הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 27234-05-13

לפני
כבוד ה שופט גלעד הס

תובעים/נתבעים שכנגד

  1. ברכה מולדובן
  2. ישראל מולדובן

נגד

נתבעת/תובעת שכנגד
הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים
ה"ה מולדובן (להלן ולשם הנוחות: "התובעים") התקשרו עם הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ (להלן ולשם הנוחות: "הנתבעת") ביום 2.7.2006 בשלושה הסכמים: הסכם לביצוע תשתיות ציבוריות, הסכם ביצוע עבודות לפיתוח פנים מגרש והסכם לביצוע עבודות בניה ( ר' נספחים ב1 – ב3 לכתב התביעה). לשם הנוחות שלושת ההסכמים אשר כאמור נחתמו בצוותא חדא, יכונו להלן: "ההסכם".
אין חולק כי התוצאה של שלושת ההסכמים הללו היא כי הנתבעת התחייבה כלפי התובעים לבנות דירת מגורים על מגרש אשר הוקצה לתובעים על ידי רשות מקרקעי ישראל ( להלן: "הדירה" או " הנכס").
על פי ההסכם התחייבה הנתבעת לבנות לתובעים דירה בת 6 חדרים ביישוב לוטם.
התובעים סברו כי הדירה שסופקה להם סופקה באיחור וכן כי קיימים בה ליקויים רבים. לאחר שניסיונות תיקון הליקויים לא צלחו, הגישו התובעים תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך של 400,000 ₪ כאשר עיקר טענות התובעים עניינן ליקויי בניה בנכס.
התובעים צרפו לכתב התביעה, בין היתר, שתי חוות דעת ( חוות דעת הנדסית וחוות דעת שמאית), חוות דעת התומכות בטענתם לליקויי ובניה ובשיעור הפיצוי הראוי:
חוות דעת של אינג' יואל בן עזרא ( להלן: "חוות דעת בן עזרא")
חוות דעת של השמאי מאיר ברון ( להלן: "חוות דעת השמאי").
טענת התובעים בהליך זה הינה כי קיימים ליקויי בניה בנכס, אשר בהתאם לחוות דעת בן עזרא עלות תיקונם היא בסך 320,834 ₪ לא כולל מע"מ. כמו כן, טענו התובעים כי קיימים ליקויי בניה שלא תומחרו בחוות דעת בן עזרא ואשר גרמו לירידת ערך הנאמדת על פי חוות דעת השמאי ב סך 36,000 ₪. נוסף על כך טענו, כי הם זכאים לדיור חלופי בסך 20,000 ₪ וכן לפיצויי בגין עוגמת נפש על סך 50,000 ₪.
יצוין כי בכתב התביעה הועלתה טענה נוספת בדבר איחור במסירה. טענה זו הוסדרה במהלך ההליך בין הצדדים במסגרת פשרה שהושגה בין הצדדים לבין צד ג' ואשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 29.10.18.
הנתבעת הכחישה את טענות התובעים. הנתבעת טענה כי חלק מהעבודות בוצעו על ידי צדדים שלישיים ואין לה אחריות לעבודות אלו. עוד טענה הנתבעת כי עבודות תיקון הליקויים הסתיימו, למעט מספר ליקויים אותם החלה לתקן, כאשר התובעים הם אלו אשר דרשו ממנה להפסיק את עבודות התיקון הללו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי חלק מהליקויים מקורם בהזנחה, רשלנות והתנהגות בלתי סבירה של התובעים.
הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה של אינג' רונן שטרנברג ( להלן: "חוות דעת שטרנברג") על מנת לתמוך בטענותיה.
נוסף על כך , הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו עתרה לאכיפת ההסכם ודרשה כי בית המשפט יורה לתובעים לאפשר לה לבצע תיקונים של הליקויים בהם היא הכירה.
ההליכים בתיק
ראשית אציין כי הנתבעת הגישה שש הודעות צד ג' כנגד גורמים שונים אשר היו מעורבים בהליך הבנייה, אולם חמש הודעות נמחקו מטעמים שונים לאורך ההליך דנא, והודעה אחת נדחתה בהסמכת הצדדים במסגרת פסק דין חלקי.
לפיכך, המחלוקת הינה בין התובעים לנתבעת בעניין ליקויי הבניה בלבד.
במסגרת ההליכים בתיק זה מונה ביום 15.5.16 אינג' גבריאל טרכטנברג (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם בית משפט לצורך בחינת השאלות המקצועיות בתיק זה ובפרט בחינת הליקויים הקיימים בדירה והערכה של עלות תיקון הליקויים (להלן: "המומחה").
ביום 1 2.3.17, הוגשה חוות דעת המומחה ( להלן: "חוות הדעת המומחה").
יצוין, כי לא מדובר במומחה מוסכם על ידי הצדדים, כאשר הצדדים שמרו על חוות דעת שהוגשו מטעמם.
במסגרת חוות הדעת קבע המומחה מטעם בית המשפט , בין היתר, כי עלות ביצוע כלל התיקונים עומדת על סך 39,600 ₪ לא כולל עלות פיקוח הנדסי ומע"מ.
ביום 16.1.18, הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית מטעמם, ביום 26.4.18, הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית מטעמה וביום 28.6.18 הגישו התובעים תצהירי הזמה.
ביום 29.10.18 התקיימה לפני ישיבת הוכחות.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב. סיכומי הצדדים התרכזו במעמד חוות דעת המומחה ובעיקר בפירוט ליקויי הבניה הנטענים ומסקנות חוות הדעת. כמו כן, הצדדים טענו לעניין מתן הזדמנות לנתבעת לתקן את הליקויים. אתייחס לטענות הצדדים בפרק הדיון וההכרעה.
דיון והכרעה
כללי - מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט
ההלכה בעניין מעמדה של חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט היא הלכה ברורה, מפורשת וחד משמעית אשר נסקרה בעשרות, אם לא במאות, פסקי דין, כאשר זו סוכמה היטב בת"א (מרכז) 36334-11-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (9.1.2017):
"כידוע, מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך (ראו: אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים" המשפט יב 167, 182-180, 191 (2007); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (9.4.2006); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.10.2010) (להלן: "עניין עיריית אשקלון")).
בהתאם לכך, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהיעדר טעות בולטת והלכה היא כי בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של המומחה המקצועי שהוא ממנה (עניין עיריית אשקלון, שאוזכר לעיל), שעה שעסקינן בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין מומחיות וידע מקצועי לגביהם.
אמנם, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)), ואמנם, מומחה בית המשפט הינו ככל העדים וניתן להעמיד לבחינה את מקצועיותו ואת עמדותיו – ויחד עם זאת, בדרך כלל בית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה המקצועי האובייקטיבי מטעמו וזאת בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] (23.4.90); ע"א 1240/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563), ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה [פורסם בנבו] (23.2.2014) (להלן: "עניין מסארווה")). על הלכות אלו חזר בית המשפט לאחרונה בת.א. (חי') 20103-11-14 עוסמאן עבאס נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 13.12.2016) ובת.א. (מחוזי ת"א) 18238-07-12 יוסף לוי נ' רפאל רייך (פורסם בנבו, 18.08.2016))." (הדגשה לא במקור – ג.ה.).
עיון בסיכומי התובעים מעלה כי יש להם טענות מגוונות כנגד גישת המומחה וחוות דעת המומחה באופן כללי, אולם כאשר בוחנים את הטענות לגופן עולה, כי הטענות ה ן טענות נקודתיות לגבי מספר רכיבים שאוזכרו בחוות דעת המומחה ואין דרישה לפסילת מלוא חוות הדעת.
לפיכך, אני סבור כי נקודת המוצא לדיון בתיק זה היא חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת אשר יש לה מעמד מועדף כאמור ביחס לחוות הדעת מטעם הצדדים. מתוך נקודת מוצא זו, יש לבחון את הטענות הספציפיות של הצדדים ביחס לרכיבים שונים בחוות הדעת.
אציין כי טכניקה דומה אומצה בת"א (מחוזי ת"א) 1145/07 משה שפושניק מערכות בע"מ נ' רשת מלונות אטלס בע"מ [פורסם נבו] (8.8.17):
"נקודת המוצא להכרעה היא חוות דעת המומחה וטענות שני הצדדים כנגדה. בכך אין למעשה כל חידוש"
עם זאת, וכפי שאזכרו התובעים בסיכומיהם את הפסיקה בעניין, אין לאמץ את חוות דעת המומחה בבחינת " כזה ראה וקדש", אלא יש לבחון את רכיבי חוות הדעת באופן פרטני תוך התייחסות לטענות הצדדים, עיון בחוות דעת הצדדים, יתר הראיות ומכלול הנסיבות וכך אעשה.

שאלת אחריות הנתבעת לליקויי הבניה
התובעים סמכו תביעתם, אף אם לא במפורש, על בסיס הזכויות העומדות להם מכוח חוק המכר ( דירות), תשל"ג – 1973 ( להלן: "חוק המכר דירות"). כמו כן, הנתבעת אשר עתרה בכתב התביעה שכנגד לאכיפת ההסכם מכוח סעיפי ההסכם, סמכה אף היא את תביעתה, אם כי לא במפורש, על בסיס הזכויות עומדת לה מכוח חוק המכר דירות.
בנסיבות אלו, אני סבור כי למרות שהעסקה לרכישת הנכס פוצלה לשלושה הסכמים נפרדים, במקרה דנא קיימת תחולה ישירה לחוק המכר דירות על העסקה בין התובעים לנתבעת וזאת כאשר העסקה, הן במכלול והן במהות, היא עסקה של מכר דירה. לעניין זה ר', למשל, ת"א ( הרצ') 46744-08-10 רפאל רוזנצויג נ' הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ [פורסם בנבו] (25.7.16), אשר עסק במערכת הסכמית דומה של הנתבעת ואשר במסגרתו נפסק כי מדובר בעסקה אשר חל עליה חוק המכר דירות.
על כן, הצדדים בענייננו כפופים להוראות חוק המכר דירות וזאת הן לעניין חובות הנתבעת מכוח חוק זה כמוכרת ( בין היתר האחריות לליקויי הבניה שיוכחו) והן לעניין זכויות הנתבעת ( למשל, הזכות לתיקון הליקויים בתנאים מסוימים ).
מכאן אבחן את נושא ליקויי הבניה על רקע טענות הצדדים ועל רקע חוק המכר דירות.
בחינת הליקויים
בטרם אבחן את הליקויים אבהיר, כי לטעמי המומחה מטעם בית המשפט מוסמך לקבוע כי בגין ליקויי מסוים יינתן פיצוי חלף עלות התיקון וזאת כאשר התיקון אינו אפשרי או אינו סביר וכי הוא איש מקצוע מתאים לעשות כן. עם זאת, כאשר עסקינן במקום גיאומטרי של "סבירות" עלות התיקון ו- "אומדן" הפיצוי ולא של עלות בפועל , הרי יש מקום לבחון ביתר זהירות את קביעות המומחה ולהעביר קביעות אלו תחת ביקורת בית המשפט. כמו כן, כאשר ליקויי מסוים אינו ניתן לתיקון וקיימת ירידת ערך בגינו, יש להעדיף באופן עקרוני הערכת שמאי לעניין זה.
טרם החל לדון בטענות הצדדים ביחס לליקוי הבניה באופן פרטני, אציין כי ישנם פערים של ממש בהערכת עלות תיקון ליקויי הבניה, בין חוות הדעת מטעם הצדדים ובין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות התיקונים ופיצוי בגינם בסך כולל של 39,600 ₪ ללא תוספת פיקוח הנדסי וללא תוספת מע"מ. לעומת זאת, המומחה מטעם התובעים העריך את עלות התיקונים בסך כולל של 291,668 ₪ ללא תוספת פיקוח הנדסי וללא תוספת מע"מ. כמו כן, השמאי מטעם התובעים העריך את ירידת שווי הנכס בסך כולל של 36,000 ₪. מנגד, המומחה מטעם הנתבעת העריך את עלות התיקונים בסך כולל של 5,030 ₪.
להלן אפרט את הליקויים הנטענים ואדון בהם בהתאם לפירוט שהובא בטבלה שבסעיף 4 לחוות דעת המומחה. אציין כי אדון רק באותם סעיפים עליהם חלקו הצדדים בסיכומים מטעמם.
תקינות המעקה בין הרחוב למגרש – בחוות דעת בן עזרא נטען כי המעקה אינו עומד בתקן הנדרש מבחינת גובהו וכי עלות החלפת המעקה עומדת על סך של 12,000 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט סבר כי מדובר במעקה סטנדרטי המוצב בכל המגרשים ברחוב בו נמצא הנכס ואין צורך להחליפו אלא ניתן להוסיף מוט אופקי בראש המעקה. עלות הוספת המוט הינה בסך כולל של 1,200 ₪. עם זאת ציין המומחה, כי "לאור אי הבהירות המומחה קובע 50% מהעלות 600 ₪".
בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובעים ( להלן: "תשובות לשאלות ההבהרה"), הבהיר המומחה מטעם בית המשפט כי הוספת המוט תפתור את הספק לגבי התקינות וצירף סקיצה כיצד יראה המעקה לאחר הוספת המוט.
התובעים טענו בסיכומיהם כי לא ברור מדוע המומחה מטעם בית המשפט מזכה אותם רק במחצית מעלות שווי התיקון שהעריך. כמו כן טענו, כי הוספת המוט תגרום לנזק חזותי ויש לקבוע פיצוי בגין נזק זה שהוכח קיומו אף אם לא הוכח שיעורו. מנגד טענה הנתבעת כי המומחה מטעם בית המשפט לא קבע בחוות דעתו כי המעקה אינו עומד בדרישות התקן ויש לדחות את טענת התובעים להכרה במלוא עלות התיקון שהוצעה על ידי המומחה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בסקיצה שצרף המומחה מטעם בית המשפט לתשובות לשאלות ההבהרה, נחה דעתי כי יש להכיר במלוא עלות התיקון שהוצעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט קרי 1,200 ₪. ואנמק:
משעה שהמומחה מטעם בית המשפט הבהיר בתשובה לשאלות ההבהרה כי הוספת המוט תפתור את הספק לגבי תקינות המעקה, הרי שהמומחה הכיר כי אכן קיימת בעיית תקינות במעקה, אך פתר בעיה זו על ידי הוספת המוט ובכך למעשה הסיר את " אי הבהירות" בעניין התקינות. כמו כן, מעיון בסקיצה שצרף המומחה מטעם בית המשפט עולה באופן מובהק כי ייגרם נזק חזותי מהוספת המוט.
בנסיבות אלו, אני סבור כי יש לקבוע את גובה נזק זה במלוא הסכום אותו קבע המומחה (1,200 ₪) ולא מחצית בלבד. אציין כי אף אם מדובר ב- "אי בהירות לעניין התקינות", הרי מלבד עלות התיקון, בכל מקרה היה מקום להוסיף פגיעה בגין פגם חזותי, כך שפיצוי בסך של 1,200 ₪ סביר בנסיבות העניין.
על כן, אני קובע כי הפיצוי בגין רכיב זה הוא 1,200 ₪.
מדרגות הכניסה ושער הכניסה – בחוות דעת בן עזרא נטען כי מדרגות הכניסה למגרש, בנויות באופן שאינו מאפשר התקנה חוקית ובטיחותית של שער הכניסה למגרש, שכן הן נבנו שלא בהתאם לתקן ובאי התאמה להיתר הבניה. המומחה מטעם התובעים העריך כי עלות תיקון המדרגות היא על סך 13,000 ₪.
בחוות דעת שטרנברג נטען כי בכניסה למגרש אין שער, שכן הוא פורק על ידי התובעים וכי אין חובה על פי התקן או היתר הבניה להתקנת שער. המומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעם הנתבעת לעניין זה.
לטענת התובעים נגרם להם עוול בכך שהמומחה מטעם בית המשפט אימץ את האמירה בחוות דעת שטרנברג לפיה השער פורק על ידי התובעים, בכך המומחה מטעם בית המשפט גם פטר את עצמו מהתייחסות לטענותיהם בדבר אי ההתאמה בבניית המדרגות.
מבלי להיכנס לנימוקי המומחה מטעם בית המשפט בחקירתו באשר לתקינות המדרגות, לטעמי, משעה שהמומחה מטעם התובעים התייחס בחוות דעתו לאי תקינות המדרגות וזאת רק על רקע הטענה כי לא ניתן להציב שער כניסה באופן תקני, הרי שלא מצאתי מקום להתערב בעמדת המומחה מטעם בית המשפט לעניין זה.
יוטעם, במסגרת חוות דעת בן עזרא נטען כי המדרגות בנויות באופן שאינו מאפשר התקנה תקינה של שער כניסה למגרש. אגב טענה זו, צוינו ליקויים לכאורה באופן בניית המדרגות. טענות אלו נדחו על ידי המומחה הן בחוות הדעת, הן בתשובות לשאלות ההבהרה והן במהלך חקירתו [ ר' לדוגמא עמ' 21, ש' 12 – 13 לפרוטוקול הדיון]. יתרה מזאת, בתשובות לשאלות ההבהרה, הבהיר המומחה כי ככל והתקנת השער הופכת את מבנה המדרגות ללא תקני, הפתרון הוא לפרק את השער ולהיצמד להיתר הבניה ולא לתקן את המדרגות. לא מצאתי לנכון להתערב במסקנתו זו של המומחה מטעם בית המשפט , אשר הינה עמדה מקצועית ומנומקת.
על כן, אני מאמץ את עמדת המומחה ודוחה את טענות התובעים לעניין רכיבים אלו.
מיקום שעון המים וחיבור המים – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי שעון המים של הנכס הוצב בשטח ציבורי באופן שבולט ממנו צינור המהווה מכשול בטיחותי וכי עלות התיקון היא בסך 4,000 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען כי מיקום שעון המים נקבע על ידי הרשות המקומית. המומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעם הנתבעת לעניין נסיבות מיקום שעון המים. עם זאת קבע, כי יש להסדיר את תואי הצינור הבולט בעלות של 500 ₪.
במסגרת חקירתו נימק המומחה מטעם בית המשפט את נסיבות שינוי מיקום שעון המים כך:
"מיקום שעון המים לא נקבע על ידי מי שבונה במגרש. שעון המים הוא מחוץ לתחום המגרש והוא נקבע על ידי החברה שמספקת את המים. ורק על ידה. היא ממקמת את שעון המים במגרש." [ ר' עמ' 25 ש' 18 – 20, שם].
איני מקבל את טענת התובעים שיש לחייב את הנתבעת בעלות שינוי מיקום השעון. אני סבור כי נוכח נימוקי המומחה מטעם בית המשפט שהובאו לעיל ואשר לא נסתרו, יש לאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט לעניין זה ולהעמיד את עלות התיקון רק ביחס לסידור תוואי הצינור הבולט וזאת בסך של 500 ₪.
מסלעה בחזית המזרחית – בחוות דעת בן עזרא נטען, בין היתר, כי על פי תכנית היתר הבניה, המסלעה הייתה צריכה להיבנות מחוץ לגבול המגרש, באופן שתהווה כשני קירות תומכים בדירוג, אולם בפועל נבנתה כקיר תומך אחד בתוך גבולות המגרש בניגוד למפרט הטכני ותכנית המכר ו באופן הגוזל משטח המגרש.
כמו כן, נטען כי המסלעה נבנתה בניגוד לדרישות המפרט הבין משרדי, פרק 40 ( המפרט הכללי לעבודות בנייה – " הספר הכחול" – להלן: "המפרט") והיא בעלת ליקויים. מכאן, טען המומחה מטעם התובעים כי יש לפרק את המסלעה ולבנות קיר תומך בעלות של 75,880 ₪ בתוספת 10% בגין הוצאה בלתי צפויה.
בחוות דעת שטרנברג נטען כי המסלעה נבנתה על פי היתר הבניה ובהתאם לדרישות הרשות המקומית וכי המפרט אינו מהווה חלק ממסמכי ההסכם בין הצדדים.
בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נקבע מצד אחד, כי ישנה חריגה של המסלעה על חשבון המגרש וכי המסלעה נבנתה שלא בהקפדה על הפרטים הנדרשים על פי המפרט. מצד שני קבע המומחה מטעם בית המשפט כי המסלעה עומדת בדרישות התפקודיות. נוסף על כך ציין המומחה מטעם בית המשפט כי בניית המסלעה באופן רציף וללא דירוג סבירה במקרה דנא והיא לטובת התובעים.
בנסיבות אלו, סבר המומחה מטעם בית המשפט כי אין מקום להורות על תיקון הליקוי, אלא יש להורות על פיצוי בגין אי התאמה בסך של 8,000 ₪. יצוין, כי בתשובות לשאלות ההבהרה, הביע המומחה דעתו לפיה אין צורך לפרק את המסלעה ולבנותה מחדש.
התובעים טענו בסיכומיהם כי המומחה אינו מוסמך לקבוע פיצוי בגין אי התאמה, והדבר בסמכות שמאי בלבד, כאשר המומחה מטעם בית המשפט אינו שמאי. לפיכך, טענו התובעים, כי כאשר המומחה מטעם בית המשפט קבע שהמסלעה לקויה והליקוי לא יתוקן, הרי שיש לפסוק להם פיצויים של ירידת ערך לפי חוות דעת השמאי מטעמם בסך של 20,000 ₪.
מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה כי משעה שהמומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעמה, לפיה המסלעה נבנתה בהתאם לדרישות הרשות והיא תקנית, הרי שאין מקום לפסוק פיצויים.
לעניין תקינות המסלעה, אני סבור כי לאור נימוקי המומחה בחקירתו על אודות תקינות המסלעה ובפרט עמדתו כי המסלעה עומדת בדרישות המפרט [ ר' עמ' 34, ש' 33- 35, שם] וכן כי לא קיים מפגע ביציבותה על אף מראֶהַ החזותי [ עמ' 35, ש' 19 – 20, שם], אני סבור כי יש לאמץ את עמדתו המקצועית של המומחה לעניין זה. מכאן יש לדחות את טענת התובעים בדבר אי תקינות המסלעה.
לעניין מסקנת המומחה לגבי חריגה של המסלעה לשטח המגרש , טענה הנתבעת בסיכומיה כי המסלעה הייתה אמורה להיבנות על חלק מהמגרש ממילא ולפיכך אין חריגה. המומחה מטעם בית המשפט בחקירתו הנגדית חזר על עמדתו כי המסלעה חורגת לשטח המגרש באופן אסור והעיד: "המסלעה בנויה בתוך המגרש. אמרתי שהיא, הרוחב שלה 30 ס"מ מעל המסומן בתכנית. זה מה שכתבתי" [ ר' עמ' 48, ש' 26 – 27, שם].
אני סבור כי לאור מסקנת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לעניין זה והסברי המומחה בחקירתו, ומשעה שהנתבעת היא זו שביצעה את עבודות הפיתוח כעולה מההסכם, הרי שיש לדחות את טענת הנתבעת לעניין זה ולאמץ את מסקנת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה, קיימת אי התאמה במבנה המסלעה, כאשר זו בנויה על חשבון הגינה הפרטית.
לעניין קביעת הפיצוי בגין חריגה זו , הרי במקרה זה אין מדובר בעלות תיקון הליקוי, דבר שהינו במומחיות המומחה מטעם בית המשפט, אלא בפיצוי בגין ירידת ערך, כך שלאורך כל חיי הנכס נגזל חלק מהגינה עבור מסלעה.
בנסיבות אלו כאשר התובעים הציגו חוות דעת שמאית בעניין ירידת הערך הנובעת מאי ההתאמה במסלעה וכאשר הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית, אני סבור שיש להעדיף את חוות הדעת השמאית על פני הערכת פיצוי של מומחה בתחום ההנדסה.
אבהיר כי לטעמי ניתן להסתמך במקרים מסוימים על הערכת פיצוי של מומחה הנדסי גם כאשר לא מדובר באומדן עלות תיקון הליקויים, אולם כאשר קיימת חוות דעת שמאי, הרי בית המשפט ייטה להעדיף את הערכת השמאי על פני הערכת המומחה ההנדסי .
בנסיבות אלו, אני מאמץ את מסקנות חוות דעת השמאי מטעם התובעים לעניין שווי הפגיעה במגרש כתוצאה מהפגמים במסלעה בסך של 20,000 ₪. אטעים, כי חוות דעת השמאי לעניין זה מנומקת וכי הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי על אודות מסקנות חוות הדעת, ואף לא טענה בסיכומיה כנגד מסקנות אלו.
על כן, אני קובע כי הפיצוי בגין רכיב זה הוא בסך של 20,000 ₪.
מוצאי הניקוז וקו הביוב – בחוות דעת בן עזרא נטען כי מוצאי הניקוז במפלס הכניסה בנויים בניגוד לדרישות הל"ת – הוראות למתקני תברואה ( להלן: "הל"ת") וכי עלות התיקון היא על סך של 3,000 ₪. כמו כן, נטען כי קיימים ליקויים באיטום המסד הגורמים לרטיבות בנכס וכי עלות התיקון היא על סך של 5,000 ₪. נוסף על כך נטען, כי קו הביוב הוצב בניגוד להל"ת וכי עלות התיקון היא על סך של 8,000 ₪.
בחוות דעת שטרנברג נטען כי מוצאי הניקוז תקינים, כי לא קיימת רטיבות בנכס וכי מיקום קו הביוב שוּּנה באישור יועץ קרקע וזאת בהתאם להל"ת.
בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט צוין כי אכן חלק ממוצאי הניקוז אינם תקינים והעריך את עלות התיקון בסך של 2,000 ₪. כמו כן, צוין כי הובחנה רטיבות בדירה וכי עלות התיקון היא בסך של 4,000 ₪. עם זאת, אימץ המומחה מטעם בית המשפט את עמדת המומחה מטעם הנתבעת לעניין קו הביוב.
