הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 19088-09-18

בפני
כבוד ה שופטת הדסה אסיף

תובעת
כלל חברה לביטוח בע"מ.

נגד

נתבעים

  1. ש. שלמה רכב בע"מ
  2. אטי גרינברג

פסק דין

1. התביעה היא לפיצוי, בגין נזק שנגרם בתאונת דרכים לחלקו הקדמי של רכב שאותו ביטחה התובעת .

2. לטענת התובעת, רכב הנתבעים פגע מאחור ברכב שאותו ביטחה, והדף אותו לעבר רכב אחר , שעמד לפני רכב ה. כתוצאה מכך, לטענתה, נפגע רכב ה גם מאחור וגם מלפנים. לטענת התובעת , בגין הנזק שנגרם לחלקו הקדמי של הרכב, היא שילמה למבוטחת את עלות התיקון כפי שפורטה בחוות דעת שמאי, בניכוי והשתתפות עצמית. התובעת טוענת שיש לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסכומים ששילמה למבוטחת.

3. הנתבעים טוענים שיש לדחות את התביעה. בכתב ההגנה שהגישו הם טענו שיש מעשה בית דין, המחייב לדחות את תביעת התובעת. לטענתם , מבוטחת התובעת, שהיא הנהגת שנסעה ברכב נשוא התביעה, הגישה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא , ובה ביקשה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנזק שנגרם לחלקו הקדמי של הרכב. לטענת הנתבעת, התביעה בכפר סבא, שהוגשה בגין אותו נזק קדמי, נדחתה ( ת"ק 32196-01-16). לטענת הנתבע ת, התובעת שבפני היא חליפתה של הנהגת ולפיכך דחיית התביעה בכפר סבא מהווה כלפיה מעשה בית דין, המחייב גם את דחיית התביעה כאן.

4. בדיון שהיה בפני ביום 31.5.20 התברר שבגין אותה תאונה התנהל הליך נוסף , בבית משפט השלום בתל אביב. באותו הליך ( תא"מ 37147-06-16), הוגשה תביעה על ידי בעלת הרכב הראשון, אותו רכב שרכב התובעת פגע בו מאחור, ונפגע תוך כדי כך בחלקו הקדמי . בתביעה בתל אביב הגישה בעלת הרכב הראשון את תביעתה כנגד התובעת והנתבעת, בהיותן המבטחות של שתי המכוניות הנוספות שהיו מעורבות בתאונה.

5. בדיון, שהיה בבית משפט השלום בתל אביב ביום 14.2.18 , נשמעו עדויות שלושת הנהגים, שנהגו בשלושת הרכבים שהיו מעורבים בתאונה. לאחר שמיעת כל העדים הסכימו הצדדים לכך שההכרעה תהיה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בפסק הדין חייבה כב' השופטת שגב את חב' ש. שלמה רכב בע"מ, הנתבעת 1 בתובענה שבפניי, לשלם בגין הנזק שנגרם לרכב הראשון. בכך קבעה, למעשה, כי היא מקבלת את הגרסה שלפיה הרכב השלישי, רכב הנתבעים, הוא שהדף את הרכב השני (רכב התובעת), אל הרכב הראשון.

6. לטענת התובעת, פסק הדין שניתן בתל אביב מהווה מעשה בית דין ומחייב את קבלת התובענה הנוכחית.

7. בדיון שהיה בפני ביום 31.5.20 שמעתי את טענות שני הצדדים .

8. לאחר ששבתי ועיינתי בכל הטענות, ובהליכים בכפר סבא ובתל אביב, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את טענת התובעת ולקבוע כי ההכרעה בתל אביב היא שמחייבת לצורך ההליך שבפני, ולא פסק הדין שניתן בכפר סבא.

