הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 34439-06-17

בפני
כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג

התובעת

רותם בן מוחה

נגד

הנתבעת

איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מה היקף נטל הקטנת הנזק המוטל על מי שרכבו ניזוק בתאונה ?

עסקינן בתביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 21.12.16 בה היה מעורב רכב שבוטח על ידי הנתבעת.

בין הצדדים אין מחלוקת בדבר אחריות נהג הנתבעת לנזקים ברכב התובעת.

בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, הוערך הנזק לרכב בסך 77,381.65 ₪ (כולל מע"מ) ונקבעה ירידת ערך בשיעור 0.5% שהם 1459 ₪ מרכב בשווי 291,800 ₪.

הנתבעת טוענת כי שילמה לתובעת סך 45,725 ₪ וזאת בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה שהעריך את הנזק בסך 44,205.29 ₪. שווי הרכב נאמד על ידו ב סך 297,800 ₪ אך לא נקבע ירידת ערך.

התביעה היא על ההפרש.

שמאי הנתבעת קבע בחוות דעתו כי החלפים הנקובים בחוות דעת שמאי התובעת אכן הוחלפו בפועל, וכי היקף העבודות הנקוב בשומה תואם את מה שבוצע בפועל (אף שבמעמד הדיון התברר כי הרכב כלל לא תוקן). אולם לטענתו, שמאי התובעת הציג מחירים של חלפים שחלקם הינם מחירי היבואנית וחלקם אינם נכונים. שמאי הנתבעת כלל בשומה חלקים חדשים מייבוא מקבילי ולטענתו מכוח חובת הניזוק להקטין את הנזק עליו לעשות ככל הניתן ובכלל זה להזמין חלקים מקוריים וחדשים מייבוא מקביל במחיר שהוא זול יותר ממחירי היבואן בארץ.
המחלוקת הנקודתית בין הצדדים, מעלה שאלה עקרונית והיא מה היקף הנטל שיש להטיל על הניזוק להקטנת הנזק ו האם שמאי המעריך נזק לרכב שנפגע בתאונת דרכים צריך לקחת בחשבון אפשרות של ייבוא חלקי חילוף מחו"ל, במקרה שמחירם זול יותר מאשר בארץ.

הנטל להקטין את הנזק

נטל הקטנת הנזק איננו חובה, במובנה המשפטי. אין הוא מקים לצד האחר זכות כלפי הניזוק. שלא כחובה שיש לקיימה, נדרש הניזוק, במָּקום שבו יש הצדקה לכך, לשאת בנטל של הגנה על עניינו - הוא. הימנעותו מלעשות כן, כשלעצמה, איננה הפרת של חובה כלפי המזיק ואין היא מקימה לצד השני, תרופה. אולם היא עשויה לגרוע מן התרופה, העומדת לרשותו של הניזוק כלפי המזיק במקרים שבהם נדרש הדבר לשם קיומה של תוצאה צודקת.

בע"א 320/87 גנדך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (1) 743 (1991), הובהרה חובתו של ניזוק לעשות להקטנת נזקו. כלל זה חל בדיני חוזים ובתביעות שעילתן בדיני נזיקין. הנטל הוחל על הצד הנפגע מהפרת חוזה קבוע מכח סעיף 14(א) ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 והוחל גם בנזיקין (סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע הפחתת פיצויים בשל אשם תורם).

מדובר בנטל המוטל על הניזוק ומשמעותו היא שלאחר התרחשות האירוע המזיק, על הניזוק לעשות כמיטב יכולתו להקטנת הנזק וההפסד שנגרמו לו, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי בגין כל רכיב של נזק שיכול היה למונעו ע"י נקיטה באמצעים סבירים. המבחן שעל-פיו נקבע אם הניזוק עמד בנטל הקטנת הנזק, הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והזהיר וכי אחד המבחנים להתנהגות סבירה הוא אם אדם זהיר היה פועל באותו אופן אילו היה עושה העוול כלפי עצמו ומפחית את נזקו (ראה: ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא (1) 281 (1967)).

