הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 37658-12-15

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה ענת דבי

תובעת

גדעון פרש בע"מ

נגד

נתבע

יורם סיני

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה 3 שיקים, אשר מסר הנתבע לתובעת והמשוכים מחשבונו של הנתבע. פרטי השיקים (להלן: השיקים") הינם כדלקמן:

שיק ע"ס 3,500 ₪, ז.פ. 13.5.12 (מס. שיק 0310814)
שיק ע"ס 3,500 ₪, ז.פ. 16.5.12 (מס. שיק 0310815)
שיק ע"ס 3,754 ₪, ז.פ. 20.5.12 (מס. שיק 0310816)

השיקים הופקדו לגביה בבנק ולא כובדו מחמת היעדר כיסוי ("חשבון מוגבל") . התובעת הגישה השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות ולאחר שהתקיים דיון, ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה נדונה בפניי.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:
במועד הרלוונטי לתובענה, היה הנתבע הבעלים של מספר חנויות בגדים בנתניה.
הנתבע רכש מן התובעת סריגים (להלן: "הסריגים" או "הסחורה") בתאריכים הבאים: בתאריך 14.12.11 רכש תמורת סך 6,272 ₪ ובתאריך 3.1.12 רכש תמורת סך 4,482 ₪. הסריגים סופקו לנתבע במועדי הרכישה. התמורה הכוללת של שתי הרכישות הנ"ל הגיעה לסך 10,754 ₪. בגין רכישות אלו מסר הנתבע לתובע את השיקים נשוא התביעה. השיקים הופקדו לגביה בבנק וחוללו.

גרסתו של הנתבע בהתנגדותו ובתצהיר העדות הראשית שהגיש מטעמו הינה כדלקמן:

מיד עם אספקת הסחורה התגלו בה פגמים רבים. חלק מן הפגמים ניתן היה לזהות בעין, (כגון: תפירה רפויה או חסרה בסריג) וחלקם התגלו לאחר שלקוחות החלו להחזיר לחנויות את הסריגים ועקב כך הנתבע נאלץ להשיב להם את כספם.
הנתבע פנה למנהל התובעת – מר משה גדעון (להלן: "גדעון") ויידע אותו בדבר הפגמים ודרש להשיב לתובעת את כל הסחורה. בתחילה גדעון סירב, אך לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסחורה תיוותר בידי הנתבע והנתבע ינסה למכרה במחיר מוזל משמעותית. עוד סוכם בין הצדדים, כי במקום הסך 10,754 ₪ ישלם הנתבע עבור הסחורה סך 7,000 ₪ בלבד וכי גדעון ישיב לנתבע את השיק האחרון ע"ס 3,754 ₪.

לימים, נקלעו עסקיו של הנתבע לקשיים והשיקים שמסר לתובעת חוללו. עקב כך, פנה הנתבע לגדעון וביקש להגיע עימו להסדר לפירעון החוב המוסכם בסך 7,000 ₪ ב-2-3 תשלומים , שיבוצעו בתוך חודש ימים. גדעון הסכים לכך.

הנתבע טען, כי שילם את הסך 7,000 ₪ במספר תשלומים כדלקמן:
סך 2,000 ₪ שולם במזומן ביום 12.8.12. הנתבע צירף קבלה מס. 100216 שמסרה לו התובעת בגין התשלום.
סך 3,500 ₪ במזומן, ששולמו באמצעות שליח מטעמו של הנתבע (לא צוין מתי שולמו).
סך 1,500 ₪ ששולמו בשיקים של לקוחות של הנתבע ביום 16.1.14. הנתבע צירף קבלה מס. 100574, שנמסרה לו בגין התשלום.

הנתבע טען, כי פרע את מלוא חובו לתובעת ועל כן, דין התביעה להידחות.
הנתבע הגיש גם תצהיר עדות ראשית מטעם השליח מטעמו – מר נסיר אליהו (להלן: "השליח"). השליח הצהיר , כי מסר לגדעון מעטפה ובה מזומן, לפי מיטב זכרונו היה מדובר באלפים בודדים. לא צוין מתי התבצעה השליחות.

גדעון הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, במסגרתו טען כי הנתבע חייב לתובעת סכום העולה על סכום השיקים נשוא התביעה. גדעון הצהיר, כי הקבלות אשר צורפו להתנגדות אינן משויכות לשיקים שחוללו, אלא לחובות נוספים של הנתבע לתובעת. נטען, כי בידי התובעת מצויות הקלטות במסגרתן מודה הנתבע בחובו לתובעת. ברם- הקלטות אלו ו/או תמלול שלהן לא הוגשו לבית המשפט.

בישיבת ההוכחות נחקר הנתבע על האמור בתצהיר העדות הראשית.

הנתבע הודה בחקירתו , כי אין בידו תיעוד לקיומם של הפגמים או ביצוען של ההחזרות. לפי גרסת הנתבע, רכש רק פעמיים סחורות מן התובע.

הנתבע העיד עוד, כי לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ולאחר ביצוע התשלום , התקשר מספר פעמים לגדעון על מנת לקבל ממנו את השיק הראשון וגדעון השיבו כי השיק אינו מצוי בידיו.

הנתבע העיד עוד, כי עקב הלחץ הכלכלי בו היה מצוי, ביקש מדי פעם מגדעון כי ימתין לתשלום ובסופו של דבר, שילם את מלוא הסכום המוסכם בתוך שנתיים.

עדותו של הנתבע נתמכה בעדותו של שליח המסירה בדבר ביצוע מסירה של מעטפה ובה מזומנים (בסכום שאינו ידוע לו) לידי גדעון.

גדעון נחקר בחקירה נגדית ו לפי גרסתו, הנתבע רכש מן התובעת סחורה ב -4 הזדמנויות שונות (ולא פעמיים בלבד, כנטען ע"י הנתבע). גדעון הכחיש כי היו פגמים בסחורה.

בחקירתו, הודה גדעון כי הנתבע שילם באמצעות השליח סך 2,000 ₪ (עמ' 9 ש' 24-25).

כמו כן, הודה גדעון כי שולם סך 1,500 ₪, אך טען:

"הוא רצה שהתשלום של 1,500 ₪ יהיה עבור אחד מהשיקים. לא הסכמתי כי יש עוד חשבון פתוח. הוא שילם עבור חשבוניות פתוחות ולא עבור השיקים" (עמ' 10 ש' 1-3).

ובעמ' 12 ש' 6:

"ש. בקבלה של 1,500 יש אסמכתא 100279?
ת. כן זה שייך אליו..... יש עוד שתי חשבוניות פתוחות שהוא לא שילם עבורן"

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע רכש וקיבל מן התובעת סחורה בסך 10,754 ₪, תמורתה מסר את השיקים נשוא התביעה, אשר חוללו.

לתובעת, כאוחזת השיקים עומדת חזקת התמורה הקבועה בסע' 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח את טענות ההגנה שהועלו על ידו.

האם הוכח כי היו פגמים בסחורה?

הנתבע לא הציג ראיה לקיומם של פגמים בסחורה והודה כי לא קיים תיעוד בקשר לכך . הנתבע גם לא הציג ראיה לכך כי עקב הפגמים הנטענים החזירו לקוחות את הסריגים שרכשו וכי הנתבע נאלץ להשיב להם את כספם. בהיעדר תיעוד, יכול היה הנתבע להביא לעדות אחד מעובדי העסק על מנת לחזק את גרסתו בעניין זה , אך לא עשה כן.
גם לא הוצגה גם כל אסמכתא לקיומה של פניה של הנתבע אל גדעון בעניין זה.

עליי לציין, כי הטענה בדבר הפגמים שהתגלו בסחורה גם אינה סבירה בעיניי. הנתבע מסר את השיקים בגין שתי רכישות שביצע בהפרש של שבועיים. לטענת הנתבע, היו בסחורה פגמים נראים לעין והוא גילה אותם מיד . בנסיבות אלו, לא סביר בעיניי כי שבועיים לאחר ביצוע הרכישה הראשונה יבצע הנתבע רכישה נוספת של אותה סחורה פגומה מן התובעת, ובאותו מחיר.

משכך, אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי היו בסחורה פגמים.

האם הוכחה הסכמה של הצדדים להפחתת החוב לסך 7,000 ₪?
הנתבע לא הציג כל אסמכתא להסכמה הנטענת. מאידך- גדעון מכחיש כי היו פגמים בסחורה ומכחיש את ההסכמה.

עליי לציין, כי לפי טענת הנתבע, ההסכמה הייתה כי החוב יופחת לסך 7,000 ₪ וישולם בתוך חודש ימים ב- 2-3 תשלומים (סע' 15 לתצהיר העדות הראשית) . אלא, שלפי גרסת הנתבע, התשלומים נפרסו על פני מספר שנים. יוצא, כי גם אילו הוכחה גרסת הנתבע בדבר ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, הרי שהנתבע הפר את ההסכם משלא עמד במועדים בהם התחייב לפרוע את הסכום המוסכם.

נוכח כל האמור, אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח ההסכמה הנטענת להפחתת החוב.

האם הוכחו התשלומים הנטענים ע" הנתבע?
גדעון הודה בחקירתו כי שולם סך 2,000 ₪ באמצעות השליח שהגיע לעסקו וכן כי שולמו סך 1,500 ₪ נוספים. ברם- גדעון טען, כי הסכומים שולמו על חשבוניות פתוחות אחרות ולא ע"ח השיקים נשוא התביעה.
הנטל להוכיח כי בוצעו רכישות נוספות (מעבר לפעמיים בגינן נמסרו השיקים נשוא התביעה) וכי החוב בגין הרכישות הנוספות לא שולם ונ ותר פתוח - מוטל על התובעת.

התובעת אמנם צירפה לתצהיר העדות הראשית של גדעון 2 חשבוניות נוספות (מתאריכים 5.1.12 ו- 6.3.12). ברם- הנתבע מכחיש ביצוע רכישות אלו והתובעת לא צירפה אסמכתא לקבלת הסחורות ע"י הנתבע (כגון: תעודת משלוח חתומה) . יוצא, כי הטענה נותרה טענה בעלמא ולא הוכחה.

אוסיף ואומר, כי גדעון טען בתצהירו כי בידי התובעת הקלטות של הנתבע בהן הוא מודה בחובו. ההקלטות או תמלול שלהן לא הוגשו לבית המשפט . החזקתי עובדה זו כנגד התובעת.

על כן, אני קובעת כי הוכח שהנתבע שילם סך 2,000 ₪ וכן סך 1,500 ₪ ע"ח השיקים.

באשר לטענה בדבר תשלום סך 3,500 ₪ - תשלומו של סכום זה לא נתמך באסמכתא. הנתבע טען, כי זהו הסכום שנמסר ע"י השליח, אך השליח הודה כי המעטפה הייתה חתומה וכי לא ידוע לו מהו הסכום שהיה בה. גדעון העיד, כי השליח מסר לו מעטפה ובה היו 2,000 ₪, אשר בגינם גם הוציאה התובעת קבלה מס. 100216.
לאור כל האמור מצאתי, כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח תשלומו של הסך 3,500 ש"ח.

סוף דבר –

הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי סכום החוב הופחת בהסכמה עקב פגמים בסחורה. יוצא, כי על הנתבע לשלם לתובע סכומם הכולל של השיקים, בסך 10,754 ₪. מסכום זה יש להפחית הסכומים שהוכח כי שולמו, דהיינו להפחית סך 3,500 ש"ח (2,000 ₪ וכן 1,500 ₪).

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות חלקית ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 7,254 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.5.12 ועד מועד התשלום הפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ט, 15 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.