9. ההליך בכפר סבא היה בבית המשפט לתביעות קטנות. ככלל, הכרעה בהליך כזה מהווה מעשה בית דין כנגד הצדדים לאותו הליך ( רע"א 1958/06 סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס). יחד עם זאת לא תמיד היא תהווה מעשה בית דין גם כנגד חליפו של מי מהצדדים. במיוחד הדבר נכון כאשר ההכרעה בהליך שבבית המשפט לתביעות קטנות הייתה לא לאור התרשמות מעדים , אלא בשל אי התייצבות של אחד הצדדים, או אי זימונו של עד רלוונטי. בעניין זה אני מצטרפת בכל הכבוד לעמדתה של כב' השופטת מיכל ברק נבו , שהדברים שכתבה יפים למקרה שבפני ממש כאילו נכתבו עבורו:
"האם בעל דין שהפסיד בתביעתו משתיק אף את חליפו: ניתן לדמיין מצבים רבים בהם, לכאורה, תיצור ההלכה שנקבעה בענין וינשטיין תוצאות קשות. ניקח לדוגמא אדם, שכלי רכבו היה מעורב בתאונת דרכים בה היה אשם נהג ברכב אחר (להלן בפסקה זו - המזיק). כלי הרכב היה מבוטח והאדם (להלן בפסקה זו - המבוטח) קיבל פיצוי בגין עיקר נזקיו (הישירים) ממבטחתו. נגרם לו נזק עקיף (ההשתתפות העצמית שנדרש לשלם למבטחת), המסתכם במאות שקלים בודדות. הוא מגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד המזיק בגין הנזק העקיף, אך מנהל תביעתו ברשלנות, או אינו מביא ראיות שיש לרשותו, או אינו מתייצב לדיון. כתוצאה מכך, בית המשפט לתביעות קטנות דוחה את התביעה. לכאורה, נוצר השתק פלוגתא בשאלת אחריותו של המזיק לנזקי המבוטח (ר' פסקה 28 לפסק הדין בענין וינשטיין). מאחורי אותו מבוטח עומדת, כאמור, חברת הביטוח, ששילמה למבוטח בגין נזקיו הישירים עשרות או מאות אלפי שקלים. בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, באה המבטחת בנעלי המבוטח וזכאית להגיש תביעת תחלוף כנגד המזיק, שהיה הנתבע בתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. האם תהא חברת הביטוח מושתקת מתביעתה כלפי אותו מזיק, בשל כך שדחיית תביעת המבוטח יצרה השתק פלוגתא, לפיו הוכרע כי המזיק אינו אחראי לנזקי המבוטח?
אין צורך שאכריע בשאלה זו, שכן המקרה שלפני אינו מעורר בעייתיות דומה, בעיקר משום שהצד הזהה בשתי ההתדיינויות הוא זה, שתוצאות התנהלותו שלו הן שהולידו את מעשה בית הדין, ועל כן הוא "משלם" עבור מעשיו שלו (בחירתו שלא להתייצב בהליך הקודם ובחירתו שלא לבקש רשות ערעור על פסק הדין), ולא, כבדוגמא שנתתי, עבור מחדליו של חליף; נוסף על כך (ופחות חשוב), הסכומים בשני ההליכים אינם מאד גבוהים והפער הכספי ביניהם אינו גדול, כך שההליך דנן הוכרע בהליך אחר בעל "ערך כספי" דומה, ותחושת הצדק אינה נפגעת. עם זאת, נראה לי שבמקרה שבו תדרש חברת ביטוח "לשלם את המחיר" על התנהלותו הרשלנית או המזלזלת של אחר, הוא מבוטחה (ש"עלתה" למבוטח רק כמה מאות שקלים, אך "תעלה" לחברת הביטוח עשרות אלפי שקלים), כאשר המבוטח (שהוא בדרך כלל הדיוט במשפטים) חסם למבטחת את הדרך בשל כך שיצר בהתנהגותו השתק פלוגתא, ניתן לאבחן את ההלכה, וזאת - בעזרת ההנמקה החלופית שנתנה כבוד השופטת נאור בענין וינשטיין, אותה העדיף גם כבוד השופט מלצר, זו המתייחסת למניעות. כפי שנאמר: בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול וצריך היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי קודם בין בעלי הדין ולא עשה כן, אך כאשר מדובר בחליף, אין מדובר בהליך משפטי קודם בין בעלי הדין. חליף, שלא היה צד להליך הראשון, לא יכול היה להעלות כל טענה שהיא בהליך הראשון, ולכן אין לזקוף לחובתו את אי העלאת הטענה או אי הבאת הראיה. לפיכך, לא ניתן לטעון כי קיימת מניעות לגביו. כדברי כבוד השופט רובינשטיין בענין וינשטיין:
"הדגש הוא בעובדה, שלבעל דין היתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך, והוא מסר את הענין להכרעת בית המשפט בלא שעשה כן" (פסקה ג לחוות דעתו של השופט רובינשטיין).
לכן, בעל דין שהיה צד להליך הראשון יהיה מנוע מלהעלות טענות שיכול וצריך היה להעלות בהתדיינות הראשונה, אך בעל דין שהוא חליף, ולא היה צד להליך הראשון, ולא היתה לו, לפיכך, הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו, לא יושתק בשל דוקטרינת מניעות, שלא יכולה לחול עליו." (הדגש שלי, ה.א.)
תיק 15659/08 מגדל נ' פרנזאי (פסק דין מ יום 1.6.09, בסעיף 14 לפסק הדין).

10. מפסק הדין שניתן בכפר סבא ברור שהוא ניתן בעיקר, אם לא רק, משום שנהגת הרכב הראשון לא העידה. לכן, ספק אם יש בפסק הדין בכפר סבא כדי להוות מעשה בית דין.

11. גם אם היה מקום לסבור שהכרעתו של בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא יש בה משום מעשה בית דין המחייב גם את הצדדים בתובענה שבפני, הרי שיש פסק דין נוסף, שגם הוא דן באותה תאונה ממש, והן התובעת והן הנתבעת צד לו. לא זו אף זו, פסק הדין שניתן בתל אביב, הוא גם מאוחר יותר מפסק הדין מכפר סבא.

12. למעשה, אם יש לראות בפסק הדין שניתן בכפר סבא מעשה בית דין, מקל וחומר שכך הדבר לגבי ההכרעה בתל אביב. זאת, מאחר שההכרעה בתל אביב ניתנה מאוחר יותר, והיא גם ניתנה לאחר שמיעת כל הנהגים , בעוד שההכרעה בכפר סבא ניתנה בעיקר לאור העובדה שאחת הנהגות כלל לא העידה שם .

13. ב"כ הנתבעים טען, שלא ניתן לראות בהכרעה בתל אביב מעשה בית דין, משום שהיא ניתנה על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א. טענה זו ראוי היה שלא תיטען, משום שהיא עומדת בניגוד ל מה שטענו הנתבעים עצמם בכתב ההגנה. כזכור, בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי ההכרעה בכפר סבא, שגם היא ניתנה לפי סעיף 79א, מהווה מעשה בית דין. מאחר שהנתבעים בכתב ההגנה שהגישו, טענו שהכרעה לפי סעיף 79א יש בה משום מעשה בית דין, ממילא הם מושתקים מלטעון כעת טענה הפוכה, שלפיה ההכרעה בתל אביב אינה יכולה לשמש מעשה בית דין, רק משום שניתנה לפי סעיף 79א.

14. טענה נוספת שהעלה ב"כ הנתבעים היא, שאם תתקבל טענת התובעת , וייקבע שהנתבעים אחראיים לנזק שנגרם לחלקו הקדמי של רכב התובעת, יביא הדבר לתוצאה בלתי צודקת . זאת, משום שהתובעת, שהיא מבטחת הרכב, תקבל את הסכומים שתבעה, בעוד שבעלת הרכב, תיוותר ללא פיצוי על הנזק שנגרם לה בגין אותה פגיעה ממש. אכן, תוצאה זו יש בה קושי מסוים, ואולם אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. בעלת הרכב היא שבחרה להגיש תביעתה בבית המשפט לתביעות קטנות, אף שככל הנראה היא אינה בעלת ידע משפטי, ואם בשל חוסר ידע, ואי זימון עדים רלוונטיים נדחתה תביעתה שם, אין לה להלין אלא על עצמה.

15. בהנחה ששני פסקי הדין מהווים מעשה בית דין, ובהנחה שיש לקבוע איזה משני פסקי הדין הוא שיש לפעול לאורו גם בהליך שבפני, דעתי שהיא שי ש להעדיף את ההכרעה שניתנה בתל אביב. זאת, משום שפסק הדין בתל אביב מאוחר יותר, הוא ניתן לאחר שמיעת כל שלושת הנהגים, והוא מכריע ישירות בשאלה מי משתי המכוניות אחראית להתנגשות שהייתה בין רכב התובעת לרכב שלפניו.

16. התוצאה היא, כפי שנקבע בתל אביב, שהנתבעים אחראים לנזק שנגרם לחלק הקדמי של הרכב שאותו ביטחה התובעת.

17. אשר לסכום הנזק –
למעט טענות באשר לאחריות, שאותה, כפי שפורט לעיל, ביקש כל אחד מהצדדים לקבוע לנוכח אחת ההכרעות הקודמות, איש מהצדדים לא טען בפני לעניין סכום התביעה. לכן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 8,490 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף , יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התביעה (אגרות, ומסירות לפי חשבונית) , ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לתובעת בסכום של 2,000 ₪.
למניעת ספק, ההכרעה ניתנת בפסק דין מנומק, ולא לפי סעיף 79א, ואין לכן מקום לפטור מאגרה או מחלקה.

18. לא אוכל לסיים את פסק הדין, מבלי להתייחס ל כך שאף שההכרעה בתל אביב ניתנה עוד לפני שהוגשה התביעה שבפני, איש מהצדדים לא הזכיר אותה בכתבי הטענות שהגיש כאן:
א. פסק הדין שניתן בתל אביב אינו מוזכר בכתב התביעה, למרות שהוא ניתן ביום 14.2.18, יותר מחצי שנה לפני שהוגשה התביעה כאן ביום 12.9.18 .
ב. גם בכתב ההגנה לא הוזכר פסק הדין שניתן בתל אביב. הנתבעים, שטרחו לציין את דבר קיומו של פסק הדין שניתן בכפר סבא, בחרו להתעלם מההליך בתל אביב.
כפועל יוצא מהתנהלות זו של שני הצדדים, דבר קיומו של ההליך בתל אביב נודע לי רק בדיון. מדובר בהתנהלות שאינה ראויה ושאותה יש לזקוף, למרבה הצער, לחובת שני הצדדים בהליך שבפניי.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין, ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.