בפסיקה הוגבל היקף האמצעים הסבירים בהם על הניזוק לנקוט כדי להיחשב כמי שעמד בנטל הקטנת הנזק, ונקבע שהניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו, אלא לעשות את אשר סביר לעשות באותן נסיבות, ולא מעבר לכך (ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו (2) 113 (1972)).

מתי ייחשבו מעשיו או מחדליו של ניזוק כסבירים ? המבחן לכך אינו רצונו של הניזוק עצמו, אלא מבחנו של האדם הסביר שנקלע למצבו של הניזוק. בע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי, פ"ד מב(4) 811 (1989), נאמר שאין לבחון את התנהגות הנפגע, כשמצוידים בחוכמה שלאחר מעשה. את הערכת פועלו או אי-פועלו של הנפגע במסגרת מילוי חובתו האמורה יש לעשות על פי אמות מידה של מה שהיה סביר בשעת מעשה. השאלה מהם האמצעים הסבירים בנסיבות המקרה שעל הניזוק היה להקטין באמצעותם את נזקו היא שאלה של עובדה, שחובת הוכחתה מוטלת כאמור על המזיק.

מן הכלל את הפרט

כאמור, שמאי הנתבעת אינו חולק על הערכת שמאי התובעת בדבר היקף העבודות הנדרשות והחלפים הנדרשים . כלומר, אלמלא הסוגיה שהעלו הצדדים בתיק זה, הרי שבין שני השמאים אין מחלוקת של ממש (למעט לעניין רכיב ירידת הערך, אליו אתייחס בהמשך).

הסדרת הייבוא המקביל של חלקי חילוף (המוגדרים בחוק "מוצרי תעבורה") על ידי גורמי הרגולציה נעשתה אך לאחרונה: על יסוד חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו – 2016 , פקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש) תשל"ט – 1979 ו צו יבוא חופשי, התשע"ד - 2014, הוציא ביום 5.8.2018 אגף הרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה, שהינו הרשות הרגולטורית האחראית בישראל על כלי רכב ומוצרי תעבורה, נוהל בדבר מדיניותו בתחום מוצרי תעבורה ( הנוהל זמין באתר האינטרנט של משרד התחבורה). הוראת הנוהל כוללת את המדיניות הרגולטורית בייצור, ביבוא ובשיווק מוצרי תעבורה בישראל. הדרישות בנוהל זה מתייחסות למוצרי התעבורה המשמשים בכלי רכב על פי הגדרתם בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם) התשמ"ג-1983. ההוראה מתווה את המדיניות הרגולטורית ואת דרישות החובה בייצור, ביבוא ובשיווק מוצרי תעבורה בישראל והיא מסבירה את הצורך בסווג מוצרי התעבורה ובקביעת דרישות תקן, דרישות תיעוד, דרשות סימון ועוד. היא גם מפרטת את אפשרויות ומסגרות היבוא השונות, את התחייבויות היבואן כלפי הרשות, את מחויבויות היבואן כלפי הלקוחות ואת עקרונות הפיקוח והבקרה המופעלים ע"י הרשות/מעבדות המוסמכות לרכב במטרה לאכוף את קיום ההוראה. המטרות העומדות ביסוד הנוהל הן, בין היתר, עידוד התחרות במשק ובשוק מוצרי התעבורה ופתיחת ערוצי ייבוא נוספים.

ברור אם כן, כי אם קיימים חלקי החילוף שיובאו בייבוא מקביל, ומחירם אכן זול יותר, והם נמצאים במלאי זמין, כך שאספקתם אינה כרוכה בעיכוב או המתנה עד להגעתם מחו"ל – הרי שבמסגרת החובה להקטין את הנזק יש להעדיף חלפים אלו שעלותם זולה יותר (ובתנאי שהם עומדים, כמובן בכל תקני הבטיחות ודרישות הדין). במקרה כזה מדובר בהקטנת הנזק באמצעים סבירים, כנדרש בפסיקה.

אולם, לא זה המצב במקרה הנדון. עמדת הנתבעת והשמאי מטעמה היא כי התובעת יכולה היתה לצמצם את נזקיה על ידי ייבוא מקביל של חלקי חילוף, קרי מחוץ לגבולות המדינה כדי לעקוף את מחירי השוק המקומי.

הביסוס לעמדה זו מצוי בעדותו של שמאי הנתבעת:

ש. החלקים שאתה מדבר עליהם, נמצאים אצל אותו ספק בארץ?
ת. יבוא מקבילי כשמו כן הוא, אין חלקים בארץ, אין מחסן בארץ, מזמינים פר רכב את החלקים שצריכים. ההבדל בין יבוא מקבילי לבין יבוא של היבואן הרשמי, היבואן הרשמי מחזיק מלאי של חלקים, מחזיק מחסנאים, מחסנים, משלם ארנונה. ביבוא מקבילי אפשר לקנות דברים יותר בזול, המדינה נתנה עליהם את הדעת, ולכן לא מחזיקים מלאי של הדברים האלה.

ש. אותו אדם צריך להזמין את החלקים ורק אז מזמינים מחו"ל ולוקח זמן להגיע מחו"ל?
ת. תוך שבוע -10 ימים החלקים בארץ.

תשובה זו מלמדת כי נקודת המוצא של חוות הדעת מטעם הנתבעת היא כי הערכת מחירי החלקים אינה על סמך מלאי קיים וזמין בארץ כי אם על חלקים שיש ליבאם בחו"ל וכי נדרש פרק זמן להגעתם לארץ. חיזוק לכך יש בהמשך דברי השמאי:

ש. למה לא פנית ישירות ליבואן?
ת. יש קשר של שתיקה. כל אחד רוצה את המחיר כמה שעולה... כולם רוצים להרוויח. הם קונים החלקים ביבוא מקבילי ומציינים את המחיר של היבואנית.

משמע שלדבריו , בתנאי השוק הנוכחי אף שהחלקים מיובאים בייבוא מקביל במחיר זול יותר, הם נמכרים במחירי היבואן. אמנם, ייתכן ויש כאן כשל שוק, אך לענייננו התשובה מלמדת כי לשיטת שמאי הנתבעת רק דרך ייבוא מחו"ל ניתן להתגבר על כשל השוק שנוצר. מכאן המסקנה כי חוות הדעת אינה מתייחסת למלאי הזמין בארץ אל צופה מעבר לים .

שמאי התובעת העריך את שווי חלקי החילוף על סמך מלא קיים בארץ. האם, בזיקה לעמדת שמאי הנתבעת, יש לראות בכך פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם נטל הקטנת הנזק ?

בהנחיות מקצועיות לשמאי רכב של משרד התחבורה , יוני 2015, נקבע:

"לעניין חישוב "הנזק הגולמי" יש לתמחר את מחירי העבודות וחלקי החילוף ללא כל תחשיבי זיכויים, הנחות, עמלות וכיו"ב, באופן ריאלי בר השגה ותואם למחירם בשוק החופשי, התמחור יהיה מחיר סופי בלבד" (ההדגשה בקו שלי – צ.א.)

ידוע ונהוג ששמאי הרכב משתמשים ונעזרים בתוכנות מחשב חיצוניות הנתונות לשימוש כלל השמאים שבהן מרוכזים חלקי החילוף והמחיר נקוב בצדם . מכאן שלא ניתן לקבוע כי חוות דעתו של שמאי התובעת אינה סבירה רק בגלל שהסתמך לצורך הערכת מחירי חלקים על הקיים בשוק המקומי, ועיגון לפרקטיקה ניתן למצוא בלשון ההנחיות הנ"ל.

אמנם גם על חלקים וחלפים מיבוא מקביל ניתן לומר כי הם "ברי השגה", כפשוטן של מילים, אך לטעמי יש לפרש את המונח "בר השגה" באופן שאם השמאי מסתמך על חלפים הקיימים בשוק המקומי (בין אם הם יובאו על ידי יבואן רשמי/בלעדי ובין אם ביבוא מקביל), ואינו עורך בדיקה מעבר לים – הרי ש אין הוא פועל בניגוד לנטל להקטין את הנזק. ה טעם לכך הוא שיש לתקן את הרכב הניזוק במהירות האפשרית ללא עיכובים מיותרים, ולכך יש משמעות רבה, כפי שאראה בהמשך.

שמאי התובעת הוסיף ואמר בעדותו:

ש. האם אתה הלכת והתקשרת לכל מיני ספקים כדי לבדוק אם יש חלקים נוספים לתיקון הרכב?
ת. במקרה הזה לא, אבל במקרה דומה בדיוק, פניתי גם לספק החלפים, אין לו רישיון של סחר בחלקי חילוף. אסור לו לסחור בחלקים. שנית, הוא רצה מזומן מהמוסך. המוסך מקבל שיקים שוטף 60, הוא רצה להזמין מראש החלקים ואין החזרות ואין כלום. לעתים מביאים למוסך חלקים וזה לא מתאים. אני מתבסס על חלקים ברי השגה.

ש. אבל לא בדקת במקומות אחרים?
ת. אין החלקים האלה במקומות אחרים. את הרכב הזה חיפשנו חלקים משומשים אם אני לא טועה. ברגע שאני לא מוצא חלקים משומשים ברכב, אני מתייחס לחלקים מקוריים ברי השגה.

דבריו מקובלים עליי, שכן הוא תיאר כי בסופו של דבר איתר חלקים שהם ברי השגה, ולטעמי פעל בסבירות.

עוד יש לציין כי נוהל משרד התחבורה לייבוא מקביל, שנזכר לעיל, הינו מחודש אוגוסט 2018 בעוד חוות הדעת של שמאי התובעת נערכה ביום 1.2.17 טרם פרסום הנוהל. על כן ניתן לומר כי במועד עריכת חוות הדעת מטעם שמאי התובעת טרם הכה הנוהל האמור שורשים בקרקע, ולכן לא נפל פגם בהערכת הש מאי; למצער, לא ניתן לומר במועד עריכת חוות הדעת היתה ציפייה להסתמכות על נוהל זה.

בחוות הדעת של שמאי הנתבעת לא הונחה תשתית ראייתית מספקת למחירי החלקים שקבע השמאי, לא צורפה אסמכתא של המקור ממנו שאב את המחירים. לא ברור האם המחיר לקח בחשבון תעריפי הובלה ושינוע, מכס, ביטוח וכדומה. כמו כן, לא צורפה הצעת המחיר היבואנית, כמצוין בסעיף 10 לחוות הדעת. מדובר בעלויות שיש לקחתן בחשבון כדי לבחון האם בסופו של דבר הייבוא מחו"ל משתלם יותר.

קושי נוסף מתעורר בהמשך עדותו:

ש. אין אחריות על החלקים האלה?
ת. יש אחריות על החלקים, העניין הוא שבחלקים בטיחותיים יש לנו בעיה לבוא למוסך ולהגיד לו שהחלק הזה נרכש בחו"ל ועכשיו תרכיב אותו ברכב, והמוסך לא מסכים לעשות זאת.

ש. החלק הוא מקורי, אותו חלק, מה הבעיה למוסך להרכיב אותו?
ת. אסביר, כשאתה קונה את החלק הבטיחותי, פה, אצל היבואן הרשמי, אתה מקבל אחריות גם לגבי הבטיחות מהיבואן הרשמי. כשאתה קונה בחו"ל, המוסך אומר שהוא לא יכול לערוב לזה, ולכן חלקים בטיחותיים אנחנו נמנעים מלהביא ביבוא מקביל.

הנה כי כן, דברים אלו מלמדים כי המחיר הנמוך בייבוא מקביל אינו יכול להיות חזות הכל. לא ראיתי בחוות הדעת אבחנה בין חלקים בטיחותיים וכאלה שלא, וקשה לקבוע ביחס לכל חלק האם יש טעם לייבוא מקביל. בנוסף, מציין השמאי כי עולה בעיה של מוסך להרכיב חלקים מסויימים שנרכשו בחו"ל. ברור שאין להטיל על התובעת את הסיכון כי תאלץ לכתת רגליה עד למוסך שיסכים להרכיב חלקים שיובאו מחו"ל ולערוב לעבודת התיקון. הדבר עלות לגזול זמן ומשאבים בלתי סבירים שלא ניתן להתעלם מהם.

אדם שרכבו ניזוק בתאונה מצפה לתיקון מהיר של הרכב, כדי שיכול לשוב ולעשות בו שימוש לצרכיו ולהנאתו. ברוב המקרים חלקי חילוף לרכב מצויים בזמינות מיידית ובמלאי קיים (בארץ) . הדבר מבטיח כי הרכב יתוקן במהירות ויוחזר לבעליו בפרק זמן הקצר האפשרי מבלי שישהה במוסך מעבר לנדרש. לצד כך, כפי שראינו, ישנה אפשרות לייבא מחו"ל ביבוא מקביל חלקים וחלפים, אשר לטענת שמאי הנתבעת (לפחות במקרה זה) הינה בעלות מופחתת מעלותם בארץ.

כאמור, עמדת הנתבעת היא כי הזמנת חלקי חילוף בייבוא מקביל מחו"ל יוצאת מנקודת הנחה כי לצד המלאי הקיים בארץ, ניתן לפנות למקורות אספקה אחרים בחו"ל זולים יותר . ואולם, לא ניתן להתעלם ממשמעות המרחק הגאוגרפי.

ערוצי הייבוא להספקת החלקים היא בדרך כלל בדרך הים או האוויר. ברור כי במקרים לא מעטים, להבדיל מהשוק המקומי המחזיק מלאי זמין, פרק הזמן עד להגעת החלקים עשוי לגרום לעיכוב בתיקון הרכב, שכן יהא על המוסך להמתין עד להגעת החלפים ואין כל ערובה או ביטחון כי חלקים אלו יגיעו במהרה . בהקשר זה לא ניתן לקבל את קביעתו הנחרצת של שמאי הנתבעת כי החלקים מגיעים ארצה תוך מספר ימים בודדים, משום שקיימים משתנים רבים שאינם בשליטתו של הניזוק או מי שמזמין את החלקים עבורו אשר עשויים גם הם לעכב את הגעת החלפים לידיו, כגון: תקלות בשירותי הדואר ו/או האוויר ו/או הים של מדינת המוצא של אותם חלפים; עיכובים העשויים להגרם בשירותי הדואר בארץ או בשירותי שילוח אחרים או בשירותי המכס, ככל שאכן ישנם מוצרים החייבים במכס.

בעיה נוספת עלולה להתעורר מקום שהתברר כי החלק שהוזמן אינו תואם בדיוק או אינו באיכות ובתקינה הדרושים וכיוצא באלו. או אז, יצטרך הניזוק לדאוג להזמנ ת חלק אחר, ושוב נמצא כי תיקונו של הרכב מתעכב ימים רבים. ש יקול נוסף הוא עלויות הביטוח שיידרש הניזוק לשלם, אם ירצה לבטח את המשלוח מחו"ל, אשר גם אותם יש לקחת בחשבון, וכן את עלויות השינוע וההובלה עצמן. שיקול אחר הוא במקרים שבהם הניזוק יידרש לפצל את הזמנתו בין ספקים שונים, דבר אשר לכ שעצמו יביא להתנהלות מול גורמים רבים מדיי.

לעיכוב בתיקון הרכב עשויות להיות משמעויות לא מבוטלות : כך, למשל, אדם שהרכב חיוני לעבודתו, קרי הרכב הוא אמצעי בייצור הכנסה, עשוי להפסיד הכנסה עקב המתנה לאותם חלפים. אדם כזה יבקש לגלגל את נזקיו למזיק, דבר העלול להביא לריבוי וניפוח תביעות, כמו גם קושי להערכת ראש נזק כזה ולהוכחתו . מקרה אחר שניתן להעלות על הדעת, הוא שהניזוק יכול לטעון כי עקב עיכוב בלתי סביר בהגעת חלפים מחו"ל נגרם לו נזק שאינו נזק ממון המתבטא בעצם באובדן ההנאה מהשימוש ברכב, בנוסף לנזק הממון עצמו. גם דבר זה עלול לגרום לניפוח תביעות שלא לצורך ולקושי בקביעת גובה הפיצוי .

תוצאה אחרת של העיכוב יכולה להתבטא בכל הקשור להעמדת רכב חלופי למבוטח במקרה של שהות הרכב במוסך לשם תיקונו. ככל שייגרם עיכוב בתיקון הרכב כתוצאה מהמתנה לחלקי חילוף המגיעים מחו"ל, מעבר לתקופה הנקובה בפוליסה שבה מעמיד המבטח רכב חלופי למבוטח, וככל שהמבוטח ייאלץ לשכור רכב חלופי, הרי שעלות זו תתבע מאת המזיק; לחלופין, ככל שחברות הביטוח יחליטו לקבוע בפוליסות תקופות ארוכות יותר בהן הן מעמידות רכב חלופי למבוטח, מעבר לנהוג היום, הרי שבמסגרת תביעות השיבוב יגדל רכיב בתביעה כלפי המזיק או מבטחו; לא מן הנמנע כי הגדלת העלויות להעמדת רכב חלופי יגולגלו בסופו של יום גם לציבור הצרכנים. יוצא, אם כן, כי מצד אחד חסכנו בעלויות חלקי החילוף, אך מצד שני לא מן הנמנע כי הנזק הכולל יגדל ברכיבים אחרים, שהובאו לעיל רק לשם הדוגמה; כך, כלול לצאת השכר בהפסד.

בעוד שהשוק המקומי בארץ לחלקי חילוף לרכב הוא שוק מוכר וידוע בקרב שמאי הרכב בעל "גבולות" מוגדרים וברורים, הרי שהרחבת נטל הקטנת הנזק אל "מעבר לגבול" עלולה להביא למחלוקות בשאלה עד כמה רחוק ועד איזה חלק של העולם צריך הניזוק (או שמאי מטעמו) ללכת רק כדי להשיג חלקים זולים יותר. יש להניח כי לעומת ישראל, שוק חלקי החילוף בחו"ל הוא שוק ענק שבו ספקים במספר רב ביותר, וייתכן כי הטלת חובה על שמאי רכב לבצע בדיקה גם בחו"ל תהא מטלה בהיקף בלתי סביר, העלולה להביא לריבוי מחלוקות וויכוחים בשאלה לאיזה מקור הספקה בחו"ל יש לפנות .

אכן, במידה רבה שוק הסחר בימינו אלה הוא שוק אחד גלובלי וניתן להזמין בלחיצת כפתור כמעט כל דבר מכל מקום בעולם. אין גם ספק כי המטרות של עידוד התחרות בשוק לשם הורדת המחיר הן מטרות ראויות וצודקות. אולם במקרה זה, ולאור הקשיים והשיקולים שנדונו לעיל, לא היתה התובעת חייבת לרכוש את חלקי החילוף בחו"ל. אילוץ התובעת לעשות כן רק בשל המחיר הזול, והתעלמות משאר השיקולים שפורטו מטיל עליה נטל מעל הסביר.

נוכח כל הדברים הללו מסקנתי היא כי במקרה זה שמאי התובעת פעל כדין, בסבירות ובהתאם לפרקטיקה הנוהגת ואני דוחה את עמדת הנתבעת כי התובעת לא פעלה להקטין את נזקיה.

באשר לירידת הערך: ככלל, הדרך הנכונה להעריך ירידת ערך היא רק לאחר תיקון הרכב (ר' פרק 3, סעיפים 3.1, 3.6 ל חוברת מנחה לחישוב ערכי רכב וירידת ערך של איגוד שמאי ביטוח בישראל) . מאחר ואין חולק כי הרכב לא תוקן, אין מקום לפסוק ירידת ערך.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת בתשלום 33,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ₪.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ט, 10 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.