הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 13190-06-16

בפני
כבוד ה רשם בכיר אדי לכנר

תובעת

הראל חברה לביטוח

נגד

נתבעים

1.מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254
2.נג'וא זרקא

פסק דין

בפניי תביעה אשר הוגשה בתאריך 06/06/2016 על סך 73,351 ₪ בשל תשלום ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזק שנוצר לרכבו בעקבות תאונה שאירעה בתאריך 30/08/2015, בהתאם להוראות הפוליסה והערכת השמאי.

הצדדים:
התובעת ( להלן: "התובעת" או " הראל") הינה חברת ביטוח אשר פיצתה את מבוטחה בשל פגיעה ברכב מסוג מרצדס מ.ר. 9597569.
הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת 1" או " מנורה") הינה חברת ביטוח, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הייתה המבטחת של הנתבע 2.
הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע 2" או " זרקא") הינו הנהג או המחזיק ברכב מ.ר. 9509864, בו רמפה אשר הייתה במגע עם רכב התובעת.

רקע וטענות הצדדים:

  1. התובעת פיצתה את מבוטחה בגין נזק לרכב בהתאם להוראות הפוליסה והערכת שמאי בסך 71,752 ₪ ביום 04/11/2015, כן נשאה התובעת בשכר טרחת השמאי בסך 493 ₪ ובירידת ערך בסך 1,100 ₪.
  2. סה"כ שילמה התובעת סך של 73,351 ₪.
  3. בשל הפיצוי אותו שילמה התובעת למבוטחה, דורשת את סכום הפיצוי מהנתבעים, ביחד ולחוד, כשיפוי, פיצוי והשבה.
  4. לטענת התובעת, בעת פניית נהג רכב התובעת שמאלה, פגע רכב הנתבעים באמצעות הרמפה המחוברת לו ואשר הייתה פתוחה ובלטה לנתיב נסיעת רכב התובעת, והסבה לו נזקים.
  5. טוענים הנתבעים כי הרכב מטעמם היה דומם עם מנוע כבוי, אז הגיח רכב התובעת למתחם הפרטי, לא שם לב לדרך ולרמפת המשאית ופגע עם רכבו ברמפה.

דיון והכרעה:
6. בחלק מהמקרים אשר הגיעו לבית משפט בנסיבות של פגיעת רכב נוסע ברמפה פתוחה של משאית כאשר המשאית לא בתנועה, נקבע כי מלוא האחריות רובצת על נהג המשאית שיצר מפגע בטיחותי ( ראה תא"מ 18592-01-10 אי סי איי טלקום בע"מ נ. אור יהודה; תא"מ 50741-07-11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. אייסמן מזון (2002) בע"מ; תא"מ 10226-07-10 מ.ט.ע. מרכז טיפולי עזר בע"מ נ. מורגן קפיטל ( ישראל) בע"מ; תא"מ 11858/09 דחאדחה נ. ראזם עלאא עדנאן; ת.ד. 10051/06 ענף התנועה נ. לוי ישי).
7. במקרים אחרים נקבע כי האחריות לתאונה רובצת על נהג הרכב אשר פגע במשאית מבלי להבחין בה ( ראה ת.ק. 20362-12-10 אמיר זלצברג נ' שפיט 1991 רחובות בע"מ; ת.א נת' 9412/07 חברת בטוח שירביט נ' דלעי אלישע; ת.ק. (קריות) 13011-07-08 דוד מרלי נ' משה אלקים; ת.ק. (ת"א) 38037-08-10 אורן אלבז נ' ליאור קובני).
8. נקבע גם כי יש מקרים בהם יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הצדדים, בחלוקת אחריות אשר משתנה על פי נסיבות המקרה ( ראה ת.ק. 5575-11-08 עדי זגורי נ' קרביץ (1974) בע"מ; ת.ק. (צפת) 28056-04-10 דוד בנבניסטי נ' נט פארם; תא"מ ( ת"א) 155336-09 שמעון דרשן נ' אנדרי אבארובסקי; ת.ק. (עפ') 491-01-09 שלומי קלינה נ' שלמה תייר).
9. המסקנה היא כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

10. בדיון שהתקיים בתאריך 07/01/2018 נכחו ב"כ התובעת עו"ד בנארי, ב"כ הנתבעים עו"ד אפריאט, נהג רכב התובעת מר עטאלה איסהאם, ועד מטעם הנתבעים מר זהבי זרקא.
11. מר עטאלה, נהג רכב התובעת העיד המשאית חנתה באלכסון ויכול היה לעבור אוטובוס לידה. משכך ניתן לומר כי דרך נסיעתו לא נחסמה, כמו כן העיד כי לא ראה את הרמפה מאחר שהרמפה הייתה למטה.
12. מר זרקא העיד כי המשאית לא בלטה, הרמפה נפתחה והציוד היה על הרמפה. עוד העיד מר זרקא כי הרמפה עם 2 פנסים. כלומר הפנסים מזהירים ומצביעים על כך שיש רמפה. כמו כן, בעדותו העיד כי " הרמפה לא ירדה עד הסוף מאיזו סיבה, אי אפשר היה להוריד אותה הייתה אולי חצי מטר מהרצפה, וכל ההזמנה נמצאת עליה", זאת בניגוד למה שדווח לחברת הביטוח בהודעה שצורפה לכתב ההגנה בה נכתב בפירוט " הרמפה שלה הייתה על האדמה לצורך פריקת הסחורה".
13. בהתאם לתקנה 370 ג' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961,
התקנת פנסים בדופן הרמה הידראולית תק' תשע"ה-2014
370ג.
(א) ברכב מסוג N2 ו-N3 בעל דופן הרמה הידראולית אחורית, יותקנו בכל צד של הדופן, בחלק הפנימי, במרחק שלא יעלה על 20 ס"מ מקצות הדופן, שני פנסים מפיצי אור בגוון כתום, אשר ייראו למרחק של 100 מטרים.
(ב) לא יפעיל אדם דופן הרמה הידראולית ברכב מסוג N2 ו-N3 אלא אם כן מותקנים עליה פנסים כאמור בתקנת משנה ( א) ובטרם ידליקם.

14. אני מאמץ את גרסתו של מר זרקא לפיה ברמפה היו קיימים 2 פנסים אשר נדלקים אוטומטית ולפיכך עמדו בתקנה.
15. לאור מיקום התאונה, נסיבותיה והעדויות אני קובע כי נהג התובעת לא שם ליבו לדרך ולרמפת המשאית, שאילו היה שם ליבו לדרך, התאונה הייתה נמנעת. כמו כן, נהג הנתבעים התרשל משלא הוריד את הרמפה עד הקרקע כפי שהעיד, בניגוד לפירוט בטופס ההודעה לביטוח שם נמסר כי הרמפה הייתה על האדמה, שאילו הייתה הרמפה על האדמה, הרמפה הייתה בולטת יותר לעוברים בדרך.
16. לעניין טענת התובעת כי היה על נהג הנתבעים לבצע סימון קצה של מטען חורג, על פי סעיף 88( ב) לתקנות התעבורה, אין ממש בטענה זו בשל הימצאותם של 2 הפנסים כמתבקש על פי תקנה 370 ג' לתקנות התעבורה ובהתאם לנסיבות המקרה.
17. בסעיף 13 לכתב התביעה התובעת מצרפת את רשימת המסמכים המצויים ברשותה בהתאם לתקנה 214 ח' לתקנות סדר הדין האזרחי, ברשימה זו ציינה התובעת לפי סעיף ד' כי מצורף טופס ההודעה על תאונה, אך בפועל לא צורף הטופס. על התובעת היה לצרף את הטופס לצורך אימות גרסתו של נהג התובעת ומשלא עשתה זאת חזקה כי הצגת המסמך הייתה פועלת לרעתה.

18. לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הטענות ובהתחשב במכלול הנסיבות, אני מחליט לחלק את האחריות לתאונה כך שנהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 70% ונהג המשאית יישא באחריות בשיעור של 30%.
לאור האמור, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 22,005 ₪, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,865 ₪ וכן שכר עד כפי שנפסק.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.