הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 55795-01-19

בפני
כבוד ה שופטת הדסה אסיף

תובע:

גדעון גתרי
ע"י ב"כ עו"ד זיו אנג'ל

נגד

נתבעת:
טליה יהודית עטיה אבולעפיה
ע"י ב"כ עו"ד יפעת יוניוב

פסק דין

1. התובע טוען כי הנתבעת חייבת לו את סכום התביעה, מכוח הסכם שהיה ביניהם, וכתשלום עבור שירותים שסיפק לה.

2. לטענת התובע, הוא התקשר בהסכם עם הנתבעת, לפיו הוא יעניק לה שירותים שונים בקשר עם מיזם שהנתבעת ניסתה לפתח, להקמת מותג טקסטיל בתחום הביגוד האקטיבי לנשים. לטענתו, סוכם כי שכרו החודשי יהיה 4,000 + מע"מ למשך שנה . לטענתו, הוא סיפק לה את השירותים הנדרשים מחודש פברואר 2018 ועד לחודש יוני באותה שנה ולפיכך, על הנתבעת לשלם לו עבור חמישה חודשי עבודה, סכום של 20,000 ₪ ומע"מ.

3. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע. לטענתה, מעולם לא נקשר בינה לבין התובע הסכם , וכל שכן שלא כזה שתנאיו כפי שטוען התובע. לטענתה, היא מעולם לא הסכימה לתשלום חודשי בסכום של 4,000 ₪, כפי שטוען התובע. לטענת הנתבעת , היא התחייבה לשלם לתובע עבור חודש עבודה אחד בלבד , ולא עבור עבודה מתמשכת. לטענתה, מאחר שהדגמים שהעביר התובע היו פגומים, אין היא חייבת לשלם לתובע דבר.

4. בדיון שהיה בפני ביום 7.7.20 שמעתי את הראיות ואחר כך באי כח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

5. עדות התובע הותירה רושם מהימן מאד. עדותו היתה עקבית וסדורה והיא מתיישבת היטב עם המסמכים והמסרונים שצורפו לתביעה.
6. עדות הנתבעת, לעומת זאת , הותירה רושם שלילי . אינני מאמינה לעדותה. הרושם השלילי שהותירה עדות הנתבעת, נשען לא רק על התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של הנתבעת, אלא גם מכך שתשובותיה היו מתחמקות ומתפתלות, ונמצאו בהן סתירות אל מול כתב ההגנה ו אל מול מסמכים שצורפו לכתב התביעה, ולא הוכחשו על ידה.

7. כך, למשל, בעוד שבכתב ההגנה לא הכחישה הנתבעת שאכן היה הסכם בינה לבין התובע, וכלשונה: "סיכום" (סעיף 3 לכתב ההגנה), בעדותה התפתלה לא מעט על דוכן העדים בניסיון להכחיש קיומו של הסכם בינה לבין התובע.

8. תשובותיה, לשאל ה מתי החל התובע לעבוד, היו תשובות מתחמקות ודי לעיין בפרוטוקול על מנת להתרשם מהן (החל מעמוד 7 שורה 35 ואילך).

9. זאת, ועוד, בשלב כלשהו בעדותה, וכאשר ניסה ב"כ התובע לקבל תשובה לשאלה מתי החל התובע לעבוד, טענה הנתבעת כי היא אינה יודעת עבור מה דורש התובע תשלום וכי "אם היה שולח מפרט עבודה שלו במהלך החודש שמצדיק למה הוא צריך לקבל 4,000 ₪ לחודש, אז הייתי משלמת בשמחה" (עמוד 9 שורות 10-11). כאשר עומתה עם העובדה שבשום שלב בתקשורת שהיתה בינה ובין התובע, היא לא דרשה מהתובע מפרט או פירוט של העבודות שביצעה, טענה "לא שלחתי מפרט כי לא ידעתי שהוא ישלח חשבונית" (עמוד 9 שורה 14). למותר לציין, שגם אחרי שקיבלה חשבונית לא דרשה מפרט כזה , וניסיון לקבל ממנה הסבר לעניין הזה, נכשל לנוכח התשובות המתפתלות שנתנה ( עמוד 9 שורות 15-19).

10. טעם נוסף, לכך שאינני מאמינה לנתבעת שהכחישה את קיומו של ההסכם כפי שטען לו התובע, מצוי בכך שגם לאחר שקיבל ה מהתובע את החשבונית בגין החודשים פברואר עד אפריל 2018, בה דרש התובע תשלום בסך 4,000 ₪ עבור 3 חודשים (ולא עבור חודש אחד כפי שטוענת היום הנתבעת), לא העלתה הנתבעת כל טרוניה. יותר מכך, היא פנתה שוב אל התובע , וביקשה ממנו להמשיך בפעולות לקידום המיזם ואף להתקדם עם פיתוח של מוצרים נוספים. הנתבעת נשאלה גם על כך , ולא היה בפיה מענה ראוי. תחילה , ניסתה להכחיש שפניות אלה מטעמה נעשו לפני שקיבלה את החשבונית ( עמוד 10 שורה 7), אך כשהתברר לה שאותן פניות היו הרבה אחרי שקיבלה את החשבונית, טענה כי " ב"כ התובע בלבל אותי עם ההודעות" (עמוד 10 שורה 16), וכי היא אינה זוכרת מתי קיבלה את החשבונית ( עמוד 10 שורה 18).

11. התובע צירף לתצהירו ולכתב התביעה מטעמו, תו כנית עסקית שערך עבור התובעת, ובה מפורטים היעדים הכמותיים והכספיים לשלוש השנים הראשונות של המיזם ( נספח 2 לתביעה). בטבלה, שמהווה חלק מאותה תוכנית, מצו ינת במפורש ההוצאה הצפויה בגין התשלומים שיגיעו לתובע, בסכום של 48,000 ₪ לשנה, עובדה שמתיישבת היטב עם טענותיו בתביעה. תוכנית עסקית זו נשלחה לנתבעת במייל מיום 7.6.18 (נ/1), ומהתכתובות עולה כי באותו יום, 7.6.18, היתה פגישה שעבורה היתה ככל הנראה מיועדת אותה תוכנית עסקית. בתכתובות שהיו בין הצדדים לאחר מכן אין זכר לטענה של הנתבעת כאילו מדובר בנתון שעומד בניגוד למוסכם בינה לבין התובע .

12. אם לא די בכל האמור עד כה, מהתכתובות שצירף התובע גם עולה כי הנתבעת, לאחר שקיבלה את החשבונית, כלל לא הכחישה את חובה לתובע. להפך. היא המשיכה לשוחח עם התובע אודות הפעולות שכבר ביצע, דיווחה לו על משובים מנסייניות שלבשו את דגמי הניסיון וקיבלה ממנו תשובות לשאלות שהעלתה בקשר למקורם של הסיבים ששולבו בבגדים, יכולות הייצור, והמחירים (תכתובות מיום 12.6.18).

13. כאשר במסגרת ההתכתבות שהייתה ביניהם שאל התובע את הנתבעת מה עם התשלום , היא השיבה: "אני מנסה לסדר לך את התשלום שיהיה בפעם אחת ולא לחלק את זה. אנסה שזה יהיה עד הסופש הקרוב" (תכתובת מיום 25.6.18 בעמוד 23 לנספחי התביעה). בימים שלאחר מכן, ממשיכה הנתבעת להתכתב עם התובע לגופו של המיזם , ואינה מעלה שום טענה כלפי טיב השירותים ו/או העבודה שביצע עבורה. היא גם אינה מעלה שום טענה כנגד טיבם של הדגמים שהועברו אליה לניסיון. בסופו של דבר , וכאשר מעלה התובע שוב את עניין התשלום, במסרון מיום 10.7.18, שוב כותבת לו הנתבעת כי היא פועלת לביצוע התשלום: " ניסיתי לקחת את ההלוואה דרך החשבון שלי ולא קיבלתי בגלל שזה החשבון המשותף עם יהודה וזה עשה לי קצת בלגן לא משנה בכל מקרה, אבא שלי יום ראשון יעביר לי 5,000 ₪ אני אעביר אותם אליך ואז אני אעביר לך תשלום שני של 10,000 ₪ בתחילת אוגוסט שאקבל את ההלוואה" (מסרון מיום 11.7.18, עמוד 25 לנספחי התביעה).

14. עיננו הרואות, שלא רק שהנתבעת אינה מכחישה במסרון הזה, ובמסרונים נוספים מיום 22.7.18 ולאחר מכן, את חובתה לשלם לתובע בגין החשבונית שנשלחה אליה, ומכאן את חבותה לשלם לו 4,000 ₪ עבור כל חודש משלושת החודשים נשוא החשבונית, אלא שהיא אף מציינת שתשלם לו סכום שהוא גבוה יותר מסכום החשבונית. מכאן, שהיה ברור ל נתבעת שלתובע מגיעים סכומים נוספים, מעבר לסכום החשבונית. החשבונית, כזכור, היא עבור החודשים פברואר עד אפריל 2018 והסכום הנקוב בה הוא 12,000 ₪ + מע"מ היינו 14,040 ₪. הנתבעת, לעומת זאת , בהודעה מיום 11.7.18 שפורטה לעיל, נוקבת בסכום של 15,000 ₪.

15. אוסיף, שחילופי המסרונים שצורפו הם עד ליום 20.9.18. עד לאותו מועד, ואף שחלפו כבר למעלה משלושה חודשים מיום שהנתבעת קיבלה את החשבונית, השיח בין התובע לנתבעת ממשיך להיות על ענייני המיזם, והנתבעת אינה מעלה שום טענה כלפי התובע, עבודתו, או זכותו לקבלת הסכומים המגיעים לו.

ביום 23.8.18 שוב מבקש התובע לדעת מה עם התשלום והתוכנית להמשך. הנתבעת משיבה לו רק ביום 28.8.18, ומנמקת את האיחור בכך שהיתה בחו"ל. גם אז, וגם מאז ועד לסיום ההתכתבות ביום 20.9.18, לא מעלה הנתבעת שום טענה כלפי התובע.

16. בסופו של דבר, וביום 15.10.18, פנה התובע אל הנתבעת באמצעות בא כוחו , ודרש את התשלום בגין החשבונית מיום 10.6.18. הנתבעת לא השיבה לפנייה זו. לפיכך, ביום 11.12.18 הוצא לה מטעמו של התובע מכתב התראה בטרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל. למכתב זה השיבה הנתבעת באמצעות באת כוחה ואז, לראשונה, טענה שהסכום שאותו דורש התובע מופרז.

17. על רקע כל האמור לעיל, אני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כאילו לא נכרת הסכם בינה ובין התובע, וקובעת שעלה בידי התובע להוכיח כי היה בינו ובין הנתבעת הסכם, לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לו סכום של 4000 ₪ ומע"מ בכל חודש, כל עוד התובע נותן שירותים למיזם.

18. שוכנעתי שנסיונה של הנתבעת להתנער מההסכם, ו להיתלות בטענות כאלה ואחרות, למשל אודות העדרו כביכול של קיבול, נעשה רק מתוך ניסיון לחמוק מהתחייבותה כלפי התובע, ויש בו משום חוסר תום לב. זאת, משום שמכל הראיות שהוצגו בפני, ברור שהנתבעת ידעה היטב על ההסכם ועל תנאיו, וזו גם הסיבה לכך שבמשך חודשים ארוכים היא כלל לא התכחשה לה ם. להיפך. היא הודתה במהלכם בחובתה לשלם לתובע את הסכומים שדרש, ואף המשיכה, גם לאחר דרישת התשלום הראשונה, לצרוך את שירותיו של התובע.

19. אני דוחה איפוא את כל טענות הנתבעת, ומקבלת את התביעה במלואה.

20. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 20,000 ₪ + מע"מ, עבור החודשים פברואר – יוני 2018. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
אני ערה לכך שבסעיף 35 לכתב התביעה טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי ריבית והצמדה מיום שבו היה על הנתבעת לשלם את התשלומים, אך מאחר שמכותרת התביעה נראה שלא שולמה אגרה על הפרשים אלה, אני מחייבת בהפרשי הצמדה וריבית רק מיום הגשת התביעה.
הנתבעת תישא גם בהוצאות התובע (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה בשכר טרחת עו"ד לתובע בסכום של 5,850 ₪.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.