הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 45427-03-12

בפני
כבוד ה שופט אמיר ויצנבליט

התובעים בתא"מ 45427-03-12

התובעים בתא"מ 37229-02-13
1.איי. איי. ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ
2.גיל מטרני

  1. איי. אי י. ג'י . ישראל חברה לביטוח בע"מ
  2. רבקה דבש

נגד

הנתבעת בתא"מ 45427-03-12

הנתבעת בתא"מ 37229-02-13
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

דנה בן צור

נגד

הצדדים השלישיים בתא"מ 45427-03-12 ובתא"מ 37229-02-13

  1. קרן קיימת לישראל
  2. עיריית רמת השרון

בשם התובעים בתא"מ 45427-03-12: עו"ד לימור פאר
בשם התובעים בתא"מ 37229-02-13: עו"ד שלומי אבישר
בשם הנתבעות: עו"ד שירית לפק
בשם הצדדים השלישיים: עו"ד אורלי דה-הון

פסק דין

1. בפניי שתי תביעות שעניינן נזקי רכוש שנגרמו בשל נפילת עץ על שני רכבים.

2. ביום שישי ה- 27.5.2011 קרס עץ על שני רכבים והסב להם נזק. הרכב האחד הוא בבעלות מר גיל מטרני (התובע 2 בתא"מ 45427-03-12; ולהלן – מר מטרני), והרכב האחר הוא בבעלות גב' רבקה דבש (התובעת 2 בתא"מ 37229-02-13). שני הרכבים בוטחו על-ידי איי. א יי. ג'י . ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – איי. איי. ג'י.). לבית המשפט הוגשו שתי תביעות, כל אחת עוסקת בנזק שנגרם לאחד משני הרכבים. התביעות נדונו במאוחד.

3. הקרקע שבה היה נטוע העץ היא קרקע פרטית ברמת השרון שנמצאת בין היתר בבעלותה של גב' דנה בן צור (הנתבעת בתא"מ 37229-02-13), יחד עם שותפים אחרים במקרקעין (שהם אחיה, שירשו יחד את הקרקע מהוריהם) . בקרקע זו בוצעו באותה עת עבודות בנייה, שכללו חפירה שהנמיכה את גובה הקרקע. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – הפניקס) ביטחה הן את בעלי הקרקע והן את מזמיני ומבצעי עבודות הבניה בשטח המדובר, והבהירה במהלך הדיון שככל שתוטל אחריות על מי מהם, בכל אחת משתי התביעות, הרי שהיא זו שתישא בתשלום הפיצויים (עמ' 7 שורות 27-24 לפרוטוקול הדיון מיום 8.11.2016 ; ההפניות שלהלן יעשו לפרוטוקול זה). בכל אחד מן ההליכים הוגשה הודעה לצד שלישי, נגד הקרן הקיימת לישראל (להלן – קק"ל) ועיריית רמת השרון.

4. על-פי הנטען בכתב התביעה בתא"מ 45427-03-12, הסיבה לקריסת העץ היה מצבו הרעוע של העץ, בשילוב עבודות החפירה שבוצעו סביבו. מנגד, הנתבעות מכחישות כי נהגו ברשלנות בכל הנוגע לקריסת העץ. לטענתן, קודם לקריסת העץ נערכה פנייה לרשויות לשם קבלת אישור לגדיעת העץ. אולם לאחר פניה זו, וטרם ניתן האישור לגדיעת העץ, העץ קרס. הנתבעות מכחישות את הטענה שהחפירות שבוצעו בשטח היו סמוכות לעץ, וטענתן היא שרוחות עזות שהתחוללו באותו יום הן שהביאו לקריסת ו.

5. כפי שכבר צוין, בשתי התביעות הוגשו הודעות לצדדים שלישיים, עיריית רמת השרון וקק"ל. בהודעות אלו נטען, כי "אלמלא היו מתמהמהים הצדדים השלישיים ולו לא היו נוהגים בבירוקרטיה, הרי שהעץ היה נגדע בטרם התחוללו הרוחות העזות" (פיסקה 6 להודעה לצד השלישי), וכך הנזק היה נמנע. בנוסף, על-פי הנטען, היה על הצדדים השלישיים לדאוג לאתר מפגעים מבעוד מועד ולפעול לסלקם, גם אם אלו מצויים על קרקע פרטית. בנוסף נטען כלפי עיריית רמת השרון, כי היא העניקה היתר בנייה לביצוע עבודות בקרקע, מבלי לחייב את מבקש ההיתר לגדוע את העץ או לטפל בו בדרך אחרת.

6. לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים והעדויות שנשמעו בפני בית המשפט, מצאתי לנכון לקבל את התביעות במלואן ולדחות את ההודעות לצדדים השלישיים.

7. כפי שנפסק, על בעל מקרקעין מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי הזולת, למנוע נזק שעשוי להיגרם מקריסת עץ הנטוע במקרקעין. עם זאת, השאלה האם על בעל המקרקעין מוטלת גם חובת זהירות קונקרטית תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובתלות בשאלה האם מדובר ב"עץ מוּעד", היינו, שניתן היה לצפות באורח סביר את הסכנה הנובעת ממנו ואת האפשרות שיקרוס (ראו, תא"מ (שלום ת"א) 22611/08 אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (26.1.2010); ת"א (שלום י-ם) 26655-08-10‏ ה‏פניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מרציאנו, פיסקה 6 (16.6.2014)).

8. בענייננו, העד מטעם הנתבעות עצמו העיד, כי מספר ימים קודם לקריסת העץ התעורר החשש שמא הוא יקרוס (סעיף 5 לתצהירו של עד הנתבעות, גרשון מרקמן). מר מרקמן העיד כי העץ שקרס היה נטוי על צידו (עמ' 17 שורות 14-13 לפרוטוקול). ביום 19.5.2016 מילא אחד מבעלי המקרקעין, מר יצחק גנין, טופס בקשה מקק"ל לכרות את העץ. על הטופס סומן שהעץ מהווה "סכנה בטיחותית", והוסף עליו בכתב יד כי מדובר בפניה בהולה (נספח א' לתצהירו של מרקמן). נמצא, כי לכל הפחות מספר ימים לפני קריסת העץ הייתה בידי בעלי המקרקעין (ויש להניח שגם לחברה הקבלנית שעבדה במקום) ידיעה של ממש כי מדובר בעץ שעשוי לקרוס בהסתברות מסוימת.

9. בנוסף לכך, החשש שמא העץ יקרוס נבע (ואף התעצם) מביצוען של חפירות במקרקעין. לעניין זה התעוררה בין בעלי הדין מחלוקת עובדתית, והיא האם בוצעו חפירות סמוך לעץ. גרסת התובעים היא שכחלק מעבודות הבנייה שבוצעו במקרקעין, נעשתה חפירה אשר הנמיכה את מפלס הקרקע בהם. חפירה זו, על-פי הנטען, נעשתה סמוך לעץ. כתוצאה מכך, בסיס העץ נותר גבוה מן הקרקע שהונמכה, דבר שהוביל לקריסתו, ולכל הפחות תרם לכך. מנגד, גרסת הנתבעות היא שלא בוצעה חפירה סמוך לעץ, אלא במרחק מה ממנו. לטעמי יש בנמצא די ראיות על מנת שנאמץ את גרס ת התובעים. ראשית, דבר קיומה של חפירה סמוך לעץ תועד בדו"ח הפעולה של השוטר שביקר בזירה ביום קריסת העץ. בלשון השוטר: "...בוצעה חפירה באזור עמידת העץ לדברי נציג חברת הבניה מתן רזיאל אלי" ( מוצג ת/1). בהחלטה מיום 12.4.2016 נקבע, שעל הנתבעות להודיע אם הן עומדות על חקירת השוטר, ואם כן, עליהן להודיע זאת לבית המשפט ולזמנו לדיון. משלא עשו כן, הרי שהן ויתרו על חקירתו הנגדית, ויש לקבל את האמור בדו"ח הפעולה כראיה לתוכנו, היינו שנציג חברת הבניה במקום אכן מסר לשוטר שבאזור העץ בוצעה חפירה. זאת ועוד, בדו"ח הפעולה מצוין שמו של אותו נציג חברת הבניה (מר מתן רזיאל אלי), וזה לא הובא לעדות מטעם הנתבעות. מחדל זה נזקף לחובת הנתבעות, ויש להניח שאילו היה אדם זה מתייצב למתן עדות, הייתה העדות פועלת לרעת ן (יוער, כי בשל העדר פיסוק בדו"ח הפעולה, אין זה ברור אם דבר ביצוע החפירה נרשם על-ידי השוטר מפי השמועה או שמא ראה זאת השוטר בעצמו; גם אם אניח, לטובת הנתבעות, שמדובר בעדות מפי השמועה, עדיין אי-העדת אותו גורם מטעם חברת הבניה נזקפת לחובתן). זה המקום להעיר, כי ניתן לתמוה על כך שהנתבעות לא הביאו לעדות כל גורם מוסמך שהוא מטעם חברת הבניה שעבדה במקום, אלא רק גורם נ טול כל תפקיד רשמי (מר גרשון מרקמן) , שהוא לא יותר מידיד של המשפחה בעלת המקרקעין. למעשה, די בכך כדי לקבוע שיש לאמץ את גרסת התובעים בדבר ביצוע חפירה סמוך לעץ.

10. למעלה מן הנדרש, קיימות ראיות נוספות לתמיכה בגרסת התובעים בעניין ביצוע החפירה סמוך לעץ , הגם שיש לציין שלאלו משקל נמוך יותר שכן מקורן בעדויות שאינן אובייקטיבי ות. ראשית, העד מטעם עיריית רמת השרון, מר יעקב בן-מרגי (המשמש מנהל מחלקת גנים ונוף בעירייה), העיד כי החפירות לא היו סמוך לעץ, אולם הן גדעו את שורשי העץ באופן שהוביל לקריסתו. בלשונו, "...אני ז וכר ממש כמו היום, כי זה עץ אורן גדול, בשטח היו טרקטורים שחפרו. לא חפרו סמוך, אלא חתכו את השורשים של העץ. אז בטח שהעץ ייפול" (עמ' 8 שורות 29-27 לפרוטוקול); ובהמשך: "כל העצים מסביב היה חפור" (עמ' 10 שורה 6 לפרוטוקול). שנית, ובדומה, מר מטרני העיד שהאזור היה חפור בעומק של כ-1 מטר. בלשונו, "כל המגרש הונמך" (עמ' 15 שורות 2-1 לפרוטוקול). לבית המשפט גם הוצגו תמונות שצילם מר מטרני (מוצג ת/4), ובאחת מהן ניתן לראות אדמה חפורה בסמיכות מה לעץ (תמונה מס' 67). העד מטעם קק"ל, אף שאינו מומחה לדבר, העיד שעל בסיס ניסיונו בן 27 השנים, אם חפרו סמוך לעץ אזי יתכן ששורשי העצים נקרעו, דבר הע לול להביא לקריסתו (עמ' 24 שורות 28-25 לפרוטוקול).

11. אומנם, בפני בית המשפט הוצגו גם עדויות שלפיהן לא בוצעו חפירות סמוך לעץ המדובר. כך, העד מטעם הנתבעות, מר גרשון מרקמן, העיד שהחפירה שנעשתה במקום הייתה במרחק של כ-14-11 מטר מהעץ (עמ' 18 שורות 7-6 לפרוטוקול) . בנוסף, העד מטעם קק"ל, מר פזטל, אשר ביקר במקום יומיים לפני קריסת העץ, העיד שלא ראה חפירות סמוך לעץ (עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול). חרף עדויות אלו, אני מעדיף את גרסת התובעות שלפיה בוצעה חפירה סמוך לעץ, באופן אשר תרם לקריסתו. כאמור, כך עולה מדו"ח הפעולה של השוטר שלפיו הדבר נמסר לו מנציג חברת הבניה, כך יש להסיק מאי-העדת אותו נציג של חברת הבניה, והדבר עולה מהתמונה שהוצגה לבית המשפט. אשר לעדותו של מר מרקמן, הרי שיש לקחת בחשבון את העובדה שאין מדובר בעדות של בעל מקצוע שעבד במקום, אלא באדם שהוא ידיד של בעלי המקרקעין, המסייע להם ללא שהוא נושא תפקיד רשמי כלשהו (עמ' 16 שורות 5 ו-33 לפרוטוקול). לכן, יש ליתן לעדותו משקל נמוך. אשר לעדותו של מר פזטל, הרי שמדובר בעדות על מצבו של השטח יומיים לפני קריסת העץ, ויתכן שהחפירות סמוך לעץ נעשו לאחר מכן. אשר על כן, נוטה הכף לקביעה כי סמוך לעץ בוצעו חפירות, אשר היוו אחד הגורמים לקריסתו, אם לא העיקרי שבהם.

12. נמצא, שעל בעלי המקרקעין ועל מבצעי העבודות בהם הייתה מוטלת חובת זהירות קונקרטית למנוע את קריסת העץ, הן בשל העובדה שהעץ נטה על צידו באופן מסוכן , הן נוכח החפירות שבוצעו סמוך אליו. אכן, אין בידי לקבוע האם די היה באחד מן הגורמים האמורים כדי להביא לקריסת העץ. לענייננו, די שנקבע ששילוב שני הגורמים האמורים הוא שהביא לקריסת העץ. זאת ועוד, הנתבעים הפרו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהם. חרף הסכנה שנבעה מן העץ ושהייתה ידועה במשך מספר ימים לפני קריסתו, וחרף ביצוע עבודות החפירה סמוך לעץ, לא וידאו בעלי המקרקעין או החברה הקבלנית כי הציבור יוזהר מפני אותו עץ, לא הזהירו בעלי רכבים שלא לחנות סמוך אליו ואף לא הזהירו הולכי רגל שלא לעבור במקום (לעדויות בדבר העדר שלטי אזהרה במקום, ראו, עמ' 10 שורות 13-12 ועמ' 15 שורות 13-12 לפרוטוקול). אכן, הנתבעות פנו לקק"ל בבקשה לקבל אישור לכרות את העץ, וטענתן שלפיה אסור היה לכרות את העץ טרם ניתן אישור זה לא נסתרה. עם זאת, משנודע לבעלי המקרקעין ולמבצעי העבודות במקום שמדובר בעץ מוּעד, הן בשל היותו נוטה על צידו באופן מסוכן, הן בשל ביצוע החפירות סמוך אליו, היה עליהם לנקוט אמצעי זהירות כדי לוודא שהעץ לא יגרום נזק לזולת אף טרם התקבל אישור הכריתה המיוחל, וזאת הן לא עשו.

13. הנתבעות טוענות כי העץ קרס בשל תנאי מזג האוויר, וכי על כן אין הן חבות באחריות כלפי התובעים. אין מקום לקבל טענה זו. הנתבעות לא הביאו ראיה מהימנה להוכחת תנאי מזג האוויר ששררו באותו יום (למשל, דו"ח מטאורולוגי), ודי בכך כדי לדחות את טענתן (ראו, תא"מ (שלום ת"א) 37751-12-11‏ שוכן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (5.2.2015) ). בנוסף, מן העדויות שנשמעו בבית המשפט לא עולה תמונה ברורה באשר לעוצמתה של הרוח באותו יום. מר מיטרני אומנם ציין בטופס ההודעה לביטוח שקריסת העץ הייתה בעקבות רוח (הטופס צורף לכתב התביעה; עמ' 14 שורה 12-5 לפרוטוקול), אולם הוא הוסיף בעדותו בבית המשפט שבאותו יום לא הייתה רוח חריגה במיוחד (עמ' 15 שורה 15 לפרוטוקול). מר מרקמן העיד שבאותו יום נשבו רוחות עזות בעיר תל-אביב (עמ' 17 שורה 32 לפרוטוקול ). מנגד, יש לציין את עדותו של מר בן-מרגי, העד מטעם עיריית רמת השרון, לפיה לא שרר מזג אוויר חריג באותו יום (עמ' 10 שורות 15-14 לפרוטוקול). נמצא, שממכלול העדויות עולה שיתכן שביום קריסת העץ אכן התחוללה במקום רוח חזקה, אולם לא הובאה ראיה מהימנה להוכחת טענה זו, ו ּודאי שאין בפניי כל ראיה לקביעת עוצמתה של אותה רוח.

מכל מקום, גם אם נניח שביום קריסת העץ נשבו רוחות חזקות, אין בכך כדי לפטור את הנתבעות מאחריותן. כפי שנפסק לא אחת, גם בהנחה שבאותו יום התחוללה רוח חזקה, אין לראות בכך " מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה" כאמור בסעיף 64(1) פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) (ראו, למשל: ע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה, פ"ד כו(1) 7 (1971) ; ע"א 2757/93 לאה שרון נ' או.אר.אס כח אדם בע"מ, פ"ד מט(2) 781 (1995) ; ת"א (חיפה) 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה, פיסקאות 48-46 (22.7.2004)).

14. נסכם. ממכלול הראיות שהובאו בפניי עולה, כי שני גורמים הובילו לקריסת העץ: הראשון הוא העובדה שהעץ נטה על צידו באופן מסוכן , והשני הוא חפירות שבוצעו סמוך לעץ. בנסיבות אלו הייתה מוטלת על הנתבעות חובת זהירות קונקרטית למנוע נזק שעלול להיגרם מן העץ המדובר, וחובה זו הופרה. אף שיתכן שבאותו יום נשבה רוח חזקה, אין בכך כדי לפטור את הנתבעות מאחריותן. לשלמות התמונה אוסיף, כי אינני רואה מקום להכריע באשר לשאלת היפוך הנטל על כתפי הנתבעות (סעיף 41 לפקודת הנזיקין). זאת, שכן לאור מכלול הראיות שבפניי, כפות המאזניים ממילא נוטות לחובתן.

15. אשר על כן, דין התביעות להתקבל. יצוין, כי הנתבעות לא הביאו ראיות לסתור את שיעור הנזק הנתבע.

16. אשר להודעות לצדדים שלישיים, דינן להידחות. בהודעות לצדדים השלישיים טענו הנתבעות מספר טענות. הטענה הראשונה היא, כי הצדדים השלישיים התמהמהו במתן האישור לכריתת העץ. לא מצאתי בטענה זו יסוד. מחומר הראיות עולה כי משנעשתה פניה אל הצדדים השלישיים, הם פעלו במהירות סבירה, ואף למעלה מכך. קק"ל שלחה נציג מטעמה למקום יום לאחר שהתקבלה הפנייה אצלה (סעיפים 7-6 לתצהירו של מר סיני פזטל מקק"ל). גם לא הוכחה כל התמהמהות מצד העירייה.

הטענה השנייה היא שהיה על הצדדים השלישיים לאתר מבעוד מועד מפגעים דוגמת העץ הנדון, גם אם אלו מצויים בקרקע פרטית. נגד העירייה גם נטען שהיה על העירייה לזהות את הסכנה בעת מתן היתר הבנייה. לא מצאתי בטענות אלו ממש. ראשית, להבדיל מן הנתבעות, לא הוכח שהצדדים השלישיים ידעו או יכלו לדעת על ביצוע החפירות סמוך לעץ, שאלו, כאמור, אחד הגורמים לקריסת העץ אם לא העיקרי ביניהם. על כן, אין בידי לקבוע שגם הצדדים השלישיים הפרו חובת זהירות קונקרטית שהייתה מוטלת עליהם בנסיבות העניין. שנית, מובן שקיים קושי בטענה הבאה מפי מעוול, כי היה על גורם אחר לפקח עליו עצמו טוב יותר, וכי הוא זכאי לשיפוי שעה שאותו פיקוח היה לא סביר. שלישית, הנתבעות הפנו לסעיף 83ג לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, העוסק ב"שמירה על עצים בוגרים", אולם אין בהוראה זו כדי לבסס זכות לשיפוי מהעירייה לטובת הנתבעות. דומה שתכלית הוראה זו היא לשמר עצים בעלי ערך ראוי לשימור, ולא לטפל בעצים המועדים לקריסה והמהווים מפגע . בנוסף, נראה שעניינה של הוראה זו הוא בשלב אישור התכנית, ולא בשלב מתן היתר הבניה .

17. אשר על כן, התוצאה היא כדלקמן:

(א) התביעה בתא"מ 45427-03-12 מתקבלת. הפניקס תשלם לאיי. איי. ג'י. סכום של 87,376 ש"ח, ולמר מטרני סכום של 5,641 ש"ח. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. בתביעה זו תשלם הפניקס לתובעים שכר-טרחת עו"ד בסך 11,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט לרבות בגין האגרה ששולמה בתביעה.

(ב) התביעה בתא"מ 37229-02-13 מתקבלת. הנתבעת בתביעה זו , באמצעות הפניקס, תשלם לאיי. איי. ג'י. סכום של 4,194 ש"ח, ולגב' רבקה דבש סכום של 1,965 ש"ח. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. בתביעה זו תשלם הפניקס לתובעים שכר-טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח, וכן הוצאות משפט לרבות בגין האגרה ששולמה בתביעה.

(ג) ההודעות לצדדים שלישיים בשני ההליכים נדחות. הנתבעות, באמצעות הפניקס, ישלמו לצדדים השלישיים שכר-טרחת עו"ד בסך 11,500 ש"ח.

(ד) כן ישאו הנתבעות, באמצעות הפניקס, בשכר כל העדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ז, 12 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.