הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 12888-05-19

בפני
כבוד ה שופטת הדסה אסיף

תובעת

שירביט חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים

  1. שמעון טרבלסי
  2. ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין

1. התביעה היא לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת בתאונת דרכים.

2. לטענת התובעת, רכב הנתבעים, שבו נהג הנתבע 1, פגע ברכב התובעת מאחור בעת שה אחרון עמד לפני רמזור שבו היה מופע אדום. לטענת התובעת, בתאונה נגרם לרכב נזק כפי שפורט בחוות דעת שמאי שצורפה לתביעה, ובהתאם היא נשאה בתשלום בסכום של 25,290 ₪. לטענתה, הנתבע 1 אחראי לתאונה ולכן על הנתבעים לשלם לה את הסכום האמור.

3. בכתב ההגנה הודו הנתבעים באחריותם לתאונה, אך הכחישו את הנזק הנטען בתביעה. לטענתם, הרכב שלהם פגע ברכב התובעת רק פגיעה קלה ולא גרם לו כל נזק. הנתבעים טענו, כי מבוטח התובעת ניצל את התאונה כדי לתקן נזקים קודמים שהיו ברכב ו/או נזקים שנגרמו לרכב לאחר התאונה נשוא התביעה. זאת, משום שרכב התובעת נבדק רק חודשיים לאחר התאונה. לכתב ההגנה צירפו הנתבעים חוות דעת של בוחנת תאונות שממנה עולה, לטענתם, שלא יתכן שהנזקים נשוא התביעה אירעו בתאונה הנטענת.

4. בדיון, שנקבע לשמיעת הראיות ליום 14.9.2020, התייצב עד התובעת ונחקר. עד הנתבעים לא התייצב לדיון. בא כח ה נתבעים הודיע כי הוא מוותר על הבאתו ומסתפק בעדות של הבוחנת שנתנה את חוות הדעת מטעם הנתבעים. לנוכח הדברים האלה, ביקש בכ' התובעת לאפשר לו לזמן את הנתבע כעד מטעמו. נעתרתי לבקשה, אלא שבהמשך ויתר התובע על זימונו של הנתבע 1 מטעמו, ולכן לא נשמעו עדים נוספים. הצדדים הסכימו שטופס ההודעה , שמסר ה נתבע 1 בגין התאונה, יוגש לתיק ויחשב כראיה ( עמוד 7 שורות 9-13).

5. בשל דיונים נוספים שהיו קבועים באותו יום, לא נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה בתום שמיעת הראיות, והוריתי על הגשתם בכתב. עתה מונחים בפני סיכומי שני הצדדים והגיעה העת למתן פסק הדין.

6. אין מחלוקת שרכב הנתבע 1 פגע מאחור ברכב התובעת. הדבר עלה מכתבי הטענות ומטופס ההודעה של הנתבע 1, שצורף כנספח לסיכומי התובעים. מטופס ההודעה עולה גם שלרכב התובעת נגרם נזק בתאונה. הנתבע הודה בכך בטופס ההודעה ואף תיאר את מיקום הנזק: "מכת פח קלה בפגוז' אחורי" (כך במקור, ה.א.) . די בכך כדי לדחות את טענת הנתבעת כפי שפורטה בכתב ההגנה מטעמם, כאילו לא נגרם לרכב התובעת כל נזק שהוא ( סעיף 7 לכתב ההגנה).

7. יש לבחון איפה אם עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח את גובה הנזק, כפי שטענה לו בתביעתה.

8. בעניין זה יש בפני את עדות נהג התובעת, ואת חוות דעת השמאי מטעם התובעת, שלא נסתרה, משום שהנתבעים לא ביקש ו לחקור אותו וגם לא הגיש ו חוות דעת נגדית.

9. עדות נהג התובעת הותירה רושם מהיימן מאוד. הוא העיד שהחבטה שקיבל רכבו הייתה "חבטה רצינית" ( עמוד 1 שורה 30), וכי כתוצאה ממנה הרכב נדחף קדימה. נהג התובעת תיאר בעדותו את האופן שבו אירעה התאונה, את הנתיבים בכביש ואת תנאי השטח, ומעדותו עולה שהכביש שממנו הגיע רכב הנתבע אינו מישורי, אלא הוא בעליה (עמוד 2 שורות 15-21). עד התובעת גם ציין שהנתבע הגיע בזווית (עמוד 2 שורה 24), ותיאר את הנזקים שהיו ברכב.

10. אל מול עדות זו של נהג התובעת, לא הביאו הנתבעים עדות של הנהג מטעמם. מחדל זה פועל לחובתם וההלכות לעניין זה ידועות. במיוחד הדבר כך , כאשר בטופס ההודעה של הנהג מטעם הנתבעים הוא מודה באחריותו לתאונה, וגם בכך שנגרם נזק לרכב התובעת.

11. הנתבעים ניסו לסתור את טענות התובעת באמצעות חוות דעת של בוחנת תנועה. לטענתם, מחוות הדעת ברור שהנזקים שנגרמו לרכב התובעת לא יכלו להגרם בתאונה נשוא התביעה.
12. שמעתי את עדות הבוחנת, והגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לסמוך על חוות הדעת ועל המסקנות המפורטות בה. למסקנה זו אני מגיעה ממספר טעמים:
א. הבוחנת לא שוחחה כלל עם איש מהנהגים, ולא שמעה את גיר סתם לאופן אירוע התאונה (עמ' 3 ש' 15). גם לא ברור אם ראתה בכלל את ההודעה של נהג הנתבעים, ולא, למשל, הודעה אחרת (עמ' 4 ש' 14-17).
ב. תשובותיה, כשנשאלה אם יש חשיבות לשאלה אם הכביש הוא במישור, העליה או בירידה, היו מתפתלות ורחוקות מלעורר אמון (עמ' 3 ש' 19 ואילך).
ג. הבוחנת ציינה שהרכבים נסעו ישר זה אחרי זה . זאת, בניגוד לעדות נהג התובעת, ומבלי שביררה עניין זה עם נהג הנתבעים, שכאמור לא העיד בפני ואין לדעת מה גירסתו בעניין תוואי הכביש ( עמ' 4 ש' 11,32).
ד. הבוחנת כלל לא התייחסה למהירות שבה נסעו שני הרכבים, אם בכלל ( עמ' 5 ש' 1-2).
ה. מסקנותיה מבוססות בין היתר על כך שברכב הנתבעים אין נזקים, אך עניין זה כלל לא הוכח. נהג הנתבעים לא העיד, ולא ברור מי צילם את התמונות שעליהן התבססה, ומתי הן צולמו (עמ' 5 ש' 9 ואילך).

13. לאור כל האמור, אני מעדיפה את גירסת התובעת, ומקבלת את התביעה. לכן, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסך של 25,290 ₪, וכן את הוצאות התביעה (אגרות מסירות ושכר עדים), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובעת, בסכום של 4,500 ₪.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.