הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 55091-06-18

מספר בקשה:3
בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

המבקש

ראובן רובין סקורצרו

נגד

המשיבה
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשת התובע להעיד, בישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 9.7.19, עדים נוספים מטעמו, מעבר למומחים שחוות דעתם צורפה לכתב התביעה. כמו כן, מבקש התובע לצרף מסמכים שלא צורפו לכתב התביעה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לשם בהירות התמונה יצוין, כי עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח עפ"י פוליסה והצדדים חלוקים בשאלה אם התובע, נוכח גילו ומצבו הרפואי והתפקודי, עומד בתנאי הפוליסה לתשלום הגמולים.

התביעה הוכתרה כתביעה בסדר דין רגיל, הגם שהוגשה בסכום של 58,360 ₪.

בישיבה שהתקיימה ביום 16.1.19, הותר לצדדים להעיד את המומחים מטעמם (בהתאם לחוות הדעת שצורפו לכתבי הטענות). אשר לבקשה להעיד את מטפלו של התובע, אפשרתי לב"כ התובע להגיש בקשה מתאימה, מאחר ותצהיר המטפל לא הוגש עם הגשת התביעה ואף לא במועד הקבוע בתקנות להגשת תצהירי עדיו. מכאן בקשה זו.

טוען התובע, כי העדים נחוצים לגילוי וחקר האמת. המדובר ברעייתו ובמטפל הסועדים את התובע דרך קבע, וכן בעדות בתו, שאף היא מודעת למצבו הקוגניטיבי. כמו כן, עותר ב"כ התובע לצירוף מסמכים שונים לתיק (קבלות על רכישת חיתולים, מסמכים רפואיים, מסמכי רשות ההגירה, הביטוח הלאומי וחברת ביטוח אחרת, כמו גם הנחיות המפקח על הביטוח).

הנתבעת סבורה כי אין מקום לאפשר לתובע, שטעה מבחינה פרוצדוראלית בסווג ההליך, טעות שגרמה אף לה לטעות, להעיד עדים נוספים. בנוסף, נטען כי התובע מנצל לרעה אפשרות שנתן לו בית המשפט, לפנים משורת הדין, לבקש הזמנת עד אחד נוסף, ועותר להזמנת שלושה עדים וצירוף מסמכים רבים נוספים שעמדו לרשותו עובר להגשת התביעה, וניתן היה לצרפם לכתב התביעה, על מנת שאף הנתבעת תוכל להתמודד איתם. הנתבעת טוענת עוד, כי מסמכי המוסד לביטוח לאומי וחברת הביטוח הנוספת אינם רלבנטים להליך דנא, ואף הקריטריונים לקביעת מצבו של התובע שונים ואין בהם להשפיע על ההליך דנא.

נטען, בעניין הנחיות המפקחת על הביטוח, כי על פניו מדובר בהנחיות שאינן תקפות במועדים הרלבנטים לתביעתו של התובע.

שקלתי טענות הצדדים ולהלן החלטתי:

תקנה 214א(א) לת קנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), קובעת את גדר התביעות שיש להגישן בסדר דין מהיר:

"הוראות פרק זה יחולו על כל תובענה בבית משפט השלום, שנפתחה בהגשת כתב תביעה 1לפי תקנה 8, לרבות תביעה שהועברה לבית משפט שלום מבית משפט לתביעות קטנות, ולמעט תובענה שהוגשה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית ותובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 75,000 שקלים חדשים (להלן – תובענה בסדר דין מהיר)".

בהתאם להוראת התקנה הנ"ל אין חולק כי היה מקום להגיש ההליך דנא בסדר דין מהיר.

תקנות 214ג, 214ח ו- 214ט מגדירות את המועדים בהם יש לעמוד לשם הגשת הראיות בהליך בסדר דין מהיר, כשמטרת סדר דין זה היא בעיקרה להניח לפני בית המשפט והצד שכנגד, עם הגשת כתבי הטענות את מרבית התשתית הראייתית. בהקשר זה, עם הגשת התביעה, צריך היה להגיש תצהיר בעל דין ורשימת מסמכים, ובמועד הקבוע בתקנות היה צריך להגיש את תצהירי העדים.

טען ב"כ התובע כי הוא נוהג להגיש התביעות מסוג זה בסדר דין רגיל חדשות לבקרים, לרבות בסכומים נמוכים מ- 75,000 ₪ וכל ההליכים נוהלו בסדר דין רגיל ללא הסתייגות. אין בכוחי לקבל, במלוא הכבוד, טענה זו. יש לעמוד במצוות התקנות, על מנת לקיים את תכלית מחוקק המשנה כי תביעות שסכומן נמוך מהסך הנ"ל יתבררו באופן יעיל ומהיר. בעל דין אינו יכול לעשות דין לעצמו ועוד להסתמך, שעה שאינ ו מקיים את הוראת התקנות, על מנהג כזה או אחר של סטייה מהן.

נטען כי בית המשפט הורה על קיום ישיבת קדם משפט ולא ישיבה מקדמית, רוצה לומר כי בית המשפט עצמו הכיר בסדר דין רגיל כמתאים להליך זה. אף טענה זו ראוי היה שלא תשמע. פתיחת ההליך בסדר דין רגיל היא שהובילה לטעות נמשכת, הן של מזכיר בית המשפט והן של בית המשפט עצמו, בקביעת הישיבה כקדם משפט, תחת לקבוע ישיבה מקדמית. כאמור, אף הנתבעת טעתה לסבור כי עסקינן בהליך בסדר דין רגיל ולא הגישה את כתב ההגנה בסדר דין מהיר.

נשאלת השאלה, האם הטעות הנגררת כאמור, מצדיקה לדחות את בקשת התובע? דומני שיש לבחון את הדברים בהתאם לזכויות היסוד ולמידת הפגיעה בהן, ועל פי תקנה 214ט(ג) לתקנות הקובעת:

"תצהיר עדות שלא הוגש במועד, לא יוגש אלא ברשות בית המשפט; עד, אשר לא הוגש תצהיר עדות ראשית שלו, לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו".

ניתן להיווכח שגם בהליך על פי סדר דין מהיר, שמטרתו ניהול ההליך ביעילות ובמהירות, ניתן לאפשר לבעל דין להגיש תצהיר עדות באיחור, לפי רשות מבית המשפט, וניתן להעיד עד שלא מסר תצהיר מטעמים מיוחדים לפי החלטת בית המשפט.

במקרה שלפני יש מקום לאזן בין האינטרס של התובע, להוכיח כי מצבו הרפואי תואם את הגדרות הפוליסה, לבין השמירה על זכות הנתבעת להליך יעיל והוגן. נסיבות המקרה מלמדות כי לכתב התביעה צורפו מסמכים רפואיים ואף חוות דעת , המלמדים על מצבו הרפואי והקוגניטיבי של התובע, כך שאין עסקינן בטענה חדשה לנתבעת. ההליך מצוי בראשיתו, לאחר שהתקיים קדם משפט אחד בלבד. ישיבת ההוכחות קבועה לחודש יולי הקרוב, כך שלרשות הנתבעת זמן מספיק להיערך. בנוסף, ניתן לאבחן את בקשות התובע ולסייגן, על מנת שלא יהפוך ההליך לנטל שאין בו הצדקה. ראו לענין זה דברי כב' השופט מנחם קליין וד"ר אביעד איגרא בספרם "סדר דין מהיר":

"על פי דברי ההסבר, סדר הדין המהיר נועד לקצר את משך ההתדיינות בתובענות בסכומים נמוכים ולהוזיל את העלות הכרוכה בניהולן מתוך תפיסה שבתובענות אלה יש חשיבות רבה למשך ההתדיינות ולעלויות הכרוכות בה להגשמת מטרה שלעשיית צדק עם בעלי הדין...על אף הביקורת שהושמעה לאחר התקנת התקנות בדבר שלילת הזכויות הדיוניות של בעלי הדין ובחירת היעילות למול הגינות ההליך המשפטי ואף בדבר הפקפוק בדבר חוקיותן של התקנות, נראה כי בתיה משפט במרוצת השנים האחרונות מצאו את הדרך לפרש וליישם את התקנות בצורה שהיעילות תושג אך גם ההגינות לא תפגע בצורה דרסטית" (סדר דין מהיר, מהדורה שלישית, התשע"ו – 2016, עמ' 18-19).

דומני, כי השגת התכליות הנ"ל מאפשרת לצמצם את מספר העדים שבכוונת התובע להעיד בדבר מצבו. כאמור בפרוטוקול מיום 16.1.19, התובע יוכל להזמין את שני הרופאים כעדים מטעמו. אני סבורה, לאור כלל נסיבותיו של הענין, בשים לב לסכום התביעה ולסוג ההליך, כי ניתן לאפשר לתובע להעיד עד אחד נוסף, לפי בחירתו, אודות מצבו הרפואי ויכולתו לתפקד.

אשר לצירוף מסמכים, קובעת תקנה 114 לתקנות כי ניתן להגיש מסמכים שגולו, ואם לא גולו – יש לקבל את רשות בית המשפט להגשתם. במקרה כזה, יהיה על בית המשפט לשקול את סוגית ההוצאות ובסמכותו ליתן הוראות כפי שיראה לנכון. בחנתי באופן פרטני את רשימת המסמכים שמבקש התובע לצרף, ולמען השגת התכלית כמבואר לעיל, אני מאפשרת צירוף המסמכים הבאים:

א. צילום C.T ראש מיום 22.10.16.
ב. קבלות על רכישת טיטולים.
ג. טופס תביעה לחברת כלל – יש להניח כי מסמך זה ממילא בידי הנתבעת.

אינני מוצאת מקום להגשת מסמכים הקשורים בתביעות התובע לחברת ביטוח אחרת ולמוסד לביטוח לאומי. אני מוצאת כי הרלוונטיות של מסמכים אלה לתביעה דנא, המבוססת על הוראות הפוליסה הספציפית של הנתבעת, היא נמוכה, או כלל לא קיימת.

בדומה, אני מוצאת כי אין צורך בהגשת הנחיות המפקחת על הביטוח. שמורה הזכות לב"כ הצדדים לטעון בעניין ההנחיות בסיכומים, ככל ויגיע הדיון לשלב זה.

מאחר והתובע לא ביקש להעיד את ד"ר פלטניק, ולהעמידו לחדירה נגדית, הרי הגשת אישור הבדיקה אצלו עשויה לפגוע בזכויות הנתבעת לערער על הנאמר בו ומשום כך אני מוצאת שאין מקום להגשתו.

אשר למכתב ב"כ התובע לב"כ הנתבעת בעניין קיום הליכים מקדמיים, אף הוא אינו נחוץ עוד, משהוברר כי ההליך מתאים לסדר הדין המהיר ולא ניתן היה להגישו בסדר דין רגיל.

בהתאם לתוצאה כאמור לעיל אני מורה כדלקמן:

1. המסמכים אותם התרתי להגיש, יצורפו לתיק תוך 10 ימים, עם העתק ישירות לב"כ הנתבעת.

2. לנתבעת זכות להגיש, אם רצונה בכך, מסמכים לסתור את האמור במסמכי התובע הנ"ל, תוך 10 ימים מיום קבלתם.

3. התובע יגיש תצהיר עדות ראשית מטעם העד או העדה שהתרתי להעיד כמפורט לעיל עד ליום 10.5.19 ובכפוף לכך מותרת העדת אותו עד בישיבת ההוכחות.

4. לנתבעת שמורה זכות, אם תראה לנכון, להעיד עד נוסף מטעמה, לעניין מצבו הרפואי והקוגנטיבי של התובע, ובתנאי כי תצהיר עדות ראשית, או חוות דעת רפואית מטעמו, יוגשו עד ליום 10.6.19.

סוגית ההוצאות בקשר עם הבקשה להעיד עדים נוספים ולצרף מסמכים תוכרע בתום ההליך.

כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר.