הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 59559-11-17

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת והנתבעת שכנגד

כלל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעות והתובעת שכנגד

1.איריס קאופמן
2.מנורה מבטחים לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפני תביעות הדדיות, ע"ס 100,301 ₪ ו- 19,531 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת מסוג סובארו ורכב הנתבעת מסוג סוזוקי.

2. אין חולק שכלי הרכב נפגעו בתאונה בצומת עכו, אשר ארעה ב- 5.4.17. כל אחד מהנהגים טוען כי הרכב האחר סטה לנתיב נסיעתו.
אליבא התובעת, הסובארו נסעה בנתיב הימני והסוזוקי סטתה לעברה משמאל, וכתוצאה מכך נהדפה הסובארו לגדר המתכת מימין ונפגעה בשתי דפנותיה.
הנתבעות טוענות, כי הסובארו נסעה בנתיב הימני במהירות וחוסר זהירות, סטתה לנתיב השמאלי, פגעה בסוזוקי ונהגה איבד שליטה ופגע בגדר הביטחון מימין.

3. עמית נפתלי, נהג הסובארו (להלן: "הנהג"), מסר בהודעתו לתובעת, ביום האירוע: "בעת שנסעתי בנתיב ימני, רכב צד ג' שנסע בנתיב משמאלי, פנה ימינה, פגע בחלקו השמאלי של רכבי והעיף אותי למפרץ שהיה בכביש בצד ימין וכך נפגע חלקו הימני הקדמי של רכבי. נהגת צד ג' טענה שלא ראתה אותי היתה "נקודה מתה".

4. הודעת הנהג במשטרה, הוסיפה את הפרטים הבאים:-
א. הפגיעה בדופן שמאל של הסובארו היא "בערך במרכז הרכב";
ב. המגע בין כלי הרכב נמשך תוך שהסוזוקי "דוחפת" את הסובארו לשול עד שנתקל בגדר.
ג. הנהג ניסה לבלום בלא הצלחה.

5. הנתבעת מסרה גרסתה לחברת הביטוח, יום לאחר התאונה, שם ציינה: "רכב שפגע בי בצד ימין שלי כשאני בנתיב האמצעי אחרי רמזור". קימת גרסה נוספת לטופס זה, בה הושלם: "המראה התנתקה (צד ימין) עפה על מכסה מנוע ושרטה את המכסה".
הצדדים לא ייחסו בעת הדיון חשיבות לתוספת זו.

6. יובל פלדמן (להלן: העד") נסע אחרי הסוזוקי והיה עד ראייה לתאונה. הנתבעת היתה מעצבת הפנים של העד והיכרותם קודמת לתאונה. לגרסתו, הסובארו היא שהתנגשה בסוזוקי.

7. לפי דו"ח הפעולה של השוטר איציק צימרמן, שהגיע למקום התאונה כשעתיים לאחריה (להלן: "דוח הפעולה"), רכב סובארו עמד באלכסון, מעקה בטיחות מקומט, ומאחוריו רכב שעומד על הנתיב הימני. הנ"ל רשם את דברי הנתבעת, אולם כתב היד בתחילת השורה אינו ברור. בהמשך נכתב: "...עף לכוון מעקה הבטיחות וחזר לכביש ופגע בה". בעמוד השני של דו"ח הפעולה, ערך השוטר סקיצה המתארת את מצב כלי הרכב בכביש בעת הגעתו. השוטר ציין כי הנהג פונה לבית החולים לפני הגעתו למקום. כן ציין את מיקומי הנזקים בכלי הרכב.

8. הצדדים העמידו בוחני תאונות לבחון את נסיבות התאונה. הבוחן מטעם התובעת, ערן אביטל, קובע בחוות דעתו כי המגע הראשוני בין הסובארו לסוזוקי הוא בחזית ודופן שמאל של הסובארו ודופן קדמית ימנית של הסוזוקי. קביעה זו מתיישבת עם גרסת הנהג (לביטוח ובמשטרה) וגם עם גרסת הנתבעת כפי שנמסרה לבוחן הנתבעת (להלן). הוא מוסיף שבשלב מסוים, נוצר נתק מגע בין הרכבים, אך תנועתו באלכסון של הסובארו יצרה מגע של חיכוך בין חלקו האחורי שמאלי לדופן ימין של הסוזוקי. הבוחן אביטל קובע כי הנזק בסוזוקי הוא מלפנים לאחור. כן הוא קובע שלפי מקום העצירה הסופי של כליה רכב, מוקדי הנזק וכוונם, התאונה נובעת אך ורק מסטייה ימינה של הסוזוקי.

9. הבוחן מטעם הנתבעות, דן בירס, ערך שיחה עם הנתבעת, משום שמיקום כלי הרכב בעצירת ם אחרי הפגיעה לא הניח את דעתו עם הטענה לסטיית הסובארו שמאלה. תמליל השיחה הוגשה לתיק ועולה ממנה כי הנתבעת שוללת את הנאמר בדו"ח הפעולה, כי הסובארו פגעה במעקה הבטיחות ונהדפה אל הסוזוקי. לטענתה: "הסובארו פגע בי ואחר כך פגע במעקה" (עמ' 3, שורה שניה מלמטה בתמליל). לשאלת הבוחן בירס, הנתבעת אישרה כי הסובארו: "היא כמעט התהפכה ואז היא חזרה" (שם, בעמ' 4 ש' 1). עוד טענה הנתבעת כי הותירה את הסוזוקי במקום המדוייק בו נעצרה לאחר ההתנגשות: "לא הזזתי את האוטו שלי באף, כי לא ידעתי מי יבוא, הזמנתי את המשטרה". לאחר מכן, כשתוארה לה הסקיצה של השוטר, שינתה את גרסתה ואישרה כי יתכן שהזיזה את רכבה הצידה. יותר מאוחר הגיבה: "אז יכול, איפה שהשוטר מצא אותי שם הייתי, בסדר?" (עמ' 6 ש' 9 לתמליל).

10. בהמשך השיחה, כשהבוחן מעלה שוב את סוגיית מיקום הסוזוקי בתום התאונה, מסרה הנתבעת גרסה שלישית: "נכון הרי אתה מקבל מכה, אתה ממשיך ישר, אבל אני לא רציתי להמשיך ישר, הבנאדם אני רואה אותו מטלטל באוטו, תבין... אני ראיתי בנאדם מבוגר, אז סטיתי, כנראה שתוך כדי, אני לא יכולה להגיד בוודאות אבל כנראה שתוך כדי סטיתי את הרכב כדי הלגיע לבנאדם...עצרתי את הרכב ככה בנתיב הימני" (עמ' אחרון לתמליל השני, שורות 2-8).

11. הבוחן בירס הגיע למסקנה הפוכה מהבוחן אביטל. לשיטתו, כוון הנזק בסוזוקי הוא מאחור לפנים לאורך דופן ימין, וכולל נזק למגן קדמי ימני תחתון (עמ' 6 לחווה"ד). כלומר – הבוחנים חלוקים בנושא כוון הנזק בסוזוקי.
לעומת זאת, הם מסכימים, שכוון הנזק בסובארו הוא מלפנים לאחור (עמ' 8 למטה – חוו"ד אביטל ועמ' 7 סע' 2 לחוו"ד בירס).
בוחן הנתבעות מסיק כי התאונה מתרחשת בשעה שהסובארו סוטה שמאלה, פוגעת עם חזית שמאל שלה בדופן אחורית ימנית של הסוזוקי, באופן המשכי עד למפגש דלת קדמית שמאלית עם כנף ימנית קדמית, ואז מאבדת שליטה ונזרקת אל מעקה הבטיחות. ודוק, המומחה בירס אינו מתייחס בחוות דעתו לנזק בדופן אחורית שמאלית של הסובארו (סע' 5.6 ותמונה מס' 5 לחוו"ד אביטל) ואינו מסביר אותו, כמו גם את חוסר הרציפות של הנזק באותה דופן.

12. לאחר ששקלתי את כל הנ"ל אני סבורה כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות. עדיפה בעיני חוו"ד אביטל, לפיה ניתן הסבר מלא למנגנון התאונה באופן שמתיישב עם מוקדי הנזק בשני כלי הרכב (כשלהבדיל מהסובארו, לסוזוקי פגיעה במגן קדמי ימני), חוסר הרציפות של הנזק בסובארו, ומיקום העצירה הסופי של כלי הרכב. הבוחן אביטל התייחס לאפשרות כי הסובארו סטתה שמאלה, כטענת הנתבעות ושולל אפשרות זו. בין היתר הוא מתייחס לתנועת כלי הרכב הסוטה, שהמשך תנועתו היא לכוון הסטיה. קרי, המשך התנועה של הסובארו, במצב דברים בו סטתה שמאלה, יהיה שמאלה ולא יהדף ימינה לעבר מעקה הבטיחות. המומחה בירס לא יכול היה לסתור טענה זו. בנוסף, לפי מיקום הפגיעה האחורי שמאלי בסובארו, לא מתיישבת הטענה כי סטה שמאלה, שאז החלק האחורי של הרכב מתרחק ימינה ולא אמור היה להיפגע.

13. גרסת הנתבעת ביחס למקום העצירה הסופי של רכבה היתה משתנה ולא עקבית. ממצב בו שללה לחלוטין כל הזזה ולו מינימאלית של הרכב, היא מפתחת גרסה הפוכה לגמרי, של הזזה ודאית של הסוזוקי אל הנתיב הימני, על מנת לבחון את מצבו של הנהג. גרסה זו התפתחה תוך כדי שהבוחן בירס מציג לפניה את דו"ח הפעולה והסקיצה שערך השוטר, שאינה עולה בקנה אחד עם סטייה שמאלה של הסובארו. הגרסה ממשיכה להתפתח כשמוצג לה חוסר ההיגיון של עמידה בנתיב ימני בשעה שהיא טוענת כי סטו שמאלה לעברה, כך שלמעשה שני כלי הרכב היו אמורים להימצא בנתיב האמצעי או השמאלי. הנתבעת שינתה גם את הנימוק להזזת הרכב, מהנימוק של פינוי הכביש אל הנימוק של בדיקת מצב הנהג. בעדותה בבית המשפט לא ידעה לספר אם עצרה לפניו או אחריו. תחילה העידה כי עצרה לפניו, כלומר המשיכה לסוע ישר ועברה אותו. לאחר מכן, כשהוצגה לה הסקיצה שאינה תומכת בעדות זו, שינתה את הגרסה ולא שללה אפשרות כי עצרה אחרי הסובארו.
אני מוצאת חוסר היגיון גם בעדותה כי סטתה ימינה, מנימוק זה או אחר, כהתנהגות סבירה, שהרי גם הנתיב הימני, הוא נתיב שלא מיועד לעצירה, קל וחומר כשבנמצא מפרץ של תחנת אוטובוס, וגם שול ימני אחריו. סביר שנהג אשר מעוניין לפנות נתיב, או לדרוש בשלומו של הנהג האחר, יסע ויעצור שם, ולא על אחד מהנתיבים בכביש.
לכן, התרשמותי היא שהגרסה הראשונה והאותנטית של הנתבעת היא זו שמסרה בעניין זה לראשונה לבוחן בירס, קרי – שהחליטה לא להזיז את הרכב עד בוא נציג המשטרה, ומכאן כי הסקיצה המתוארת ע"י השוטר היא זו המתארת נכונה את מיקום עצירת כלי הרכב בסוף התאונה.

14. גרסת הנהג היתה עקבית לאורך ההזדמנויות בהן תיאר את התאונה. נוספה למהימנותה העובדה כי השיב שאינו יודע היכן עצרה הסוזוקי בתום התאונה, משום שנפגע והיה עסוק במצבו, וגם לא ראה את סטיית הסוזוקי אלא חש אותה בלבד.

15. איני מתעלמת מעדות העד, אך לטעמי אין בה משום לשלול את הממצאים במקום התאונה , את דו"ח הפעולה והסקיצה, ואת הניתוח של הבוחן אביטל, משום שהוא מעיד באופן חד משמעי ונחרץ כי הסוזוקי לא שינתה את מיקומה בנתיבי הכביש, באף שלב, גם לא לאחר העצירה (עמ' 8 ש' 15-22, וש' 32-33 לפרוט'). נוסף לכך, מתמונות המקום שצורפו לחוות הדעת של שני הבוחנים, ניתן ללמוד כי המרחק בין שני הצמתים גדול מכפי שתיאר העד.

16. לצד המסקנה כי הראיות המלמדות על סטיית הסוזוקי ימינה ולא על סטיית הסובארו שמאלה, אני סבורה כי הוכח די הצורך, שהנהג הוסיף תרומה לגובה הנזק מעצם מהירותו. הן הנתבעת והן העד טוענים כי נסע במהירות גבוהה מאד, כדי כך שלא עצר בצומת בו נעצר העד, אלא עבר אותו בחסות רמזור "צהוב כמעט אדום". תגובת הנהג מחזקת את הטענה:
"ש: הרכב שהיה וראה את זה הוא עצר באור המהבהב הכתום שבו אתה עברת
ת: אין לי מה להגיד" (עמ' 2 ש' 28-29 לפרוט').
אני אומדת את שיעור התרומה להחמרת הנזק ב-25%. ודוק, אין בכך משום אשם תורם היוצר אחריות ומקים לנתבעות עילה בתביעה שכנגד (ראו: רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן ואח').

17. לכן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, בתביעה העיקרית, 75,225 ₪ בצירוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,800 ₪.
התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, א' באדר א'א' אדר א' תשע"ט, 06 פברואר 2019, בהעדר.