסלם השיב לטענת התובע וטען כדלקמן: התובע מונה ע"י הנתבע לצורך ייצוגו מול ב"כ המוכר בעסקת המקרקעין. חלקו של עוה"ד אמסלם בייצוג הנתבע הסתכם בבחינת טיוטת הסכם המכר הסופית. בפועל, ימים ספורים לאחר קבלת ייפוי הכוח מן הנתבע, הודיע הנתבע לתובע והן לעו"ד אמסלם כי הינו מבקש להשהות את העסקה והעסקה לא יצאה בסופו של דבר לפועל.

עו"ד אמסלם טען, כי בסופו של יום לא נדרש לבחון את הטיוטה, ופעילותו הסתכמה בקיום מספר שיחות טלפון והודעות מייל בעניין בלבד. עוה"ד אמסלם הדגיש עוד, כי לא הוסמך לייצג את הנתבע בכל הליך אחר.
עו"ד אמסלם טען עוד, כי טענות התובע נטענות במרחק שנתיים וחצי ממועד התרחשות האירועים נשוא התביעה וכי מאז לא ייצג את הנתבע בכל הליך שהוא.

תקנה 477 לתקנות סד"א קובעת:

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

בע"א 23/83 יוחימק ואח' נגד קדם ואח', פ"ד לח(4) 309 (1984) (להלן: "פרשת יוחימק") נקבע כי:
"מסירה לעורך-דין היא מסירה מספקת על-פי תקנה 439 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה אז בתוקף ( ראה כיום תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)... לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו".

בפרשת יוחימק ניתנה לתקנה פרשנות מרחיבה לפיה, ניתן לבצע המצאה לעורך דין, אף אם במסגרת השליחות בינו לבין הנמען אין הוא מוסמך לייצגו בבית המשפט ודי בכך כי הינו מייצג את הלקוח בנושא הסכסוך בסמוך לנקיטת ההליך המשפטי.

בבע"מ 1378/07 זדה נ' זדה ( פורסם בנבו, 29.4.07) (להלן: "פרשת זדה") התייחס כב' הש' רובינשטיין לפסק הדין בעניין יוחימק, וסייג את שנקבע שם:

"...תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת להמציא כתבי בי-דין לעורך דינו של הנמען, אף אם לא הורשה מפורשות לקבל כתבי בית דין. בפרשת יוחימק הנזכרת, ניתנה לתקנה פרשנות מרחיבה, ולפיה ניתן לבצע המצאה לעורך דין, אף אם במסגרת יחסי השליחות בינו לבין הנמען אין הוא מוסמך לייצגו בבית משפט. ברם אין להסיק מכאן שניתן להמציא לעורך דין המייצג את הנמען בעניין אחר..." ( סעיף ה. להחלטה).

כב' השופט רובינשטיין הוסיף וציין שם:

"...אך כאן המדובר בהמצאת כתב בית דין ראשון - אקט המקנה סמכות שיפוט לבית המשפט, והעובדה שההליך יובא לידיעת המשיב אינה מספקת, ולא כל שכן יפים הדברים ביחס לבעל דין הנמצא מחוץ לגבולות הארץ".

כוחה של אמירה זו יפה גם לענייננו, עת מדובר בהמצאת כתב בי-דין ראשון בתיק לנתבע המתגורר בחו"ל.

בענייננו:

מקריאת נספחי התביעה עולה, כי שני עורכי הדין ( התובע ועו"ד אמסלם) ייצגו את הנתבע בעסקת המקרקעין, כאשר לכל עו"ד יוחד תפקיד בעסקה - התובע ניהל את המו"מ ואילו עו"ד אמסלם הוסמך לבדוק את הטיוטא הסופית ולחתום בשם הנתבע על המסמכים.
הודעות המייל אשר צורפו לכתב התביעה מלמדות, כי הנתבע יצר קשר בין עורכי דינו ואלו המשיכו לעמוד בקשר באשר לעסקה, במסגרתה ייצגו את הנתבע יחדיו.

כתב התביעה דנן נוגע ליחסים שבין התובע והנתבע, שכן במסגרתו תובע התובע את שכר טרחתו בגין הטיפול בעסקה. עו"ד אמסלם ייצג את הנתבע בנוגע לעסקה, אך לא בנוגע ליחסיו עם התובע.

אמנם, כאשר התובע פנה לעו"ד אמסלם בדרישה לתשלום שכר טרחתו, השיב לו עו"ד אמסלם כי יעביר את דרישתו לנתבע בפגישתם בפריז. ברם - העברת תוכן הדרישה נעשה במסגרת חברותו של עו"ד אמסלם עם הנתבע ואין בכך כדי ללמד על ייצוגו את הנתבע או היותו "מורשה" של הנתבע לקבלת כתבי בי-דין.

לאור האמור, לא ניתן לראות את עו"ד אמסלם כ"מורשה" לקבלת כתב התביעה דנן .

9. זאת ועוד , הלכה היא, כי תכלית ההמצאה היא להביא לידיעת בעל הדין כי מתנהלים כנגדו הליכים משפטיים ( ראה: ע"א 1947/91 שטיין נ. כץ, פ"ד מה(4) 705).
לאור תכליתה של ההמצאה כאמור, גם נקבע בפסק הדין בפרשת יוחימק כי יראו עורך דין כמורשה לקבלת כתבי בי-דין כאשר הלה מייצג את הלקוח בסמוך או במהלך נקיטת ההליך המשפטי.

בענייננו, העובדות הרלוונטיות לתביעה התרחשו בשנת 2016. התביעה הוגשה במרץ 2019. עו"ד אמסלם ציין בתגובתו, כי לא ייצג את הנתבע מאז אותה פרשיה ומשכך, נסיבות המקרה אינן עונות לקריטריון אשר נקבע בפרשת יוחימק.
וההיגיון לכך ברור, שהרי בהיעדר קשר מוכח בין עו"ד אמסלם והנתבע, הרי שהמצאת כתב התביעה לידי עו"ד אמסלם לא תשיג את המטרה של יידוע הנתבע בדבר ההליך שנפתח כנגדו. על כן, אין לראות בה המצאה כדין.

על כן, אני קובעת כי מסירה לעו"ד אמסלם אינה מסירה כדין. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.