הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 50695-02-20

בפני כב' השופט הבכיר עידו רוזין
התובעת:
ר.פ – פלונית
ע"י ב"כ עו"ד ניר אבישר

נ ג ד

הנתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון סער
פסק דין

1. לפניי תביעת התובעת, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: " החוק"), בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.12.2013 (להלן: " התאונה"), בעת שנהגה ברכב מספר רישוי 42-808-75 (להלן: " הרכב") התנגש בה רכב אחר.

התובעת הינ ה יליד ת 17.5.1987, במועד האירוע הי יתה בת 26.6 שנים, וכיום ב ת 34.5 שנים.

2. הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר הוציאה לרכב, תעודת ביטוח חובה, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

3. התאונה התרחשה במסגרת נסיעת התובעת לעבודתה, כך שהאירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, והנכות הרפואית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי, מחייבת במסגרת הליך ז ה לפי סעיף 6ב לחוק.

4. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת רק לגובה הנזק.

5. במהלך המשפט נשמעה עדות אחת של התובעת. מטעם הנתבעת לא נשמעו עדים.

6. בתום שמיעת העדות, חזרו הצדדים על עיקרי הטיעון שהגישו בכתב והשלימו סיכומים בעל פה, כל אחד לשיטתו הוא.

עדות יחידה של בעל דין

7. הנתבעת ציינה כי: "...כל העדות שלה ברובה היא עדות יחידה של בעל דין..." (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 15.11.21 ). אומנם עדות התובעת מהווה אומנם עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, כאשר במקרה כזה רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.

בענייננו, קיים טעם לפסוק על פי עדות התובעת, בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, בין היתר, לאחר שבית המשפט השתכנע כי התובעת הציגה גרסה אחת, סדורה ועקבית במהלך המשפט ובית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בתובעת מהימנה, שניתן להסתמך על דברי ה. חקירתה הנגדית של התובעת לא הביאה לבקעים בגרסתה. חיזוק לעדות, מצאתי במסמכים הרפואיים הרבים והרצופים ששיקפו את עדותה, לרבות המסקנות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי .

כאמור, סופו של דבר, מצאתי בענייננו שניתן לבסס את ההכרעה על עדות התובעת, שהתבססה על תיעוד רפואי רב המשקף את מצבה הרפואי. לא נמצאו פריכות, סתירות ואי התאמות משמעותיים, בין הנטען על ידי התובעת לבין המסמכים שצורפו לתיק.

השאלות הרפואיות והוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי

8. להלן פירוט של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, אשר דנו בעניינה של התובעת ביחס לתאונה נשוא התובענה:
ביום 12.4.2015 נערך פרוטוקול של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בפרק הממצאים של בדיקות הוועדה נרשם, בין היתר, כי התובעת לאחר חבלות בצוואר, שכמות יד שמאל, ברכיים, כתף שמאל, פרק כף יד שמאל. נמצאה הגבלה קלה בתנועות הצוואר. הוועדה החליטה לקבוע נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 30.1.2014 ועד ליום 30.6.2015 [הנכות הזמנית איננה מחייבת את בית המשפט לפי סעיף 6ב לח וק].
ביום 12.8.2015 נערך פרוטוקול נוסף של הוועדה הרפואית. הוועדה מציינת כי נמצא בלט דיסק אחורי מרכזי בגובה C4-C3, צוואר עם סטייה קלה לצד שמאל, רגישות בעמ"ש צווארי מצד שמאל ורגישות לאורך היד השמאלית. הוועדה מצאה שמצבה של התובעת סופי וקבעה נכות לצמיתות, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז – 1956) (להלן: " התקנות"), באופן הבא:
5% - לפי סעיף 37(8)א שעוסק בשבר של גוף חוליה שהתרפא, שהותיר הגבלה קלה בתנועות עמ"ש וכאב ביד שמאל.
5% - לפי סעיף 29(6) I-II (מותאם) שעוסק בתסמונות נוירולוגיות, בשל נימול וכאבים לאורך יד שמאל כביטוי לפגיעה שורשית צווארית.

9. במהלך השנים 2018-2019 חלה החמרה משמעותית במצבה של התובעת . בעניין זה הפנתה התובעת, לתיקה הרפואי, בין היתר, לבדיקת MRI מיום 8.2.2019 שהדגימה בלט דיסק מרכזי בגובה C3-4, בלט דיסק מרכזי עם לחץ על השק התקאלי בגובה C4-5, בלט דיסק מרכזי בגובה C5-6 ובלט דיסק מינימאלי מימין בגובה C6-7.

כאמור, התובעת טוענת כי מבלט דיסק אחד שנמצא לאחר התאונה, בחלוף הזמן היא עם ארבעה בלטי דיסק באזורים שונים, כמפורט לעיל, לאורך עמה"ש הצווארי. התובעת הוסיפה וטענה כי החמרת המצב מתבטאת, בין היתר, להקרנות של כאב לידיים, כאבי צוואר וראש, סחרחורות וכאבים ומגבלות בתנועות הגב עם הקרנה גם לרגליים.

התובעת הוסיפה וציינה כי היא סובלת מכאבים קשים מנשוא, כאשר כל הטיפולים ומשככי הכאבים לא הביאו להטבה במצבה הרפואי ועל רקע ההחמרה היא החלה טיפול בקנביס רפואי (ראו עמ' 113 לתיק המוצגים של התובעת).

בשלב מסוים אף עלה חשד שהתובעת החלה ל וקה בתסמונת פיברומיאלגיה. ראו בעניין זה את סיכום הביקור של האורתופד ד"ר ליאור דיין מיום 22.7.2019 (עמ' 9 ו-10 להודעת התע"צ שהגישה הנתבעת) שהגיע למסקנה ראשונית, כי התובעת לוקה בתסמונת כאב כללית בנוסף לתסמונת הצווארית, המתאפיינת בהפרעות "שמאפיינות פיברומיאלגיה". בהמשך הבירור שנעשה במחלקה לראומטולוגיה בבי"ח בלינסון, הגיעו למסקנה ביום 25.11.2019 שהתובעת איננה סובלת מתסמונת פיברומיאלגיה ובסיכום המסקנות נרשם, בין היתר: "הרושם הוא כי מדובר בכאבים כרוניים המתמקדים בעיקר לצוואר שהחלו בעקבות תאונה במנגנון צליפת שוט. למרות תלונות נלוות כמתואר, איני מתרשמת שמדובר בפיברומיאלגיה, אלא בתסמונת כאב צווארית, בעיקר עם עדות לבלטי דיסק ורדיקולופתיה צווארית שמסבירה את תלונותיה, למרות שיש כאמור העצמה של הכאב". בהמשך ביום 9.2.2020 נרשם סיכום ייעוץ ע"י ד"ר אלון מנשה ראובני, ממרפאת הכאב בקופת החולים, שטיפל בתובעת תקופה ארוכה וציין: "תמונה קלינית מתאימה לתסמונת הכאב המפושט פיברומיאלגיה עם כל התסמינים הסומטיים, שככל הנראה הטריגר הינו תאונת דרכים במנג נון צליפת שוט ב-2013 עם פגיעה בעמ"ש צווארי". ד"ר ראובני הוסיף וציין כי קיימת החמרה בכאבים ובתסמינים.

התובעת הגישה תיק רפואי עב כרס עם רצף טיפולי מפורט ומשמעותי, שכולל מאות עמודים ואולם, לא מצאתי שיש מקום לפרט מעבר לכך, שכן ממילא בית המשפט מוגבל במסגרת סעיף 6ב לנכות הרפואית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי, שכן שני הצדדים לא מצאו לנכון להגיש בקשה להביא ראיות לסתור. עניין הנכות התפקודית מסור ממילא להחלטת בית המשפט ואתייחס לכך בהמשך.

10. נראה שאין מחלוקת שמצבה הרפואי של התובעת, הכולל את החמרת המצב, נובע מהתאונה נשוא התביעה. לו רצו הצדדים לטעון אחרת, יכלו לבקש מבית המשפט למנות מומחה ל צורך קביעת נכותה של התובעת שלא כתוצאה מהתאונה.

בענייננו, כאמור, תיקה הרפואי של התובעת נעדר פגיעות/תאונות/אירועים אחרים, שניתן לייחס להם את המגבלות מהן סובלת התובעת.
התובעת העידה שכל המגבלות מהן היא סובלת הן תוצאה של התאונה וכי מעו לם לא סבלה משום דבר לפני התאונה ואף הייתה ספורטאית. ראו בעניין זה גם דברי ב"כ הנתבעת במסגרת הסיכומים: "בהסתכלות על התיק ממעוף הציפור, יש כאן תובעת צעירה עם פגיעה צווארית, נקבעה לה במל"ל נכות 5% פלוס 5% שתי הנכויות בקשר לצוואר, הגבלה קלה בתנועות הצוואר והקרנה של כאב לכתף ויד שמאל שהיא לא ידה הדומיננטית... עבר רפואי אין לה, יש ממצא של בלט דיסק שהיה בסמוך לאחר התאונה, אז יכול להיות שזו הנכות שלה, אנו לא חולקים על זה..." (ההדגשה שלי, ע.ר.) .

כאמור, משהצדדים לא הגישו בקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט, ביחס לתלונות ולממצאים שלא כתוצאה מהתאונה, נראה שאין מקום לאפשר להם לטעון כי הפגיעות מהן סובלת התובעת אינן קשורות לתאונה.

11. לנוכח ההחמרה הרפואית המשמעותית, שאין מחלוקת לגביה, פנתה התובעת, ברוב הגינותה, בתביעות נוספות, למיצוי זכויותיה במוסד לביטוח לאומי וכדלקמן:

ביום 29.4.19 נערך פרוטוקול של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי , שדנה בבקשת התובעת להחמרת מצב. הוועדה סיכמה את מסקנותיה באופן הבא: "הנכות הקיימת משקפת מוגבלויותיה התפקודיות של התובעת במלואן. אין החמרה".

כאמור, המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשת התובעת להחמרת מצב ואולם, אין ללמוד מכך (כפי שב"כ הנתבעת טענה) שחלק מהפגימות שמהן סובלת התובעת אינן קשורות לתאונה. נהפוך הוא, הוועדה סברה שהנכות הרפואית הקיימת משקפת את מגבלותיה התפקודיות כתוצאה מהתאונה. יש לזכור שבית המשפט הוא הפוסק האחרון בנושא הנכות התפקודית (להבדיל מהנכות הרפואית).

ביום 10.9.19 נערך פרוטוקול של הוועדה הרפואית לעררים, בעקבות ערר שהגישה התובעת על החלט ת הוועדה הרפואית לדחות את בקשתה להחמרת מצב. הוועדה סיכמה את מסקנותיה בבקשה לקבל מהתובעת מסמכים וצילומים נוספים. בסופו של יום, לא בוצעו הבדיקות הנוספות שנתבקשו והערעור נסגר.

סיכומו של דבר – הנכות הרפואית המשוקללת, המחייבת לצורך התביעה שבפניי עומדת על 9.75%, באופן הבא :
5% - לפי סעיף 37(8)א שעוסק בשבר של גוף חוליה שהתרפא שהותיר הגבלה קלה בתנועות עמ"ש וכאב ביד שמאל.
5% - לפי סעיף 29(6) I-II (מותאם) שעוסק בתסמונות נוירולוגיות, בשל נימול וכאבים לאורך יד שמאל כביטוי לפגיעה שורשית צו וארית.
תעסוקה / עבודה / כושר השתכרות

12. התאונה התרחשה בעת שהתובעת הייתה בת 26.6 שנים. ברקע, לפני התאונה, למדה התובעת בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. התובעת ה ייתה תלמידה מצטיינת בלימודים ו בכל שנות התואר קיבלה מלגת הצטיינות. לאחר הלימודים, סיימה את בחינות לשכת עורכי הדין בהצטיינות, בציון גבוה בין 95 ל-96.

בזמן התאונה, עבדה התובעת במשרד עורכי דין ד"ר מאיר טוויזר בתפקיד של מתמחה והשתכרה בממוצע 7,000 ₪ נטו בחודש (בערכי קרן).

התובעת טוענת כי התאונה פגעה משמעותית בכושר העבודה שלה ולשיטתה, היא השלימה את תקופת ההתמחות תוך קשיים משמעותיים בתפקוד, כאשר התקשתה לשבת לאורך זמן בשל קשיים ומגבלות. עוד טוענת התובעת כי לאחר שהוסמכה כעורכת דין, לא עבדה במשך כשנה בשל מצבה הרפואי ולאחר מכן התקשתה להשתלב בעבודה. בהמשך היא התחילה לעבוד כעורכת דין במשרד עורך דין אבישר (המשמש גם כבא כוחה), זאת בחודש אפריל 2016, בתחילה במתכונת של 15 שעות בשבוע ולאחר מכן במשרה מלאה , תוך שנאלצה להיעדר לעתים קרובות. כשמצבה הרפואי המשיך להחמיר החל מחודש מרץ 2020, הפסיקה לעבוד כלל ומאז אינה עובדת ואינה משתכרת בשום מקום עבודה.

13. להלן פרטים אודות השתכרותה של התובעת במהלך השנים, מתוך דו "ח "תקופות עיסוק והכנסות" של המוסד לביטוח לאומי:

בשנת 2012 - נרשמה כתלמידה להשכלה גבוהה - ללא הכנסות.
בשנת 2013 - עבדה במשך כ- 9 חודשים (מחודש אפריל 2013) במשרד עו"ד טוויזר והשתכרה סכום כולל של 50,188 ₪ ובממוצע 5,576 ₪ לחודש. בתקופה זו עבדה בתפקיד של טרום מתמחה ולאחר מכן מתמחה. אזכיר כי הצדדים הסכימו שסמוך לפני התאונה, בזמן ההתמחות, שכרה של התובעת עמד על 7,000 ₪ נטו לחודש.
בשנת 2014 - המשיכה לעבוד במשרד עו"ד טוויזר במשך 9 חודשים, עד לחודש ספטמבר 2014 והשתכרה סכום כולל של 48,954 ₪ ובממוצע 5,440 ₪ לחודש. התובעת הוסמכה כעורכת דין בחודש דצמבר 2014.
בשנת 2015 - התובעת לא עבדה. לשיטתה, בשל כך שלא מצאה עבודה שמתאימה לה לנוכח המגבלות הרפואיות שלה, שכן חיפשה עבודה בחצי משרה.
בשנת 2016 - החלה התובעת לעבוד כעורכת דין במתכונת חלקית במשרדו של עורך דין אבישר . התובעת עבדה במשך כ- 9 חודשים, מחודש אפריל 2016 והשתכרה סכום כולל של 31,443 ₪, ובממוצע סך של 3,494 ₪ לחודש.
בשנת 2017 - המשיכה התובעת לעבוד כעורכת דין במשרד עורך דין אבישר, במשר ה חלקית. התובעת עבדה במשך כ- 12 חודשים והשתכרה סכום כולל של 69,409 ₪, ובממוצע סך של 5,784 ₪ לחודש.
בשנת 2018 - המשיכה התובעת לעבוד כעורכת דין במשרד עורך דין אבישר, במשרה חלקית. התובעת עבדה במשך כ- 12 חודשים והשתכרה סכום כולל של 71,915 ₪, ובממוצע סך של 5,993 ₪ לחודש.
בשנת 2019 - המשיכה התובעת לעבוד כעורכת דין במשרד עורך דין אבישר, במשרה חלקית. התובעת עבדה במשך כ- 12 חודשים והשתכרה סכום כולל של 71,514 ₪, ובממוצע סך של 5,960 ₪ לחודש.
בשנת 2020 - המשיכה התובעת לעבוד כעורכת דין במשרד עורך דין אבישר, בחודשים ינואר – פברואר בלבד, ולאחר מכן הפסיקה לעבוד מאז ועד היום, במשך כ-20 חודשים, אינה עובדת בשום מקום עבודה ואין לה הכנסות מכל מקור שהוא. במהלך שנת 2020 למדה התובעת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה למשך 4 חודשים, אך הפסיקה את לימודיה, לטענתה לנוכח הקשיים הרפואיים מהם היא סובלת.

בסיס השכר - לעבר

14. בעמוד 15 לפרוטוקול, הסכימו הצדדים שאין מחלוקת שלפני התאונה, בזמן ההתמחות, הרוויחה התובעת 7,000 ₪ נטו בחודש, בניכוי מס הכנסה (שעמד על שיעור של 0 ₪).
כמו כן, הסכימו הצדדים, שתקופת אי הכושר המלאה לאחר התאונה תחושב לפי חודש ושבוע.

בסיס השכר - לעתיד

15. ב"כ התובעת טען שיש להתחשב בנתונים האישיים של התובעת – לפיהם , בזמן התאונה הי יתה לאחר סיום לימודי תואר במשפטים בהצטיינות, בתוך תקופת ההתמחות וסמוך לפני שהוסמכה כעורכת דין – ו ביקש לקבוע את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השתכרות לעתיד, לפי כפל השכר הממוצע במשק.

לחלופין, טען ב"כ התובעת שיש לערוך את החישובים לעתיד, לפי השכר הממוצע לעורכי דין שעומד על 16,500 ₪ לחודש ב-5 השנים הראשונות, ולאחר מכן השכר אמור להשביח.

מנגד, ב"כ הנתבעת טענה: "אני לא יודעת על איזה נתונים חברי מתבסס. ככל שיש טענה על שכר שהוא שונה מהממוצע במשק, צריך להוכיח, ואני מתנגדת לכל שינוי או סטייה מהשכר הממוצע במשק שחברי לא הביא ראייה. לא יעלה על הדעת לטעון את זה בסיכומים. זו טענה שדורשת הוכחה". כמו כן, רמזה בטיעוניה שייתכן והתובעת החליטה לעזוב את תחום עריכת הדין.
הפסיקה הכירה בכך שבכל הנוגע לקטינים הערכת הנזק הצפוי בעתיד וקביעת הפיצוי ההולם, כרוכות מעצם טבען בחוסר ודאות, שכן קשה להעריך אם וכיצד יתפתח הנזק ומה תהא השפעת ו על חיי הניזוק. קשייו של ביהמ"ש להעריך את הפסדי ההשתכרות לעתיד של קטין, גדלים ככל שגילו של הקטין רך יותר, שהרי הקטין טרם בחר לעצ מו את עיסוקו או למצער את מסלול הכשרתו המקצועית ועתידו המקצועי לוט בערפל. לכן, במקרים כאלו, מקובל לערוך את החישוב לפי השכר הממוצע במשק. ואולם, בענייננו, התאונה התרחשה עת הייתה התובעת בגיל 26.6 שנים, לאחר שכבר בחרה לעצמה מקצוע, סיימה לימודי תואר במשפטים בהצטיינות , החלה התמחות במשפטים, כך שעתידה המקצועי איננו לוט בערפ ל, שכן אלמלא התאונה, יש להניח שהייתה ממשיכה לעסוק בתחום עריכת דין. ניתן לקבוע שאין להשוות את מעמדה של התובעת עם מעמדו של קטין, שכן סיפור חייה של התובעת החל להיכתב.

אם כן, כיצד נקבע את בסיס השכר (לעתיד) בעניינה של התובעת?

ראשית אציין, כי לא התרשמתי שבכוונת התובעת לשנות את תחום עיסוקה כעורכת דין. מצאתי לקבל את עדות התובעת בסוגיה זו, תוך שהתובעת הסבירה כי לאורך השנים היא חיפשה ועדיין מחפשת עבודה בתחום עריכת הדין, אך היה חשוב לה להקטין את היקף המשרה, לאור מגבלותיה הרפואיות. ראו בעניין זה, דברי התובעת בעמ' 11, שורה 25 לפרוטוקול: "אני מחפשת עריכת דין בחצי משרה...". גם מהרצף התעסוקתי עולה שבכל השנים ממועד התאונה (שנת 2013) ועד שנת 2020 (כולל) עבדה רק בתחום עריכת הדין ולא בשום עבודה אחרת.

צודקת בא כוח הנתבעת, שהתובעת לא הביאה ראיות של ממש בדמות של חוות דעת להוכיח מהו השכר הממוצע שהתובעת יכלה להשתכר בנסיבות האישיות שלה , בתפקיד של עורכת דין. ואולם, ניתן ללמוד על השכר הממוצע של עורכי דין ממקורות נוספים ואבהיר דבריי להלן.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה הודעה לתקשורת ביום 15.10.18 [ראו הקישור המצורף: סטודנטים ומקבלי תואר ראשון במשפטים, תשע"ז (2017) (cbs.gov.il) ],
במסגרתה עולה כי השכר החודשי הממוצע, בקרב בוגרי תואר ראשון במשפטים, שלמדו באוניברסיטאו ת, נוסק לאחר 12 שנות ותק ל-19,337 ₪, לעומת 14,097 ₪ בקרב בוגרי מכללות אקדמיות.

במסגרת ע"א 3375/99 אקסלרד ואח' נ' צור-שמיר חברה לביטוח ואח' (פורסם בנבו) [להלן: "אקסלרד"], נפסק לניזוק, שהיה עורך דין במקצועו, פיצוי המתבסס על כפל השכר הממוצע במשק זאת בדרך של אומדן, מבלי שהוצגה בפני בית המשפט חוות דעת מקצועית בנושא השכר. בית המשפט ציין בפסק הדין, בין היתר : "בית המשפט נאלץ לעסוק בעניין זה בהערכות וניחושים אשר הוודאות מהם והלאה...לטעמי הדרך ההולמת בנסיבות המקרה היא קביעה בדרך של אומדן של כושר השתכרות הגבוה מהמקובל, קביעה אשר ניתן לגבותה בהנמקה בדבר כישוריו המיוחדים של התובע". ובהמשך הביע דעה שיש לקבוע כושר השתכרות חודשי ממוצע עבור כל תקופת העתיד (להבדיל מקביעה מדורגת): "הייתי קובע כושר השתכרות ממוצע דומה, בעבור כל תקופת עבודתו של התובע, אלא שהייתי קובע אותו בשיעור גבוה מממוצע השכר במשק, בהתחשב בכישוריו של התובע אשר נזכרו לעיל. בדרך אומדן, הייתי קובע כושר זה בשיעור כפל השכר הממוצע במשק..."

במסגרת ת"א ( מחוזי ב"ש) 3330/97 אור בן-יאיר ים ואח' נ' הפניק ס חברה לביטוח (פורסם בנבו, עמ' 7, סעיף 18 ), פסקה כבוד השופטת אבידע , כי המנוח שהיה עורך דין היה מגיע לשילוש השכר הממוצע במשק תוך 4 שנים מיום התאונה (במועד התאונה היה המנוח בן 33 שנים). סופו של דבר, הפיצוי נקבע באופן מדורג עד שהתקבע לשילוש השכר הממוצע במשק , בחלוף 4 שנים ממועד התאונה. במקרה זה, בית המשפט הגיע לתוצאה של שילוש השכר הממוצע במשק בדרך של אומדן, אף מבלי שהתובע הגיש חוות דעת כלכלית מטעמו, תוך שהוא דוחה את המסקנות של חוות הדעת הכלכלית שהגישה הנתבעת.

במסגרת ת"א ( מחוזי חיפה) 172/99 פלוני ואח' נ' אריה חברה לביטוח ואח' (פורסם בנבו), נפסק לתובע שעבד בזמן התאונה כמתמחה במשרד עורכי דין (שכרו כמתמחה עמד על 4,322 ₪ ברוטו בחודש) , בסיס שכר מדורג. עד למועד פסק הדין - ל פי השכר הממוצע במשק, ב-5 השנים הבאות - 150% מהשכר הממוצע במשק ו לאחר מכן – כפל השכר הממוצע במשק . פסק הדין ערך את חישובי ההשתכרות לעתיד עד גיל 70 (להבדיל מהנוהג לערוך חישובים עד גיל 67 במקרים של שכירים). יודגש כי במקרה זה, הציגה הנתבעת חוות דעת כלכלית אשר באמצעותה ניסתה לשכנע את בית המשפט לפסוק לפי שכר הנמוך מהשכר הממוצע במשק ואולם בית המשפט פסק לפי כפל השכר הממוצע במשק, מבלי שהייתה מונחת בפניו חוות דעת נגדית, זאת בהסתמך על כישוריו של התובע, כפי שפסק השופט אור בתיק אקסלרד.

במקרה שלפנינו, מדובר בעורכת דין צעירה בראשית דרכה, שהצטיינה בלימודיה ובבחינות הלשכה ולאור נתוניה האישיים, והרושם שהותירה על בית המשפט, נראה ש ככל הנראה, הייתה מתקדמת במהירות במקצוע שבחרה לאור הפוטנציאל הגבוה שלה . הפוטנציאל של התובעת מתבטא גם בכך שלאור הערכה כלפיה, המעסיק אפשר לה לעבוד במשרה חלקית תוך התחשבות במצבה הרפואי (למרות שהמשרה הוגדרה באופן פורמאלי כמשרה מלאה).

לאחר שהבאתי בחשבון את כל הנתונים שהובאו בפניי בעניינה של התובעת, ראיתי לנכון להעמיד את בסיס השכר לצורך הפסדי השתכרות בעתיד לפי 150% מהשכר הממוצע במשק, היינו 10,551 ₪ כפול 1.5 ובסה"כ 15,827 ₪ בהפחתה של 12% מס הכנסה (1,899 ₪) , יעמוד בסיס השכר על סך 13,928 ₪ נטו לחודש. חישוב המס נעשה לפי סימולטור באתר מס הכנסה.

הנכות התפקודית

16. התובעת טוע נת כי נכות ה התפקודית הינה גבוהה לאין ערוך מנכותה הרפואי ת, כאשר הכאבים והמגבלות בצוואר וביד, מקשים על התובעת בתפקוד יומיומי והיא נדרשת לעשות שימוש במשככי כאבים חזקים ובקנביס רפואי, על מנת לשמור על רמת תפקוד בסיסית. כמו כן, מתקשה התובעת בעיסוקה כעורכת דין, בישיבה ממושכת מול מחשב ונדרשת פעמים רבות לשהות במנוחה וללא יכולת לתפקד. נטען כי התובעת לא הצליחה ליצור רצף תעסוקתי מאז התאונה וכי לפני התאונה הייתה בחורה פעילה ונמרצת, ביצעה ספורט בשגרת יומה ולא סבלה משום בעיה בתפקוד. לאור כל האמור, עותרת התובעת להעמיד את נכותה התפקודית לצורכי חישוב הפיצויים המגיעים לה על 20% לכל הפחות.

מנגד, הנתבעת טוענת, כי נקבעה לתובעת נכות מזערית וכבר נפסק לא אחת כי נכויות בשיעורים נמוכים , אינן מניבות נכות תפקודית. נטען שהתובעת נעדרה מעבודתה לאחר התאונה רק כחודש ימים, תביעתה של התובעת להכיר בה כנכה נזקק נדחתה , כיון שהי יתה מסוגלת לחזור לעבודה. הוועדה הרפואית נמנעה מלהפעיל את תקנה 15 ואף דחתה את בקשתה להחמרת מצב.

17. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית אמנם משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע הספציפי. יש לתת משקל, בין היתר, להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי [פורסם בנבו]).

באשר לנכות בתחום האורתופדיה, כבר נפסק, כי על פי רוב היא משקפת גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית (ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף [פורסם בנבו]).

ככלל, שיעור הנכות הרפואית מבטא לרוב גם את שיעור הנכות התפקודית. הנכות התפקודית, נקבעת על-ידי בית המשפט , מבטאת את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. אמנם אין לקבוע חזקה של זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית. עם זאת, הנכות הרפואית משמשת "מקור השראה" להערכת הנכות התפקודית (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [פורסם בנבו], פסקה 6).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותה ו מיכולותיה של התובע ת, בהתחשב בגילה של התובע ת, במסקנות הרפואיות של הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי, בעובדה שאין זה שכיח לקבל קנביס רפואי לנכות בשיעור שנקבעה, בהתחשב בכך שהתובעת לא הצליחה ליצור רצף תעסוקתי מאז התאונה והפסיקה לעבוד כלל במשך 20 החודשים האחרונים, בהתחשב בכך שהתובעת עשתה על ביהמ"ש רושם חיובי ומהימן, כמי שאיננה מנסה להעצים ולהאדיר את נזקי ה, שכן עינינו רואות שמדובר באישה שהצטיינה לאורך לימודיה ובבחינות הלשכה, בעלת יכולות גבוהות, שניסתה להמשיך ולעבוד במשרה חלקית לאחר התאונה ולאחר החמרה במצבה הפסיקה לעבוד - מכל המקובץ, אני סבור כי נכון יהא להעמיד את שיעור נכות ה התפקודית של התובע ת, עקב התאונה הנדונה, לפי נכות בשיעור של 12% (תוספת של כ-20% מעבר לנכות הרפואית).

המחלוקת בעניין גובה הנזק

18. כאב וסבל

הצדדים הסכימו כי הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על 18,784 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.

19. הפסד השתכרות לעבר

מאז התאונה ועד יום, חלפו 95 חודשים.

הפיצוי לעבר ייפסק בגין 2 תקופות נפרדות:
תקופה א' - אי כושר מלא למשך חודש ושבוע (בהתאם להסכמת הצדדים).
תקופה ב' - אי כושר חלקי למשך 94 חודשים (במעוגל) .

ביחס לתקופה א', הסכימו הצדדים כי בזמן ההתמחות, הרוויחה התובעת 7,000 ₪ נטו בחודש. לפיכך, בנסיבות העניין, אני פוסק לתובעת פיצוי בתקופת אי הכושר המלאה, למשך חודש + שבוע, סך של 8,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.02.14.

ביחס לתקופה ב', מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי לפי הנכות התפקודית בשיעור של 12%, למשך 4 תקופות נפרדות - באופן הבא:
במשך 12 החודשים הראשונים, פיצוי של 840 ₪ בחודש, לפי שכר של 7,000 ₪ נטו בחודש בכפל הנכות התפקודית (12%) ובסך הכ ול 10,080 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה.
במשך 12 החודשים הבאים, פיצוי של 960 ₪ בחודש , לפי שכר של 8,000 ₪ נטו בחודש בכפל הנכות התפקודית (12%) ובסך הכול 11,520 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה.
במשך 12 החודשים הבאים, פיצוי של 1,080 ₪ בחודש, לפי שכר של 9,000 ₪ נטו בחודש בכפל הנכות התפקודית (12%) ובסך הכול 12,960 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה.
ביתרת התקופה, במשך 58 חודשים, פיצוי של 1,200 ₪ בחודש , לפי שכר של 10,000 ₪ נטו בחודש בכפל הנכות התפקודית (12%) ובסך הכול 69,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה.

סך הכול, הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר – 112,910 ₪ בערכי קרן.

לא נעלמה מעיניי העובדה שהפסדי ההשתכרות לעבר גדולים הרבה יותר מהסכום שנפסק, ואולם בעת החישוב, הבאתי בחשבון שהתובעת מסוגלת לעבוד לפחות בחלקיות משרה ולכן החישוב נערך רק לפי שיעור הנכות התפקודית, בשיעור של 12% ומתוך הנחה שהתובעת שמרה על 88% מכושר עבודתה ויכלה להמשיך לעבוד ולהשתכר, באופן חלקי.

20. הפסד השתכרות לעתיד

הפיצוי בגין ראש נזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד, נקבע באופן אינדיבידואלי לכל ניזוק וניזוק לפי הפרמטרים הבאים: גילו, עיסוקו ויכולתו המקצועית.

בהתחשב בנכותה הרפואית (9.75%), בנכותה התפקודית (12%), בהתחשב בכך שהתובעת הפסיק ה לעבוד, ואינני קובע כי התובעת נפלט ה משוק העבודה, וככל הנראה תחזור בעתיד לשוק העבודה, מצאתי לפסוק לתובע ת פיצוי, לפי חישוב אריתמטי בשכר של 13,928 נטו לחודש (150% מהשכר הממוצע במשק לאחר הפחתה של 12% מס הכנסה ) כפול הנכות התפקודית (12%) כפול מקדם היוון 250.33 (עד גיל 67 שנים) ובסה"כ - נכון למועד מתן פסק הדין 418,391 ₪.

21. הפסד פנסיה

בהתאם להלכה הפסוקה מצאתי לפסוק לתובעת סך של 66,413 ₪ ( 12.5% מהסכומים שנפסקו בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד).

*סכום זה הינו בערכי קרן ויש לחשבו מחדש לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק להפסדי שכר לעבר.

22. עזרת הזולת

אין מחלוקת שהתובעת לא נעזר ה בשכר, וכי העזרה התמקדה בעזרה שניתנה על ידי בני משפחתה. נטען על ידי התובעת כי בזמן התאונה, גרה מחוץ לבית הוריה ואולם לטענתה, בעקבות התאונה, נאלצה לחזור ולגור בבית ההורים, הן מטעמים של הצורך בעזרה והן מטעמים של חוסר יכולת כלכלית. נטען כי הוריה משמשים עבור התובעת כמקור סיוע הרבה למעלה מהמקובל.

מנגד, הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח וכי היא נהנית משירותים מלאים בבית הוריה ובאשר לעתיד – שיעור הנכות אינו מצדיק כל עזרה.

בהתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת, בעובדה כי התובעת לא קיבל ה עזרה מקצועית בשכר; העובדה שמדובר בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לפסוק לתובעת, בגין ראש נזק זה, סך של 10,000 ₪ על דרך של אומדנה, כאשר הסכום נכון למועד מתן פסק הדין.

אם קיבלה התובע ת עזרה נוספת, ואינני קובע מסמרות בעניין זה, הרי שעזרה זו איננה חורגת מעזרה מקובלת בין בני משפחה וראה ע"א 327/81 אלימלך ברמלי ואח' נ' גאבלי עבדול חפוז ואח' (פ"ד לח(3), 580, עמ' 589-590).

23. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

התובעת טוענת כי מאז האירוע ובעקבותיו, היא נדרשת להוצאות מרובות במיוחד לטיפולים ותרופות בגין הכאבים הקשים. כמו כן, פנתה לייעוץ אצל רופאים שונים ומנסה כל טיפול אפשרי כדי להקל על מצבה. בנוסף, נטען שאחרי שכל הטיפולים הקונבנציונליים לא עזרו, הומלץ לה על טיפול בקנביס רפואי וטיפולי כירופרקטיקה בעלות פרטית נפרדת. נטען כי התובעת מוציא ה אלפי ₪ בשנה עבור משככי כאבים זאת בעקבות התאונה, וכי עד למועד כתיבת פסק הדין צורפו קבלות ודפי חשבון בנספח ה' לתצהירה מעמוד 205 עד עמוד 308 להוכחת ההוצאות , שמסתכמות בסכום כולל של 46,000 ₪.

ביחס להוצאות נסיעה, טוענת התובעת כי עמידה והליכה ממושכת מגביר ים את כאביה וכי היא משתדלת להימנע מהליכות ארוכות כבעבר ועושה שימוש גדול יותר בתחבורה או ברכב וכתוצאה מכך נגרמו ונגרמים לה הוצאות נסיעה וניידות.

ב"כ הנתבעת ציינה מנגד, כי לא ערכה בדיקה לגבי סכומי הקבלות שצורפו ואולם נטען כי באופן עובדתי, היא חולקת על הקשר שבין הקבלות למצב התובעת, בין היתר בהתבסס על כך שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בהחמרת המצב.

לא אוכל לקבל את עמדת הנתבעת. כזכור, אין בתיקה הרפואי של התובעת כל מידע על עבר רפואי אחר, שניתן לייחס אליו את ההוצאות שנגרמו - מלבד התאונה. מיותר לחזור ולציין שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהבעיות הרפואיות של התובעת מקורן מאירוע אחר מלבד התאונה. לא רק שלא הוגשה בקשה להביא ראיות לסתור, גם לא התבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כדי לבחון את מצבה הרפואי של התובעת שלא כתוצאה מהתאונה. אי הגשת בקשה למינוי מומחה כדי לבחון א ת מצבה הרפואי של התובעת , שלא כתוצאה מהתאונה, כמוה כאי הבאת עד רלוונטי, דבר היוצר הנחה שאילו הובא אותו עד, עדותו היה סותרת את גרסת הנתבעת ומחזקת את טענת התובעת לפיה הבעיות רפואיות מקורן מהתאונה בלבד.

לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד (פ"ד נא(2), 724), זכאי תובע לקבל את הטיפול רפואי לו הוא נזקק, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. בענייננו, הואיל ומדובר בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, זכאית התובעת להחזר של חלק מהוצאותי ה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, אני מוכן להניח כי התובעת נדרש ה ותידרש לשלם דמי השתתפות בגין קבלת טיפול רפואי ונשא ה בהוצאות נסיעה לטיפול רפואי . לא נסתרה מעיני עלות טיפול הקנביס שהומלץ לתובעת שהוא יקר ערך ועומד לדברי התובעת בעדותה על סך של בין 600 ל-850 ₪ בחודש (בפועל לפי בדיקה מדגמית של חלק מהקבלות נראה שעלות הקנביס עמדה על סכומים נמוכים יותר). בעניין עלות הקנביס הרפואי יש לזכור שהתובעת אובחנה כסובלת מכאבים כרוניים וקיימת חוסר וודאות לגבי משך התקופה לעתיד שתזדקק לשימוש.

על מנת לבחון את ההוצאה החודשית הממוצעת, בית המשפט ביקש מהתובעת לערוך טבלה לגבי ההוצאות שהוצאו בפועל.

מהטבלה שהגיש בא כוח התובעת במהלך הדיון, עולה כי:
בחודש ספטמבר 2019 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 1,207 ₪;
בחודש אוקטובר 2019 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 966 ₪;
בחודש נובמבר 2019 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 360 ₪;
בחודש דצמבר 2019 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 1,588 ₪;

לאחר הדיון, הגיש בא כוח התובעת טבלה נוספת לסיכום ההוצאות מחודש ינואר 2020 ועד חודש יולי 2020. מבדיקה מדגמית של הטבלה עולה כי בחודשים ינואר 2020 ועד אפריל 2020 ההוצאות היו באופן המפורט להלן:

בחודש ינואר 2020 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 299 ₪ (80 ₪ בית מרקחת ו- 219 ₪ קנביס). בחודש פברואר 2020 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 354 ₪ (45 ₪ כללית מושלם, 101 ₪ בית מרקחת + רפואה מקצועית + פיזיותרפיה, 210 ₪ קנביס). בחודש מרץ 2020 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 299 ₪ (45 ₪ כללית מושלם, 35 ₪ התחייבות ממוגרף ו- 219 ₪ קנביס). בחודש אפריל 2020 – סה"כ ההוצאות הסתכמו בסך של 279 ₪ ( 45 ₪ כללית מושלם, 16 ₪ בית מרקחת ו- 219 ₪ קנביס).

ניתן ללמוד על ההוצאות, גם מהתיעוד הרפואי המשמעותי ביחס להיקף הטיפולים הרפואיים ונסיק מכך, על הנסיעות שנדרשו וההוצאות שנגרמו.

לפיכך מתוך התחשבות בכל הקבלות שצורפו (בסכום כולל של 46,000 ₪), בהתחשב בכך שהתובעת לא הוכיח ה את נזקי ה המלאים, וייתכן שתהא זכאית להחזר של חלק מההוצאות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי באופן הבא:

לתקופת העבר, סכום גלובאלי בסך של 25,000 ₪.
לתקופת העתיד, סכום גלובאלי בסך של 50,000 ₪.
הסכומים שנפסקו נכונים למועד מתן פסק הדין.

24. ניכויים
בהתאם להסכמת הצדדים, סכום הניכויים, בערכי קרן יעמוד על 58,448 ₪ בחלוקה כדלקמן:
6,730 ₪ - דמי פגיעה;
51,718 ₪ - מענק נכות;

סיכום כללי

25. מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת סכומי כסף כדלקמן:
א. כאב וסבל 18,784 ₪
ב. הפסד השתכרות לעבר * 112,910 ₪
ג. הפסד השתכרות לעתיד 418,391 ₪
ד. הפסד פנסיה * 66,413 ₪
ה. עזרת הזולת 10,000 ₪
ו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר 25,000 ₪
ז. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד 50,000 ₪
סה"כ 701,498 ₪
ז. ניכויים 58,448 ₪ -
סה"כ לאחר הפחתת ניכויים 643,050 ₪

* הפסד ההשתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר אינם כולל ים שערוך (הפרשי הצמדה וריבית כחוק), שיבוצע ע"י הצדדים בפסיקתא שתוגש לחתימתי.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,200 ש"ח.

כל הסכומים המפורטים בסעיף זה הינם נכונים למועד מתן פסק הדין (למעט שערוך הפסד השתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר).

26. לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים בסעיף 25 וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

27. מזכירות ביהמ"ש תשגר לצדדים עותק מפסק הדין.

28. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א בתוך 60 ימים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.