הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 63006-06-15

בפני
כבוד ה שופט עמיעד רט

תובעים

  1. עבדל קאדר נאסר (המנוח)
  2. באסם נאסר
  3. רתיבה נאסר

נגד

נתבעים

2. משטרת ישראל-תחנה אזורית לב הגליל צפון
3. מדינת ישראל
4. המחלקה לחקירות שוטרים

החלטה

לפני בקשת התובעים לזימון עדים, כולם נושאי תפקיד אצל הנתבעות.

בבואנו לזמן עדים נזכיר ההלכה והדין לפיהם זכותו של צד לשמוע ולחקור עדים שיש להם רלוונטיות לדיון בתובענה. וכך, בסעיף 1 לפקודת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א-1971 נקבע:
"(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.
(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת."

עניין זה מצא ביטויו במשנה תוקף במסגרת " מהפכת התרבות הדיונית" הממשמשת ובאה בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 ( להלן: "התקנות החדשות"), בתקנה 63( ב)(6):

"(ב) בישיבת קדם-המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו; בכלל זה רשאי הוא מיוזמתו או לבקשת בעל דין –
(1 - 5) ...;
(6) להורות על סדר העדים שיתייצבו לדיון או יציגו מסמכים ואת משך זמן החקירות וכן לקבוע שחקירת עד מסוים היא מיותרת ואינה נדרשת;"

זה המקום לציין שבפרק עקרונות היסוד שבתקנות החדשות נצטווינו לקיים הליך שיפוטי ראוי והוגן, שיתנהל בתום לב ובהגינות דיונית, ללא שימוש לרעה בהליכי משפט ותוך איסור על פעולות בלתי מידתיות לאופי הדיון, והכל – מתוך דאגה לאינטרס הציבורי של נגישות לבתי המשפט, יעילות וחיסכון במשאבי זמן ועלויות.

לצורך בחינת הרלוונטיות של העדים, שומה עלינו להידרש לעילות התביעה.

מעיון בכתב התביעה עולה שעזבונו ותלוייו של המנוח - שנורה למוות באישון לילה בעיר טירה בעודו נמלט משוטרים שביקשו לעוצרו בהיותו רעול פנים, עוטה כפפות וחמוש בתת מקלע עוזי - עותר לחייב את הנתבעות לפצותם כספית בגין התרשלותם בניהול האירוע וחקירתו.
למעשה, מדובר בתביעה כנגד מדינת ישראל תוך התייחסות לזרועותיה השונים. למען הבהירות נוסיף שהתביעה כנגד הנתבע 1, השוטר היורה, נדחתה בהסכמה ביום 14.8.15 מהטעם שהמדינה נטלה אחריות למעשיו.
וכך, הטענות כנגד הנתבעים 2 – 3 ( משטרת ישראל ומדינת ישראל), הינן התרשלות השוטר מטעמן שלפי הטענה ביצע ירי מיותר רב כדורים שלא כדין, שלא לצורך, באופן בלתי שקול, בניגוד לנהלים ועל כי שוטר זה לא תודרך כראוי.
והטענות כנגד הנתבעת 4 ( המחלקה לחקירת שוטרים, להלן: "מח"ש") מתייחסות להתרשלותן בכך שנמנעה מביצוע פעולות חקירה ביחס לנסיבות הירי ולמות המנוח, וחרף תלונת התובעים החליטה לסגור את תיק ללא שביצעה כל פעולות חקירה. לפי הטענה, התנהלות זו הסבה לתובעים נזק ראייתי.

בכתבי הטענות במסגרת הבקשה לזימון עדים, מודים התובעים שבעוד שהאירוע התרחש ביום 21.4.13 פנו הם למח"ש בתלונה ובבקשה לחקור רק בחודש אוגוסט 2013, ולאחר שהודע להם על סגירת התיק והם עיינו בחומרי החקירה, הוגש – בחודש פברואר 2014 - ערר כנגד ההחלטה. הערר נדחה ביום 23.12.14, והתובעים החליטו שלא לעתור לבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לגבוה לצדק ( להלן: "בג"ץ") לבחינת ההחלטה המנהלית ובחרו להגיש תביעה אזרחית נזיקית על החלטת מח"ש להימנע מחקירה. התובעים מסכימים שייתכן ולו היו עותרים לבג"ץ ועתירתם היתה מתקבלת ובג"ץ היה מורה למח"ש על חקירה, היה הדבר מביא לצמצום הנזק שנגרם.
כן מודים הם שם, בפה מלא, שלדידם יש התרשלות מצד מח"ש בחקירת האירוע ובהחלטה על סגירת התיק, ויש לבחון התנהלות זו.

לטענת הנתבעים הסוגיה הנדונה בתיק עובדתית ומצומצמת לאירוע עצמו ובפרט " לתמונה העובדתית" שהצטיירה בפני השוטרים במקום אל מול התנהלותו של המנוח. משוויתרו התובעים, במודע, שלא לעתור לבג"ץ נגד החלטת מח"ש, ויתרו הם על כל טענה הקשורה בסגירת התיק. ממילא, כל העדים המבוקשים אינם נחוצים לדיון גופו, והתנהלות התובעים מסרבלת את ההליך, עושה בו שימוש לרעה, ומהווה ניסיון פסול למקצה שיפורים בראיותיהם מתוך כוונה לגרור את התיק למחוזות אחרים שאינם רלוונטיים לאירוע עצמו.

אחר הדברים האלה, בחינה של עילות התביעה תלמדנו שהגם שלפי כותרתה מדובר בתביעה כספית בשל נזק גוף, הלכה למעשה מהווה היא כסות למהותו האמיתית של ההליך כנגד מח"ש דהיינו - תקיפת ההחלטה ושיקול הדעת של מח"ש לסגור את תיק החקירה.

לשון אחר – במקום לבחור בתקיפה ישירה של החלטת מח"ש ולעתור לבג"ץ בעניין, מבקשים התובעים, בהליך זה, לתקוף בעקיפין את ההחלטה.

בנסיבות העניין, לא ניתן לעשות כן.

הלכה היא ששימוש בהליך של תקיפה עקיפה מחייב גישה זהירה ומצמצמת.

עוד נפסק:

"מקום שמהותו האמיתית של ההליך או מרכז הכובד שלו הוא בהכרעה בשאלת תוקפו וחוקיותו של אקט שלטוני, ובמיוחד כאשר מושא התקיפה הוא שיקול הדעת השלטוני לגופו, או כאשר מדובר בסוגיה שלטונית מורכבת או רגישה או בעלת השלכה רחבה, יש להימנע בדרך כלל מבירור הענין במסגרת תקיפה עקיפה".

(ראו ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה (6.3.19)); רע"א 88/17 רימונה בדרה גולן נ' ראש עיריית תל אביב – רון חולדאי (9.5.18); רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.17)).

מלבד העובדה שהתובעים בחרו שלא למצות זכותם ולעתור לבג"ץ, נראה גם שיש לזקוף לחובתם את השיהוי בתקיפתם העקיפה נשוא תובענה זו. שהרי:

"אילו היו הם באים בתקיפה ישירה, למשל על דרך הגשתה של עתירה, אין ספק שטענותיהם והשגותיהם היו נדחות בשל שיהוי. אין לאפשר להם להעלות הטענות בנסיבות מקרה זה על דרך התקפת עקיפין לאחר שנים".

(ראו ע"א חוסין אחמד עבידאת נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (14.2.08)).

המסקנות דלעיל מובילות למסקנה נוספת ומתבקשת ולפיה בתביעה שלפנינו יש לבחון אך ורק את מהלך האירוע עצמו ואת התנהלות המנוח והשוטר זה מול זה. אין כל מקום, טעם או צורך לדון בהתנהלות מח"ש ומי מטעמה.

עניין זה יישם גם את גישתם של התובעים עצמם שלא ראו לנכון להציג תצהיר מטעם חברו של המנוח - שותפו לאירועי אותו הלילה, שנפצע מירי השוטר ולא נכנס לסמטה ממנה לא יצא המנוח – מהטעם שהוא אינו יכול להעיד על המשך אירוע הירי. כך, לפי אותו ההיגיון, אין צורך או טעם לזמן כל עד אחר שלא נכח במועד האירוע.

ויפים הדברים לעניין העדים הבאים שלא נכחו במועד ובמקום האירוע ואין רלוונטיות לעדותם:

פקד יגאל חסדאי ממשטרת טייבה, שניהל את חקירת השוטר היורה;
מר אורי כרמל, מנהל מח"ש;
ד"ר ריקרדו נחמן, הפתולוג;
רס"ר אוגוסטין ברק, חוקר הזירה.

יש לציין שככל שמבוקש להציג את חוות הדעת הפתולוגית ויש התנגדות או דרישה להציגה באמצעות עורכה, ניתן יהיה לזמן את הפתולוג לצורך הצגתה.

וכן, ככל שמבוקש להציג את חוות הדעת לעניין כלי הנשק ויש התנגדות או דרישה להציגן באמצעות עורכן, ניתן יהיה לזמן את רפ"ק רפי סיסו.

יש לאשר גם זימונו של השוטר אחמד נעימי, השוטר הראשון שהגיע לזירת האירוע והיה זה שחילץ את הנשק מתחת לגוף המנוח.

משהוכרעה הבקשה לזימון עדים, בשלה העת לקביעת מועדים לשמיעת ראיות הצדדים.
ברם, כיוון שהורגלנו שבתיק זה מבקשים התובעים לבחון כל החלטה גם בפני ערכאת הערעור, ובכדי שלא לשריין ימי דיונים יקרי ערך לחינם, אמתין לתום המועד להגשת בקשת רשות הערעור, לצורך מתן הוראות לקידום הדיון לפי העניין.

תז"פ ליום 10.7.19.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.