הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 56595-09-17

מספר בקשה:21
בפני
כב' השופטת הבכירה – אירית מני- גור

מבקשים

ש. י.

נגד

משיבים

כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה להתיר למבקש (להלן: "התובע") להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה (להלן: "המל"ל"), בתחום האורתופדיה, בתחום א.א.ג. ובתחום הנוירולוגיה.

עובדות המקרה
התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 8.12.16 (להלן: "התאונה"), בגינה הוגשה התביעה דנן ובמסגרתה עתר למינוי מומחים בתחום אורתופדיה, נוירולוגיה, א.א.ג ופלסטיקה. ביהמ"ש נעתר לבקשה ומינה לו מומחים רפואיים, כאמור. במקביל פנה התובע למל"ל ענף נפגעי עבודה והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

התובע נבדק על-ידי וועדה רפואית מטעם המל"ל ביום 26.4.18, ונקבעה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5%, כדלקמן:
5% נכות בגין פגימות בעצבי המוח (טריגמינוס) עצב V קלה – כאב שאינו דורש טיפול מניעה יום יומי בתרופה ייעודית לפי ס' 29 (5)(א)( I) ו-10% נכות בגין צלקת בפנים והצוואר לפי ס' 75 (2)(ב).

עובר לבדיקתו בוועדה הרפואית של המל"ל, קיבל התובע לידיו את חוות הדעת של המומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם ביהמ"ש, והוא הציג את חוות הדעת לחברי הוועדה, אלא שהם לא קיבלו את האמור בחוות הדעת וקבעו לתובע נכות כמפורט לעיל.

בהמשך התקבלו חוות דעת מומחי ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, בתחום א.א.ג, ובתחום הפלסטיקה, אלא שקביעת המל"ל קדמה להם, ולפיכך בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 ( להלן: "החוק"), בשעה שנקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

כאן המקום לציין, כי הנתבעת עתרה להסיר את חוות הדעת הרפואיות שניתנו בתיק על ידי מומחי ביהמ"ש וביקשה להורות כי הנכות המחייבת בתיק היא הנכות שנקבעה במל"ל, והתובע התנגד לכך. בהחלטתי קיבלתי את בקשת הנתבעת נוכח ההלכה הפסוקה. התובע הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א (רע"א 4991-04-19) וערעורו נדחה לגופו. התובע לא השלים עם התוצאה והגיש בר"ע לבית המשפט העליון (4476/19) שם דחה כבוד השופט י' עמית את הערעור.

הואיל וקביעת הנכות במל"ל היא המחייבת בתיק, וקיים פער בין קביעת הנכות במל"ל לבין הנכות שנקבעה על ידי המומחים השונים מטעם ביהמ"ש, הגיש התובע בקשה להבאת ראיות לסתור.

נימוקי הבקשה
לטענת התובע (סעיפים 2, 30 ו-55 לבקשה) הוא ניהל את תביעתו לפי סעיף 6 א' לחוק, ולא ידע שתביעתו תתנהל על פי סעיף 6 ב' לחוק, לכן לא הגיש עררים וערעורים על החלטות המל"ל ולא מיצה זכויותיו במל"ל. לאור הזמן שחלף נחסמה דרכו להוכיח את נכויותו האמיתיות כתוצאה מהתאונה.

בתחום א.א.ג. – התובע לא נבדק במל"ל על ידי מומחה א.א.ג, ולא הגיש ערר על החלטות המל"ל שם נדחתה בקשתו להכיר בליקוי השמיעה והטנטון כנכות בעקבות התאונה. לטענת התובע, לא חל סעיף 6 ב' לחוק על תחום א.א.ג. שעה שהוא לא נבדק על ידי מומחה בתחום זה מטעם המל"ל, ולכן יש להכיר בנכות שנקבעה לו על ידי מומחה ביהמ"ש.

בתחום האורתופדיה – טען התובע, כי לא כל מסמכיו הרפואיים עמדו בפניי הוועדה כגון מסמך מיום 12.3.18 שם צוין כי התובע ממשיך להתלונן על כאבי גב ומטופל בכדורים וזריקות, ומסמך מיום 27.6.18 שם צוין כי התובע ממשיך בטיפולי פיזיותרפיה ומתאר כאב מקסימאלי 8/10 והגבלות תנועה. בנוסף טען התובע, כי לא עמדה בפניי המל"ל חוו"ד בתחום באורתופדיה שהתקבלה לאחר קביעת הוועדה, וכי הוא לא פעל למצות זכויותיו במל"ל כיוון שסבר שהוא מנהל תביעתו לפי סעיף 6 א' לחוק וכעת אין באפשרותו לעשות כן. לפיכך מטעמי צדק יש להכיר בנכות שנקבעה לו על ידי מומחה ביהמ"ש בתחום זה.

בתחום הנוירולוגי – טען התובע, כי חברי הוועדה לא התייחסו כלל לתלונותיו הקוגנטיביות וההפרעה התחושתית במצח ממנה סובל התובע, שגרמה לו לירידה משמעותית בציונים ולראיה מומחה ביהמ"ש פנה לאוניברסיטת אריאל לקבל את גיליון ציוניו של התובע על מנת להעריך באופן מדוקדק את הפגיעה הקוגנטיבית של התובע ובניגוד לוועדת המל"ל מומחה ביהמ"ש בדק את התובע באופן יסודי. לפיכך, טען התובע, כי הלכה פסוקה, כאשר הבירור הרפואי לא היה מלא ולא שיקף את מצבו הרפואי לאשורו והחלטת הוועדה הייתה בלתי מנומקת ולאקונית, יש מקום להתיר לו להביא ראיות לסתור.

תגובת המשיבה
לטענת המשיבה (להלן: "הנתבעת") דין הבקשה להידחות. למעשה טענת התובע היא, כי בשל התנהלותו נוצר כעת מצב משפטי שאינו נוח לו ועל מנת לתקן טעויות, שבסיסן כזה או אחר מוגשות על ידו בקשות לערכאות השונות וחוזר חלילה. התובע מנסה להתגבר על קביעת המל"ל שאינה לרוחו באמצעות הבקשה דנן ואין לקבל זאת. לא מדובר במקרים "חריגים ומיוחדים", לא נפל פגם בהחלטות הוועדה, לא נטען לשינוי נסיבות ולא נתגלתה נכות נוספת שהוועדה לא נתנה דעתה עליה, לכן אין בסיס משפטי לטענות התובע ולא מדובר במקרה המצדיק הבאת ראיות לסתור.

עוד טענה הנתבעת, כי ביהמ"ש אינו בוחן את שיקול הדעת המקצועי של הוועדה והוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הוועדה והמבחן הנעשה בענייננו הוא האם נפלו פגמים או טעות בשיקול דעת הוועדה. אי העברת חוות דעת מומחי ביהמ"ש, אינה מהווה מיצוי זכויות התובע בתום לב, וסביר יותר כי התובע ניסה מזלו ב"דיג" נכויות בתחומים שונים וחשב לבחור בדיעבד במסלול הנוח עבורו. אין בטענה זו בסיס להבאת ראיות לסתור שכן מקור הפגם בתובע ולא בהחלטת המל"ל. התובע לא הציג טעם עובדתי או משפטי המצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור ודין הבקשה להידחות.

דיון
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להידחות, שכן לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הוועדות בתחום א.א.ג, האורתופדי והנוירולוגי, ולפיכך אין מקום להכיר בחוות דעת המומחים שמונו מטעם ביהמ"ש.

בפתח הדברים יודגש, כי אין בטענת התובע לפיה הוא סבר שהוא מנהל תביעתו לפי סעיף 6 א', ולכן לא פעל למצות זכויותיו במל"ל, טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. טעותו של ב"כ התובע בהבנת החוק וההלכה הפסוקה, כאמור בהחלטתי מיום ,17.3.19, והתנהלותו עת החזיק בחוות דעתו של הנוירולוג מטעם ביהמ"ש מבלי להגישה לבית משפט, והימנעותו בהמשך מלפנות למל"ל עת קיבל לידיו את חוות הדעת בתחום א.א.ג ואורתופדיה ולהגיש ערר על הקביעה שם, הם שהביאו למצב הקיים, ואין בכך כשלעצמו טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור, הגם שקיים פער בין הקביעות השונות.  

בתחום א.א.ג - בניגוד לטענת התובע לפיה המל"ל לא התייחס לתלונותיו בתחום זה, הרי שבקשת התובע להכיר ב" ליקוי שמיעה וצפצופים באוזניים" ממנו הוא סובל לטענתו, נדחתה מפורשות על ידי המל"ל במכתב מיום 15.2.18, וזאת "בהסתמך על התייעצות רפואית", ובהמשך אף נרשם, כי " אין עדות לפגיעה באוזניים – מדובר בחבלה משנית לחבלת הצוואר".

יתרה מכך, בעת בדיקתו בפניי הוועדה הרפואית מטעם המל"ל ביום 26.4.18, היה התובע מיוצג ע"י עו"ד, וניתנה לתובע והן לבא כוחו ההזדמנות לפרט את הליקויים מהם סובל התובע, ואף אחד מהם לא התייחס לתלונות התובע על טנטון או ירידה בשמיעה.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שאחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי מומחה ביהמ"ש בגין תלונותיו על טנטון, ניתנו לתובע מחמת הספק ועל סמך תלונותיו הסובייקטיביות בלבד, שעה שאין כל ממצא אובייקטיבי אשר תמך בתלונותיו (עמ' 4 לחוות הדעת). באשר לתלונות התובע על ירידה בשמיעה ציין המומחה מפורשות, כי "לתובע שמיעה תקינה לחלוטין וכמובן אינה עומדת בכל קריטריון לפסיקה אחוזי נכות".

גם ביחס לסחרחורת קבע מומחה ביהמ"ש, כי בבדיקות קליניות שבוצעו על ידו ועל ידי רופאי א.א.ג. אחרים לא נמצא פחת וסטיבולרי. למען הספק נשלח התובע לבדיקת ENG וגם במבחן זה לא עלה כל חשד לפגיעה וסטיבולרית, לפיכך לא ראה המומחה לפסוק נכות בגין סחרחורת.

מומחה ביהמ"ש היה ער לכך, כי על פי תקנות המל"ל (סעיף 72 ג') הנכות המוקנה לטנטון ניתנת רק אם היא מלווה בירידה בשמיעה, ובכל זאת ועל אף היעדר כל מבחן אובייקטיבי אחר התומך בטנטון, מצא מומחה ביהמ"ש לקבוע מחצית מהנכות הקבועה בסעיף היינו 5%. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות בהחלטת ועדת המל"ל, אלא מדובר בשיקול דעת שונה אך ורק ביחס לטנטון, שכן ביחס לתלונות האחרות (ירידה בשמיעה וסחרחורת) אלה נדחו אף על ידי מומחה ביהמ"ש.

התחום האורתופדי – גם בתחום זה נדחתה בקשתו להכיר בכאבי הגב, במכתב הדחייה שקיבל לידיו התובע וזאת לאחר התייעצות רפואית שבוצע במל"ל, ובמכתב הדחייה נומקה ההחלטה מפורשות בכך שתלונותיו על כאבי הגב הופיעו זמן רב לאחר התאונה ואינם קשורים לתאונה הנדונה.

זאת ועוד, במועד בדיקתו בפניי הוועדה מיום 26.4.18, התלונן התובע על כאבי צוואר בלבד. התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורתופדיה ובדיקתו נמצאה תקינה לחלוטין, ללא ספאזם, לורדוזה צווארית שמורה, כפיפה קידמית, יישור אחורי ותנועות סיבוביות בטווח מלא.

באשר למסמכים הרפואיים אותם צירף התובע, הרי שהמצאת מסמכים רפואיים חדשים כשלעצמה, אינה מקנה לתובע באופן מידי היתר להביא ראיות לסתור. על התובע להצביע על טעמים עובדתיים חדשים או שינוי מהותי במצבו המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור, כפי שנקבע בפסיקה.

המסמך מיום 12.3.18 היה בידי התובע עובר לבדיקתו בפניי הוועדה, ולא ברור מה מנע ממנו מלהציג תיעוד זה לחברי הוועדה. כמו כן, מעיון במסמכים אלו עולה, כי אין שום שינוי או החמרה במצבו של התובע, כאמור בהלכה שנקבעה ברע"א 4396/13 מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 22.12.13), ואף לא הוצג כל תיעוד לפיו קיים פוטנציאל אמיתי ממשי לשינוי שחל במצבו. לפיכך אין מקום להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה בתחום זה.

בתחום הנוירולוגי - במועד בדיקתו של התובע בפניי הוועדה ציין התובע כי הוא סובל מבעיה בריכוז ומירידה משמעותית בציונים בלימודיו, ובא כוחו אף התייחס לפגיעה בראש, לצלקת, לירידה בציונים ולכך שהתובע סובל מכאבי ראש, חולשה כללית וסחרחורות.

אין ממש בטענת התובע לפיה לא עמד בפני וועדת המל"ל מלוא התיעוד הרפואי בעניינו של התובע או שהוועדה התעלמה מהתיעוד הרפואי. יתרה מכך, התובע הציג לחברי הוועדה במל"ל את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ד"ר רפפורט. בין חברי הוועדה ישב מומחה בתחום הנוירולוגי, ד"ר יעקב זאוברמן, ומלבד הפרעה בתחושה באזור הצלקת בקרקפת ובמצח שמאל, בדיקתו הנוירולוגית נמצאה תקינה, ואף נרשם מפורושות בפרוטוקול הוועדה, כי "הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר רפפורט ולא מקבלת את קביעתו לגבי שיעור הנכות".

בית המשפט איננו יושב כערכאת ערעור על הקביעות הרפואיות של ועדות המל"ל והוא אינו יכול להחליף את שיקול דעתה המקצועי של ועדת המל"ל ביחס לממצא זה או אחר אליו התייחסה הוועדה מפורשות. חוסר שביעות רצונו של התובע מקביעות הועדה אינו מהווה עילה להבאת ראיות לסתור.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן למשל במקרים בהם לא כל החומר הרפואי היה מונח בפניי הוועדה, במקרים בהם הוועדה לא התייחסה לתלונות התובע, במקרים בהם הייתה החמרה במצבו של הנפגע, אם ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית, או כאשר מתגלים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 509), אלא שבענייננו, לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות הבאת ראיות לסתור כפי שנקבע בפסיקה.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת הוועדות ואין מקום להכיר בחוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו מטעם ביהמ"ש. לפיכך, הבקשה נדחית.

התובע יגיש תחשיב נזק על פי הנכויות במל"ל בתוך 30 יום מהיום. הנתבעת תגיש תחשיב נזק 30 יום לאחר קבלת תחשיב תובע. קד"מ נדחה ליום 7.1.20 שעה 09:00.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים עם אישורי מסירה..

ניתנה היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.