הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 64872-05-18

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת

איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לימור פאר

נגד

הנתבעים

1.הכשרה היישוב חברה לביטוח
2.חן אסייס
ע"י ב"כ עו"ד דביר דמנד

פסק דין

1. ביום 9.12.17 ארעה תאונת דרכים בצומת הרחובות בני ברית ויהודה הלוי באשדוד (להלן: "הצומת") , בה היו מעורבים רכב פרטי, המבוטח באותה עת ע"י התובעת (להלן: "הפרטית"), ואמבולנס, בו נהג הנתבע 2.

2. אין חולק כי האמבולנס נכנס לצומת בעת מופע אדום בכוון נסיעתו, והפרטית נכנסה אליו שעה שרמזור ירוק דולק בכוון נסיעתה. הצדדים חלוקים בשאלת אחריותו של כל אחד מהנהגים לקרות התאונה.

3. הובאו לפני טפסי ההודעה על התאונה לחברות הביטוח, סקיצה שערך נהג הפרטית, תמונות הנזק לפרטית (בצבע) וכן הוצגו בפני תמונות המקום (מאתר גוגל מפות). כמו כן, העידו הנהגים.

4. אליבא התביעה, נהג הפרטית נסע בצומת, לאור מופע ירוק ברמזור . האמבולנס התפרץ לצומת. נהג הפרטית בלם מיד, על מנת לאפשר לאמבולנס לעבור, אך האמבולנס פגע בפרטית בדופן שמאל.
נהג הפרטית העיד, כי נסע ברח' ירושלים ופנה לרח' בני ברית. עם פנייתו, הבחין כי צבע הרמזור בצומת התחלף מאדום לירוק, וכי הנתיב האמצעי פנוי. הוא המשיך בנסיעתו במהירות 40-50 קמ"ש. לדבריו: "יש לי ירוק ומותר לי לנסוע ונסעתי" (עמ' 3 ש' 15-16 לפרוט').

5. נהג הפרטית תיאר את רח' בני ברית ככביש בעל שלושה נתיבים, שאחד מהם מיועד לפני שמאלה. לדבריו, בנתיב זה עמדו שתי מכוניות, שהסתירו את שדה הראייה שמאלה. כאשר הדגים באמצעות דגמים, הציב את שתי המכוניות בנתיב השמאלי, כשהן עומדות האחת אחרי השנייה.
נהג הפרטית הוסיף כי הבחין באורות האמבולנס ובלם, אך היה קרוב מדי לצומת. האמבולנס המשיך בנסיעתו ופגע בו.

6. בחקירה הנגדית, טען העד שלא שמע את סירנת האמבולנס. הוא שינה את גרסתו, טען שלא ראה את האמבולנס, ולאחר מכן השיב כי אינו זוכר אם ראה (עמ' 4 ש' 15-18). בעניין זה המשיך להיחקר והסביר שהבחין באמבולנס, לפני שהגיע לקו הצומת, כאשר היה במקביל לרכב השני מבין השניים שעמדו משמאלו.
נהג הפרטית העיד מיוזמתו, הן בעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית כי אלמלא שני כלי הרכב שעמדו בנתיב השמאלי, לא הייתה מתרחשת התאונה (עמ' 3 ש' 18-19; עמ' 5 ש' 8-9).

7. עדותו של נהג הפרטית ביחס למספר הנתיבים בכביש אינה עולה בקנה אחד עם תמונות הצומת, מהן ניתן להיווכח כי מדובר בכביש בעל ארבעה נתיבים. הסקיצה שערך, מעידה על שלושה נתיבים בלבד. טענתו כי נסע בנתיב האמצעי איננה ברורה: האם נהג בנתיב השני משמאל, או בנתיב השלישי משמאל. מכל מקום, ניתן ללמוד כי שדה הראיה שמאלה, לפני ההתקרבות לצומת, וגם בהינתן שכלי רכב עומדים בנתיב השמאלי, הוא רחב ופתוח. בפרט נכון הדבר, אם נהג הפרטית נסע בנתיב השלישי משמאל ולא בנתיב הצמוד לנתיב בו עמדו אותם שני כלי רכב.

8. אליבא ההגנה, הנתבע נהג באמ בולנס כדין, במסגרת טיפול בקריאת הצלה. במצב דברים זה, חלה חובה על עוברי הדרך ליתן לו זכות קדימה, ואף לעצור סמוך לשפת הכביש הימנית ורחוק מצומת.
הנתבע העיד כי פינה חולה, תוך שימוש בהדלקת אורות וסירנה.
באמבולנס נכחו החולה ומלווה וכן שתי מתנדבות, שראו כיצד נהג, ופרטיהן מצויים במד"א.
הנתבע אישר כי נכנס לצומת במופע רמזור אדום, עשה כ ן בזהירות, וכלי רכב משני צדי הצומת אפשרו לו לעבור. לקראת סיום חציית הצומת, הגיעה הפרטית, פגעה בפינה הימנית של האמבולנס והתחככה בו לאורך הדופן השמאלי שלה.

