הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 49361-01-19

בפני
כבוד ה שופט יוסי ברכיה

התובע:
פלוני

נגד

הנתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

התובע נפגע בתאונה מיום 4.5.17 בעת עבודתו כנהג משאית לאיסוף נייר והגיש תביעה כנגד הנתבעת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 ( להלן - החוק).
לכתב תביעתו צירף התובע בקשה למינוי מומחים בתחומים האורטופדיה, הנוירולוגיה וכלי הדם. לטענת התובע, בקשה זו הוגשה לבית המשפט לאחר שהליכי המוסד לביטוח לאומי ( להלן – המל"ל) לקביעת נכות הופסקו ביוזמתו, בשלב הנכויות הזמניות, זאת לאחר שהחליט שלא להתייצב עוד לוועדות הרפואיות ולא לשתף עימם פעולה.
הנתבעת מתנגדת לבקשה למינוי מומחים. בתגובתה טוענת הנתבעת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, זאת מאחר והתובע בחר במסלול של קביעת נכות על ידי ענף נפגעי עבודה במל"ל, ומדובר בקביעה מחייבת לפי סע' 6ב לחוק, ועל כן, אין עומדת לו יותר הזכות למינוי מומחים מטעם בית המשפט.
לתגובתה צרפה הנתבעת את דו"חות הוועדה הרפואית שדנה בעניינו של התובע במהלך שנים 2018-2019, בתחומים כלי דם, אורטופדיה, כירורגיה ונוירולוגיה. לטענתה, הוועדה הרפואית קבעה כי אין נכות בתחומים כלי הדם, הכירורגיה והנוירולוגיה, וקביעה זו מחייבת להליך כ"קביעה על פי כל דין".
בתחום האורטופדי, טענה הנתבעת כי הוועדה קבעה נכות זמנית בלבד וטרם נקבעה נכות צמיתה בתחום זה, זאת בשל חוסר שיתוף פעולה של התובע. לשיטתה, יש לדחות את בקשתו למינוי מומחה גם בתחום זה, מאחר ואי התייצבותו לוועדה הרפואית של המל"ל מהווה חוסר תום לב. לפיכך, לטענתה, יש לדחות את בקשת התובע למינוי מומחה בתחום האורטופדי ולהורות לתובע להמשיך את הליך קביעת נכותו במל"ל גם בתחום זה.
לחלופין, טוענת הנתבעת שככל ובית המשפט יורה על מינוי מומחה בתחום האורטופדי, יש לחייב את התובע בתשלום שכ"ט המומחה, וזאת לאור התנהלותו.
התובע הגיש תשובה לתגובת הנתבעת, בה חזר על טענתו שהוא אינו מתכוון לשתף פעולה עם הוועדות הרפואיות של המל"ל, וכי הוא עומד על זכותו למינוי מומחים מטעם בית המשפט.
עוד טען התובע, כי לא נקבעה לו נכות יציבה בתחומים שלגביהם הוא מבקש מינוי מומחים, אלא, קיימת קביעה בדבר נכות זמנית בלבד.
בנוסף, טען התובע כי בטרם הוגשה התביעה דנא, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יעבור התובע ממסלול של מינוי מומחה רפואי לפי סעיף 6ב לחוק למסלול מינוי לפי סעיף 6א לחוק , ואולם, הנתבעת הפרה באופן חד צדדי את ההסכם ומחייבת את התובע להמשיך במסלול לפי סעיף 6 ב ( נספח ז' לתשובת התובע).
הנתבעת השיבה לטענת התובע בדבר ההסדר הדיוני האמור, וטענה כי ההסכמה הייתה למינוי מומחה בתחום האורטופדיה בלבד, וזאת מאחר שבתחום זה טרם נקבעה נכות צמיתה, זאת בניגוד לתחומים האחרים – נוירולוגיה, כלי דם וכירורגיה, בהם כבר קבעה הוועדה כי לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. הנתבעת חזרה על טענתה, כי יש לדחות את בקשת התובע למינוי מומחים בתחומים הנוירולוגיה וכלי הדם, עם זאת השאירה את מינוי המומחה בתחום האורטופדי לשיקול דעת בית המשפט.
דיון והכרעה
באשר לבקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי, אין חולק כי בתחום זה נקבעה נכות זמנית בלבד על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל, וכי טרם נקבעה נכות צמיתה בתחום זה, ואף לא צפויה להיקבע בקרוב, זאת בשל עמדתו של התובע כי אינו מתכוון להתייצב לוועדות המל"ל שייקבעו בעניינו.
הלכה היא, כי " אין מקום למנוע מנפגע את זכותו לכך שבית המשפט ימנה מומחה או מומחים רפואיים על מנת שאלה יקבעו את דרגת נכותו, רק מפני שפתוחה בפניו הדרך לקביעת דרגת נכותו כנפגע תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי" (רע"א 1619/93 " אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר, פ"ד מז(4) 89). אכן, אין מוטלת על הנפגע חובה למצות הליך של קביעת דרגת נכות על-פי דין כתנאי לכך שיוכל לעתור בבית משפט למינוי מומחה. לפיכך, בנסיבות רגילות, אם בחר הנפגע שלא לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי, ואף אם בחר לנטוש תביעה כזו שכבר פתח בה, אין בבחירתו זו כדי לחסום בפניו את המסלול של מינוי מומחה לפי סעיף 6 א לחוק הפיצויים." (רע"א 11462/05 ויסאם כמאל בדארנה נ' "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ ( מיום 17.09.2006, ההדגשה אינה במקור).
אכן מצויין בפסק הדין בעניין ויסאם, כי בית משפט יכול שלא למנות מומחה בהתאם לסעיף 6 א לחוק, על אף שלא נקבעה נכות כדין, לדוגמא במקרה בו החלטת וועדת המל"ל צריכה להתקבל בקרוב. לא זה המצב בפנינו, התובע כאמור זנח את מסלול המל"ל, כך שלא צפויה להתקבל בעניין זה כל החלטה.
עוד אציין בהקשר זה כי איני סבור כי יש לחייב את התובע להתמיד בהליך שזנח, גם אם ניתן לומר שהתנהגותו מעוררת אי נוחות בנסיבות מסויימות (ואיני קובע זאת).
בהתאם לאמור לעיל, ולאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו לה, נמצאה ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורטופדי (נראה שגם הנתבעת מסכימה לכך, יעויין בסעיף 9 לכתב הה גנה. מכל מקום, היא השאירה את ההכרעה בשאלה זו לשיקול דעת בית המשפט), לפיכך, הבקשה למינוי מומחה בתחום זה מתקבלת. החלטה בדבר המינוי תינתן בנפרד.
באשר לבקשה למינוי מומחים בתחום כלי הדם, עיון בדוחות הוועדה הרפואית של המל"ל מעלה כי בתחום זה קבעה הוועדה כי לא נותרה נכות ועל כן קביעה זו הינה קביעה " על פי כל דין" המחייבת בהתאם לסעיף 6 ב לחוק. ניתן ללמוד על כך מדו"ח הוועדה מיום 8.1.18 בה נכתב בסעיף " מסקנות" כך : " היועץ עיין במסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו. על פי חומר רפואי ובדיקה שנערכה לתובע, היועץ קובע כי קיים קש"ס בין הפקקת שהתגלתה מספר ימים לאחר השחרור הראשוני מבית החולים בתל השומר לבין התאונה הנדונה. אך עם זאת, בחודש אוגוסט 2017, בוצע דופלר ורידים ביקורת ולא נמצאו סימנים של DVT ברגליים ולכן היועץ קובע כי לא נותרה נכות בגין הפקקת". תחת סעיף " החלטה" נכתב: "אין נכות". קרי, הוועדה קיבלה את חוות דעת המומחה, ובתחום כלי הדם קבעה כי לא נותרה נכות צמיתה.
למעלה מן הצורך, אציין כי הוועדה קבעה ביום 9.1.18 כי גם בתחום הכירורגיה לא נותרה נכות צמיתה, שכן בעמ' 4 לדו"ח הוועדה נרשם " מבחינה כירורגית הוועדה מקבלת חוו"ד וקובעת שאין נכות כירורגית". על כן, הצדק עם הנתבעת שטענה כי בתחום הכירורגי קבע המל"ל כי לא נותרה נכות (אם כי בתחום הכירורגיה לא ביקש התובע מינוי מומחה רפואי).
בתחום הנוירולוגיה – טענה הנתבעת כי הוועדה הרפואית, קבעה ביום 24.4.18 כי לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית כתוצאה מהתאונה. הנתבעת למדה זאת ממסקנות הוועדה שבה נכתב " מבחינה נוירולוגית – אין נכות".
אלא שהוועדה התכנסה שוב ביום 4.7.18 , ולאחר בדיקת האורטופד שנכח בוועדה, בסעיף " מסקנות" נרשם כך: "המצב זמני. למרות סימנים נוירולוגים מודגמים בבדיקה אינם מתאימים לאזור הפגיעה L1 ודורשים התייחסות נוירולוגית. לוועדה הבאה יש לזמן לאורטופד ונוירולוג."
ביום 25.10.18 התכנסה הוועדה, בה נכחו אורטופד ונוירולוג ונקבע כי מצב התובע עדיין זמני.
בוועדה האחרונה מיום 24.1.19 נכחו שוב אורטופד ונוירולוג לקביעת נכותו של התובע, אולם התובע עצמו לא התייצב לוועדה.
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל, היא כי בדומה לתחום האורטופדי, בתחום הנוירולוגי לא נקבעה נכות צמיתה על ידי המל"ל, אלא נכות זמנית בלבד, כך שאין מניעה למינוי נוירולוג.
עיון במסמכים שצורפו לבקשה למינוי מומחים מעלה כי הממצאים בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה מעורבים זה בזה. ממילא המדובר בשני תחומים קרובים, כך שבשלב זה לא אמנה מומחה גם בתחום הנוירולוגיה. המומחה בתחום האורטופדיה יחווה דעתו בצורך במינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה.
האם הייתה הסכמה דיונית בין הצדדים , לעבור ממסלול לפי סעיף 6ב למינוי מומחים בהתאם לסעיף 6א?
התובע מפנה למסמך של הנתבעת עליה חתומה עו"ד שרית ולנר. מסמך זה הוצא ביום 24.2.19, ומצויין בו בסעיף 3 כך:
"כפי שסוכם, תעצור את ההליכים במל"ל, והתביעה תנוהל לפי סעיף 6 א. לאחר שיוסכם על נכות, או בדרך של קניית סיכון, או מינוי מומחה מוסכם, יבוצע ניכוי רעיוני, הן לעבר והן לעתיד או שיחודשו ההליכים במל"ל לעניין הניכויים.
כמו כן, מוסכם כי במידה שיחודשו ההליכים במל"ל, תגיש למל"ל את חוות דעת המומחים ככל שימונו" (הדגשות לא במקור).
התובע כאמור לעיל, לומד ממסמך זה על הסכמה של הנתבעת, לעבור למינוי מומחים בהתאם לסעיף 6א.
הנתבעת טוענת כי הכוונה רק לתחום האורטופדיה, בו נקבעה רק נכות זמנית.
אני מקבל את עמדת הנתבעת.
מסמך זה הוצא ביום 24.2.19, לאחר שכבר ניתנו החלטות הוועדות הרפואיות, בעניין כלי הדם, כירורגיה ונוירולוגיה.
איזו סיבה יש לנתבעת להסכים לוותר על קביעות על פי דין בתחומי כלי הדם והכירורגיה (ולטענת הנתבעת גם בתחום הנוירולוגיה- טענה אותה דחיתי), כאשר החלטות אלו מיטיבות עמה. "וכי בשופטני עסקינן?" (על פי מסכת בבא קמא דף פ"ה ע"א. שופטני=שוטה. ביטוי תלמודי לדבר שאינו מתקבל על הדעת).
מכאן שיש לפרש את הסכמת עו"ד ולנר כמתייחסת רק לתחום האורטופדיה.
הנתבעת ביקשה להביא ראיה לעמדתה מהאמור בסעיף זה "או מינוי מומחה מוסכם", היינו מומחה ולא מומחים. על כך העיר בצדק התובע, כי בסוף הסעיף מצויין "מומחים" ברבים, כך שאין ללמוד מדיוקי המילים, ומדובר בשגרת לשון בלבד.
מכל מקום הגיון הדברים מורה כאמור, כי יש לקבל את עמדת הנתבעת.
סוף דבר
ימונה מומחה בתחום האורטופדי שיחווה דעתו בצורך במינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי.
מי יישא בשכר טרחת המומחה?
במצב בו תובע בוחר לפנות למסלול של מינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק, על אף שפתוחה בפניו הדרך לקבל וועדה רפואית מהמל"ל, הפסיקה קובעת כי אין לחייבו ללכת למסלול המל"ל לפי סעיף 6ב, וברגיל הנתבעת נושאת בשכר טרחת המומחה. בנדון שבפנינו, התובע התחיל בהליך לפי סעיף 6ב, ואף נקבעו לו נכויות זמניות. התובע יכול היה להשלים את ההליך במל"ל, אך בחר שלא לעשות זאת. על אף שאין לחייבו להתמיד בהליך במל"ל, אני סבור כי בנסיבות המקרה שבפנינו, יהיה זה צודק כי הצדדים יחלקו בשווה את שכר טרחת מומחה בית המשפט.
בתחום כלי הדם והכירורגיה נקבע על ידי המל"ל כי אין נכות. קביע ות אלו, הינן קביע ות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק.
ככל שהתובע מבקש להשיג על קביעות המל"ל, עליו להגיש בקשה מתאימה.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.