הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 36640-09-20

מספר בקשה:3
בפני
כבוד ה שופטת הדסה אסיף

התובעת

ענת שקד ת.ז. XXXXXXX019
על ידי בכ' עוה"ד לימור קרוכמל

נגד

המשיבות
1. עמותת הרצליה ונתניה אוהבות חיות, ע"ר 580409746

2. נוח – התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים ע"ר 580235836

3. מיכלינה דנק ת.ז. XXXXXX308
על ידי בכ' עוה"ד שירלי קדם בן עמי

פסק דין

לפני תובענה שהוגשה ביום 15.9.20 בדרך של המרצת פתיחה. בכותרת התביעה נטען שמדובר ב"תובענה לסעד הצהרתי ולמתן צו עשה ולפיצוי בגין גזל בסך 100,000 ₪, המרצת פתיחה". בפתח התובענה טענה התובעת כי היא מגישה המרצת פתיחה ובה היא מבקשת כנגד כל הנתבעות סעדים של צו הצהרתי, צו עשה ו"כל צו שבית המשפט יראה לנכון בנסיבות העניין".

על פי הנטען בתביעה, התובעת ושני ילדיה מתגוררים בבית צמוד קרקע בישוב אבן-יהודה. לטענת התובעת, ביום 19.9.2019 הבחינו היא וילדיה בגור חתולים קטן בחצר הבית. לאחר שלא עלה בידם לאתר את אימו של הגור, הכניסו אותו לביתם, העניקו לו את השם "ליף" ורכשו לו מזון מיוחד ופריטים נוספים לשימושו. לטענת התובעת, היא וילדיה טיפלו בחתול חודשים רבים ונפשם נקשרה בנפשו ( סעיף 10 לכתב התביעה).

לטענת התובעת ביום 5.3.20 (סעיף 15 לתביעה), נעלם החתול , וכל ניסיונות התובעת וילדיה לאתר אותו, כשלו.

לטענת התובעת, כשבועיים לאחר שנעלם החתול, פגשה בתה את הנתבעת 3 (להלן – " מיכלינה") וזו הודתה בפניה כי היא נטלה את החתול ומסרה אותו לאימוץ . לטענת התובעת, מיכלינה סירבה לומר למי היא מסרה את החתול.

לטענת התובעת, למחרת היום היא הגישה תלונה במשטרה כנגד מיכלינה בגין גניבת החתול , ולמחרת הגשת התלונה היא פנתה, לטענתה, אל הנתבעת 2, דרך דף הפייסבוק של הנתבעת 2. בפנייתה, ביקשה התובעת ייעוץ וסיוע. לטענת התובעת, בעקבות הסיוע שקיבלה ובעזרת המשטרה, עלה בידה לאתר את העמותה שאליה העבירה מיכלינה את החתול. העמותה הזו היא הנתבעת 1.

התובעת מוסיפה ומגוללת בכתב התביעה את כל השתלשלות העניינים ואת כל חילופי הדברים שהיו בינה ובין מיכלינה ונציגים של הנתבעות 1 ו-2. התובעת טוענת כי כל הנתבעות נהגו בחוסר תום לב, בחוסר סמכות ובניגוד לכל דין, כאשר גזלו ממשפחתה את החתול. לטענת התובעת, התנהלות הנתבעות אילצה אותה להוציא הוצאות שונות ובכלל זה הוצאות להתגונן מאיום בפני תביעת לשון הרע.

התובעת טוענת כי היא זכאית לקבל סעד הצהרתי, שיקבע כי החתול שייך לה וכי הוא נגזל ממנה שלא כדין על ידי הנתבעות. עוד דורשת התובעת , כי בית המשפט י חייב את הנתבעות לחשוף בפניה את זהות המחזיק הנוכחי של החתול, ויורה להשיב את החתול לידיה. התובעת מבקשת גם לחייב את הנתבעות בהוצאות לדוגמא, בגין הנזקים העצומים שלטענתה נגרמו לה ולבני משפחתה בשל אובדן ימי עבודה, מסעות חיפוש, תשלום עבור חוות דעת שהוגשה למשטרה ועבור תשלום לשם ייצוג משפטי מול הנתבעות 1 ו-2 .

מיכלינה הגישה בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף , ולחלופין למחיקת קטעים ממנה ומהתצהיר שצורף לה ( בקשה 3). בהחלטה שניתנה ביום 1.12.2020 הוריתי לתובעת להגיב לבקשה על פי התקנות. לאחר שלא הוגשה תגובה, הגישה מיכלינה ביום 1.1.2021 בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה. ביום 7.1.2021 פנתה התובעת בבקשה ליתן לה אורכה להגיש תגובה לבקשה, וכללה בה את תגובתה ל גוף הבקשה.

גם הנתבעת 2 הגישה בקשה לסלק את התובענה כולה על הסף, ולחלופין למחוק את התובענה נגדה על הסף ( בקשה 12). ביום 23.12.20 נתתי החלטה, המורה לתובעת להגיב על הבקשה על פי התקנות. עיון ברישומי בית המשפט מלמד שביום 24.12.2020 צפתה ב"כ התובעת בהחלטה זו, אך עד היום לא הוגשה מטעמה תגובה בכתב לבקשה.
הנתבעת 1 העלתה טענות דומות בכתב ההגנה שהגישה.

11. בדיון שהיה בפני ביום השלימו הצדדים את טיעוניהם בקשר לטענות המקדמיות של הנתבעות. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן דין התובענה להימחק כבר בשלב הזה.

12. תביעה זו הוגשה בעת שהיו בתוקף תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 . תקנה 100 לתקנות אלה קובעת כך:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך."

13. הדיון שבפני התקיים לאחר שנכנסו כבר לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן – "התקנות החדשות"). תקנה 41 לתקנות החדשות קובעת הורא ות דומות. לצד ההוראות שבתקנה 41, קובעת תקנה 5 לתקנות החדשות גם עקרון יסוד, שעל פיו מחויב בית המשפט למנוע שימוש לרעה בהליך השיפוטי. נקבע כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לאור עקרונות היסוד שבתקנות ( תקנה 5א).

14. לאחר שקראתי בתשומת לב את כל טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה כפי שהוגשה היא טורדנית, קנטרנית, ויש בה משום שימוש לרעה בהליך המשפטי. למסקנה זו אני מגיעה מכל הטעמים שיפורטו להלן:

15. התביעה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה. הליך כזה הוא הליך מיוחד, ומי שבוחר בו מוגבל, משום שלא ניתן לתבוע במסגרתו כל סעד. כך, למשל, לא ניתן לתבוע סעד כספי בהליך של המרצת פתיחה.
ע"א 2801/06 מואטי נ' פקיד שומה תל אביב בפיסקה 10 לפסק הדין מיום 19.9.97 (פורסם בנבו).
ע"א 8588/00 עריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ פד"י נז'(3), 337.
בש"א 2225/05 (מחוזי י-ם) מד"י נ' דווקא בע"מ , פורסם בנבו מיום 21.6.06.

16. למרות זאת, כללה התובעת בתביעתה גם עתירה לסעד כספי, בסכום של 100,000 ₪. לא רק שאין שום פירוט כיצד חושב הסכום האמור, בסעיפים 48 ו-51 לתביעתה מציינת התובעת כי היא דורשת את הסעד הזה בעילה נזיקית. זאת, אף שסעד כספי כזה לא ניתן לקבל בתובענה כפי שהוגשה. אם ביקשה התובעת לקבל סעד כספי היה עליה להגיש תביעה מתאימה, על כל המשתמע מכך, כולל לעניין תשלום האגרה. לעניין זה יפים הדברים שקבע כב' השופט עמית:
"מקום בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי ע"מ לחסוך באגרה, כאשר בידי התובע אפשרות לתבוע סעד כספי, יחויב התובע לתבוע את סעדיו הכספיים ולשלם אגרה, אלא אם יצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את תביעתו לסעד הצהרתי"
ת"א (מחוזי חי') 1162/06 מעדני ים (סי פוד) אטלנטיק בע"מ נ' מדינת ישראל רשום המיסים (פורסם בנבו, 22.10.2007)‏‏

17. טעם נוסף, לכך ששוכנעתי שהתביעה כפי שהוגשה היא קנטרנית, ויש בה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, מצוי בכך שאף שהתובעת מבקשת צו עשה, שיורה לנתבעות להשיב לידיה חתול שמסרה מיכלינה לנתבעת 1 לצורך אימוץ, התובעת אינה מציגה כל ראיה שהיא לכך שהיא בעלים של חתול בכלל, ושל החתול שאותו מסרה מיכלינה לנתבעת 1 בפרט. כל שצורף לכתב התביעה בעניין זה הן כמה תמונות של חתלתול ותצהיר של התובעת, שחלקים ממנו, כפי שעוד יפורט, הם בגדר עדות שמיעה. אין בכתב התביעה, או בתצהיר, טענה לפיה החתול שבתמונות היה מסומן בקולר או בשבב, או שהוא נושא סימן ייחודי כלשהו. התובעת גם אינה מסבירה כיצד, אם בכלל, ניתן יהיה לזהות את החתול, וכיצד ניתן יהיה לדעת אם החתול שמסרה מיכלינה לנתבעת 1, הוא אכן החתול שהתובעת טוענת ששייך לה.

18. אני ערה לכך שהתובעת טוענת כי בתה זיהתה את החתול בתמונה שהראתה לה מיכלינה (סעיף 17 לתביעה), אך אין בכך כדי להועיל לתובעת. ראשית, משום שמאז אותה תמונה נטענת חלפה כבר למעלה משנה, ולא הונחה בפני תשתית לכך שעתה, לאחר שהחתול כבר אינו עוד גור, אלא חיה בוגרת, ניתן יהיה לזהות אותו בוודאות ממראה בלבד. שנית, הטענה בדבר אותו זיהוי נטען לא נתמכה בתצהיר הבת (שהיא בגירה) , ועדות התובעת בעניין זה היא עדות שמיעה שאין לקבלה. במיוחד הדבר נכון כאשר מדובר בהליך של המרצת פתיחה, שבו לא ניתן להצהיר על דברים שאינם מידיעתו האישית של המצהיר:
"בעוד שבתצהיר המצורף לבקש ה רגילה ניתן להצהיר גם בעניינים לפי מיטב אמונתו של המצהיר, הרי שתצהיר דומה, שיוגש בהמרצת פתיחה, לא יקובל כלל. מכל מקום, לא תינתן לו כל משמעות... כדי שישמש ראיה בהמרצת פתיחה אסור לו שיכיל עובדות שהמצהיר אינו יכול להוכיחן מתוך ידיעתו שלו ".
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,(מהד' 11, 2013), בעמ' 763.
והשווה גם:
ה"פ (חיפה) 252/99 שרב יוסף נ' אברהם ולנסי , פורסם בנבו, 13.7.06.

19. אוסיף, שטענת התובעת, לפיה לקחה את החתול לטיפול וטרינרי ( סעיף 13 לתביעה), נטענה גם היא בעלמא, ומבלי שצורפה לתביעה כל ראיה שהיא להוכיח אותה. אמנם, נטען כי צורף לתביעה תיקו הוטרינרי של החתול, אך בפועל לא צורף לתביעה תיק כזה. בהקשר זה יצוין כי ממסמכים שצירפו הנתבעות עולה כי כאשר חתול מקבל טיפול, הדבר אכן נרשם ומתועד. מיכלינה, שדאגה לתת לחתול שמצאה טיפול רפואי, הציגה תיק כזה בפני הנתבעת 1, שאף צירפה אותו לתשובתה לתובענה.

20. התובעת טוענת שהחתול היה בחזקתה 8 חודשים, אך חישוב פשוט מגלה שמדובר לכל היותר על חמישה וחצי חודשים (מיום 19.9.19 ועד ליום 5.3.20, סעיף 14 לתביעה).

21. התובעת מודה בתביעתה שהחתול, שלא היה מסומן בסימן זיהוי כלשהו, הסתובב לו באופן חופשי בכל מקום, כולל מחוץ לביתה ולגינתה (סעיף 12 לתביעה), על הרקע הזה לא ברור כיצד היא מלינה על כך שהנתבעות, או מי מהן, לא זיהו שמדובר בחתול שבו טיפלו, על פי הנטען, היא וילדיה . לעניין זה ראוי להפנות להוראות סעיף 2א לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים ) התשנ"ד -1994.

22. לנוכח כל האמור, והעדר כל סימן מזהה לחתול, יש בסיס לטענות הנתבעות, לפיהן תביעת התובעת לצו הצהרתי , שייקבע כי חתול, שכלל לא ברור כיצד לזהותו, שייך לה, היא תביעה קנטרנית וטורדנית.

23. לכך יש להוסיף שהתובעת לא ידעה להסביר כיצד יש בכלל תועלת בעתירה לסעד הצהרתי שייקבע כי חתול כלשהו הוא בבעלותה, מבלי שמי שמחזיק בחתול יהיה צד להליך. דומה שאין צורך להסביר מדוע ללא צירוף המחזיק, כל צו שייקבע כי חתול כזה או אחר הוא בבעלות התובעת, ממילא לא יחייב את המחזיק, ולכן כלל לא יועיל לתובעת לשם השבת החתול לידיה.

24. אני ערה לכך שהתובעת טוענת כי היא אינה יודעת את זהות המחזיק, אך אין בכך כדי לשנות מן העובדה שהיא אינה יכולה לבקש סעד כנגד מי שאינו צד לתובענה:
"כידוע, אי צירוף צד שעלול להפגע עשוי כשלעצמו להוות עילה לדחיית בקשה על הסף, וכך ראוי היה לטעמי לעשות גם במקרה דנן".
ע"א 6919/15 שאול ברגרזון נ' אשפלסט תעשיות פלסטיק בע"מ (פורסם בנבו מיום 17.7.17). והשווה גם:
ה"פ(תא') 27241-01-11 פנחס פאר נ' אלפרד כהן, פורסם בנבו, 25.5.14.
ת"א(הרצליה) 4784-11-16 רוז ואח' נ' ארנן ואח' , פורסם בנבו, 25.12.18.

25. בהקשר זה חשוב לציין שאף שבראש כתב התביעה התובעת מבקשת צו שיורה לנת בעות למסור לה פרטים על המחזיק/ה, היא לא חוזרת על בקשתה לסעד זה ברשימת הסעדים שהיא מבקשת בסעיפים 49-52 לתובענה.

26. לאור כל האמור , נראה שיש בסיס לטענות הנתבעות, לפיה התביעה היא בעצם לא לסעד הצהרתי, וגם לא לצו עשה, אלא לסעד כספי, שאותו, כאמור, לא ניתן לתבוע בהליך של המרצת פתיחה.

27. לכל האמור עד כה אוסיף, כי על כך שמדובר בכתב תביעה טורדני וקנטרני מעידים גם הנתונים הבאים:
התביעה הוגשה ללא הגהה מסודרת ובאופן שמסרבל מאוד את הדיון בה. כך, למשל,
נראה שסעיף 56 שורבב לתובענה מכתב טענות אחר ולא ברור כיצד הוא קשור לתובענה שבפני. כך גם, תאריכי האירועים השונים המפורטים בסעיפים 7, 13, 14, 23, 25, , שרק בדיון הובהרו (עמ' 3 ש' 18-19). נטען גם שצורפו מסמכים שונים (בסעיפים 13,26 לתובענה), אך בפועל מסמכים כאלה כלל לא צורפו לתביעה.
בין יתר הסעדים, התובעת מבקשת צו הצהרתי, שיקבע כי החתול נגזל ממנה שלא כדין על ידי הנתבעות ( סעיף 50 לתביעה). התובעת מייחסת את הגזלה לכל הנתבעות, מבלי לפרש בתובענה כיצד , לטענתה, הנתבעות 1 ו-2 גזלו ממנה את החתול.
התובעת טוענת אמנם כי מצאה גור חתולים, אולם אינה מניחה תשתית משפטית לביסוס הטענה לפיה בכך שטיפלה בחתול היא הפכה אותו לשלה, או "רכשה" עליו בעלות. אם מוסיפים לכך את שכבר נאמר לעיל, על העדר פירוט כיצד ניתן יהיה לזהות את החתול הספציפי, או כיצד ניתן לוודא שהחתול אותו מסרה מיכלינה לאימוץ הוא אותו חתול שלטענת התובעת שייך לה, ממילא לא ניתן לתת לתובעת את הסעדים המבוקשים על ידה והם גם לא ברי אכיפה.
התובעת מבקשת כנגד הנתבעות צו שיורה להן להשיב את החתול, אף שהיא מודה שהנתבעות כלל אינן מחזיקות בו.
אין בתביעה פירוט מהו חלקה של כל אחת מהמשיבות, למשל, בגזילת החתול, בהפרת החובה החקוקה הנטענת בתביעה או בעברות ובעוולות הנטענות בתביעה.
גם הסעדים המתבקשים בתביעה לא פורטו באופן אחיד ועקבי, ויש בעניין זה טענות שונות בפתח התביעה, בגופה, ובסופה.
אין בתביעה הסבר מניח את הדעת לשיהוי שבהגשתה. לטענת התובעת, החתול נ עלם ביום 5.3.20 או בסמוך לכך, ואילו התביעה הוגשה רק בחודש ספטמבר 2020.
התובעת כלל לא מתייחסת בתביעתה להוראות חוק צער בעלי החיים, ובכלל זה הוראות סעיפים 9, 10א(ג), 11 לחוק.

19. לנוכח הפגמים הרבים שנפלו בתובענה, הגעתי לכלל מסקנה שיש למחוק כבר בשלב זה את התובענה כפי שהוגשה. זאת, הן מכ וח הוראות תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 , שהייתה בתוקף בעת שהוגשה התובענה , והן מכ וח הוראות תקנה 5, ו תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 .

20. אני מורה לכן על מחיקת התובענה.
התובעת תישא בהוצאות התובענה, בסכום של 3,510 ₪ לכל אחת מהנתבעות. תשלום הוצאות אלה הוא תנאי לכל תביעה נוספת שתוגש כנגד מי מהנתבעות האלה, בגין אותן עובדות.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.