הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 9240-02-16

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רואה

נגד

הנתבע 1 והמודיע

הנתבעת 2 וצד ג'

1. ג'אבר מצרי
ע"י ב"כ עו"ד מעלואני

2.הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לוזון

פסק דין

לפני תביעה לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 38,548 ₪, בשל תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחת, כתוצאה מנזק למשאית. המחלוקת היא בשאלה אם הנזקים מושא התביעה נגרמו בתאונה המתוארת ע"י התובעת.
עמדות הצדדים

  1. לטענת התובעת, ביום 13.1.13, עמדה המשאית בחנייה באום אל פאחם, ונפגעה ממכוניתו של הנתבע, שנהג לאחור בחוסר תשומת לב.
  2. הנתבעת 2 כופרת בחבות. לשיטתה, הנתבע 1 נקט כלפיה מעשה מרמה והטעייה. חקירה שביצעה העלתה חשד לקנוניה בינו לבין בעלת המשאית, להוצאת כספים במרמה מחברות הביטוח. נטען כי האירוע לא התרחש, או שהתרחש בנסיבות שונות מכפי שדווח, והמשאית ניזוקה באופן שונה מהמתואר.
  3. הנתבע 1 הכחיש הכחשה כללית את כל האמור בתביעה. לצד זאת, לא הציג גרסה משלו לאירוע. לא ברור איפוא, מכתב ההגנה, מדוע הוא כופר באחריות לנזק. לעומת ההכחשה הגורפת בכתב ההגנה, בעת הדיון שנערך ביום 20.12.18 הצהיר ב"כ הנתבע 1 לפרוטוקול שאין מחלוקת לעניין האחריות וכי " הרכב שלנו חזר אחורנית ופגע ברכב שלכם".

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע 1 הודעת צד שלישי כנגד הנתבעת 2. לשיטתו, רכש ממנה פוליסת ביטוח העומדת על רגליה. לכן טען שככל ויחויב באחריות ובתשלום בעד הנזק לתובעת, על הנתבעת 2 לשפותו. הוא הכחיש טענות הנתבעת 2 לקנוניה או למרמת ביטוח.

העדויות
4. מטעם התובעת העיד גנדי אגבריה. לא היה בכוחה של עדותו לשפוך אור רב על האירוע הנטען. על מרבית השאלות לא השיב, בין אם לא זכר, בין אם לא טיפל בעניין, ובין אם לא ידע את התשובות. לדבריו, מפאת מחלתו הוא לוקה בזיכרונו, מה גם שילדיו הם שטיפלו באירוע. את מה שזכר תיאר כך: "אני זוכר שמישהו נכנס לי באוטו בצד ימין".
בחקירה הנגדית הוסיף כי המשאית הייתה חדשה וניזוקה, בין היתר, במערכת ה"אוריה" היקרה.
5. העד נשאל מדוע ילדיו, שטיפלו אישית בעניין, לא הופיעו להעיד והשיב: "לא. הם בעבודה. למה להביא?" כשנשאל מדוע לא הגיע בנו איברהים, שנטען כי ראה את התאונה, ענה: "אני לא יודע". מלבד המשמעות המשפטית הרגילה של אי הופעת בניו של העד למתן עדות בבית המשפט ( מבלי שניתן הסבר מתקבל על הדעת לאי התייצבותם), היעדרות זו מקבלת משנה חשיבות משום שאין לעד הסבר הגיוני להפעלת פוליסת הביטוח כעשרה חודשים לאחר התאונה הנטענת, ולחשבונית המוסך שהוצאה כארבעה חודשים לאחריה. לעד לא היו הסברים מניחים את הדעת לפרקי הזמן הממושכים. הדעת נותנת כי בעל משאית, כמעט חדשה, שנפגעת ע"י צד ג' כשהיא עומדת בחנייה, ונגרם לה נזק רציני, לא ישתהה בטיפול בקבלת פיצוי על הנזק, כשבידו פוליסת ביטוח תקפה, בוודאי לא פרקי זמן של ארבעה ועשרה חודשים. ודוק, לפי עדותה נתבע, כפי שתתואר להלן, בנו של העד ביקש את פרטיו מספר ימים לאחר התאונה. לכן, תמוה מדוע המתינו בעלי המשאית להגיש תביעתם לחברת הביטוח פרק זמן כה ארוך, כשפרטי הפוגע בידם, ולהם בלבד הפתרונים.
6. אם לא די באמור לעיל, אין לעד כל מענה – כיצד נרשם בחשבונית התיקון כי הוחלף מיכל הדלק, ואילו הבוחן שבדק את המשאית שנים לאחר התאונה מצא כי המיכל עודו פגוע – ותשובתו, שוב: "אני לא יודע". גם כאשר הוצג בפני העד כי הופחתו מסכום הפיצוי שקיבל מהתובעת 17,000 ₪ כהשתתפות עצמית, לא היה בפיו מענה הכיצד לא פנה אל הפוגע ודרש ממנו לשלם לו נזק זה.
7. בסיום חקירתו הנגדית, כשהוצג לו מראה הנזק, הדומה בצורתו לפגיעה בעמוד, ונשאל אם ייתכן כי ילדיו גרמו לפגיעה עצמית במשאית, השיב כי אינו יודע.
8. נוכח פני הדברים כמפורט מעלה, אין בכוחי להסתמך על עדותו של עד התביעה ומצאתי את משקל עדותו נמוך ביותר, עד כדי אפסי.
9. הנתבע מתאר בעדתו הראשית כי המשאית חנתה לצד הדרך והוא הגיע בנסיעה מהנתיב הנגדי. מאחר ונוצר פקק תנועה, ביקש לפנות ימינה ולחזור בנסיעה לאחור. לדבריו: "התחלתי לפנות ימינה ואז עשיתי רוורס ופגעתי במשאית עם הפינה הימנית אחורית של הרכב שלי בדופן השמאלית של המשאית, קרוב למיכל של האגזוז של המשאית" (עמ' 11 ש' 6-8 לפרוט'). הנתבע אישר את הודעתו לחוקר ואת התרשים הכלול בה ( נ/1). עדות הנתבע בבית המשפט תואמת בדיוק את התרשים.
10. אין חולק כי הודעת הנתבע לחברת הביטוח ( נ/2) נמסרה כששה חודשים לאחר האירוע הנטען. כשנתבקש הנתבע להסביר זאת ענה: "לא חיכיתי. חשבתי שהפגיעה הייתה קטנה מאד. נסעתי לאט, פגיעה קטנה" (עמ' 12 ש' 10 לפרוט'). הנתבע טוען כי רכבו לא נפגע כלל כתוצאה מהפגיעה במשאית. לכן, הופתע מאד לגלות שהנזק למשאית עולה כדי 60,000 ₪.הוא אישר כי בעלי המשאית לא דרשו ממנו לשלם עבור הנזק, אלא ביקשו פרטים בלבד והוא מסר להם את פרטיו מספר ימים לאחר התאונה.
11. הנתבעת 2 העידה את החוקר אופיר לוי, שמסר חוות דעת לעניין חקירתו את האירוע. החוקר הצביע על הסתירות הבאות:
א. בין עדותו של הנתבע שהצביע על פגיעה בדופן השמאלית של המשאית, לבין מיקום הנזק בפועל, בדופן הימנית.
ב. בין עדות אברהים, בנו של בעל המשאית שטען כי ראה את התאונה, שרכב הנתבע נפגע בפגוש האחורי ואחד מפנסיו נשבר, בעוד הנזק בפועל לרכב הנתבע הוא שריטה קלה במגן האחורי ללא שבירת פנסים. ודוק, הנתבע העיד כי לא תיקן את רכבו.

נוסף לכך, מתעד החוקר בחוות דעתו השוואת גבהים בין מיקום השריטות ברכב הנתבע, לבין מיקומי הנזק במשאית ( עמ' 5-11 לחוות הדעת), ומסקנתו כי עפ"י אופי הנזקים וגובהם אינם תואמים זה לזה. מסקנותיו אלה לא נסתרו בחקירתו הנגדית, הגם שהודה בכנות כי אינו יכול לשלול שהיה מגע של שפשוף בין כלי הרכב.
12. יצוין, כי בחקירתו הנגדית של ב"כ התובעת, נדרש החוקר להשלכות של היעדר שחזור במקום האירוע, בו ייתכן וקיים שיפוע שעשוי ליצור הפרש גבהים. החוקר השיב: "...ההפרש בגובה הוא כ"כ משמעותי, יש שם הפרש של כמעט יותר מחצי מטר, זאת אומרת שצריך להיות שיפוע מאד מאד גדול של הכביש...ראיתי תמונות של המקום והתרשמתי שאין שם שיפוע" (עמ' 13 ש' 32 עד עמ' 14 ש' 7).
13. גם כשעומת עם בדיקת מהירויות, לא השתנתה מסקנת החוקר שהסביר כי את כל האנרגיה בתאונה יש לייחס לרכב שהיה בתנועה משום שהמשאית עמדה. לכן, מצופה היה לראות בו תזוזה של המגן, משום שפגע בקורת מתכת מאד מאסיבית, אולם נזק כזה לא קיים ברכב הנתבע.
דיון ומסקנה
14. לאחר שבחנתי את העדויות כמפורט לעיל, באתי לידי מסקנה שדין התביעה להידחות, מחמת שלא הוכח לטעמי כי הנזק מושא התביעה התרחש באירוע כמתואר ע"י התובעת בתביעתה. רוצה לומר, לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק בגינו תובעים לבין התאונה שהוכחה.
אדגיש, התובעת טענה לקנוניה בין המבוטח מטעמה לבין הנתבע. איני מקבלת מסקנה זו. לו בקנוניה היה מדובר, היינו מצפים לאותה גרסה ביחס לאופן התרחשות הנזק, בין השותפים לקנוניה. ואילו במקרה דנא, כל אחד מהם מוסר מיקום שונה של הנזק, כבר מראשיתם של הדברים.
15. משקל עדותו של עד התביעה קלוש עד כדי אפסי:
ראשית, העד לא ראה את התרחשות האירוע. בנו אברהים, שהינו עד ראיה כנטען לא הופיע למסור גרסה בבית המשפט. החוקר ציין בחוות דעתו סתירה בין דברי אברהים לחוקר לבין הממצאים בשטח. עד התביעה לא נתן הסבר של ממש מדוע לא זומן בנו אברהים למסור עדות. בהיעדר הסבר, קמה החזקה לפיה לו היה מעיד, היתה פועלת עדותו לחובת התובעת. יתירה מכן, גם סוכן הביטוח שלכאורה טיפל בענין לא הובא למסור עדות מטעמה של התובעת, על מנת לאמת מתי נמסרה לו הודעה על התאונה ומה עשה בעקבות זאת.
בהיעדר בניו של העד, לא נשללה האפשרות כי בנהיגתם את המשאית פגעו בעמוד או בחפץ הדומה לעמוד ובכך גרמו נזק עצמי למשאית. עד התביעה לא שלל אפשרות כזו.
שנית, לעד תביעה לא היו תשובות ביחס לטיפול בנזק. לטענתו בניו טיפלו בנושא מול חברת הביטוח והוא לא ידע למסור פרטים רבים עליהם נשאל. כפי שציינתי, אי הבאת הבנים לעדות, כמי שטיפלו בתיקון הנזק, עומדת לחובת התובעת. אין הבאת הסוכן עומדת אף היא לחובתה. לא זו אף זו, היעדרותם מותירה את סימני השאלה והתמיהות העולות מפרקי הזמן הארוכים שחלפו, בין מועד האירוע הנטען לבין תאריך חשבונית המוסך ובינו לבין מועד הפעלת פוליסת הביטוח, ללא כל מענה. ב"כ התובעת הפנתה לתשובותיו של העד מטעמה, מהן עולה שקיימת בינו לבין המוסך מערכת יחסים עסקית ארוכת טווח המסבירה את מועד הוצאת החשבונית. אני סבורה כי עדות זו מחזקת את התמיהה מדוע פנה העד לחברת הביטוח לאחר זמן כה ממושך. אם נכונה הטענה כי החשבונית הוצאה מאוחר על רקע אותה מערכת יחסית, הדבר מצביע על כך שהמשאית הוכנסה לטיפול במוסך הרבה קודם לכן. כלומר, העד ידע על הנזק ועל היקפו עוד הרבה לפני קבלת החשבונית. משמע, כי לא חלפו ששה חודשים מהוודע הנזק ועד לפניה לחברת הביטוח, אלא זמן רב יותר. הדבר מעצים את התמיהה מדוע השתהה (בפרט שאם יקבל כספו במהרה מחברת הביטוח יוכל לשלם למוסך עבור התיקון) זמן כה רב, הכל כאשר פרטי הפוגע נמסרו ימים בודדים לאחר התאונה.
שלישית, עד התביעה מעיד בבירור על נזק בדופן הימנית של המשאית ( כפיש ניתן להתרשם מתמונות השמאי: עמ' 8-9 לדו"ח החוקר), בעוד הנתבע עמד על דעתו, בשתי ההזדמנויות בהן מסר גרסה, כי הנזק הוא בדופן השמאלית של המשאית. משמע - הכיצד ניתן לקשור בין הנזק מושא התביעה לבין התאונה עליה מעיד הנתבע כעד נוכח יחידי?
רביעית, עד התביעה לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לשתי סוגיות שנותרו תחת עננה:
א) כיצד לא תבע, עד כה, את הנהג המזיק בגין הפסד משמעותי של דמי השתתפות עצמית שקוזזו מסכום הפיצוי שקיבל; אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיה כאילו עסקינן באדם שאינו נוהג לתבוע וכי הסתמך על טיפול חברת הביטוח. הרי טיפול חברת הביטוח הסתיים זה מכבר, בחשבון הסופי קיזזה חברת הביטוח 17,000 ₪ לערך כהשתתפות עצמית, עד התביעה ספג בעצמו נזק זה, ולמרות שעפ"י גרסת התביעה אדם אחר אשם בקרות הנזק, הוא אינו תובע אותו? מסופקני כי די להשיב לתמיהה זו בטענה מעורפלת כי חברת הביטוח מטפלת. תשובת העד לא היתה חד משמעית כדי כך: "אני פניתי לביטוח, הם מטפלים בו. לא עשיתי את זה. אני לא יודע. יש לי עד היום תביעות שלא נסגרו. לא תבעתי אף אחד. אני לא תובע" (עמ' 9 ש' 18-20 לפרוט').
ב) כיצד נכלל בחשבונית התיקון מיכל דלק, שעה שהמיכל לא הוחלף כפי שהעיד החוקר. לדידי, הסבירות כי המיכל הוחלף באחר, והמיכל החדש נפגע, באותו האופן בדיוק, בו נפגע המיכל הקודם קלושה שבקלושות עד כדי לא קיימת. מתקבל הרבה יותר על הדעת כי מדובר באותו מיכל והוא כלל לא הוחלף.
16. עדותו של הנתבע מפריכה לחלוטין את גרסת התביעה. בראש ובראשונה, טען כי פגע בצד שמאל בעוד המשאית נפגעה, לפי הנזק שנכלל בתביעה, בצד ימין. נוסף לכך, הנתבע טען לפגיעה קלה שלא הסבה נזק משמעותי למשאית. עיון בתמונות השמאי מעיד על נזק שניתן לראות בבירור גם בעין לא מקצועית והדברים אינם מתיישבים עם עדות הנתבע. אם לא די בזה, הנתבע הצביע על הנזק במכוניתו ( שלא תוקן). נזק זה אינו מתיישב בשום צורה ואופן עם הנזק הנצפה במשאית ואף לא עם תיאור הנזק למכונית הנתבע כפי שתיאר אברהים, בנו של עד התביעה. יוזכר, כי הנתבע בהגינותו אישר שפגע במשאית. לו ביקש לחמוק מאחריות לנזק יכול היה לטעון שכלל לא פגע בה. עצם העובדה כי פגע במשאית, אינה מעניקה לתובעת זכות לקבלת פיצוי ממנו, כשלא הוכח איזה נזק נגרם ומה שוויו.
17. על כל אלה יש להוסיף כי ממצאי החוקר ומסקנותיו לא נסתרו בחקירתו הנגדית והם כשלעצמם מספיקים על מנת לקבוע שהנטל בו נושאת התביעה – לא הורם.
18. לפיכך, דין התביעה להידחות. מאליו נדחית גם ההודעה לצד ג'.
התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבע 1 וכן בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.
התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעת 2, לרבות בגין המומחים ( החוקרים) ובשכ"ט עו"ד הנתבעת 2 בסך 6,000 ₪.
אין חיוב בהוצאות בהליך הודעת צד ג'.
אני מורה להחזיר למודיע את האגרה בהליך הודעת צד ג' – בהתאם לתקנות האגרות.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר.