הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 62253-10-15

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת והנתבעת שכנגד

הראל חברה לביטוח
ע"י ב"כ עו"ד י. לוזון

נגד

הנתבע

הנתבעת וצד ג' 3

הנתבע, התובע שכנגד
והמודיע

הנתבע

צד ג' 1
צד ג' 2
1.יוסף כליפה
ע"י ב"כ עו"ד ת. ארמה

2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י. עובדיה

3.יניב כליפה

4.סאלי כליפה
שניהם ע"י ב"כ עו"ד ת.ארמה

נגד

  1. שושנה ברדה
  2. חן ברדה

ע"י ב"כ עו"ד י. לוזון

פסק דין

מבוא

1. בחודש מאי 2015 ארעה ברח' הגפן בנתיבות תאונת דרכים , בה היו מעורבים מכונית פרטית מסוג מזדה (להלן: "הפרטית") , המבוטחת ע"י התובעת (להלן: "הראל") , ורכב מסחרי מסוג טויוטה (להלן: "המסחרי") , המבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הפניקס") בביטוח "צד שלישי" בלבד.

2. בגין התאונה הוגשו בתיק זה ההליכים הבאים:

א. תביעת הראל (להלן: "התביעה העיקרית") לפיצוי בגין הנזק שנגרם לפרטית, שהוגשה כנגד הנהג, הנתבע 1 או הנתבע 4 (להלן: "יוסי ", ו"סאלי" בהתאמה), כנגד הנתבע 3 כבעל המסחרי (להלן: "יניב") וכנגד הפניקס כמבטחת .
הנתבעים 1 ו-3,4 יכונו להלן יחדיו "כליפה".

ב. תביעה שכנגד של יוסי ויניב כנגד הראל, כמבטחת הפרטית, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למסחרי, בטענה כי נהגת הפרטית, היא צד ג' 2 (להלן: "חן") גרמה לתאונה.

ג. הודעת צד ג' של יוסי ויניב כנגד הפניקס, לשיפוי בגין כל סכום בו יחויב , אם יקבע כי הוא האחראי לתאונה.

ד. הודעת צד ג' של יניב ויוסי כנגד צדדי ג' 1 ו-2 (להלן יחד "ברדה"), לשיפוי בגין כל סכום בו יחויבו בתביעה העיקרית, מחמת אחריות חן לקרות התאונה.

תמצית טענות הצדדים, ועיקר המחלוקות

3. חן, שושנה והראל טוענות , כי יוסי או סאלי, נהגו במסחרי במועד התאונה. נטען כי נהג המסחרי נסע בנתיב הנגדי לנ תיב נסיעתה של חן, בכביש דו סטרי. לפתע ביצע פניית פרסה , תוך כניסה לנתיב נסיעתה וחסימתו. חן בלמה את רכבה אך לא הצליחה למנוע את
ההתנגשות.

4. יוסי וסאלי (בניו של יניב) מכחישים כי היו במסחרי בעת התאונה. יניב טוען כי הוא נהג במסחרי. לטענתו, נסע בנתיבו כאשר הבחין כי הפרטית נוסעת מולו, על נתיבו, בניגוד לכוון התנועה ובניגוד לחוק. כשקרבה אליו יתר על המידה, ועל מנת למנוע התנגשות חזיתית, סטה שמאלה . חן נבהלה, הסיטה את הפרטית ימינה, והתנגשה בו.

5. הפניקס טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי. לשיטתה, הנהג במסחרי בעת התאונה היה יוסי, צעיר מתחת לגיל שלושים, שנהיגתו אינה מכוסה עפ"י הפוליסה. לחילופין נטען, כי לו ייקבע שיניב נהג במסחרי, הרי נהג בלא רישיון בתוקף, מחמת שרישיונו נפסל. לחילופי חילופין נטען, כי לנהג המסחרי אין אחריות לקרות התאונה, מחמת רשלנותה של חן, שנהגה נגד כוון התנועה, בניגוד לדין.

6. אם נסכם, המחלוקות הן בכל החזיתות, מלבד גובה הנזקים לכלי הרכב, ועל הצדדים להוכיח:-
א. מי מכלי הרכב המעורבים גרם לתאונה?
ב. מי נהג את המסחרי?
ג. האם נהיגת נהג המסחרי הייתה מכוסה לפי פוליסת הביטוח?

7. ראוי לציין, שאין חולק כי מדובר בכביש דו סטרי, מסלול אחד לכל כוון. מוסכם שהפרטית הגיעה מכוון "כיכר הביטוח הלאומי" המכונה גם "כיכר הגיבורים", וה מסחרי הגיע מכוון "כיכר הכדור" המכונה גם "כיכר מפל המים".

8. הצדדים הביאו לפני את הראיות הבאות:
א. עדותה של חן ועדות חברתה שישבה לצדה (להלן: "מירית").
ב. עדויות יוסי, סאלי ויניב.
ג. עדות של עד ראייה יעקב חורי (להלן: "יעקב").
ד. עדות של עד ראייה שהסריט סרטון מיד לאחר ההתנגשות (להלן: "רן").
ה. עדות חוקר הביטוח שגבה הודעה מיניב.
ו. חוות-דעת בוחני תנועה מטעם הראל ומטעם כליפה.

דיון

תאריך התאונה

9. לתאריך התאונה חשיבות, נוכח המסמכים הרפואיים שהציג יניב על שבירת צלע. נטען כי התאונה ארעה במוצאי השבת. שני מועדים נזכרו בכתבי הטענות: 2.5.15 ו- 9.5. 15 - שניהם חלו בשבת.

10. לאחר שבחנתי את הראיות לעניין זה, הסקתי כי התאונה התרחשה ביום 9.5.15. טופס ההודעה להראל מיום 17.5.15 נוקב בתאריך האירוע - 9.5. 15, כך גם שתי ההודעות למשטרת ישראל (ש מסרו יניב וחן). הסימוכין הרפואיים מתיק המשטרה (נספח ה' לכתב ההגנה של הנתבעים) מצביעים על קבלה במיון ביום 9.5.16 בשעה 23:35.
די בכך על מנת לקבוע כי התאונה ארעה במוצאי שבת, 9.5.15 , ולא כפי הנטען בתביעה העיקרית (ובתצהירי חלק מהעדים ).

11. לפי התיעוד הרפואי, אצל יניב אובחן שבר בצלע ביום 14.5.15.

האחריות

12. בשל המחלוקת ביחס לזהות נהג המסחרי, אתעלם בשלב זה, ולצורך הדיון באחריות , מהשאלה מי נהג במסחרי. לפיכך, אתייחס לעדותן של עדות התביעה, לעדות עדי הראייה ולחוות-דעת הבוחנים.

13. חן מסרה הודעה במשטרה זמן מה לאחר התאונה (בטופס ההודעה לא צוין מועד מסירתה).
בהודעה זו ציינה שנסעה בנתיב שלה, הימני , וראתה את המסחרי בנתיב ממול. לפתע המסחרי "עשה לי פרסה". למרות שבלמה לא הספיקה לעצור והתנגשה בו. חשוב לציין כי בהודעה במשטרה חן מתארת: "אנשים במקום צעקו הוא עשה פרסה". לא מן הנמנע שחן לא הסיקה בעצמה כי המסחרי ניסתה לבצע פניית פרסה, אלא הסיקה זאת מהצעקות סביבה, לאחר ההתנגשות.

14. בטופס ההודעה שנמסר לחברת הביטוח נכתב: "נסעתי ישר בכביש פתאום בהפתעה הרכב שבא מולי ביצע פרסה בכביש". יוער, כי על פניו הטופס מולא ונחתם על ידי אמה של חן, שושנה.

15. בעדותה בבית המשפט, חן תיארה באופן ספונטני כי יצאה מביתה, הגיעה לצומת ופנתה שמאלה, ארבעה בתים מתחנת האוטובוס. היא מתארת: "באתי לנסוע בנתיב שלי הימני, התחלתי לנסוע ולפתע אני רואה מולי רכב לבן גדול ואז כשנסעתי הייתה התנגשות, פשוט דפק לי פרסה" (עמ' 7 ש' 2-4 לפרוט'). בחקירתה הראשית הוצגה לפניה גרסת הצד השני, כי היא נהגה בנתיב הנגדי, וענתה: "אבל אני רק יצאתי מהצומת זה היה שניה...הייתי בנתיב".

16. במהלך עדותה הדגימה חן בעזרת דגמים את נסיעתה בנתיב, פנייה שמאלה של המסחרי והתנגשותה בו. היא ציינה: "האוטו שלי נשאר בצד של התחנה והאוטו שלו בדיוק באותו מצב" (עמ' 7 ש' 15-16). אולם, לדבריה המסחרי נפגע בצד. לשאלת בית המשפט ענתה: "אני חושבת שזה היה בצד, בדופן ימנית שלו" (עמ' 7 ש' 19-20) ובחקירה הנגדית:
"ש. את אומרת שנכנסת לו בצד, ואני אומר לך שהפינה שלו במרכז האוטו שלך?
ת. מה פתאום? הוא היה לי בדיוק מאונך אלי" (עמ' 9 ש' 9-10).
בהמשך היא מסכימה: "יכול להיות שזה פגע בפינה שלו ולא בדלת...".

17. חן חוזרת ומעידה שהתאונה התרחשה זמן קצר ביותר לאחר שפנתה שמאלה בצומת: "התחלתי לנסוע ולפתע אני רואה מולי רכב לבן גדול ואז כשנסעתי היתה התנגשות"; רק התחלתי את הנסיעה והוא בא מולי"; "אבל אני רק יצאתי מהצומת זה היה שניה".
אולם, לא ידעה לאמוד את המרחק בין הצומת לבין מקום התאונה.
כפי שעולה מתמונות המקום, לא מדובר במרחק קצר (ראו התמונה בעמ' 4 לדו"ח בוחן התובעת, שבה רואים את התחנה ואת הבתים מצד שמאל של התמונה , ועדות יעקב בעמ' 15 ש' 26-27 לפרוט'). לכן, עדותה של חן בנושא זה לא עולה בקנה אחד עם המרחק במציאות.

18. חן חזרה וניסתה למקד את עדותה בזהות הנהג, תוך שהיא חוזרת וטוענת כי התאונה ארעה סמוך מאד לצומת שממנה הגיעה. הניסיון להעביר מסר של קרבה גיאוגרפית בין הצומת למקום התאונה לא צלח. ברור כי התאונה לא ארעה מיד לאחר הצומת. נשאלת השאלה, מדוע כה חשוב לחן לעמוד על המרחק הקצר או על פרק הזמן הקצר, עד לתאונה? נראה כי הדבר קשור במהירות הנסיעה. אופי הנזקים מעיד על מהירות נסיעה גבוהה. חן טענה, הן במשטרה והן בבית המשפט כי לא נסעה מהר מ- 30 קמ"ש. מאחר והדברים אינם מתיישבים זה עם זה, הדרך לגשר על הפער הוא בצמצום המרחק. ניתן להבחין שחן, שידעה להביע היטב תרעומת על כך שיניב מציג עצמו כנהג המסחרי (ולדבריה הוא משקר), מתחמקת מלהשיב לשאלות בנושא המרחק:
"ש: אני אומר לך שזה מעל 150 מטר?
ת: אני לא יודעת כמה זה 150 מטר.."
ש: יש שם ששה בתים צמודים, כל גוש זה שני בתים ומהבית האחרון....?
ת: אני נסעתי בנתיב הימני"
(עמ' 8 ש' 1-4 לפרוט').

19. מירית ישבה בפרטית לצידה של חן. לשיטתה, חן נהגה בנתיב הימני: "אחרי שפונים שמאלה נכנסים לימני" (עמ' 10 ש' 9) ואילו הרכב השני "עשה פרסה במהירות". בעת הדגמת התאונה העידה: "אני לא זוכרת אם הוא נסע בנתיב ימני או שמאלי...אבל אני זוכרת שראיתי אותו במאונך אלינו". מירית, כמו חן, מתארת כי המסחרי נפגע בצד, באמצע של הדופן הימנית, ומתעלמת לחלוטין מהפגיעה בפינה הימנית של המסחרי.

בחקירה הנגדית שינתה את גרסתה, ולא הייתה בטוחה כמקודם אם הנהג השני ביצע פרסה או ניסה להתחמק מהתנגשות: "לא ראיתי אותו עושה פרסה, כשהרמתי את הראש הוא היה מול העיניים". מירית הודתה כי התעסקה בטלפון והרימה את ראשה "שבריר לפני ההתנגשות ואז אני רואה אותו מולנו והיא צעקה..." (עמ' 10 ש' 13). סביר יותר להניח כי הרימה את ראשה בעקבות הצעקה ולא להיפך.

20. למרות האמור לעיל, מירית טוענת שחן לא סטתה לנתיב הנגדי:
"ש. את לא יכולה לדעת שהיא לא סטתה לנתיב השני?
ת. כן.. אני מרגישה, שהיא היתה בנתיב שלה. אם הרכב זז מנתיב לנתיב יכולתי להרגיש" (עמ' 11 ש' 6-7).

21. מעדותה של מירית עולה, שאין בידה לתמוך את גרסתה של חן כי נסעה ישר בנתיב הימני לכל אורך הדרך, כיוון שלא ראתה דבר לפני שהרימה ראשה ממסך הטלפון הנייד. אין ביכולתה ל תמוך בטענה של חן כי המסחרי ביצע באופן פתאומי פניית פרסה.

22. עד ההגנה, יעקב, העיד בתצהירו כי נסע אחרי הפרטית, מכוון כיכר הביטוח הלאומי, לכוון הספורטק, והיה לבדו ברכב. הוא הצהיר כי ליד הספורטק, הפרטית סטתה לנתיב הנגדי , ללא סיבה.
ממול הגיע רכב אחר, שסטה לנתיב השני "והרכב שלפני סטה חזרה בפתאומיות וחדות חזרה לימני בכוון הנסיעה שלנו ונכנס ברכב שהגיע ממול". בתצהירו, המשיך וטען כי מהפרטית ירדו נהגת ובחורה נוספת וניגשו לתחנת האוטובוס. לאחר מכן יניב הגיע מכוון המסחרי. יעקב ראה שמדובר ברכב של יניב, לפי הפרסום על הרכב . יעקב מציין כי אביה של חן הגיע למקום וצעק עליה.

23. בבית המשפט יעקב חוזר על גרסתו: "ראיתי שהרכב סטה שמאלה ובשניות ניסה לחזור לימין ואז שמעתי את המכה" (עמ' 13 ש' 32). הוא מדגים את רכבו ואת רכבה של חן נוסעים בנתיב הימני: "...שנינו באותו נתיב – הימני בכביש דו מסלולי. ואז היא סוטה שמאלה פתאום ואז היא סוטה ימינה פתאום ואז היתה המכה" (עמ' 14 ש' 1-2).
יעקב תומך את חן ומירית כי תחילה נסעו בנתיב הימני. הוא מוסיף כי לאחר מכן סטתה הפרטית לנתיב הנגדי וחוזר על כך גם בחקירתו הנגדית (עמ' 16 ש' 2-5).

24. בחקירה הנגדית יעקב העיד שראה את יניב בתחנת האוטובוס, אך "לא יודע" מהיכן הגיע (עמ' 14 ש' 21-25). תשובה זו עומדת בניגוד להצהרתו בסע' 11 לתצהירו, שם ציין כי ראה את יניב מגיע מכוון רכבו.
בעדותו בבית המשפט יעקב מתאר ספונטאנית ששאל את יניב בתחנת האוטובוס: "מה אתה עושה פה" ויניב ענה שמדובר ברכבו. לעומת זאת, בתצהיר טען שזיהה את רכבו של יניב עפ"י הפרסום. את ההבדל בין הדברים הסביר: "נכון, אחרי התאונה הסתכלתי וראיתי שזה האוטו שלו" (עמ' 14 ש' 17-18).

25. יעקב מספק בחקירתו מספר גרסאות ביחס לשאלה מתי הבחין במסחרי. תחילה טען כי הבחין בו בתאונה עצמה, לאחר מכן טען כי ראה אותו לאחר התאונה ובסוף ציין כי הבחין בו לפני התאונה : "ראיתי ממול אורות של רכב שמגיע" (עמ' 16 ש' 12). אך כאשר הוא נדרש להדגים שוב, הוא מדגים את אופן נסיעתה של חן בדיוק כפי שהדגים תחילה. יתר על כן, כשנשאל אם המסחרי סטה ראשון, שלל זאת מיד: "לא לא. אתה מנסה להכשיל אותי", וכאשר נשאל אם חן נוסעת בנתיב הנגדי, הבהיר: "לא יודע אם נוסעת, אבל סוטה שמאלה".

בהמשך החקירה נשאל אם הפרטית היתה מצליחה לעבור לולא סטתה חזרה ימינה , השיב שאינו יודע והוסיף אינסטיקטיבית: "אבל זה נתיב של מכוניות שבאות ממול". התרשמתי כי תגובה ספונטנית זו של העד מעידה על החוויה האישית שלו בעת שהבחין לפניו ברכב הסוטה לנתיב נגדי.

26. ב"כ התובעת המלומד טען, שאין לייחס משקל לעדותו של יעקב, ואין להפיק ממנה שום ממצא עובדתי, מכל אחד ואחד הטעמים הבאים: ראשית, יש לבחון את עדותו על רקע עדויותיהם הסותרות והתמוהות של כליפה. שנית, צריך לשים דגש על הסתירות בדבריו, המחזקות את המסקנה שלא נכח באירוע. שלישית, ניכר תיאום גרסאות, ביום בו חתמו כל המצהירים על תצהיריהם.

27. לאחר שבחנתי מספר פעמים את תצהירו של יעקב אל מול עדותו בבית המשפט, שוכנעתי שיעקב היה עד ראייה לתאונה. הטענה לעדות פיקטיבית היא טענה כבדת משקל, אשר יותר מרומזת לשיבוש מהלכי משפט, ויש לה השלכות חמורות בפן הפלילי. משום כך יש לבחון אותה בזהירות המתבקשת. נדרש ממי שטוען לשיבוש, להוכיחו במידה ראייתית גבוהה יותר מהרגיל . ראו: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589.

28. אני ערה לחוסר העקביות העולה מדברי יעקב בקשר לזיהוי המסחרי. בסע' 11 לתצהירו, נאמר: "לאחר מכן ראיתי את יניב כליפא מגיע מכיוון הרכב השני שהיה מעורב בתאונה וראיתי שמדובר ברכב שלו לפי הפרסום של העסק שלו על הרכב".

אך כאשר יעקב נשאל על הזיהוי, צורת השאלה: "לא זיהית לפני..." והתשובה: "לא", מלמדות על תשובה עקבית של העד. גם בתצהיר וגם בבית המשפט הוא מוסר שזיהה את המסחרי רק לאחר התאונה. והדברים חוזרים על עצמם: "נכון, אחרי התאונה הסתכלתי וראיתי שזה האוטו שלו"; "אני זיהיתי אחרי התאונה".

מכאן, אינני לומדת על סתי רה בולטת ומהותית בנושא זיהוי הרכב.

29. לעומת זאת, בשונה מהתצהיר, כשנשאל בבית המשפט מאין הגיע יניב לתחנת האוטובוס, משיב שאינו יודע. הוא מתאר כי שאל את יניב למעשיו במקום ויניב השיב שזה הרכב שלו. על פניו הדברים אינם מתיישבים: אם זיהה כי רכבו של יניב מעורב בתאונה, מה היה לשאול את יניב על מעשיו במקום?

אכן מדובר בסתירה, אך לדידי לא ניתן להסיק ממנה שעדותו של יעקב כולה היא עדות שקר.
מצד אחד, ניתן לטעון כי הסתירה מלמדת שהעד לא היה במקום, לכן נבצר ממנו למסור גרסה עקבית. מצד שני, אם אמנם לא נכח שם אלא "הובא למתן עדות", הייתי מצפה כי ימסור גרסה נוחה יותר לכליפה, וידבק בגרסתו שיניב הגיע מכוון המסחרי, על מנת לחזק את הטענה שיניב הוא הנהג. דווקא חוסר העקביות מלמד בעיני על עדות אותנטית של העד, שמקורה בקושי לזכור פרטי פרטים עם חלוף הזמן (בין האירוע לבין מועד התצהיר, לבין מועד המשפט), ולא על עדות של מי שלא היה במקום ונתבקש, לכאורה, למסור עדות שקר.

30. העיון בתצהירי כליפה, מלמד שהם נחתמו במועדים שונים ולא כנטען. יעקב וסאלי חתמו ב- 20.12.16, יוסי חתם ב- 25.1.17, ואילו יניב והבוחן חתמו ביום 22.8.16. אין איפוא יסוד לקבוע שכל עדי כליפה חתמו על תצהיריהם באותו מעמד. מאחר וסאלי הצהיר שלא נכח בשעת התאונה ולא ראה אותה, הרי שלא יכול להתקיים תיאום גרסאות בינו לבין יעקב, ביחס לתיאור התרחשותה, גם אם נכחו יחד במשרד עו"ד ארמה במעמד חתימת תצהיריהם. בנוסף, ניתן להווכח כי תצהירי יעקב וסאלי קודמים בזמן לתצהירי יוסי ויניב.

אם לא די בזה, הרי בחינת התצהירים מעלה שאינם אחידים, כפי שהיה נעשה לו תואמו גרסאות. בעוד יוסי מצהיר שבהגיעו למקום ה תאונה, חן ומירית עדיין ישבו ברכב ומישהו ניסה לחלצן ממנו, יעקב מצהיר שראה את שתיהן יוצאות בכוחות עצמן מן הרכב וצועדות לתחנת האוטובוס. חן העידה כי יצאה מהרכב בעצמה. פרט זה לא מופיע בשום מקום, לרבות לא בסרטון (ראו להלן), וחן מ עידה עליו לראשונה בבית המשפט. על כן, יעקב יכול היה לדעת פרט זה אך ורק אם נכח במקום התאונה.

31. אינני מתעלמת מכך שיעקב מסר ליניב, סמוך לתאונה, כי ראה את התאונה (עמ' 17 ש' 35-36). למרות זאת, יניב לא מסר למשטרה או לחוקר מחברת הביטוח שיש עד ראייה. יניב נדרש להסביר וטען כי לא שאלו אותו, ולא חשב כלל על בית משפט: "כנראה שלא חשבתי על זה" (עמ' 33 ש' 11-31). הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שמסר למשטרה על קיומן של התמונות ועל אפשרות לבדוק במצלמה של העירייה, משמע שהוא מודע לחשיבות של ראיות אובייקטיביות. למרות זאת, העובדה שיניב לא הזכיר את יעקב, אינה שוללת את נוכחותו של יעקב במקום ואת עדותו כי ראה את התאונה. כאמור, קיים פרט אחד לפחות, שלא יכול היה לנחש, אלמלא נכח וראה במו עיניו.

32. יש לזכור שיעקב העיד (כבר בתצהירו משנת 2016), כי ניגש לחן ולמירית בתחנת האוטובוס, ראה שחן בוכה והרגיע אותן. הוא סיפר שראה את אביה של חן מגיע למקום התאונה ואף צועק עליה. חן ומירית לא סתרו דברים אלה. אביה של חן לא נקרא להעיד על מנת לסתור את נוכחותו של יעקב במקום . גם מירית וחן עצמן אינן טוענות שיעקב לא נכח במקום, בניגוד לדבקותן בגרסה לפיה יניב לא נכח במסחרי בעת התאונה.

33. לאור מכלול האמור, אני סבורה כי הוכח במידה הנדרשת שיעקב היה עד ראייה לתאונה. עדותו כי חן סטתה לנתיב הנגדי ללא כל סיבה נראית לעין, ולאחר מכן סטתה בפתאומיות חזרה לנתיב הימני, מצביעה על אחריותה של חן לקרות התאונה. יצוין, שיעקב העיד כי הוא מכיר הן את הוריה של חן והן את יניב. הגם שנטען כי ליעקב יש עניין להעיד לזכותו של יניב, אני סבורה כי הדבר לא הוכח. יעקב העיד שהוא מכיר את שתי המשפחות באותה המידה. לא הוכח קיומו של קשר עיסקי מיוחד בינו לבין יניב, הגם ששניהם עוסקים באותו תחום. מעבר לכך, עדותו של יעקב הותירה רושם כללי מהימן, וניתן לומר שהסתירות שעלו כמפורט לעיל בעדותו, מקורן בשכחה. שוב, יש להניח כי אם בעדות "מוזמנת" עסקינן, יעקב היה דואג לשמור על עקביות וממשיך לטעון שראה את יניב מגיע מכוון המסחרי, מה שלא קרה. בנוסף, לטובת מתן עדות נוחה יותר לכליפה , יכול היה להעיד כי חן עברה במלואה לנתיב השמאלי, כפיש טען יניב. אולם יעקב שולל זאת (עמ' 16 ש' 34-35 לפרוט').

34. רן העיד מטעם כליפה. הוא סיפר כי עמד במרחק של כ- 5 מטרים ממקום התאונה, מחוץ לבית דודו, מול הכביש שממנו הגיעה חן, ואז: "ראיתי את התאונה קורית". רן מעיד שראה את הפרטית "קצת סוטה מהנתיב שלה לנתיב הנגדי". הוא מתאר כי המסחרי המשיך לסוע ישר: "וכשהוא קלט הוא סטה שמאלה בחדות, אולי כדי להמנע מתאונה, לא יודע" ואז הפרטית חזרה לנתיב ש"בהתחלה היה שלה" והתנגשה במסחרי.

רן המשיך והעיד כי שניות ספורות לאחר ההתנגשות החל להסריט את ההתרחשות. הצפייה בסרטון הקצר, מעלה תיעוד של כלי הרכב במגע ביניהם, צמודים זה לזה, כאשר חזית הפרטית בדופן הימנית של המסחרי. תיעוד זה זהה לתיעוד כלי הרכב בתמונות שצולמו בזמן אמת והוגשו לתיק ע"י שני הצדדים. כמו כן תועד בסרטון הקהל הרב שהתקבץ במקום התאונה.

35. חשיבותו של הסרטון בפס-הקול, ולא בתיעוד החזותי, משום שהסרטון אינו מתעד את נסיעת כלי הרכב ואת ההתנגשות עצמה. רן אישר בעדותו בבית המשפט כי היה בן 15 כשצילם את הסרטון והאמירות הנשמעות בסרטון באות מפיו, כאשר: "אני מתאר בו בדיוק מה שראיתי". בתחילת הסרטון מובעת התרגשותו של רן והוא אומר: "וואי אחי, חבר'ה תאונה בשידור חי...". אמירה זו שנאמרת בזמן אמת, זמן קצר ביותר לאחר התאונה, הופכת את הסרטון ואת האמירות הנשמעות בו לראיה המשמעותית ביותר, מבין הראיות שהוצגו ע"י הצדדים, משום שהיא "מקפיאה" למעשה את מה שראה העד שניות בודדות לאחר התאונה.

36. לאור חשיבות הדברים שנאמרו בסרטון, ברגע בו החל רן לתאר בקולו את שראה, אביא את הדברים במלואם:

"תראה, הוא בא מהנתיב הזה, תראה הוא בא מהנתיב שלו, כן הייתי בנתיב, תראה, הוא בא מפה, תקשיב, הוא בא מפה, בנתיב שלו הרגיל, ואז אחר כך היא נסעה בנתיב שלו, לא שמה לב, ואז אחר כך הוא בא לפה הוא לא רצה להיתקע בהם, ואז הם נכנסו בבום, במהירות כאילו זה היה, כאילו הם רצו את זה. הבנת? איזה חזק אחי..."

37. אקדים ואומר כי אין בידי לקבל את הניסיון לקעקע את מהימנותו של הסרטון, על יסוד הטענה כי לא בוצע זיהוי קולו של הדובר. רן נשאל מפורשות על כך וציין שמדובר בקולו והוא הדובר. לא הובאה כל ראיה לסתור את מקוריותו של הסרטון, או ראיה שתטיל ספק או דופי בשלמות הסרטון ורציפותו.

38. אין מחלוקת שבעדותו בבית המשפט, רן טעה בתיאור כווני הנסיעה של כלי הרכב, ולמעשה הפך ביניהם. גם לאחר שנתבקש להבהיר את כווני הנסיעה של כל אחד מכלי הרכב, חזר על טעותו וציין שהפרטית הגיעה מכוון כיכר הכדור ואילו המסחרי הגיע מכוון כיכר הגיבורים.
אולם, יש ליתן את הדעת לכך שכאשר הסביר היכן עמד, תיאר תיאור נכון של המקום: "התחנה ממול הבית, ממנה בסטייה אלכסונית של כ- 10 מטרים. מהעבר השני של הכביש יש מגרש כדורגל והתכוונתי להגיע לשם". אם כך, התיאור שנתן בתחילת עדותו כי עמד מול הכביש אשר ממנו הגיעה הפרטית , תואם לכוונתו להגיע אל מגרש הכדורגל המצוי מאחורי תחנת האוטובוס שמימין לנתיב הפרטית.

39. אני סבורה כי לא ניתן להפריך את עדותו של רן על יסוד הטעות שטעה בכווני הנסיעה של כלי הרכב, ומוצאת כי התיאור האותנטי שלו תוך כדי שצילם את הזירה, הוא העדות המהימנה ביותר ביחס לאופן קרות התאונה, בשים לב לפרק הזמן הקצר שחלף בין רגע ההתנגשות ועד לתחילת התיעוד. מדובר בעד חסר ענין בתוצאת ההליך, שבאופן מקרי היה במקום, ובאופן התואם את גילו אותה שעה, החליט להסריט את הזירה ותאר את שראה, על מנת להפיץ את הסרטון ברשת.

40. מאחר וכלל אין מחלוקת ביחס לכוון הנסיעה של כל אחד מכלי הרכב, לטעותו של רן משקל קל. מדובר בכביש דו-סטרי, כשעיקר המחלוקת בשאלה מי מכלי הרכב סטה לנתיב הנגדי. רן משתמש במילים "הוא" ו"היא" כשהוא מתאר את מהלך הנסיעה של כלי הרכב. בנוסף, בעדותו בבית המשפט, הוא משתמש במילה "הרכב הלבן". כלומר, רן מזהה את כלי הרכב ומתאר את נסיעתם, על פי המגדר של הנהגים ולפי צבע המסחרי, ואינו מסתמך על כווני הנסיעה מהם הגיעו.

41. רן מתאר את נסיעת הפרטית בדיוק כפי שמתאר אותה יעקב. שני העדים מייחסים לחן סטייה לעבר הנתיב הנגדי, תוך שרן, בזמן אמת, מספר לחברו: "היא נסעה בנתיב שלו, לא שמה לב". הוא ממשיך ואומר, ביחס למסחרי: "ואז אחר כך הוא בא לפה הוא לא רצה להיתקע בהם". תיאור זה תואם בדיוק את עדותו של יעקב, שחזה בהלך הדברים מתוך רכבו, בנסיעה אחרי הפרטית.
לא מרחיק לכת לקבוע כי בזמן אמת, שעה שיעקב ניגש אל הבנות בתחנת האוטובוס לדרוש במצבן, רן מתעד את האירוע כפי שראה, ושני העדים אינם מודעים לכך שקיים עד ראיה נוסף לאירוע.
אני סבורה, כי העובדה ששני אנשים שנכחו במקום, ראו את האירוע מזווית שונה, ושניהם מתארים את אותה סיטואציה בדיוק, מחזקת את אמינות עדותם ואת מהימנות גרסתם בקשר לסטייתה של חן לנתיב בו נסע המסחרי. מהימנותם מתחזקת לנוכח העובדה כי אינם מעידים לגבי ז

42. הבוחן אופיר לוי נתן חוות דעת מטעם התובעת. בחוות דעתו קובע לוי כי לנוכח מנח כלי הרכב בתום התאונה, בלתי אפשרי שהפרטית סטתה שמאלה אל הנתיב הנגדי, ומתחייבת המסקנה כי היא נסעה ישר בנת יב שלה, כגרסת חן.
לוי ניזון ממידע רב שעמד לפניו בעת עריכת חוות דעתו, כפי המתואר בעמ' 3 סע' א-ו לחווה"ד, לרבות חוות דעתו של ג'סי גבאי, הבוחן מטעם כליפה. לוי מתייחס לעדותה של חן, כי נסעה ישר בנתיב שלה, ולחוות דעתו של גבאי, שאף הוא קובע כי הפרטית נסעה ישר (אלא שבנתיב הנגדי).
מתוך התמקדות בשאלה באיזה נתיב נסעה הפרטית, לוי הכין אילוסטרציה של שתי אפשרויות (עמ' 14 לחוה"ד) ושולל בנחרצות את האפשרות שהפרטית היתה בנתיב הנגדי, ברגע האימפקט.

43. חסרה בחוות דעתו של לוי התייחסות לתיאור התאונה ע"י עדי הראייה. יצוין, כי בפני לוי עמדו כתבי הטענות על נספחיהם, לרבות תצהירו של יעקב, המתאר את חזרת הפרטית לנתיב נסיעתה, לאחר שסטתה לנתיב הנגדי. בנוסף, לכתב ההגנה והתביעה שכנגד של כליפה צורף העתק סרטון מיום התאונה, בו מתוארת התאונה באופן דומה.
למרות זאת, לוי לא ערך אילוסטרציה של אפשרות זו, למרות שגם היא עשויה להסביר כיצד החלק הקדמי של הפרטית יכול להימצא בנתיב שלה, בעוד שהחלק האחורי בנתיב המנוגד. יש לציין שהבוחן לוי ער לחשיבות בחינת העדויות המעורבים לרבות של עדי ראייה (עמ' 37 ש' 24-26 לפרוט'). לפי הספרות המקצועית שעליה הסתמך, צריך להתאים את העדויות לזירה. לכן לא ברור מדוע ערך אילוסטרציה של גרסאות הנהגים ולא ניסה לערוך אילוסטרציה של גרסת עדי הראייה.

44. בעמ' 10 לחוות הדעת, צורפו שתי תמונות: העליונה, מזמן אמת, בה רואים את מנח הפרטית בכביש , שבו סדק אורכי באספלט; התחתונה, שבה רואים את אזור התאונה שלא בזמן אמת. לוי מתח חץ אדום בין שתי התמונות, המסמן את הסדק בשתיהן, כאשר למעשה הסדק חופף את קו ההפרדה בין הנתיבים. מהתמונה העליונה ניתן להבחין בזווית החדה של עמידת הפרטית ביחס לסדק. לשיטתו של לוי, זווית זו נוצרה כתוצאה מדחיפת הפרטית , לאחור וימינה , כתוצאה מהמכה וכיוונה ( "החל במרכז החזית ונמשך ימינה" – עמ' 10 סע' 4.4).

45. בהיעדר התייחסות בחוות דעתו של לוי, לתיאור של עדי הראייה, ומאחר ועל פניו תיאור זה יכול להתיישב אף הוא עם מיקום הפרטית בסוף התאונה – קיים חסר ראייתי משמעותי, המצביע כי התוב עת איננה מתמודדת עם ראיות בעלות משקל לא מבוטל לאחריותה של חן.

46. ודוק, אין מחלוקת כי נקודת האימפקט בין כלי הרכב היא על נתיבה של חן. דומה כי מלבד הבוחן גבאי, איש לא טען אחרת. ניתן להיווכח בקלות במיקומה של נקודת האימפקט, בה מצויים עיקר השברים ונשפכו הנוזלים מהפרטית . אולם, אין חולק כי האימפקט במקרה זה הוא מתמשך, שהרי המסחרי נפגע מפינה ימנית-קדמית ועד לדלת הימנית-קדמית (סע' 3.4 בעמ' 7 לחוו"ד לוי). לכן , המקרה שלפנינו מתאים, למה שמכונה ע"י הבוחנים - "אימפקט ראשוני" (עמ' 8 סע' 3.5 לחוו"ד לוי). יחד עם זאת, התאונה לא הסתיימה באימפקט הראשוני אלא התקדמה, כתהליך, עד כדי כך שהמגע בין כלי הרכב נמשך ממגע בין פינה ימנית קדמית של המסחרי ומרכז חזית הפרטית ועד למגע בין כל החזית הקדמית של הפרטית לדופן הימנית של המסחרי (ראו: האימפקט הראשוני - סקיצת לוי בעמ' 8 לחווה"ד; והסופי – התמונות ת/1-ת/2 ו-נ/1).

47. שני המומחים העידו שתוך כדי התמשכות המגע, כלי הרכב ממשיכים תנועה. לכן, מיקום הרכבים בכביש בנקודת האימפקט הראשוני אינו זהה למיקומם בכביש בשיא האימפקט.
יתר על כן, לוי העיד בחקירה הנגדית: "כל השברים נוצרים בשיא המגע, לא במגע הראשוני, בשיא המגע הנוזלים נשפכים ואני סימנתי את זה האיקס עם עיגול" (עמ' 10 לחווה"ד בעותק בית המשפט סימן לוי שני סימונים: איקס – מקום האימפקט הראשוני ו- איקס בעיגול, מיקום שיא המגע).
לפי עדות זו, חזית הפרטית נמצאת בנתיב הימני כבר לפני האימפקט הראשוני. כאמור, לוי קבע בחות דעתו, בהתאם לגרסתה של חן, את האפשרות שהיא נסעה ישרה בנתיב, מבלי לבחון את האפשרות שהיא הגיעה לנק' האימפקט הראשוני באלכסון לנתיב.

48. בעדותו בבית המשפט, לוי שלל את האפשרות שהפרטית היתה בסטייה ימינה. לדבריו: אני טוען שאם המאזדה נפגעה כשהיא בסטיה ימינה, המכה תסובב אותה ימינה יותר כדי כך שהיא לא תע מוד באלכסון לכביש אלא לרוחב הכביש וזה לא מתאים לממצאים. אולם, לטעמי, מסקנתו איננה מנומקת. לוי לא הסביר מה יהיה השינוי בזווית הסטייה ימינה בכל אחת מהאפשרויות. כפי שביארתי לעיל, מהתמונות עולה שסטיית הפרטית ימינה ביחס לנתיב היא סטייה חדה למדי.

49. לוי סותר את עצמו בנושא תנועתיות הפרטית בתהליך האימפקט. מצד אחד טען: "דבר נוסף, המאסה של רכב הטויוטה היא הרבה יותר משמעותית מרכב המאזדה, הוא המשפיע העיקרי על התנהגות כלי הרכב לאחר התאונה. האימפקט של הטויוטה על המאזדה גורמת לתנועה לאחור של המאזדה מעוצמת המכה ולכן זה גורם נוסף למסקנה שהמאזדה לא תמשיך תנועה קדימה ותסיים את התאונה במקום שהצ בעת". מצד שני, כאשר נטען בפניו שוב שהתאונה מתרחשת בנתיב הפרטית אך בחלקו השמאלי, הוא שולל זאת ואומר: "רכב המאזדה נסע ישר בנתיב שלו, רכב הטויוטה בצע פניית פרסה, דוחף את המאזדה לאחור, מכח האינרציה המאזדה ממשיך בתנועה לפנים, בכוון נסיעת רכב הטויוטה".

50. נותר הרושם כי מאחר והאופציה שהפרטית חזרה לנתיב הימני, כעדות עדי הראייה, לא נבדקה מראש ע"י לוי, במסגרת חווה"ד, התקשה האחרון בעת עדותו בבית המשפט להתייחס לכך מבלי להיקלע לכדי הסתירה האמורה.

51. נוסף לאמור, אין בחוות הדעת של לוי התייחסות לאפשרות ביצוע פניית פרסה ע"י המסחרי. כאשר נשאל לוי על כך בבית המשפט, הסכים כי מרחק של מטרים ספורים ממקום ההתנגשות, קיים מרחב נוח הרבה יותר לביצוע פניית פרסה, אך ציין: "אני לא נכנס לשיקול דעת של הנהג, שאלה עובדתית אם יש מקום אחרי תחנת האוטובוס אז התשובה היא כן. אבל הכביש בו בוצעה פנית הפרסה הוא כביש די רחב, 5.5 מטר, כאשר רוחב נתיב ממוצע הוא 3.2" (עמ' 40 ש' 10-17 לפרוט').
לאחר מכן, התברר שלוי לא בדק את רוחב המסחרי ואת אורכו. כשהוצגו נתונים (2 מ' רוחב ו- 4.8 מ' אורך) ענה לבית המשפט : "רוחב הכביש הוא 5.5 מטר כולל מפרץ תחנת אוטובוס, הוא יכול לתמרן...אין לי תשובה" (עמ' 41 ש' 19- 30 לפרוט').

52. בהצטרף האמור לעיל, הגעתי למסקנה שלא ניתן להעדיף את עדויותיהן של חן ומירית יחד עם מסקנתו של הבוחן לוי על יתר הראיות. מהימנות גרסת שני עדי הראייה ביחס לאחראית לתאונה היא הגוברת. התוצאה היא, שגם בהתעלמות מוחלטת מגרסת יניב ומחווה"ד של הבוחן גבאי המבוססת עליה, לא הוכח לפי מאזן ההסתברות כי אחריות נהג המסחרי היא שגרמה לתאונה.

53. אעיר, שלא ניתן לייחס משקל רב לחוות דעתו של הבוחן מטעם כליפה, ג'סי גבאי. ראשית, הוא הסתמך על גרסתו של יניב, ממנה החלטתי להתעלם לחלוטין לצורך קביעת האחריות. שנית, הבוחן חזר בו בבית המשפט מקביעות רבות שציין בחוות-דעתו. שלישית, הבוחן סתר עצמו בעת העדות בבית המשפט.

54. בשים לב לתוצאה, תביעת הראל נגד כליפה והפניקס נדחית במלואה. הודעת צד ג' של כליפה נגד הפניקס נדחית אף היא. התביעה שכנגד של כליפה כנגד הראל מתקבלת במלואה וממילא קבל תה מייתרת את הודעת צד ג' של כליפה כנגד ברדה.

55. הצדדים עסקו רבות, בסיכומיהם, בשאלת זהות נהג המסחרי.
הגם שבסופו של יום, נוכח התוצאה האמורה, אין הכרח לעסוק בשאלה זו, מצאתי שפסק הדין יצא חסר מבלי שאתייחס לשאלה גם אנוכי.
לו הייתי נדרשת לשאלת זהות הנהג במסחרי, וחרף שאימצתי את כל האמור בס יכומיהם המפורטים והמעמיקים של הראל והפניקס, לגבי חוסר המהימנות המוחלט של כליפה בעדויותיהם , ביחס לנוכחותם בזירת התאונה, ולמרות היעדר האינטרס של חן ומירית בתוצאת ההליך, הייתי מתקשה לקבוע כממצא עובדתי פוזיטיבי ומחייב שהנהג במסחרי הוא יוסי ולא יניב.

56. אינני סבורה שניתן לסמוך על עדויותיהן של חן ומירית כי זיהו את יוסי כנהג הרכב.
חן בלבלה בינו לבין סאלי אחיו מ לכתחילה (כזכור, בטופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח) וגם בבית המשפט. הדבר עלה בבירור מעדותה כשתחילה סיפרה שסאלי נהג ברכב, ולאחר מכן הכחישה שאמרה זאת וטענה (הפעם בביטחון גמור כביכול) שיוסי נהג ברכב, תוך האשמה שהטיחה בחוקריה: "אתם מבלבלים אותי כבר" ותוך שהיא מציגה גרסה מתפתחת ומשתנה בהתאם למכשולים שהוצבו לפניה, כי תחילה ראתה אותו יוצא מדלת הנהג, אח"כ ציינה שראתה אותו בתוך הרכב מלפנים, ובסוף תיארה שראתה אותו גם בזמן התאונה וגם כשירד מהרכב.
אולם הגרסה המתפתחת של חן, שנועדה להתאים את התשובות לקושי שהלך וגבר מבחינתה להסביר איך ראתה, עומדת בסתירה למצב הדברים שבו לא ניתן להבחין, בשל החשכה והשתקפות האור בחלונות המסחרי (נ/2, התמונות בעמ' 12 לחוו"ד לוי) את מי שיושב בכסא הנהג במסחרי. הפרש הגבהים בין המסחרי לבין הפרטית לא מאפשר לראות ממקום מושב הנהגת בפרטית את כסא הנהג במסחרי, בפרט במנח הסופי של כלי הרכב, כשחזית הפרטית ניצבת ממש מול הדופן הימנית של המסחרי ומול שלטי הפרסום המודבקים עליה.
יתר על כן, כריות האוויר של הפרטית נפתחו בזמן האימפקט. ניתן להבחין בכך בתמונות מזמן אמת. לכן, אני מתקשה לקבל שניתן היה לראות בזמן התאונה, ששברירי שניות לפניה ומס' שניות אחריה, מי נהג במסחרי.

הדברים יפים גם לעדותה של מירית שטענה בתחילת הדברים כי הנהג הוא יוסי (עמ' 10 ש' 22-27 לפרוט'). אך מירית מאשרת גם בתחילת העדות וגם בחקירה הנגדית כי ראתה את שהתרחש שבריר לפני ההתנגשו ת, ואז היא רואה את המסחרי במאונך לפרטית, כלומר היא רואה את הדופן מכוסת הפרסום ולא את החלון. הפרש הגובה וכרית האוויר חוסמים את שדה הראייה של מירית בשניות הראשונות שלאחר המכה. לא בכדי, אפוא, כשהיא נדרשת לתאר במדויק באיזו פוזיציה ראתה אותו, השיבה כי ראתה אותו הולך מכוון האוטו.

57. נטען מפיה של חן כי יניב היה במגרש או באולם הכדורסל כשנקרא למקום התאונה. עדותה זו היא עדות שמועה, שכן לטענתה שמעה על כך מפי בן דודה, ולכן אינה קבילה. לא ברור מדוע בן-הדוד לא הופיע להעיד. חן או מי טעמה לא מסרו כל הסבר. בל נשכח כי חן גילתה תרעומת רבתי על השקר ששיקר יניב לדבריה הן במשטרה והן בבית המשפט. הכיצד לא תעיד את מי שראה במו עיניו את יניב במקום אחר, שעה שהתרחשה התאונה?

58. אין כל עדות בתיק המשטרה, או בהודעה לחברת הביטוח, על דבריה של חן שהנהג הוא יוסי ולא יניב. חן סיפרה על שיחה עם השוטרת, לפיה מי שהציג עצמו כנהג הוא אדם מבוגר, בן ארבעים פלוס, ואילו חן אמרה לשוטרת שהנהג צעיר, בטווח הגילאים שלה. לא סביר כי מידע כזה לא יתועד ע"י השוטרת שטיפלה בתיק, ולא סביר שבעת הדיווח לחברת הביטוח לא יירשם כי אדם אחר הציג עצמו שלא כדין בתור הנהג. מובן, כי לו היו הדברים מקבלים ביטוי, בזמן אמת או סמוך לכך, היה בכך כדי תרום משמעותית להעדפת גרסת התביעה ביחס לזהות הנהג. תחת זאת, נמצאנו למדים, שבטופס נרשמו שני שמות ביחס למעורבות בתאונה, כאשר חן מודעת לכך שמדובר בשני אנשים שונים ולא באדם אחד הנושא שני שמות.

59. יניב הציג מסמך רפואי, שנערך חמישה ימים אחרי התאונה לפיו אובחן שבר באחת מצלעותיו. אמנם חלפו חמישה ימים, במהלכם יכול היה להיפצע באירוע אחר שאינו קשור בתאונה, אך הסבירות שהדבר יקרה בדיוק חמישה ימים נמוכה יותר מכפי הסבירות שהשבר בצלע נגרם בתאונה עצמה. אני סבורה שהאפשרות כי יניב שבר לעצמו את הצלע במכוון, כדי להציג עצמו כמי שנהג במסחרי בעת התאונה, היא אפשרות קלושה.

60. בשים לב לנימוקים הנ"ל, לא ניתן לטעמי לקבוע, שהנהג הוא יוסי ולא יניב, וזאת על אף גרסאות הפכפכות, בלתי קוהרנטיות, סותרות, תמוהות וחסרות היגיון שמסרו לעניין זה כליפה בכלל ויוסי בפרט.

61. אשר לנזק של המסחרי, הועמדה התביעה על סך 20,000 ₪. נראה שנקבע סכום שרירותי. לפי חוות דעת השמאי, בצירוף שכ"ט השמאי, הנזק מגיע כדי 17,325 ₪ בלבד. בכתב התביעה שכנגד נטען לאבדן ימי עבודה בשל ימי העמידה של המסחרי במוסך, אולם רכיב זה בתביעה לא הוכח.

62. על כן אני מחייבת את התובעת בתביעה העיקרית, לשלם לכליפה 17,325 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪. כן תשא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הפניקס בסך 4,500 ₪.

זכות ערעור כדין

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר.