הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 42400-09-18

מספר בקשה:4
לפני
כבוד ה שופט גלעד הס

המבקשת
רינה עיני

נגד

המשיבות

  1. תמר זריהן
  2. דנה קניזו
  3. גל קניזו

פסק דין

לפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה שכנגד.
רקע
התובעת (להלן: "המבקשת") הגישה כתב התביעה בגין עוולת לשון הרע כנגד הנתבעת (להלן: "כתב התביעה").
במקביל להגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד יחד עם תובעות שכנגד נוספות, הן המשיבות 2 - 3 לבקשה דנא, ואשר אינן נתבעות בכתב התביעה ( להלן: "המשיבות").
המשיבות 2 - 3 הן בנותיה של המשיבה 1.
טענות הצדדים
המבקשת עתרה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד או לחילופין למחיקת המשיבות 2 - 3 מכתב התביעה שכנגד, בטענה כי על פי תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ניתן לצרף לתביעה שכנגד נתבע חדש, אולם לא תובע חדש.
המשיבות טענו כי על פי תקנות 21 ו-24 לתקנות ניתן לצרף תובע חדש לתביעה שכנגד. עוד הוסיפו כי לאור כך שהאירועים נושאי כתב התביעה וכתב התביעה שכנגד כרוכים, נדרש וראוי לצרף את כל הצדדים הרלוונטיים לתביעה שכנגד, לרבות כתובעים נוספים.

המבקשת טענה בתגובתה לתשובה כי תקנות 54 – 56 לתקנות, קובעות דין מיוחד לצירוף נתבעים בתביעה שכנגד, וכי התרת צירוף המשיבות 2 - 3 כתובעות שכנגד תרוקן מתוכן את תקנות 54 – 56, זאת נוכח קיומה של תקנה 22 המתירה הוספת נתבעים בדרך כלל וברי כי תקנות 54 – 56 אינן מיותרות, אלא באו לקבוע שלתביעה שכנגד ניתן לצרף רק נתבע חדש ולא תובע חדש.
עוד טענה המבקשת, כי למשיבה 1 אין כל עילת תביעה עצמאית כנגדה בתביעה שכנגד, כך שכתב התביעה שכנגד מבוסס על עילות תביעה לכאוריות של המשיבות 2 – 3 ולא של המשיבה 1 . לפיכך, לשיטת המבקשת, אין מקום להתיר את צירוף המשיבות 2 – 3 כתובעות לכתב התביעה שכנגד, ויש להורות על סילוק על הסף של כתב התביעה שכנגד.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש להיעתר לבקשה לסילוק על הסף. ואנמק:
הצדדים אזכרו בטענותיהם פסקי דין של בית המשפט המחוזיים אשר עוסקים בסוגית צירוף תובע שכנגד לתביעה שכנגד , כאשר כל צד מסתמך על פסק דין אחר וכאשר אין הלכה ברורה בנושא.
באופן עקרוני, אני סבור שיש לאמץ את הגישה הליברלית המתירה צירוף תובע שכנגד לתביעה שכנגד, וזאת משיקולי יעילות דיונית , ר' ת"א (ת"א) 28148-02-11‏ זואי אינטראקטיב בע"מ נ' רון דניאל [‏פורסם בנבו] (27.10.11). אלא שצירוף שכזה אינו אוטומטי, ובית המשפט יאפשר צירוף שכזה רק כאשר אכן הצירוף תורם ליעילות הדיונית ואינו פוגע ב ה.
נסיבות המקרה שלפני, הינן נסיבות שבהן לשיטתי אין מקום להתיר צירוף שכזה, כאשר אני סבור כי צירוף זה אינו תורם דבר לבירור השאלות העומדות למחלוקת בין הצדדים בתובענה העיקרית.
אבהיר כי גם עיון מעמיק בכתב התביעה שכנגד, אינו מגלה עילת תביעה עצמאית מצד המשיבה 1 , היא הנתבעת בתובענה העיקרית, כלפי המבקשת, אלא רק עילות של המשיבות 2-3.
אבהיר כי העילות המצוינות בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד בדבר הפרת חובה חקוקה, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ותקיפה הינן כולן רלוונטיות אך ורק למשיבות 2 – 3 כלפי המבקשת ואינו עילות עצמאיות של המשיבה 1 .
לא נעלם מעיני, כי בכתב התביעה שכנגד אכן טענה המשיבה 1 כי המבקשת ביצע הטרדה מאיימת כלפיה באופן אישי , אולם טענה זו בדבר הטרדה מאיימת יש לברר במסגרת הליך מתאים על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 ואין היא מכוננת בנסיבות המתוארות עילת תביעה אזרחית עצמאית .
באשר לטענת התקיפה של המשיבה 1 וניסיון לבסס את העילה על סעיף 23 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש], הרי המשיבה 1 לא הציגה תיאור עובדתי מספק לביסוס הטענה מצדה, אלא כתב התביעה שכנגד מתאר תשתית עובדתית לטענה מצד המשיבה 3 . לפיכך, גם בנושא זה, אני סבור כי עילת התביעה לעניין הינה לכל היותר של המשיבות 2-3 ואין עילת תביעה מבוססת של המשיבה 1.
לאור האמור לעיל, מלבד הטענה הכללית בדבר הטרדה מאיימת, כל עילות התביעה המפורטות בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד הן מצד המשיבות 2 – 3 כלפי המבקשת ולא של המשיבה 1, היא הנתבעת בהליך העיקרי.
בנסיבות אלו, אני סבור כי אין כל מקום לאפשר הגשת תביעה שכנגד אליה צורפו המשיבות 2 – 3 , כאשר משיבות אלו אינן צד לתובענה העיקרית, וכאשר עיון הן בכתב התביעה והן בכתב התביעה שכנגד מגלה כי האירועים בין המשיבות 2-3 למבקשת אינם כרוכים "מניה וביה" (כהגדרת המשיבות) עם הסכסוך בין המבקשת למשיבה 1.
בנסיבות אלו, אין מקום לברר את הסכסוך בין המשיבות 2-3 למבקשת במסגרת הליך שיזמה המבקשת כנגד המשיבה 1 בלבד .
למען הסר ספק, החלטה זו אינה מונעת את אפשרות להגשת תביעה עצמאית מצד המשיבות 2 -3 כנגד המבקשת ומובן כי אין בה לומר דבר על סיכוייו של הליך שכזה ככל שיוגש, כך שהחלטה זו עניינה הגבלת מסגרת ההליך שלפני בלבד והיא תוחמת את מסגרתו במחלוקת שבין המבקשת למשיבה 1 בלבד.
סיכום
אשר על כן, אני מורה על סילוק התביעה שכנגד על הסף.
ככל שהמשיבה 1 סבורה שקיימת לה עילת תביעה עצמאית ואישית כנגד המבקשת, עילה המבוססת על אירועים עובדתיים שהתרחשו בינה באופן אישי ובין המבקשת אני מאפשר לה, ולה בלבד, להגיש כתב תביעה שכנגד עד ליום 3.5.19.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו ניסן תשע"ט, 20 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.