9. הנתבע אישר את דברי נהג הפרטית, כי נסע בנתיב האמצעי, אולם לא ידע לומר אם מדובר בנתיב אמצעי אחד או בשני נתיבים מרכזיים. עוד אישר כי עמדו כלי רכב בנתיב לפנייה שמאלה, כאשר הרמזור בכוונם אדום.
בחקירה הנגדית הודה הנהג כי לא דובר בנסיעת חירום, אולם היה מקום לפנות את החולה לבית החולים. הוברר כי מילא דו"ח מסודר אודות קריאה זו, לרבות דו"ח רפואי, אך אלה לא הוצגו. כמו כן ערך דו"ח על התאונה, ואף הוא לא הוגש. הוצג בפני הנתבע טופס הודעה, אך הנתבע לא זיהה אותו.
הנתבע לא זכר אם ציין בדו"חות שערך כי נסע תוך הפעלת אורות וסירנה ולא ידע לציין את מהירות נסיעתו. כשהוצגו בפניו התמונות מאתר גוגל, לא זיהה את המקום.

10. הנתבע אישר כי לא ראה את הפרטית שהפתיעה אותו במהירותה. הוא חזר וציין כי נסע בזהירות ואלמלא מהירותו הנמוכה, הנזק היה כבד יותר.

11. אף לאחר שמיעת הנהגים נותרה המחלוקת בעינה. אולם, לאחר שנשמעו אני סבורה כי אחריותו של נהג הפרטית להתרחשות התאונה עולה על זו של הנתבע. הגם שאין חולק כי נכנס לצומת בחסות מופע ירוק ברמזור, בכוון נסיעתו, חלה על נהג הפרטית חובה להיכנס לצומת פנוי. לא צריך להכביר מילים ביחס להלכה הפסוקה, לפיה עצם קיומו של אור ירוק ברמזור אינה בבחינת הכשר אוטומטי לחציית צומת. חלה על הנהג חובה לוודא כי הצומת פנוי טרם כניסתו.

על חובה זו, מצטרפת החובה הרובצת על כלל עוברי הדרך לתת זכות קדימה לאמבולנס בתפקיד . אולם, במקרה הנדון, לא הוכח במידה הנדרשת כי הנתבע אכן הפעיל את סימני החירום והוא עצמו העיד כי לא דובר בנסיעת חירום. הנתבע לא זכר אם הפעיל אורות וסירנה וזאת בניגוד לגרסתו הראשונה בעדותו הראשית כי עשה זאת. לא היה בידי הנתבע תיעוד לתמוך את דבריו.

12. מבין שני הנהגים, נהג הפרטית הוא זה שנכנס לצומת מבלי שבחן אם תנאיו מאפשרים זאת. הוא חזר והעיד כי בהסתמך על זכותה קדימה שלו, הנובעת מהיותו של הרמזור ירוק, נכנס לצומת בנסיעה רציפה, במהירות קבועה של 40-50 קמ"ש. בעדותו הראשית סיפר כיצד שני כלי רכב משמאלו הפריעו לשד הראיה, אך בכל זאת המשיך ונסע בנסיעה רציפה מבלי להאט, לבדוק ולוודא שהצומת פנוי.
אני סבורה כי נהיגה כזו אינה עונה על חובת הזהירות הנדרשת מנהג, החוצה צומת בחסות מופע רמזור ירוק.

13. נהג הפרטית לא העיד כי האט, לא העיד כי בחן את הצומת, ולפי שיטתו גם לא יכול היה לבחון אותה בשל ההפרעה לשדה הראייה. משמע, כי לא נהג כפי שנהג סביר צריך לנהוג בנסיבות המקרה. לטעמי, בהינתן כלי הרכב שעמדו משמאל, ואף אם אתעלם מסימני חירום של האמבולנס (בהנחה שלא הופעלו), חלה חובה על נהג הפרטית להאט לפני כניסה לצומת, ואף עד כדי מהירות נמוכה שתאפשר בלימה מידית, לצורך התקרבות זהירה אל קו הצומת, על מנת לשפר את שדה הראייה ולוודא כי הצומת פנוי.
נהג הפרטית עצמו העיד כי אלמלא ההפרעה לשדה הראייה, התאונה לא הייתה מתרחשת, משמע כי היה בכוחו לבחון את מצב הצומת, ולמנוע את התאונה, לו היה פועל לשיפור שדה הראייה.

14. מאידך, אין חולק כי הרמזור, בכוון כלי הרכב שעמדו בנתיב לפנייה שמאלה, היה אדום. עצירתם שם לא היתה בהכרח כדי לאפשר לאמבולנס לעבור, אלא מתוקף הרמזור האדום.
כלי רכב אלה חוסמים את שדה הראייה של האמבולנס ימינה, אולם להבדיל מהאפשרויות שעמדו לרשות נהג הפרטית, לאמבולנס לא היתה דרך לוודא כי הנתיב הבא אחריהם פנוי. באין חולק כי הפרטית נכנסה לצומת בנסיעה רציפה, במהירות 40-50 קמ"ש, אין להתפלא שנהג האמבולנס הופתע מכניסת הפרטית לצומת.

15. התאונה התרחשה לקראת סיום הצומת מכוון נסיעת האמבולנס, משמע כי הספיק לעבור חלק ניכר ממנה בלי לפגוע או להיפגע. עובדה זו מחזקת את טענת האמבולנס כי נסע בצומת בזהירות מירבית וכי עוברי הדרך האחרים נתנו לו זכות קדימה.

16. נוכח כל האמור במצטבר, סברתי כי דין התביעה להידחות, באשר מצאתי כי במאזן ההסתברות, אחריותו של נהג הפרטית ותרומתו לגרימת התאונה, עולה על זו של הנתבע.

17. התובעת תישא בהוצאות בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר.