הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 20807-12-17

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת והנתבעת שכנגד

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאור יחיאל

נגד

הנתבעת והתובעת שכנגד

ג'ואנה דבולביוקיאן
ע"י ב"כ עו"ד אהב כהן

נגד

הנתבע שכנגד עדן תורזמן

פסק דין

1. בתיק זה הוגשו תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב המעורבים בתאונת דרכים שארעה ברחוב דו סטרי בנתניה ביום 29.6.17. כל אחד מהנהגים טוען כי האחר סטה לנתיב נסיעתו.

2. אין מחלוקת שהפגיעות בשני כליה רכב הן בפינה שמאלית קדמית, נזקים המתיישבים עם גרסת הסטייה שבפני כל אחד מהנהגים.

3. יוער, כי התובעת שכנגד (להלן: "הנהגת") כללה בתביעתה נזקים עקיפים שנגרמו לה, לטענתה, בקשר עם התאונה, כגון הוצאות שכ"ט להיוועצות עם עורכי דין והוצאות לגרירת הרכב.

4. כן ראוי לציין, שנהג הרכב המבוטח ע"י התובעת (להלן: "הנהג") הועמד לדין והורשע בהסדר טיעון בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק. ב"כ התובעת ציין כי אין בכך נטילת אחריות או הודאה באשמה, כיון שהודאת הנהג נעשתה רק בציפייה להשיג הקלה בעונשו.

5. הנהג העיד שאסף חבר מאחד הבניינים הסמוכים והחל לסוע במהירות איטית של 5 קמ"ש לערך לכוון הכביש הראשי. בקרבת הצומת, כשבכוונתו לפנות ימינה, נכנסה הנהגת לרחוב והתנגשה ברכבו. הנהג הוסיף, כי לא סטה מנתיבו כפי שעולה מתמונות שצולמו מיד לאחר התאונה.
בחקירתו הנגדית הקצרצרה אישר הנהג שהנהגת לא הזיזה את רכבה לאחר ההתנגשות.

6. הנהגת סיפרה בעדותה כי פנתה ימינה אל הרחוב והנהג סטה ממסלולו והתנגש ברכבה. לדבריה, לא ראה אותה, היא בלמה וצפרה ובכל זאת המשיך בנסיעתו. עוד ציינה כי מכירה את המקום היטב ומתגוררת בבנין הסמוך ביותר למקום התאונה.

7. הנהגת שללה בחקירתה הנגדית אפשרות לפנייה בקשת רחבה, תוך סטייה לנתיב הנגדי. לדבריה נסעה על הנתיב שלה. לגרסתה, לו היתה נצמדת יותר לימין הנתיב, רכבה היה פוגע במראות של כלי הרכב החונים.
בחקירתה הנגדית עומתה עם תמונה ממועד התאונה בה מבחינים ברכבה (וולבו) כשהוא עומד בזוית לנתיב, כשחלקה האחורי במרכז הכביש וחלקה הקדמי צמוד לימין. הנהגת הסבירה: "החלק האחורי נמצא במקומו הרגיל שצריך להיות והחלק הקדמי נמצא בימין בגלל התאונה" (עמ' 2 ש' 30 לפרוט').
הנהגת שוללת את הטענה כי הרכב השני סיים את התאונה בנתיבו והעידה: "המכונית שלו היתה באמצע הנתיב על הנתיב שלי". היא מסרה כי ראתה אותו בנתיבה, ניסתה לעצור ואף צפרה מספר פעמים ללא הועיל.

8. עיון בטופס ההודעה על מקרה הביטוח שצירפה התובעת לכתב התביעה, מעלה כי הפרטים נרשמו ככל הנראה ע"י סוכנות הביטוח. בתיאור התאונה לא נטען כלל שהנהגת סטתה מנתיבה לעבר נתיבו של הנהג. כל שנטען הוא כי היא נסעה במהירות, פנתה ימינה ופגעה ברכב המבוטח.

9. לעומת זאת, לכתב ההגנה צורפו תמונות מזמן אמת המעידות על מיקום כלי הרכב ועל מקום האימפקט (בהתאם למיקום השברים). בתמונות ניתן לראות את רכב הנהגת בנתיב הימני. לאחר עיון מעמיק בתמונות, איני מקבלת את הטענה שהגלגל האחורי שמאלי של רכבה מצוי בנתיב הנגדי. הדברים עולים גם מעדותה של הנהגת שעמדה על כך שהגלגל האחורי נמצא היכן שהוא צריך להיות.
אוסיף, כי לטעמי לא ניתן לקבוע, מעיון בתמונת רכב הנהג (מזדה – עמ' 5 לכתב ההגנה), ולנוכח זוית הצילום והמרחק מהעצם המצולם, אם הרכב מצוי כולו בנתיבו או שחלקו בנתיב הנהגת. התובעת לא הציגה תמונות משלה מזמן אמת, או בכלל.

10. על אלה יש להוסיף כי חברו של הנהג, ששהה עמו ברכב, לא זומן להעיד. לא ניתן טעם כלשהו לאי התייצבותו למתן עדות בבית המשפט. חזקה היא כי לו היה מעיד – הייתה פועלת עדותו לחובת התובעת.

11. אני סבורה שגם להרשעתו של הנהג, על פי הודאתו, יש משקל רב, המצטרף לכל האמור לעיל. אין חולק כי נערכה חקירה משטרתית אודות התאונה, המשטרה מצאה להעמיד את הנהג לדין בעבירת סטיה מנתיב נסיעה, ואין אינדיקציה כי העמידה לדין את הנהגת באותה עבירה. הנהג בחר להודות והורשע. לו סבר כי לא ביצע את העבירה, פתוחה היתה הדרך לפניו להוכיח את חפותו. אינני מקבלת את טיעון ב"כ התובעת המלומד שיש להתעלם מהודאתו שניתנה רק על מנת להשיג ענישה קלה יותר.

12. מכל מקום, נוכח כל הנאמר מעלה במצטבר, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת לשכנע, למעלה ממאזן ההסתברות, כי האחריות לקרות התאונה חלה על הנהגת, אלא להיפך. הוכח, די הצורך, כי האשם בתאונה רובץ לפתחו של הנהג וכי לנהגת אין כל חלק באחריות להתרחשותה.

13. אשר לנזקי הנהגת – צורפה לכתב התביעה שכנגד חוו"ד שמאי, שבחן את הוולבו ששה ימים לאחר התאונה. עפ"י חווה"ד שלא נסתרה (התובעת לא דרשה לזמנו לחקירה נגדית ולא הגישה חוו"ד נגדית), ערך הנזק לרכב, לרבות בגין ירידת ערך, הינו – 13,609 ₪. למרות זאת, טען בעלה של הנהגת שטיפל בנושא, כי שילם למוסך סכום העולה כדי 15,000 ₪. לא הוצג תיעוד. נוסף לכך, עתרה הנהגת להוצאות עבור טיפול משפטי, הן בתביעת נזקי הגוף והן בעבור יעוץ טרם מתן עדות במשטרה. כן ביקשה לחייב את הנתבעים שכנגד בהוצאות גרירת הרכב, הגם שלפי עדות הנהגת לא ניסתה לסוע עם הרכב. לדידה הגלגל נשבר ולא ניתן היה לנהוג ברכב. טענה זו לא נסתרה.

14. דעתי עם דעתו של ב"כ התובעת כי את התשלום לעו"ד טלבי בעד פתיחת תיק לתביעה עבור נזקי גוף, יש לגרוע מהחיוב בתיק זה. אין להוצאה זו מקום במסגרת ההליכים דנא. ככל ותוגש תביעת נזקי גוף, תוכל הנהגת לכלול הוצאה זו במסגרת הוצאות שכ"ט עו"ד המייצגת אותה באותו הליך.
להבדיל מכך, אין מקום כי הנהגת תספוג הוצאה בגין יעוץ משפטי בהליך הפלילי, שנפתח בשל תאונה שלא נגרמה באשמתה. עיון בגזה"ד שצורף ביום 24.5.18, מעלה כי לא הושת על הנהג פיצוי לנפגע. לכן, אני מוצאת כי יש מקום לחייב את הנתבע שכנגד 2 בשיפוי לתובעת שכנגד בגין הוצאה זו.

סיכום

15. סופו של דבר התביעה העיקרית נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

אני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד , יחד ולחוד, 14,077 ₪. סכום זה ישולם כנגד הצגת קבלה מהמוסך בדבר תיקון הרכב , שסכומה לא יפחת מ- 13,609 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד 1,755 ₪.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד הוצאות משפט בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר.