הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 5489-06-20

בפני
כבוד ה שופט יעקב שקד

תובעים/ משיבים

  1. עיריית בני ברק
  2. החברה הכלכלית לבני-ברק בע"מ
  3. מדינת ישראל

נגד

נתבעים/ מבקשים

  1. שלמה דראי
  2. ארנון דראי

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב הליכים לצורך קיום הליך בוררות.

רקע קצר וגדר המחלוקת

ביום 2.6.20 הוגשה התביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין נשוא המחלוקת.

בסעיף 10 לכתב התביעה צוין כי תביעה דומה כנגד הנתבעים הוגשה כבר בשנת 2013 (להלן – ההליך הקודם). ביום 2.3.15, במהלך דיון ההוכחות, ביקשו הנתבעים להעביר את התובענה להליך בוררות בפני עו"ד אסא זוהר וכך נעשה (להלן – הליך הבוררות).

בסעיף 11 לכתב התביעה צוין כי לאחר 3.5 שנים בהן לא התקדם הליך הבוררות, פנו התובעות להמשך בירור מהנקודה בה הופסקו ההוכחות, אך נדחו ע"י בית המשפט. כן הוסיפו כי בית המשפט התיר להם להגיש את התביעה בשנית, וכך עשו.

הנתבעים התגוננו בפני התביעה (בקשת רשות להגן שבהמשך הפכה בהסכמה לכתב הגנה).

מאז החל התיק התקיימו שלושה דיוני קדם משפט, ניתן צו לתצהירים ואלו הוגשו, וכן נקבע, עוד ביום 25.2.21, מועד לשמיעת הוכחות ליום 4.7.21.

בדיון האחרון (10.6.21) הודיע ב"כ הנתבעים, במפתיע יש לומר, כי הוא מסכים שהליך הבוררות ימשיך בנקודה בה נעצר. ב"כ התובעות הודיע שישיב להצעת ב"כ הנתבעים. ניתנה החלטה כי כך יעשה. ביום 13.6.21 הודיע ב"כ התובעות כי אין הסכמה להשיב את ההליך לבוררות.

ביום 15.6.21 הוגשה הבקשה מטעם הנתבעים. בבקשה ציינו הנתבעים את הרקע לבקשתם, כי נתנו הסכמתם להשבת הדיון להליך בוררות וטענו כי אין לתובעות זכות שלא להמשיך בהליך הבוררות, שהי ה על סף סיום. עוד נטען כי הנתבע 1 חלה בקורונה בשנה האחרונה ולא התאפשר הקשר בינו לבין בא כוחו. בנוסף ציינו הנתבעים כי יש לעכב את ההליך ולחזור להליך הב וררות בלעדי התובעת 3.

התובעות השיבו לבקשה וטענו, בין היתר, כי ברצון הנתבעים לעכב בירור ההליך, כי הנתבעים הפסיקו לשתף פעולה בהליך הבוררות, וכי איחרו את המועד הקבוע בחוק לבקש עיכוב הליכים.

הנתבעים הגישו תגובה לתשובה, חרף שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, אין להם זכות שבדין לעשות זאת. בתגובה זו ציינו הנתבעים כי הם מוכנים להמשיך את הבוררות אף ללא התובעת 3 וללא בירור סוגית חוב הארנונה שביקשו להעלות בהליך הבוררות.

הכרעה

דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בבקשה נטענו טענות עובדתיות, שאף שנויות במחלוקת, כאמור בתשובת התובעות, ואלו לא נתמכו בתצהיר כדין. הדבר נעשה שלא כדין במיוחד נוכח הטענה בסעיף 10 כי הבקשה הוגשה זה עתה בשל מחלת הנתבע 1, עניין שמצריך תצהיר ואף צירוף מסמכים מאמתים. בנוסף, נתבע נוסף הינו הנתבע 2 שלגביו לא נטען כי היה מנוע מהגשת תצהיר ולא ניתן כל הסבר מדוע לא עשה כן. גם לתגובה לתשובה, שכאמור הוגשה שלא כדין וללא היתר, לא צורף תצהיר.

די בכך לדחות את הבקשה.

שנית, עיתוי הגשת הבקשה, כמו גם פועלם ונכונותם של הנתבעים , או למען דיוק העדרם של אלה, לקיים את הליך הבוררות, מצביעים על כך שהנתבעים זנחו את זכותם, ככל שהייתה, לבירור המחלוקת בהליך בוררות.

סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968, מורה כך:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

בית המשפט רשאי לעכב הליכים נוכח תנית בוררות בהתקיים מספר תנאים וביניהם כי המבקש העלה את בקשתו לעיכוב הליכים לכל המאוחר בכתב ההגנה ולא יאוחר מהיום שטען לראשונה לגופו של עניין (ראו רע"א 8024/06 Dolphin נ' קרוז וורלד דיזנהויז (28.5.07)).

תנאי נוסף בהתאם לסעיף 5(א) הנ"ל הוא כי המבקש מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות והמשכה. תנאי זה פורש בפסיקה באופן הקבוע כי נטל ההוכחה על המבקש להראות נסיון אקטיבי לקיים את הבוררות. הדגש הוא על ההתנהגות בעבר ולא על התרצות לקיום הבוררות לאחר שכבר הוגשה תובענה לבית המשפט (רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC Aeroavit Airlines (11.10.12)).

אין חולק כי הצדדים נתנו הסכמתם בהליך הקודם לקיום הליך בוררות (נספח א ' לבקשה, פרוטוקול דיון מיום 2.3.15 בפני כב' השופטת כרמלה האפט). אין חולק כי הצדדים ניהלו עד שלב מסוים את הליך הבוררות , במשך מספר שנים. הליך זה הופסק והצדדים נפגשו בשלישית בהליך שבפניי, שהחל לפני שנה וחצי.

עיתוי הגשת הבקשה לוקה בשיהוי חמור ולא עומד בתנאי סעיף 5 לחוק הבוררות . הנתבעים לא העלו טענתם לקיים הליך הבוררות בהזדמנות הראשונה, ובכך ויתרו על טענת הבוררות, ככל שזאת הייתה עומדת להם.

לאחר הגשת התביעה הגישו הנתבעים בקשת רשות להגן וכן צירפו תצהיר מטעם הנתבעים. עיון בבקשה זו מעלה כי הנתבעים לא דרשו לעכב את הליך הבוררות בהזדמנות זאת, כנדרש, וכן לא הגישו בקשה נפרדת בעלת תוכן דומה. לא רק שלא עשו כן, אלא אף הזכירו בכתבי הטענות שהגישו לאחר מכן את עניין הליך הבוררות שהחל וחדל, ולא דרשו לחזור ולקיימו בשנית.

מעבר לכך, ההליך בפני המשיך והגיע עד כמעט עד לישורת האחרונה. הצדדים הגישו ראיות. התקיים דיון נוסף לאחר שלב הגשת הראיות. בנסיבות אלו ברור כי הנתבעים החמיצו את המועד להעלות טענת עיכוב הליכים.

נוסף על כך, כמוסבר לעיל, אין מדובר בבקשה לעיכוב הליכים מהסוג הרגיל בו צד פונה לבית המשפט לעכב הליכים ולמנות או לפנות לבורר מוסכם. בעניין שבין הצדדים התקיים כבר הליך בוררות, ולדברי ב"כ הנתבעים הגיע כמעט לשלב סיום (סעיף 3 לבקשה). עצם אי עמידת הנתבעים על המשך הליך הבוררות, מיד לאחר הגשת התביעה, מלמדת כי הנתבעים לא היו מוכנים לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות. כאמור יש לבחון את התנהגות המבקש בעבר לענין בחינת נכונותו לקיים את הבוררות. התנהגות המבקשים מלמדת את ההיפך מנכונות.

יתר על כן, מתשובת התובעים עולה כי הנתבעים הסכימו בהודעה בכתב לבית המשפט בהליך הקודם, כי יש להפסיק את הליך הבוררות (נספח ד' לתשובה), ולאחר שעשו כן אין מקום לקבל את בקשתם לשוב להליך הבוררות, ועוד ערב הוכחות.

מעבר לכך, הבורר הודיע עוד בשנת 2019 כי הפסקת הבוררות נעשתה בשל אי שיתוף פעולה של הנתבעים ואי תשלום שכרו (נספח ג'). אמנם, הנתבעים בהודעתם נספח ד' לבקשה חולקים על הסיבה להפסקת הבוררות ולשיטתם הדבר נעוץ בכך שב"כ התובעים לא הציג יפוי כח מאת התובעת 3, אף מכל מקום , כאמור , הם הסכימו להפסקת הבוררות כבר בשנת 2019 ומאז ועד היום לא פנו לתובעים בבקשה להמשיכה. זאת ועוד, כאמור, אחד התנאים לעיכוב הליכים הינו נכונות המבקש לפנות לבוררות ובענייננו אין בנמצא תצהיר של הנתבעים או מי מהם המעיד על נכונות זו, אף לא בתגובה לתשובה.

עוד אוסיף: הגשת הבקשה כשבועיים בלבד לפני שלב ההוכחות מלמד ת כי הנתבעים מנסים לדחות את הקץ ולמנוע בירור משפטי עד תום.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעת כי: "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו"

לדידי, עצם הגשת הבקשה זמן כה קצר לפני שלב ההוכחות, ובנסיבות דלעיל, מהווה ניסיון פסול לעשות שימוש לרעה בהליך המשפטי , ונועד להשהות בירור הדיון ולמנוע מתן פסק דין בזמן סביר לאחר שהחל ההליך.

הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לתובעות את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' תמוז תשפ"א, 20 יוני 2021, בהעדר הצדדים.