הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 22105-11-17

בפני
כבוד ה שופטת ענת דבי

תובעת

ש. שלמה (ניהול ציים) בע"מ

נגד

נתבעים

  1. אלי אליעזר צמח
  2. לירז סידי

מקבל
מנורה מבטחים לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן תאונת דרכים שארעה בין שלושה רכבים ביום 4.4.16.

התביעה בתא"מ 22105-11-17 הינה תביעת חברת ש. שלמה (ניהול ציים) בע"מ, שהייתה במועד התאונה הבעלים של רכב מס' 4703934 (להלן: "רכב שלמה"), כנגד גב' לירז סידי (להלן: "סידי") אשר הייתה במועד התאונה נהגת רכב מס' 4307775 (להלן: "רכב סידי") וכנגד מר אליעזר צמח (להלן: "צמח"), אשר היה במועד התאונה הנהג ברכב מס' 1753271 (להלן: "רכב צמח").

עסקינן בתאונת שרשרת במסגרתה היה רכב שלמה ראשון, אחריו רכב סידי ואחריו רכב צמח.

מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") הייתה במועד התאונה מבטחת רכב צמח וכן מבטחת רכב סידי.
תא"מ 5079-04-17 הינה תביעת שיבוב של מנורה, כמבטחת רכב סידי, כנגד צמח.

בשתי התביעות הגיש צמח הודעת צד ג' כנגד מנורה, אשר הייתה מבטחת רכבו במועד התאונה.
מנורה הגישה כתב הגנה להודעת צד ג' וטענה להסרת כיסוי ביטוחי כנגד צמח בטענה כי במועד התאונה נהג צמח בשלילת רישיון בגין שיטת הניקוד.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים על אירוע התאונה, ניתן פס"ד חלקי במסגרתו קבעתי כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על מר צמח, אשר פגע ברכב סידי והדפו לעבר רכב שלמה.

המחלוקת היחידה שנותרה במחלוקת הינה טענת מנורה להסרת הכיסוי ביטוחי כלפי צמח.

המסמכים שהוגשו לבית המשפט:

מנורה הגישה לבית המשפט תעודות עובד ציבור שהופקו ע"י משרד הרישוי ומשרד הפנים מהן עולה כדלקמן:

מתעודת עובד ציבור של משרד הרישוי עולה, כי רישיונו של צמח נשלל ביום 26.7.15 בגין שיטת הניקוד, ללא שרישיונו הופקד.

ביום 24.1.15 שלח משרד הרישוי הודעת זימון לקורס הדרכה בסיסי בנהיגה נכונה (דבר דואר 512829984RR). ההודעה נשלחה לרח' אחד העם 48/17, רמת גן. תוכן ההודעה לא צורף, אך נטען, כי בהודעה הודע לתובע כי אי ביצוע הקורס יביא לשלילת רישיונו בהתאם לשיטת הניקוד (להלן תיקרא הודעה זו: "הודעת התיקון")

מתעודת עובד ציבור של רשות הדואר עולה, כי דבר הדואר נמסר ביום 11.1.15 (קיימת אי התאמה בתאריכים בין תאריך משלוח המכתב ותאריך מסירתו). לא צורף אישור המסירה החתום ולא ברור לידי מי נמסרה ההודעה.

ביום 23.7.15 שלח משרד הרישוי לצמח הודעה בדבר התליית רישיונו עקב אי ביצוע הקורס (דבר דואר 512879334RR). גם הודעה זו נשלחה לרח' אחד העם 48/17, רמת גן. מתעודת עובד ציבור של רשות הדואר עולה, כי נשלחו לצמח 2 הודעות על דבר הדואר הרשום, אך דבר הדואר לא נדרש על ידו והוחזר לשולח (להלן תיקרא הודעה זו: "הודעת ההתליה")

ביום 23.11.16 שלח משרד הרישוי לתובע הודעת התליה נוספת לכתובת הנ"ל (דבר דואר 513024218RR). מתעודת עובד ציבור של הדואר עולה, כי גם דבר דואר זה לא נדרש לאחר שתי הודעות והוחזר לשולח (להלן: "ההודעה הנוספת").

טענות הצדדים:

צמח הודה בחקירתו כי בכל הזמנים הרלוונטיים התגורר ברח' אחד העם 48/17, רמת גן, היא הכתובת אליה נשלחו דברי הדואר (עמ' 5 ש' 15-16).

מנורה טענה כי ההודעות נשלחו לכתובתו של צמח ובהתאם לחזקה הקבועה בסע' 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות") , יש לראות את צמח כמי שקיבל אותן.

ב"כ מנורה גם הפנתה לפסק הדין שניתן בע"א 7602/06 עזבון נתנאל חאדג'ג' נ. סימה מלכה (פורסם בנבו) (להלן: "עניין מלכה"), במסגרתו נקבע, כי ניתן לעשות שימוש בחזקה הקבועה בסע' 57ג' לפקודת הראיות כאשר החלטת פסילה נשלחה בדואר רשום ולא נדרשה.

נטען, כי החזקה שצמח קיבל את הודעת ההתליה העבירה את הנטל לצמח להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מטעמים שאינם תלויים בו וכי נטל זה לא הורם.

ב"כ מנורה טענה עוד, כי כעולה מתעודת עובד ציבור של הדואר, הודעת התיקון שנשלחה טרם הפסילה נמסרה לצמח. לחילופין, התבססה מנורה על חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"ה-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). נטען, כי לאור תוכן הודעת התיקון ובהתחשב בכך כי צמח לא עבר קורס נהיגה מונעת, הרי שצמח מוחזק כמי שידע על התוצאה המתבקשת ממחדלו, שהינה שלילה בפועל של רישיונו.

באשר לטענת צמח לעניין מכתב התיקון לפיה לא צורפה הודעת התיקון עצמה ולא ברור מה נאמר בה , השיבה מנורה כי לא ניתן לצפות כי רשות הרישוי תשמור תיעוד של כל מכתב שנשלח לנהג וכי יש לראות בתדפיסים של משרד הרישוי רשומה מוסדית בהתאם לסע' 36א' לפקודת הראיות.

צמח טען, כי הוכחת ידיעתו על ההתליה מוטלת על מנורה וכי מנורה לא הרימה נטל זה.

באשר להודעות ההתליה - נטען, כי לא התקבלו ע"י צמח וכי עצם העובדה שמשרד הרישוי מצא לנכון לשלוח לצמח הודעת התליה נוספת בתאריך 23.11.16 מלמדת על הבנתו כי הודעת ההתליה הראשונה לא התקבלה. ב"כ צמח גם עמד על אי ההתאמה בתאריכי משלוח ומסירת ההודעות.

באשר להודעת התיקון – נטען, כי צמח לא קיבל אותה. נטען גם, כי מנורה לא הוכיחה קבלתה על ידו משלא צירפה את אישור המסירה של הודעת התיקון (צורף רק אישור מסלול דבר דואר). עוד נטען, כי לא צורף מכתב הודעת התיקון עצמו ולא ברור מה נאמר בו. בשל כך, גם לא הוכיחה מנורה את התקיימותה של חזקת המסירה האמורה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה.

דיון:

מתעודת עובד ציבור של משרד הרישוי עלה, כי רישיונו של צמח נשלל ביום 26.7.15 בגין שיטת הניקוד , ללא שרישיונו הופקד.

הלכה היא, כי על חברת ביטוח הטוענת להסרת הכיסוי להוכיח ידיעה ממשית של הנהג בדבר פסילת רישיון הנהיגה ואין די בידיעה קונסטרוקטיבית.

וכך נקבע בע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל , (פורסם בנבו):
"הנה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה. "השילוב שבין סעיפים 42(א) ו- 67 לפקודה מלמד" – כך נפסק בפרשה מן העת האחרונה – "את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהיעדרו, הודע לו..." (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה). כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו. לדעה זו שותף גם פרופ' אנגלרד, אשר אימץ את פסיקת הערכאות הדיוניות בסוגיה וקבע כי "פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה על עוד לא הודעה לנוהג"".

ראו גם: ע"א 304/10 חמיס נ. קרנית, פורסם בנבו; ע"א 3374/06, מחוזי ת"א, כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (פורסם בנבו) .

הפסיקה הנ"ל אמנם דנה בפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על תכליתו הסוציאלית. עם זאת, פסקי הדין בערכאות הדיוניות הלכו בעקבותיה גם בכל הנוגע לשלילת הכיסוי הביטוחי עקב נהיגה ללא רישיון בתיקי רכוש.

ראו: ת"א (שלום ת"א) 18231/05 קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' אולישינסקי, (6.1.06); ת"א (שלום ת"א) 50363/05 פ. אהרון שיווק חלפים בע"מ נ' שלום, (24.2.08).

מן האמור לעיל יוצא, כי אם ייקבע כי צמח לא ידע בפועל שרישיונו נשלל, תידחה טענת מנורה בדבר הסרת הכיסוי הביטוחי.

בענייננו:

סעיף 57ג לפקודת הראיות קובע כדלקמן:
"מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת –
(1)   אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;
(2)   במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר."

בפסק הדין בעניין מלכה קבע כב' הש' מלצר כדלקמן:

"אינני רואה מניעה עקרונית לשימוש בחזקה האמורה בסעיף 57ג ל פקודת הראיות, כאשר החלטת פסילה נשלחה בדואר רשום, כאשר יש מידע על משלוח ההודעה הספציפית, גם מקום שאין חזקה סטטוטורית מפורשת בתקנות התעבורה (דוגמת זו שב תקנות 214, 233(ב), או 550(ב) לתקנות). הווה אומר: בעל רישיון שנמנע מליטול דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה, יוחזק כמי שקיבלו". (ההדגשה שלי- ע.ד.)

כלומר, בית המשפט בענין מלכה החיל את החזקה הקבועה בסע' 57ג' לפקודת הראיות גם על מקרה בו בעל רישיון נמנע מליטול דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה.

ראו לעניין זה גם את פסק הדין שניתן ביום 19.12.21 מפי כב' הש' אביגיל כהן בע"א (ת"א) 892-08-21 עתאמנה נ. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם בנבו) . גם כב' הש' א. כהן קבעה, כי משנשלחה הודעת ההתליה לכתובת הנהג, ניתן להתבסס על חזקת ההמצאה הקבועה בסע' 57ג' לפקודת הראיות וכי בנסיבות אלו עובר הנטל אל הנהג להוכיח כי לא קיבל את ההודעה בנסיבות שאינן תלויות בו.

בפסק דין עתאמנה הנ"ל קבעה כב' הש כהן כי :

"אמנם, יש קושי בהוכחה שאדם לא קיבל מסמך שנשלח אליו, מדובר בהוכחת עובדה שלילית שהיא בדר"כ קשה יותר להוכחה. עם זאת, לא די בהצהרה סתמית של הנהג כי הוא לא קיבל דבר דואר רשום ועליו להוכיח נסיבות נוספות, כגון שהוא לא שהה בביתו בתקופה הרלבנטית (אלא בחו"ל), כי הייתה בעיה כזו או אחרת בשירותי הדואר באזור מגוריו בתקופה הרלבנטית, וכיו"ב נסיבות שיש בהן כדי לתת הסבר לטענה לפיה דבר הדואר אכן לא הגיע לתעודתו ולא נמסר לו"

בענייננו: לבית המשפט הוגש ה תעודת עובד ציבור לפיה הודעת ההתליה נשלחה לכתובת אשר צמח אישר כי הייתה (וע ודנה) כתובת מגוריו. הודעת ההתליה לא נדרשה על ידי צמח. בהתאם לסע' 57ג' לפקודת הראיות והפסיקה שצוטטה לעיל, חזקה כי צמח קיבל את הודעת ההתליה. בנסיבות אלו, עבר הנטל אל צמח להראות כי לא קיבל את דבר הדואר בנסיבות שאינן תלויות בו.

צמח אישר בחקירתו כי כל דברי הדואר מגיעים ומתקבלים על ידו בכתובת זו ולא מסר כל הסבר לטענתו בדבר אי קבלת דבר הדואר. צמח גם לא הסביר מדוע לא הגיע ל סניף הדואר על מנת ליטול את דבר הדואר. על כן, אני קובעת כי צמח לא הרים את הנטל המוטל עליו .

נוכח המסקנה האמורה, אינני נדרשת לדון בשאלת ידיעתו של צמח על השלילה לאור הודעת התיקון שנ שלחה אליו ובהתאם לחזקה שבתקנה 550 לתקנות התעבורה . אך, אציין בהערת אגב, כי ספק אם ניתן היה לקבל טענה זו לאור הפסיקה הקובעת כי לא ניתן להסתמך על ידיעה קונסטרוקטיבית של נהג בדבר שלילת רישיונו.

סוף דבר

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי צמח נהג במועד התאונה בשלילת רישיון. אני קובעת, כי צמח ידע במועד התאונה על שלילת רישיון הנהיגה שלו. על כן, אני מקבלת את טענת מנורה בדבר הסרת הכיסוי הביטוחי של צמח.

אשר על כן, אני קובעת כדלקמן:

בתא"מ 22105-11-17 – אני מחייבת את צמח לשלם לתובעת סך 6,320 ₪, אגרה בסך 748 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. הודעת צד ג' ששלח צמח כנגד מנורה נדחית, ללא צו להוצאות.

בתא"מ 5079-04-17 – אני מקבלת את תביעת השיבוב של מנורה (כמבטחת סידי) כנגד צמח ומחייבת את צמח לשלם למנורה סך 57,545 ₪, אגרה בסך 1,451 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,800 ₪. הודעת צד ג' נדחית.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ב, 01 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.