הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 28744-10-21

בפני כבוד השופטת הבכירה הדסה אסיף

תובעת

ניר צבי אגודה חקלאית שיתופית של יהודי ארגנטינה בישראל

נגד

נתבעת

אבני דרך י.י. בע"מ

החלטה

התובעת, ניר צבי אגודה חקלאית שיתופית , מבקשת צו מניעה זמני , שיורה לנתבעת להימנע מלעשות כל שימוש ב שם "ניר צבי", שלטענתה מהווה סימן מסחר שלה, והכל עד לבירור התובענה העיקרית.

בתביעה, שהוגשה מספר ימים לפני שהוגשה הבקשה נשוא החלטה זו, טוענת התובעת שהיא בעלת סימן מסחר רשום, וכי הנתבעת, שמשווקת פרויקט מגורים תחת השם "קדמת ניר צבי" עושה שימוש בסימן המסחר שלה שלא כדין. התובעת טוענת שהיא הבעלים של המותג "ניר צבי" מאז הוקם המושב בשנת 1955, וכי מאז היא משקיעה ב מותג משאבים רבים ומשמעותיים , בפרסום ובשיווק. לטענת התובעת, סימן המסחר שלה זוכה להכרה ולמוניטין יוקרתי ואקסקלוסיבי, הצרכנים בישראל מכירים אותו היטב, והוא מזוהה עמה.

לטענת התובעת, בסמוך לחודש מאי 2021 היא החלה לקבל פניות והפניות ברשתות החברתיות, אודות כך שהנתבעת משווקת פרויקט למגורים בשכונת הרובע הבינלאומי בעיר לוד, תחת השם "קדמת ניר צבי". התובעת טוענת כי בכך עושה הנתבעת שימוש ללא הרשאה בסימן המסחר שלה, והיא מפרה בכך את זכויותיה הקנייניות.

בכתב התביעה דורשת התובעת לחייב את הנתבעת להסיר מידית כל פרסום שמפר את סימן המסחר של התובעת, ולהימנע בעתיד מלעשות שימוש בסימן המסחר הזה. עוד היא עותרת לחייב את הנתבעת למסור חשבונות ופרטים אודות השימוש שעשתה בסימן המסחר, ולחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסכום של 500,000 ₪.

כאמור, מספר ימים לאחר הגשת התביעה, הוגשה הבקשה שבפניי, שבה עותרת התובעת, למתן צו מניעה זמני, שיורה לנתבעת לחדול מכל פרסום או שימוש הנושא את שם התובעת.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. עובר לדיון הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשה. בדיון הודיעו שני הצדדים כי הם מוותרים על חקירת המצהירים, שתצהיריהם צורפו לבקשה ולתגובה, וב"כ הצדדים השלימו את טיעוניהם בעל פה.

לאחר ששמעתי את טענות שני הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש על ידם, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

הטעם הראשון לדחיית הבקשה הוא השיהוי הרב שבהגשתה. מהתביעה, הבקשה וה תצהיר, משתמע שרק בסמוך לחודש מאי 2021, כאשר ה תובעת החלה לקבל פניות והפניות המלמדות על שם הפרויקט, נודע לה כך שהנתבעת עושה שימוש מפר בסימן המסחר שלה ( סעיף 4 לתצהיר). התובעת גם טענה שבשל כך היא שלחה ביום 4.10.21 מכתב התראה לנתבעת.

בפועל, מתברר שהתובעת ידעה על שם הפרויקט כבר זמן רב קודם לכן. זאת, משום שהתברר שכבר ביום 8.2.21 היא שלחה מכתב לנתבעת, ש בו טענה כי ה נתבעת עושה שימוש שלא כדין בסימני המסחר שבבעלות ה. ברור איפה שכבר בחודש פברואר 2021, אם לא קודם לכן, ידעה התובעת על פרסומי הנתבעת. למרות זאת, השתהתה התובעת מאד, והגישה את תביעתה רק יותר מ-8 חודשים לאחר מכן, ביום 12.10.21.

מאחר שהתובעת הסתירה בבקשתה את העובדה שכבר ביום 8.2.21 שלחה מכתב התראה לנתבעת, ממילא גם אין בבקשה או בתצהיר התומך בה, הסבר לשיהוי הרב שבהגשת הבקשה. ב"כ התובעת ניסה בטיעוניו בפניי להשלים את החסר בעני ין הזה. הוא טען כי בתוך פרק הזמן הזה, שבין המכתב מיום 8.2.21 ועד להגשת התביעה, הייתה מלחמה וכי התובעת היא אגודה שיתופית שיש לה הליך קבלת החלטה מורכב (עמוד 2 שורות 12-17).

אין לשעות לטענות אלה. טענות אלה הן טענות עובדתיות, שהיה על התובעת לתמוך בתצהיר. למרות זאת, אין להן זכר בתצהיר התומך בבקשה , ככל הנראה משום שבתצהיר כלל לא הוזכר המכתב מיום 8.2.21, והוזכר בו רק מכתב ההתראה שנשלח ביום 4.10.21, שבוע לפני הגשת התביעה. לא מיותר להוסיף שהמלחמה שאליה כיוון ככל הנראה בכ' התובעת, היא תקופת מבצע "שומר החומות". מבלי להמעיט, חלילה, מההשפעה שהייתה להתקפות הטילים המרובות על מדינת ישראל, על חיי היום יום בתקופה זו, יש לציין שתקופה זו נמשכה רק שבועות ספורים, והסתיימה בחודש מאי 2021. מכיוון שהתובעת כלל לא התייחסה לעניין זה בתצהירה, גם אין בפני הסבר כיצד ומדוע השפיעה אותה לחימה על הגשת התביעה. בהעדר פירוט, אין בטענה זו, אודות המלחמה, מש ום הסבר לכל התקופה שמפברואר 2021 ועד אוקטובר 2021.

בהעדר כל הסבר, וכל שכן הסבר מניח את הדעת, לשיהוי הרב שבהגשת הבקשה, דין הבקשה להידחות, ולו מן הטעם הזה.

הלכה היא כי:
"... יש ליתן משקל למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד. שהרי כידוע, לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המידית עבורו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית... לכך כמובן עשויות להיות השלכות גם לבחינת מאזן הנוחות (ראו רע"א 7410/09 ניסנוב נגד שבתאי, פורסם בנבו 25.10.09)".
רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ, פורסם בנבו 28.6.10.

טעם נוסף לדחיית הבקשה מצוי בכך שלאחר קבלת התגובה ונספחיה, מתברר שהתובעת נהגה בחוסר תום לב, העולה עד כדי הטעיה.

בבקשה טענה התובעת שהיא "בעלת סימן מסחר רשום מעוצב ניר צבי..."(סעיף 1 לבקשה), כשהיא מסתירה תוך כך מבית המשפט את העובדה שבקשתה לרשום סימן מסחר על המילים "ניר צבי" , נדחתה בהחלטה של מחלקת סימני המסחר מיום 24.3.21.

הניסוח שבחרה בו התובעת, יחד עם הסתרת המידע אודות הבקשה שנדחתה, עולים לכדי הטעיה של ממש. לאחר שמתברר כי בקשה של התובעת, לרישום סימן מסחר על המילים "ניר צבי" , נדחתה, נותר רק להתפעל מדקות הניסוחים שבהם עשתה התובעת שימוש, כשטענה בבקשה שהיא בעלת סימן מסחר, ולא טרחה לציין שהיא בעלת סימן מסחר רשום אך ורק על הסמל, ושבקשתה לרשום סימן מסחר על שמה, נדחתה.

ויודגש – אני ערה לכך שהתובעת אינה טוענת במפורש בסעיף 1 לבקשה כי היא בעלת סימן מסחר רשום על השם "ניר צבי". יחד עם זאת, העובדה שהתובעת השמיטה מבקשתה את הבקשה שהגישה לרישום סימן מסחר על צמד המילים "ניר צבי", יחד עם הניסוח שנבחר על ידה בהצגת הרישום של סימן המסחר על הסמל, מביאה אותי לכלל מסקנה שהניסוח שבבקשה אינו מקרי. מדובר בניסוח מכוון , שנועד להטעות את הקורא, ובכלל זה את את בית המשפט, לחשוב שיש לתובעת סימן מסחר על שמה, בעוד שבקשה שהגישה בענין זה נדחתה.

בהקשר זה אציין כי לא רק שהתובעת הסתירה את העובדה שהיא הגישה בקשה לרישום המילים "ניר צבי" כסימן מסחר, ולא רק שהסתירה את העובדה שבקשתה נדחתה, היא גם הסתירה את העובדה שהבקשה הוגשה על ידה כבר ביום 3.1.21.

נתון זה, יחד עם טענות הנתבעת, שלא נסתרו בשלב זה , ואשר לפיהן כבר בנובמבר 2020 היא החלה לשווק את הפרויקט תחת השם "קדמת ניר צבי" ( סעיף 29 לתגובה), מעורר חשש ממשי לכך שמועד הפניה לרשם סימני המסחר אינו מקרי, וקשור קשר הדוק לתחילת שיווק הפרויקט של הנתבעת. אם כך הדבר , הרי שהשיהוי שנקטה בו התובעת בהגשת התביעה והבקשה גדול אף יותר מאשר אם נמנה אותו רק ממועד מכתב ההתראה מיום 8.2.21.

חוסר תום הלב של התובעת מתבטא גם בעצם הסתרת מכתב ההתראה מיום 8.2.21, וכן בכך שהתובעת הסתירה את התשובה של הנתבעת לאותו מכתב (סעיף 22 לתצהיר התומך בתגובה).

כידוע, מי שמבקש סעד זמני חייב לבוא לבית המשפט בידיים נקיות, ועליו לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות לבקשתו. במקרה שבפניי, התובעת הסתירה בבקשתה נתונים רבים ומהותיים. היא הסתירה את העובדה שחודשים רבים לפני הגשת הבקשה, שבה היא טוענת לבעלות על סימן מסחר על השם "ניר צבי", היא הגישה בקשה לרישומו של השם כסימן מסחר, ובקשתה נדחתה. היא הסתירה גם את המועד האמתי שבו נודע לה על שמו של פרויקט הנתבעת.

הלכה היא, ש די בחוסר תום ליבה של התובעת על מנת לדחות את בקשתה לסעד הזמני:
"... על פי ההלכה הפסוקה, אם מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות, היה מקום להורות על מתן סעד ." (הדגש שלי, ה.א.)
רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ ואחרים נגד רב בריח תעשיות בע"מ ואחרים, פורסם בנבו, 12.1.20).

טעם נוסף לדחיית הבקשה, מצוי בכך שהסעד המבוקש הוא סעד שמטרתו לשנות מצב קיים. מן הנתונים המפורטים בתגובה, שלא נסתרו בשלב זה, נראה כי כבר חודשים רבים שהנתבעת משווקת את הפרויקט שלה תחת השם "קדמת ניר צבי". קבלת הבקשה, ומתן הצו המבוקש בה, משמעו שינוי שם הפרויקט , על כל ההשלכות שיש לשינוי כזה על שיווקו.

גם מאזן הנוחות מחייב לטעמי את דחיית הבקשה. התובעת ישבה בחיבוק ידיים חודשים ארוכים, ובכך גילתה דעתה שלא נגרם לה נזק ממשי מהשימוש בשם האמור . מן העבר האחר, טענת הנתבעת, על כך שהיא השקיעה בפרק הזמן הזה עמל שיווקי לא מבוטל, שכולו יירד לטמיון אם שם הפרויקט ישונה, לא נסתרה בשלב זה (סעיפים 24-27 לתצהיר התומך בתגובה).

אם לא די בכל האמור עד כה, אוסיף, שספק אם התביעה כפי שהיא מבוססת דיה, באופן שי צדיק כבר עתה מתן סעד זמני כמבוקש על ידי התובעת.

זאת, משום שעתה כבר ברור שלתובעת אין סימן מסחר רשום על המילים "ניר צבי". לא זו אף זו, בקשתה לרשום את המילים "ניר צבי" כסימן מסחר, נדחתה כבר בחודש מרץ 2021, חודשים רבים לפני שהוגשה התביעה שבפני . משכך, ועל מנת לזכות בתביעתה, יהיה על התובעת להוכיח כי היא שמה הוא "סימן מסחר מוכר היטב", כמשמעות מונח זה בפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ב – 1972. הוכחת קיומו של "סימן מסחר מוכר היטב", וכל שכן הוכחת הטענה לפיה שמו של יישוב הוא "סימן מסחר", מורכבת לאין ערוך יותר מאשר הוכחת קיומו של סימן מסחר רשום, ואין לדעת בשלב זה אם יעלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה בעניין זה.

לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
התובעת, המבקשת, תישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה והדיון, בסכום של 5,850 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק החלטה זו.
ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.