הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 16901-11-14

בפני
כבוד ה רשמת בכירה ענת דבי

תובעת

ניסים נברו

נגד

נתבעת

סי .טי. אי גומובייל בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 11,599 ₪ שהגיש התובעת כנגד הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כדלקמן:
ביום 8.9.14 רכש התובע בחנות הנתבעת מכשיר טלפון סלולארי מדגם סוני אקספריה ZL ושילם תמורתו סך 1,599 ₪. כשבועיים לאחר רכישת הטלפון החלה תקלה , שאופיינה בכך שהטלפון כבה בעת גלישה במרשתת ולא ניתן היה להפעילו מחדש מבלי לחברו למטען. משהתקלה חזרה על עצמה פעם אחר פעם, פנה התובע ביום 6.10.14 לחנות הנתבעת ומסר בידה את מכשיר הטלפון על מנת שזו תתקנו במסגרת האחריות והובטח לו כי המכשיר יתוקן ויושב אליו בתוך כ- 2 ימי עבודה .

התובע תיאר בכתב התביעה את השתלשלות העניינים הארוכה, במסגרתה פנה שוב ושוב לחנות הנתבעת וביקש לברר מה עלה בגורלו של הטלפון הסלולארי. בסופו של דבר, ביום 29.10.14 נואש התובע ומסר לנתבעת הודעה בדבר ביטול עסקת רכישת הטלפון וביקש לקבל את כספו בחזרה. ביום 30.10. 14 פנה נציג הנתבעת אל התובע, התנצל על מחדלי הנתבעת והבטיח כי המכשיר יתוקן לאלתר, עד ליום 3.10.14 (כך בתביעה. נראה כי נפלה טעות והכוונה היא ליום 03.11. 14). אלא, שעד יום הגשת התביעה לא תוקן הטלפון ולא הוחזר לתובע הסכום ששילם בעבורו.

בשל כך, טען התובע כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), לרבות תקנות הגנת הצרכן (אחריות לשירות לאחר מכירה) תשס"ו – 2006.

נוכח כל האמור, תבע התובע סך 1,599 ₪ בגין הסכום ששולם עבור הטלפון וכן פיצוי בסך 10,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו הודתה כי אכן ביום 8.9.14 רכש התובע מן הנתבעת את מכשיר הטלפון הסלולארי נשוא התביעה וכי ביום 6.10.14 פנה התובע אל הנתבעת וטען כי קיימת בו תקלה. הנתבעת טענה , כי לאחר שנבדק הטלפון, הסבירה הנתבעת לתובע כי התקלה שנגרמה למכשיר מקורה בחיבור המכשיר להתקן בעל מתח לא תקני, שגרם לקצר בלוח האם של המכשיר. הנתבעת הסבירה בכתב ההגנה כי התקן מתח לא תקני יכול להיות מטען מזויף או של יצרן בלתי מורשה, שאינו תואם את דרישות היצרן וככלל הינו מורכב מרכיבים נחותים, אשר לא אחת גורמים נזקים משמעותיים מאוד למכשירי טלפון סלולארי.

משכך, טענה הנתבעת כי אינה אחראית לשאת בעלות תיקון הנזק, אשר נגרם כתוצאה מרשלנותו של התובע. הנתבעת הוסיפה וציינה , כי הציעה לתובע להחליף את לוח האם שניזוק תמורת סך של 900 ₪, אולם התובע סירב.

הנתבעת טענה עוד בכתב ההגנה, כי בהיעדר חוות דעת מומחה התומכת בטענת התובע, שהינה טענה שבמומחיות, הרי שהתובע לא הוכיח את תביעתו ובכל אופן , נטען כי אין זה המקום לפסיקת פיצויים לדוגמא כאמור בסעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן.

בישיבה המקדמית שהתקיימה בתיק זה מינה בית המשפט מומחה אשר יכריע בשאלה מה הייתה סיבת התקלה בטלפון, דהיינו האם מדובר בפגם במכשיר או תקלה הנובעת מחיבור הטלפון להתקן בעל מתח לא תקני.

המומחה הגיש את חוות דעתו, במסגרתה קבע כי "נבדק לוח אם בלבד והלוח אם בקצר מלא ומתחמם המעבד.".

בישיבת יום 4.11.15 שלח בית המשפט למומחה שאלות הבהרה במסגרתן התבקש המומחה להבהיר במדויק מהו מקור הקצר, ככל שניתן לקבוע זאת, אך המומחה לא השיב לשאלות ההבהרה ומשכך נקבע התיק לישיבת הוכחות.

הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות:

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן מטעם מר יחזקאל מוסלר. בתצהיר עדות ראשית מטעם מר מוסלר הצהיר הנ"ל, כי ביום 26.10.14 התלווה אל התובע בביקורו בחנות הנתבעת ובאותו ביקור הובטח לתובע כי הטלפון יתוקן עד למחרת היום. מר מוסלר הצהיר כי בשום שלב בעת הביקור בחנות לא נטענה כל טענה כנגד השימוש במכשיר ולא הועלתה כל טענה כאילו הליקוי איננו במסגרת האחריות. היה ברור כי החנות מכירה באחריותה לתיקון ותתקן את המכשיר, ואף הובהר מטעם נציג הנתבעת כי הליקוי נובע מפגם במסך.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה במסגרתו חזרה על האמור בכתב ההגנה.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק נחקר מר מוסלר על תצהירו. החקירה הייתה קצרה מאוד, בת 4 שאלות בלבד ומר מוסלר לא נשאל כלל על הדברים שנאמרו במהלך הביקור בחנות הנתבעת ואשר בה נכח.

גם התובע נחקר על תצהירו וחזר על האמור בתצהירו. התובע עמד על כך כי מעולם לא נמסר לו על ידי הנתבעת שמדובר בקצר חשמלי, אלא נמסר לו כי מדובר בתקלה במסך וכי התקלה הינה באחריות הנתבעת ועל כן תותקן.

מנהל הנתבעת נחקר על האמור בתצהירו וכאשר נשאל מהי לדעתו הסיבה בגינה אירעה התקלה, השיב כדלקמן (עמ' 9 שורות 1-3):

"הטענה העיקרית שלנו, שאנחנו מכרנו לו מכשיר חדש עובד, אחרי כמה חודשים הוא הגיע עם מכשיר שלא עובד, האם רוח הקודש ירדה על המכשיר וגרמה לו את זה , האם קרה משהו שלא בשליטתי , כן. קרה משהו."

ולאחר מכן:

"ש.ב.מ. האם יש אפשרות שתהיה תקלה במכשיר?
ת. כן..."
(עמ' 9 שורות 4-5).

יש לציין, כי מנהל הנתבעת הודה כי לא בדק את מכשיר הטלפון של התובע באופן אישי (עמ' 9 שורות 11-12).

ובהמשך חקירתו הנגדית:

"ש. התובע מכחיש בתצהירו את טענתך שהוא עשה שימוש בכבל תחליפי, איך אתה קובע שהלקוח שרק זה עתה קנה את המכשיר, עשה שימוש בכבל תחליפי?
ת. אני לא אלוהים ולא האח הגדול, אבל אני רק יודע שעובדתית המכשיר נמכר לו עובד וכשהוא חזר המכשיר היה מת, ומה קרה, אני לא יודע.
(עמ' 11 שורות 8-11).

הצדדים סיכמו טענותיהם.

התובע טען, כי עדותו נתמכה בעדותו של העד יחזקאל מוסלר ועדויות אלה לא נסתרו וכי חבותה של הנתבעת נובעת הן מכוח כתב האחריות והן מכוח חוק הגנת הצרכן. התובע טען , כי קמה חזקה כי תקלה שהתרחשה במועד שהינו פחות מחודש לאחר הרכישה, נובעת מכשל במכשיר ונטל ההוכחה לשימוש לא ראוי עובר אל הנתבעת וכי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. בשל כך, טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם בגין מכשיר הטלפון הסלולארי וכן טען כי זהו המקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כנקוב בסעיף 31א(א) בחוק הגנת הצרכן.

הנתבעת טענה כי מדובר בתובענת סרק וכי התקלה במכשיר הטלפון נגרמה כתוצאה מחיבורו של הטלפון להתקן מתח לא תקני שגרם לקצר בלוח האם של המכשיר וכי עקב כך אין הנתבעת אחראית לשאת בעלות תיקון התקלה על חשבונה. נטען בסיכומי הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי מדובר בתקלה/פגם בייצור המכשיר או כי פעל בהתאם להוראות השימוש של המכשיר ולא הוכיח את כל טענותיו ה נוגעות לעניין שבמומחיות, ומאידך- טענות הנתבעת לא נסתרו ועל כן, דין התביעה להידחות.

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע רכש מן הנתבעת ביום 8.9.14 טלפון סלולארי בעלות של 1,599 ₪ וכי ביום 6.10.14 הגיע לעסקה של הנתבעת והודיע כי קיימת בטלפון תקלה המתבטאת בכך כי מכשיר הטלפון כבה בעת גלישה במרשתת, כך שלא ניתן להפעילו מחדש מבלי לחברו למטען.

התובע טען, כי הנתבעת איבחנה כי מדובר בתקלת מסך, אשר הינה במסגרת האחריות שניתנה על ידי הנתבעת, ובמהלך תקופה ארוכה הובטח לו כי הטלפון יתוקן . התובע לא נחקר על טענה זו בחקירה נגדית והאמור בתצהירו לא נסתר. כמו כן, העיד מטעם התובע העד מוסלר, אשר העיד כי התלווה אל התובע באחד מביקוריו בחנותה של הנתבעת, וכי בעת ביקורו בחנות לא נטענה כל טענה המתייחסת לשימוש במכשיר, אלא נהפוך הוא, הובהר לתובע כי הליקוי נובע מפגם במסך והובטח לתובע כי התיקון יבוצע בהקדם האפשרי. העד לא נחקר על תצהירו, למעט מספר שאלות כלליות, ועל כן גם האמור בתצהירו לא נסתר.

מאידך, מנהל הנתבעת נחקר על תצהירו ובחקירתו הנגדית הודה כי אין לנתבעת הסבר למקור התקלה, כדבריו: "כשהוא חזר המכשיר היה מת, ומה קרה, אני לא יודע" (עמ' 11, שורה 11).

מן האמור לעיל עולה, כי גרסתו של התובע לפיה הנתבעת לא התכחשה לאחריותה והבטיחה שהטלפון יתוקן לא נסתרה ונתמכה בעדות עד נוסף. מאידך, מנהל הנתבעת הודה באופן מפורש כי הנתבעת אינה יכולה להסביר מדוע אירעה התקלה.

תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006 (להלן: "התקנות") מחייבות את היצרן או היבואן ליתן אחריות למוצר שמכרו. במקרה שחל קלקול במוצר הנטל להוכיח כי הקלקול נגרם כתוצאה מנזק שגרם הלקוח, נזק אשר אינו מכוסה באחריות – מוטל על נותן האחריות. כבר נקבע בפסיקה כי אין די לטעון טענות בעלמא ועל נותן האחריות להניח תשתית ראייתית הולמת בעניין זה (ראה : ת"ק (ת"א) 35430-04-12 סוחוטין נ' דינמיקה רשת חנויות תקשורת בע"מ וכן ת"ק (ת"א) 4738-11-14 אבוטבול נ' סי.טי.אי גומובייל בע"מ ).

הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה ועל כן, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת להשיב לתובע את הסכום ששולם על ידו בגין מכשיר הטלפון בסך 1,599 ₪.

באשר לפיצוי לדוגמא אשר תבע התובע, בסך 10,000 ₪ :
סעיף 31 א(א)(8) לחוק הגנת הצרכן מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי לדוגמה, ללא קשר לנזק, בסכום של עד 10,000 ש"ח, אם " ביקש צרכן מיצרן טובין או מעוסק, שיתקן קלקול שנתגלה בטובין שנמכרו לו או שיספק חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, כפי שנדרש לפי סעיף 18 א(1) – והיצרן או העוסק, לפי העניין, לא תיקן כל קלקול כאמור במהלך תקופת האחריות בלא תמורה או לא סיפק חלקי חילוף כאמור עד תום תקופת האחריות, בתוך התקופה שנקבעה לכך לפי אותו סעיף".

סעיף 31 א(ב) לחוק קובע כי פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה, המותנה בפנייה מוקדמת לעוסק. בענייננו, התובע אכן פנה בכתב לנתבעת כנדרש.

סעיף 31 א(ה) לחוק קובע כי בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עידוד הצרכן למימוש זכויותיו; (3) חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; (4) שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; (5) ההיקף הכספי של עסקי העוסק.

בענייננו - לקחתי בחשבון כי אמנם עסקינן בתובע שהינו עו"ד ועל כן, הגישה לערכאות הינה קלה יותר עבורו . מאידך, לקחתי בחשבון כי מטרתו של החוק הינה בין היתר הרתעתית והחוק נועד לעודד הגשת תובענות מס וג זה על מנת לשפר את איכות השירות הניתנת ע"י ספקים. באשר לחומרת ההפרה, לקחתי בחשבון כי מדובר בתקלה שנתגלתה בטלפון כחודש לאחר רכישתו וכי התובע נדרש לפנות ל עסקה של הנתבעת פעמים אינספור על מנת לברר מה עלה בגורל הטלפון, עד אשר נואש. לקחתי גם בחשבון כי מן הפסיקה עולה, כי מדובר בהתנהלות חוזרת ונשנית של הנתבעת המסרבת לתקן מכשיר סלולרי בטענה כי התיקון אינו במסגרת אחריותה תוך שנקבע כי אינה מוכיחה טענה זו (וראה ת"ק ( ת"א) 22979-04-13‏ גופן נ' סי. טי. אי גומובייל בע"מ [פורסם בנבו] (1.8.2013); ת"ק ( ראשל"צ) 57242-12-14 טל נ' סי. טי. אי גומובייל בע"מ [פורסם בנבו] (27.6.2015); ת"ק ( ת"א) 4738-11-14 אבוטבול נ' סי. טי. אי גומובייל בע"מ [פורסם בנבו] (22.11.2015))
נוכח האמור, מצאתי כי זהו המקום לפסוק פיצוי לדוגמא כנגד הנתבעת כאמור בסעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן ועל כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 4,000 ₪.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,599 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 08.09.2014 וכן פיצוי בסך של 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה