הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 47780-04-21

לפני

כבוד ה שופט גלעד הס

המבקש/הנתבע/התובע שכנגד
עידן גיל

נגד

המשיבה/התובעת/הנתבעת שכנגד
י.מ. יבוא ישיר בע"מ

החלטה

לפני בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש.
רקע
המבקש (להלן: "הנתבע") הינו צלם מקצועי ובעל אתר אינטרנט. המשיבה (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת בתחום מכירת ציוד ביתי לגידול צמחים.
הנתבע סיפק שירותי צילום לתובעת לצורך צילום מוצריה עבור שימוש בפרסומיה ברשת האינטרנט.
בין הצדדים, התגלעה מחלוקת בנוגע לזכויות היוצרים של התמונות שצילם הנתבע במסגרת השירות שניתן לתובעת (להלן: "התמונות").
במסגרת כתב התביעה טענה התובעת, כי היא בעלת זכויות היוצרים הבלעדית של התמונות. עוד טענה התובעת, כי הנתבע פנה לצדדים שלישיים אשר עשו שימוש בתמונות, טען כי הוא בעל זכויות היוצרים של התמונות, דרש מהם פיצוי וקיבל מהם כספים תוך עשיית עושר ולא במשפט על חשבונה. עוד טענה התובעת, כי הנתבע פגע במוניטין שלה.
מכאן עתרה התובעת, בין היתר, לפיצוי בסך 100,000 ₪.
מנגד במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי הוא בעל זכויות היוצרים הבלעדי של התמונות וכי התובעת העבירה את התמונות לשימוש אחרים לזמן בלתי מוגבל, וזאת מבלי לקבל את הסכמתו ומבלי לשלם לו תמלוגים.
במקביל להגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בגין הפרת זכויות יוצרים נטענת ועילות נוספות. התובעת טרם הגישה כתב הגנה שכנגד שכן טרם חלף המועד להגשתו.
אציין כי במקביל להגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבע לעשות שימוש בתמונות. הנתבע הגיש תשובה לבקשה האמורה, וכן הגיש במקביל בקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות מקומית.
בדיון שהתקיים לפני ביום 3.6.2021 בבקשות האמורות, שיקפתי לכל צד את סיכויי בקשתו. לאור זאת, כל אחד מהצדדים ביקש למחוק את הבקשה שהוגשה מטעמו. לאור בקשת הצדדים, הורתי על מחיקת הבקשות ללא צו להוצאות.
ביום 8.6.2021, הגיש הנתבע בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, היא הבקשה לפני.
ביום 30.6.2021, הגישה התובעת תגובה לבקשה.
טענות הצדדים
הנתבע עתר להורות לתובעת להפקיד ערובה בסכום שלא יפחת מסך 30,000 ₪ וזאת לצורך הבטחת הוצאותיו בהליך. לטענת הנתבע, על פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, הכלל הוא כי יש לחייב תובעת שהינה חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וכי החריג הוא שלא לחייב, בכפוף לכך שהתובעת תוכיח שהיא סולבנטית. עוד טען הנתבע, כי סיכויי התביעה הינם נמוכים.
מנגד טענה התובעת, כי איתנותה הכלכלית של החברה אינה מוטלת בספק שכן היא חברה ותיקה ומצליחה. כמו כן, טענה התובעת כי ברשותה סימני מסחר רשומים בישראל אשר מהווים נכס קנייני אשר ניתן להיפרע ממנו. התובעת צירפה להוכחת טענתה בדבר האיתנות הכלכלית, תצהיר מטעם מנהל-שותף בתובעת, אישור רואה חשבון ורשימת סימני המסחר אשר ברשותה.
בנוסף טענה התובעת, כי סיכויי התביעה הינם גבוהים.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להתקבל. ואנמק.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "סעיף 353א"), קובע:
"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הפסיקה פרשה את סעיף 353א כך שבמקרה שמדובר בתובעת שהינה חברה, הנטייה הינה כי בית המשפט יחייב את החברה בערובה להוצאות הנתבע, כאשר הנטל להוכיח כי אין מקום בחיוב כאמור מוטל על החברה, ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר [פורסם במאגר נבו] (13.07.2008) (להלן: "נאות אואזיס").
עוד נקבע בפסיקה כי בית המשפט ימנע מלחייב חברה בהפקדת ערובה כאמור בהתקיים אחת משתי חלופות: הראשונה, במקרה בו החברה הוכיחה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם אכן תחויב בהן. השנייה, היא חלופת "שסתום", וזאת כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה, לעניין זה, ר' רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם במאגר נבו] (11.02.2009).
לאור מבחנים אלו, אבחן האם ראוי לחייב את התובעת כאן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
מן הכלל אל הפרט
יכולתה הכלכלית של התובעת
כאמור, לצורך הוכחת איתנותה הכלכלית צרפה התובעת לתגובה, תצהיר מטעם מר פלג פסטיג שהינו מנהל-שותף בתובעת, אישור רואה חשבון ורשימת סימני מסחר שלטענת התובעת בבעלותה.
אני סבור כי לא ניתן להסתפק במסמכים אלו על מנת לעמוד בנטל לסתירת החזקה כאמור בסעיף 353א. ואנמק.
ראשית אציין כי במסגרת התצהיר טענה התובעת, כי הנתבע לא הוכיח כי התובעת בקשיים כלכלים ומכאן שלא עמד בדרישה המינימלית להגשת הבקשה. אני סבור כי דין טענה זו להידחות. ויוסבר.
כפי שהובא לעיל, נקודת המוצא על פי פרשות הפסיקה לסעיף 353א היא, כי על התובעת להוכיח כי היא איתנה כלכלית ולא על הנתבע להוכיח כי היא בקשיים כלכליים.
שנית, במסגרת התצהיר טענה התובעת כי הינה חברה בעלת רשת עם סניפים בפריסה ארצית אשר מעסיקה עשרות עובדים ואיתנותה הכלכלית אינה מוטלת בספק. לטעמי, דבר היותה של התובעת רשת בפריסה ארצית עם עשרות עובדים אינה מעידה דבר על איתנות כלכלית ויש לבחון את יכולת הפירעון העתידית של התובעת ומצבה הפיננסי העכשווי.
ככלל, איתנות פיננסית, יש לבסס על נתונים מפורטים ואסמכתאות בדבר נכסים, זכויות, חובות והתחייבויות, ר' לעניין זה החלטה ב- ת"א (מחוזי-ת"א) 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ [פורסם במאגר נבו] (31.1.2011):
"על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'."
דברים אלו יפים לענייננו, שכן לטעמי מהמסמכים שהוגשו לא הוכחה איתנותה הכלכלית של התובעת.
אשר לאישור רואה החשבון, אני סבור לא ניתן להסתפק באישור רואה החשבון שהוצג. ויוסבר.
לטעמי, בכדי ללמד על מצבה הפיננסי ולהעיד על יכולה לשאת בהוצאות הנתבע ככל ותידחה התביעה העיקרית, על התובעת היה להציג מסמכים כגון: מאזן, דוחות כספיים, תדפיסי חשבון בנק, אישור בדבר נכסים ושווים וכדומה.
כמו כן, מאישור רואה החשבון נעדרים פרטים חשובים לדוגמא: מהם הנכסים הנטענים שהינם בשווי עשרות מיליוני שקלים, האם ההון הנטען של התובעת נזיל, האם לתובעת התחייבויות כספיות ומהו ההון העומד לטובת העמידה בהתחייבויות וכיוצא בזה.
מכאן אני סבור, כי אישור רואה החשבון שהוגש אשר הינו לקוני ודל פרטים, לא מסייע לתובעת לעמוד בנטל סתירת החזקה הקבועה בסעיף 353א ואין בו בכדי להוכיח איתנות כלכלית וסולבנטיות.
אשר לסימני המסחר הנטענים, אני סבור כי אף אם סימני המסחר הנטענים אכן בבעלות התובעת ואף אם אסבור כי הם מהווים נכס כלכלי שניתן להיפרע ממנו, אין ברשימה שהוצגה בכדי לעמוד בנטל הנדרש בענייננו.
לטעמי, בכדי להוכיח כי סימני המסחר מהווים נכס כלכלי ממנו ניתן להיפרע, היה על התובעת להציג לכל הפחות ראיה בדבר שווים של הסימנים. מכאן, כאשר ערכם של הסימנים אינו ידוע, הרי שאין בסימנים אלו בכדי להוכיח איתנות כלכלית.
אשר על כן, אני סבור כי אין ללמוד מהמסמכים שצורפו לתגובת התובעת, כי התובעת תוכל לעמוד בתשלום הוצאות הנתבע היה והתביעה העיקרית תידחה.
הצדקה בנסיבות העניין
בית המשפט בעניין נאות אואזיס לעיל, יצק תוכן לחלופה המאפשרת אי הטלת ערובה להוצאות בנסיבות העניין:
"משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד".
לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות אי הטלת ערובה להוצאות הנתבע במקרה שלפני.
ראשית, מדובר בסכסוך עסקי-כספי בין חברה לבין בעל מקצוע, ומכאן לא מצאתי טעם מיוחד לסטות מן הכלל בנושא.
שנית, לעניין סיכויי ההליך, אני סבור כי בשלב זה לא ניתן לקבוע דבר לעניין סיכויי ההליך ומכאן שאין מקום להשליך מעניין זה על ההחלטה דנא. ויוסבר.
כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על השאלה מי בעל זכויות היוצרים בתמונות. לטעמי מדובר בשאלה שעוסקת בפרשנות חוזה ובטענות עובדתיות אשר בשלב מקדמי זה של ההליך, אין אפשרות להעריך את סיכויי ההליך לכאן או לכאן.
אשר על כן, לא מצאתי כי יש הצדקה בנסיבות העניין שלא לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

שקלול ואיזון
מן האמור לעיל עולה כי מצד אחד לא מצאתי הוכחה ברורה לחוסנה הכלכלי של התובעת. מצד שני, מדובר לכאורה בתביעה ראויה ולא בתביעת סרק , תביעה אשר מצריכה בירור עובדתי. עם זאת, לא ניתן לומר בשלב זה כי מדובר בתביעה חזקה או בעלת סיכויים גבוהים וזאת נוכח לשון ההסכם.
מכאן, לאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים האמורים, וכן את זכות הגישה לערכאות, בהקשר של התובעת, אני סבור שיש מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
עם זאת, אני סבור כי ההפקדה צריכה להיות בסכום מתון המשקף את סיכויי ההליך בשלב זה וגובה סכום התביעה.
לאחר שבחנתי את סכום התביעה וההוצאות הצפויות בהליך זה, ולאור האיזון לעיל, אני קובע כי הערובה תהיה בסך של 7,500 ₪.
סיכום
לאור האמור לעיל התובעת תפקיד ערובה בסך של 7,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע וזאת עד ליום 1.8.2021.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.