אשר למוצאי הניקוז והרטיבות במפלס הכניסה, אני מאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לרכיבים אלו וקובע כי עלות התיקונים היא בסך כולל של 6,000 ₪. ואנמק:
המומחה לא נשאל במסגרת שאלות ההבהרה או במסגרת חקירתו לגבי מסקנותיו ביחס לרכיבים אלו ואף הצדדים לא טענו לגביהם בסיכומים. לפיכך, אין לי אלא לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לרכיבים אלו.
אשר לקו הביוב, המומחה מטעם התובעים טען, כי קו הביוב המקביל לנכס נמצא במרחק של 90 ס"מ וזאת בניגוד לאמור בטבלה שבסעיף 5.3.7 להל"ת ( להלן: "הטבלה"), לפיה נדרש מרחק של 150 ס"מ. כאמור, המומחה מטעם הנתבעת טען כי מיקום קו הביוב שוּנה באישור יועץ קרקע וזאת על פי הל"ת.
המומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעם הנתבעת בעניין זה.
במסגרת חקירתו נשאל המומחה לגבי טענת התובעים לפיה קו הביוב הוצב בניגוד להל"ת. המומחה השיב כדלהלן:
"אני מאשר ששוחות הביוב נבנו במרחק של 90 ס"מ בלבד. אני לא מכיר את האילוצים למה הם נבנו במרחק הזה. בניית השוחות על פי מיטב הבנתי הייתה בתחום רשות המים של המועצה." (הדגשה שלי - ג.ה.).
[ר' עמ' 29, ש' 12 – 13, שם]
אין מחלוקת בין הצדדים כי מותר באישור של יועץ קרקע לשנות את המרחק שנקבע בטבלה בהל"ת. אלא שהתובעים טענו בסיכומיהם, כי ההערות שבטבלה מאפשרות רק את הגדלת המרחק של קו הביוב על פי אישור יועץ קרקע ולא את הקטנתו.
אני סבור כי דין טענה התובעים לעניין רכיב זה להידחות. ואנמק:
כאמור, בענייננו, התובעים אינם חולקים כי שינוי קו הביוב נעשה על פי אישור יועץ קרקע. עם זאת, התובעים טוענים כי על פי ההערות שבטבלה ניתן רק להגדיל את המרחק הקבוע בטבלה ולא להקטינו.
לטעמי, פרשנות זו של התובעים להערות לטבלת ההל"ת אינה נכונה, ואבאר:
מעיון בהערה 3 לטבלה, הערה הנמצאת מחוץ לטבלה בהמשך לסעיף 5.3.7 להל"ת, ניתן ללמוד כי הערה זו עוסקת גם בהקטנת המרחק. כך, כותרת סעיף 5.3.7 הינה "מרחק מינימלי של ביב מיסודות וצינורות אחרים" כאשר לגבי מיקום קו הביוב נקבע, כי המרחק המינימלי בינו לבין קיר בניין קיים, יהיה 150 ס"מ. ההערה האמורה מאפשרת את שינוי מיקום קו הביוב בהתאם לאישור י ועץ קרקע. מכאן, כאשר הטבלה עוסקת במרחק המינימלי, וכאשר הערה מס' 3 מאפשרת סטייה מהאמור בטבלה לאור אישור יועץ קרקע , ברור כי הערה מלמדת על אפשרות להקטנת המרחק וזאת באישור יועץ קרקע.
בנסיבות אלו, אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה ומאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט לעניין רכיב זה.
משטחי הבטון והבליטה בכניסה – בחוות דעת בן עזרא מטעם התובעים נטען, כי משטחי הבטון ברחבת הכניסה לבית ובמרפסת הסלון, נבנו תוך אי התאמה למפרט הטכני. עוד נטען כי קיימים בהם ליקויים, בין היתר, מפלס המשטח, סדקים במשטח עקב אי ביצוע תפרי התפשטות ועוד . בנוסף נטען כי נ דרש לבצע ריצוף עם אבן משתלבת וכי עלות התיקון היא בסך של 7,500 ₪.
טענה נוספת בהקשר זה הינה, כי קיימת בליטה בסמוך לדלת הכניסה תוך אי התאמה לתכנית המכר ולהיתר הבניה וכי עלות התיקון היא בסך של 800 ₪.
בחוות דעת שטרנברג נטען כי השינוי במשטחי הבטון נעשה על פי בקשת התובע. המומחה מטעם הנתבעת צרף תכתובת דוא"ל בין התובע לבין נציג הנתבעת לעניין זה. עוד נטען כי לא קיימת הבליטה הנטענת.

בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא הובאה התייחסות לרכיבים אלו. עם זאת, בתשובות לשאלות ההבהרה התייחס המומחה לרכיבים אלו. אשר לרכיב משטחי הבטון, הבהיר המומחה כי בהתאם לתכתובת דוא"ל שצורפה לחוות הדעת מטעם הנתבעת, הוא דוחה את טענות התובעים לגבי רכיב משטחי הבטון. אשר לרכיב הבליטה סמוך לדלת הכניסה, אימץ המומחה מטעם בית המשפט את עמדת המומחה מטעם התובעים ועלות התיקון הנטענת, היות ואכן קיימת בליטה. מכאן לטעמי אין להכיר בטענות התובעים ביחס למשטחי הבטון ויש לקבל את טענות התובעים ביחס לבליטה, ואבאר:
אשר לשינוי במפלס משטחי הבטון, עיון בתכתובת הדוא"ל האמורה מלמד כי התובע אכן פנה אל נציג הנתבעת בבקשה להמיר את הריצוף למשטחי בטון ולבצע שינויים במפלס ואף התובע אישר זאת בחקירה הנגדית [ ר' עמ' 62, ש' 6, שם]. על כן, אני קובע כי השינויים הן בסוג המשטח והן במפלסו בוצעו לבקשת התובעים וטענות התובעים לעניין זה נדחות.
אשר לסדקים במשטחי הבטון, בחוות דעת בן עזרא נטען, בין היתר, כי קיימים סדקים בבטון וכי נדרש לבצע ריצוף אבן משתלבת. לעניין זה הבהיר המומחה מטעם בית המשפט בתשובות לשאלות ההבהרה, כי מכיוון שהשטח מיועד לריצוף לא נדרשים תפרי התפשטות אשר מיועדים למניעת סדקים בבטון, כלומר המומחה מטעם בית המשפט לא שולל קיומם של סדקים במשטח הבטון. המומחה מטעם בית המשפט לא נשאל בחקירה נגדית על אודות קביעתו זו והנתבעת לא סתרה אותה בסיכומיה. כמו כן, בחוות דעת שטרנברג לא נטען כי לא קיימים סדקים במשטח הבטון, אלא נטען כי השינוי מהאמור במפרט הטכני, נעשה לבקשת התובע.
מהאמור לעיל, אני קובע כי אכן קיימים סדקים במשטח הבטון אותו בנתה הנתבעת.
אני סבור כי עצם העובדה שהתובע הוא זה שדרש את המרת הריצוף במשטחי בטון, אינה פותרת את הנתבעת מתיקון או תשלום פיצוי בגין הליקוי שנתגלה במשטח הבטון בדמות סדקים. עוד אציין כי הנתבעת אשר לא בנתה תפרי התפשטות במשטח ומכאן נוצרו בפועל הסדקים במשטח זה, היא החבה בגין ליקוי זה.
לעניין גובה הפיצוי בגין ליקויי זה, אני סבור כי פירוק המשטח ובנייתו מחדש אינה סבירה ו התובעים אף לא טענו לאפשרות זו. מכאן, אני סבור כי יש להעריך את הפיצוי בגין ירידת הערך עקב הליקוי ולא את עלות התיקון.
אבהיר כי הצדדים לא הציגו לבית המשפט את שווי עלות בניית משטחי הבטון. עם זאת, ישנה הערכה בחוות דעת בן עזרא ביחס לעלות ריצוף אבן משתלבת על משטח הבטון בסך של 7,500 ₪. כאמור, לדעתו המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט, ביצוע ריצוף שכזה מאיין את הליקוי.
בנסיבות אלו, כאשר מצד אחד הנתבעת גרמה לליקוי במשטח ומצד שני התובעים הם שביקשו את השינוי להמרת הריצוף במשטח, וכאשר ריצוף שכזה מאיין את הליקוי, אני קובע כי הפיצוי בגין הסדקים במשטחי הבטון, הוא בסך של 10% משווי עלות התקנת הריצוף, קרי בסך של 750 ₪.
אשר לבליטה בסמוך לדלת הכניסה, משעה שהמומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעם התובעים לעניין זה ומנגד הנתבעת לא טענה כנגד קביעה זו בסיכומיה, אני מקבל את טענת התובעים וקובע כי עלות התיקון היא בסך של 800 ₪.
רטיבות בקומת הקרקע וליקויים בריצוף – בחוות דעת בן עזרא נטען כי קיימת רטיבות במספר מקומות בקומת הקרקע, בין היתר במטבח וכי ישנם ליקויים בריצוף קומה זו. המומחה מטעם התובעים אמד את עלות התיקונים בסך כולל של 32,500 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען כי לא נצפתה רטיבות בקומת הקרקע וכי אין ליקוי בריצוף.
המומחה מטעם בית המשפט סבר כי אין מקום להחליף את הריצוף או לפרק את המטבח וכי ניתן לפרק מספר מרצפות לצורך ייבוש מצע החול של הריצוף ולהתקינן מחדש. המומחה העריך את תיקון הליקוי בגין הרטיבות בסך של 2,500 ₪. אציין כי המומחה מטעם בית המשפט הבהיר בחקירתו, וכך גם עולה מתשובות לשאלות ההבהרה, שלא מדובר בפיצוי אלא בעלות התיקון [ ר' עמ' 41, ש' 25 , שם]. כלומר הסכום של 2,500 ₪ מהווה את עלות ביצוע הפתרון שהציע המומחה מטעם בית המשפט בחוות הדעת.
בסיכומיהם הפנו התובעים לפסיקה אשר ממנה עולה לעמדתם כי הפתרון שהוצע על ידי המומחה אינו ישים. מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה כי פתרונו של המומחה מטעם בית המשפט ראוי וישים.
כפי שאנמק להלן, אני סבור כי יש לקבל עמדת המומחה מטעם בית המשפט ביחס לרכיב דנא.
ראשית אבהיר, כי בחוות הדעת התייחס המומחה מטעם בית המשפט לעניין הרטיבות במפלס הכניסה לבית ואימץ את עמדת התובעים כי יש לבצע איטום מסד בהיקף הבית. המומחה העריך את עלות התיקון לעניין זה בסך 4,000 ש"ח . כאמור לעיל אימצתי את מסקנותיו לעניין זה.
מכאן שהמומחה התייחס בחוות דעתו למקור הרטיבות בקומת הקרקע וקבע את עלות התיקון בגינו.
עוד אבהיר כי הנתבעת במסגרת סיכומיה לא טענה כי לא קיימת כלל רטיבות (כפי שנטען בחוות הדעת שטרנברג מטעמה) אלא טענה, כי יש לאמץ את מסקנות המומחה לפתרון ייבוש הרטיבות הקיימת.
מכאן עולה, כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת הרטיבות, אולם חלוקים לגבי הפתרון הראוי לייבוש הרטיבות הקיימת, ובפרט: האם די בפירוק מספר מרצפות במקומות מסוימים, ייבוש מצע החול והתקנתם מחדש, או האם יש צורך בהחלפת הריצוף, לרבות המצע ולרבות פירוק המטבח והרכבתו מחדש.
אציין, כי במסגרת החקירה הנגדית נשאל ממושכות המומחה לגבי מסקנותיו בגין רכיב זה והשיב לשאלות על פי מומחיותו [ ר' עמ' 41 – 45, שם].
במסגרת חקירתו הסביר המומחה כיצד יש לבצע את הייבוש כדלהלן:
"ש: כמה אריחים צריך להרים כדי לייבש את השטח הגדול הזה?
ת: מספיק 4 מוקדים של 4 מרצפות כל מוקד, לדעתי זה צריך להספיק.
ש: כל מוקד 4 מרצפות?
ת: כן. 4 מוקדים.
ש: סך הכל,
ת: מטבח, סלון, כן.
ש: סך הכל 16 מוקדים? 16 אריחים?
ת: כן."
[ר' עמ' 42 – 43, ש' 32 – 35 וש' 1 – 4, בהתאמה, שם]
בהמשך הסביר המומחה כי לאחר פירוק המרצפות, יש להציב אמצעי חימום לצורך ייבוש החול וסיכם כי הוא מעריך "שמבחינת הנושא של הייבוש של החול, יחד עם האוורור והחימום זה צריך לפתור את הבעיה." [ ר' עמ' 44, ש' 12 – 13, שם]
המומחה הסביר בחקירתו כי מדובר בפתרון אשר מבוצע לעיתים קרובות כדלהלן:
"ש: עכשיו אני רוצה להבין. אתה תרים 2, 3 מרצפות, תשים יבשנים שם. וזה יפתור את הבעיה של הריצוף בכל האיזור?

ת: לא כתבתי "2, 3 מרצפות". מפרקים מרצפות במקומות שונים, מייבשים את זה ומרכיבים אותן מחדש. זה הכוונה, זה עבודה שמבצעים אותה לעיתים קרובות."
[ר' עמ' 42, ש' 14 – 18, שם]
אציין כי לטעמי יש ממש בטענות התובעים בעניין זה, והפתרון של המומחה מטעם בית המשפט מעורר לטעמי קשיים. עם זאת, מדובר בקביעה מקצועית של המומחה מטעם בית המשפט ולאור ההלכות שציינתי בפתיח, איני סבור כי די באי הנוחות של בית המשפט ממסקנות המומחה, על מנת להתערב בקביעה מקצועית של המומחה מטעם בית המשפט.
בנסיבות אלו, נחה דעתי כי פתרון המומחה הוא פתרון ישים, פתרון אשר הוצע על פי מומחיותו וניסיונו המקצועי וכי על אף חוסר הנוחות אין מקום להתערב בשיקול דעתו המקצועית.
אשר על כן, אני קובע כי עלות התיקון בגין רכיב זה היא על סך של 2,500 ₪.
הכניסה לדירה – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי קיימים מספר פגמים בדלת הכניסה וכי עלות התיקון היא בסך של 4,000 ₪. כמו כן נטען, כי פיר האוורור והתאורה נותר ללא גימור בחלקו הפנימי וגורם לרטיבות בדירה וכי עלות הגימור היא ב סך של 2000 ₪. מנגד בחוות דעת שטרנברג נדחו הטענות בדבר פ גמים בדלת, אולם צוין כי נדרש טיח בפיר האוורור בעלות של 1,000 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט אימץ חלקית את טענות התובעים והעריך את עלות התיקונים בסך של 2,500 ₪. בתשובות לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה את החלוקה בין הרכיבים וציין כי עלות שיקום הדלת היא בסך של 1,500 ₪ וכי עלות הגימור בפיר האוורור היא בסך של 1,000 ₪.
במסגרת הסיכומים טענו התובעים, בין היתר, כי המומחה לא התייחס לפגמים הספציפיים הקיימים בדלת לטענתם, כפי שפורט בחוות דעת בן עזרא, לרבות הפגם הקיים לטענתם בזווית פתיחת הדלת. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה כי יש להותיר על כנן את מסקנות המומחה לעניין זה.
אני סבור כי יש לדחות את טענת התובעים שהועלתה בסיכומים ולאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה. ואנמק:
ראשית, התובעים לא מצאו לנכון לשאול את המומחה בחקירה נגדית לגבי הפגמים הנטענים בדלת הכניסה. כמו כן, המומחה מטעם בית המשפט לא קבע כי אין פגמים בדלת הכניסה או כי גימור הפיר נעשה כנדרש, אלא קבע למעשה כי ישנם ליקויים, אולם העריך עלות תיקונם בשונה מהערכת המומחה מטעם התובעים.
בנסיבות אלו, כאשר הערכת המומחה מטעם בית המשפט ביחס לעלות התיקון לא נסתרה ומשעה ש המומחה מטעם בית המשפט הוא הגורם המקצועי והאובייקטיבי להערכת עלות תיקונים אלו, אני מאמץ את הערכת המומחה מטעם בית המשפט וקובע כי עלות התיקון היא בסך של 2,500 ₪ בגין רכיבים אלו.
דלת הסלון – בחוות הדעת העריך המומחה מטעם בית המשפט את עלות תיקון רכיב זה בסך של 1,000 ₪. כמו כן, בתשובות לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה כי יש להוסיף עוד 200 ₪ לעלות התיקון בגין קידוח פתחי ניקוז.
משעה שהנתבעת לא טענה בסיכומיה כנגד קביעות המומחה האמורות ביחס לרכיב דנא ומנגד התובעים אימצו את מסקנות המומחה לעניין זה בסיכומיהם, אני קובע כי עלות התיקון בגין רכיב זה היא בסך של 1,200 ₪.
חלונות פינת האוכל והסלון – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי קיימים ליקויים בחלונות אשר גורמים לרטיבות ועובש וכי החלונות המעוגלים הנמצאים בחלק העליון של הקירות הותקנו ללא אדני שיש. המומחה מטעם התובעים העריך את עלות התיקון בסך כולל של 5,200 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען כי סימני העובש הם כתוצאה מעיבוי ולא נצפו סימני רטיבות. בעניין זה, המומחה מטעם בית המשפט אימץ את טענות המומחה מטעם הנתבעת. כמו כן, בתשובות לשאלות ההבהרה, הבהיר המומחה כי בעיות העובש הם, בין היתר, בתחום תחזוקה ולא נובעים מליקוי.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי המומחה שגה, בין היתר, בכך שאימץ את מסקנות המומחה מטעם הנתבעת ללא נימוק וזאת כאשר בחוות דעת בן עזרא הוצגו תמונות המעידות על סימני רטיבות כתוצאה מליקוי .
אני סבור כי יש לדחות את טענת התובעים שהועלתה בסיכומים ולאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה. ואנמק:
ראשית, למרות שהמומחה שלל בתשובות לשאלות ההבהרה את טענות התובעים, לא מצאו התובעים לנכון לשאול את המומחה בחקירה נגדית לגבי פגמים אלו.
לא מצאתי גם כי העדר נימוק של המומחה מטעם בית המשפט בנקודה זו מצדיק את קבלת עמדת התובעים. המומחה מטעם בית המשפט ערך ביקור בדירה וזאת לאחר שעיין בחוות הדעת מטעם הצדדים, התרשם בעיניו המקצועיות כי לא נצפו סימני רטיבות ברכיבים אלו ועל יסוד אלו אימץ את עמדת המומחה מטעם הנתבעת. בנסיבות אלו, אין צורך בנימוק המסקנה אליה הגיע המומחה מטעם בית המשפט .
בנוסף אבהיר כי התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי הנתבעת התחייבה, או הייתה צריכה, להציב אדני שיש בחלונות המעוגלים.
אשר על כן, אני דוחה את טענות התובעים לעניין הרכיבים דנא ומאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט .
מטבח – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי קיים ליקוי בחלון אשר גורם לרטיבות ועובש וכי אין מים חמים במטבח. המומחה מטעם התובעים העריך את עלות תיקון החלון בסך של 800 ₪ ואת עלות תיקון המים החמים בסך של 500 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען כי לא נצפו סימני רטיבות בחלון. עם זאת, אימץ המומחה מטעם הנתבעת את עמדת המומחה מטעם התובעים לעניין המים החמים.
המומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעם הנתבעת לעניין החלון ואימץ את עמדת המומחה מטעם התובעים לעניין המים החמים.
אשר לרכיב החלון, בסיכומיהם טענו התובעים כי קיימת רטיבות בחלון, לרבות בשל גודל אדן השיש ואופן הצבתו, וכן חזרו על טענותיהם שהובאו לעניין החלונות בפינת האוכל ובסלון. אני דוחה את טענות התובעים ביחס לרכיב זה. ואנמק:
המומחה מטעם בית המשפט לא נשאל בשאלות ההבהרה לגבי רכיב זה ואף לא בחקירתו הנגדית. יתרה מזאת, טענת התובעים בסיכומיהם לעניין גודל אדן השיש לא הועלתה בחוות דעת בן עזרא והועלתה לראשונה במסגרת סיכומיהם.
בנסיבות אלו, אני דוחה טענת התובעים לעניין רכיב זה.
אשר לרכיב המים החמים, נוכח עמדת המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם הנ תבעת, אני קובע כי יש לפצות את התובעים בעלות התיקון בסך של 500 ₪.
דלת יציאה משנית – בחוות דעת בן עזרא נטען כי קיימים מספר ליקויים בדלת, בין היתר, כי רוחב הדלת נטו הוא 73 ס"מ וזאת בניגוד לתקנה 3.2.1.3 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה ( בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה") הקובעת כי הרוחב המינימלי הוא 80 ס"מ. כמו כן נטען, כי קיימים ליקויים בנעילת הדלת. המומחה מטעם התובעים העריך את עלות התיקון בסך של 4,000 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען כי לא קיימים ליקויים בדלת, לרבות ביחס לרוחב הדלת או נעילתה.
המומחה מטעם בית המשפט אימץ את עמדת המומחה מטעם התובעים לעניין רוחב הדלת והסביר כי במצב שהדלת פתוחה, אין רוחב נדרש למעבר על פי התקנות. המומחה העריך את עלות התיקון בסך של 1,500 ₪.
בתשובות לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה, כי הדלת עצמה תקנית אך הייתה בעיה בהתקנת הדלת ועלות התיקון שהעריך היא אך ביחס להתקנת הדלת.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי אין די בהתקנת הדלת בצורה טובה יותר על מנת להרחיב את המעבר כך שיענה על הקבוע בתקנות התכנון הבניה, אלא נדרש להרחיב את פתח הדלת ולהתקין דלת חדשה וכי עלות תיקון שכזה היא בסך של 4,000 ₪. איני מקבל את טענת התובעים ואנמק:
אשר לרוחב הדלת, על פי תקנות התכנון והבניה אכן נדרש כי "רוחב הפתח במטרים - 0.80" , כלומר 80 ס"מ.
במסגרת החקירה הנגדית נשאל המומחה מטעם בית המשפט ארוכות לגבי רכיב זה והסביר, בין היתר, כדלהלן:
"ת: אני בחוות הדעת שלי כתבתי שאני מקבל את טענות של מומחה התביעה לגבי רוחב נטו מעבר במצב שהדלת פתוחה. ואז צריך לפרק ולטפל בנושא הזה של התיקון. כתבתי "עלות התיקון 1,500 שקל". בשאלות ההבהרה כתבתי "הדלת עצמה תקנית. הבעיה היא בהתקנת הדלת". זאת אומרת, מה המרווח כשהיא פתוחה. ואז להערכתי התקנה מחדש היא של 1,500 שקל. לזה התייחסתי.
ש: כלומר, בשביל שרוחב הדלת יהיה,
ת: לא רוחב הדלת. לא מדובר על רוחב הדלת, מדובר על רוחב נטו מעבר במצב שהדלת פתוחה. לא שיש בעיה עם רוחב הדלת,
ש: אוקי, אז אתה מאשר,
ת: יש מעבר, יש בעיה כשהדלת פתוחה שלא נפתחת כנראה לכל הרוחב. כנראה שזו הייתה הבעיה, זה מה שרשמתי."
[עמ' 39, ש' 23 – 34 לפרוטוקול].
מהסברו המקצועי של המומחה מטעם בית המשפט עולה כי לא נדרש כי הדלת תהיה ברוחב של 80 ס"מ, אלא כי המעבר נטו כאשר הדלת פתוחה יהיה 80 ס"מ. מכאן סבר המומחה מטעם בית המשפט כי די בהתקנת הדלת מחדש ואין צורך בהגדלת הפתח והחלפת הדלת כטענת התובעים.
בנסיבות אלו, כאשר מדובר בעמדה מקצועית של המומחה מטעם בית המשפט וכאשר זו לא נסתרה בחקירה נגדית, אני דוחה את טענות התובעים לעניין זה.
אשר לנעילת הדלת, בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובתשובות לשאלות ההבהרה לא ניתנה התייחסות ספציפית לרכיב זה. עם זאת, המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחקירתו לרכיב זה והסביר כי הדלת אינה כוללת ארבעה בריחים לארבעה כיוונים אלא כוללת ארבעה בריחים לשלושה כיוונים [ ר' עמ' 38, ש' 29 – 31, שם]. עוד הוסיף המומחה, בזהירות יש לומר, כי אינו יודע בדיוק מה מחייבת התקנה לגבי בריחי נעילת הדלת וציין כי "צריך לבדוק את זה" [ ר' עמ' 38, ש' 33 – 34, שם].
על פי תקנה 2.92 (2) ( א) לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה, נדרש - "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי...". בחוות דעת בן עזרא הובאה פסיקה, ר' ע"א ( חי') 4661-03-09 אלון בודנר נ' דינה גורגה תיווך יוקרה, [פורסם בנבו] (14.5.10), אשר ממנה עולה כי התקנה הנ"ל מחייבת קיומם של ארבעה בריחים בארבעה כיוונים.
מנגד, בחוות דעת שטרנברג נטען כי אומנם אין ארבעה בריחים לארבעה כיוונים, אולם על פי התקנות ניתן למגן גם: "... בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען כך". עוד הוסיף שטרנברג כי בענייננו לשם שמירה על הריצוף, הדלת מוגנה ללא בריח לכיוון הרצפה וזאת על פי סעיף 10.2.9 למפרט מכון התקנים הישראלי 27 המתיר זאת. כמו כן הסביר שטרנברג כי מדובר בדלת אשר מסומנת בתו תקן ישראלי.
סקירת הפסיקה בסוגיה ספציפית זו מובילה למסקנה כי כאשר ישנו אמצעי מיגון אחר שווה ערך כדרישת התקנות ואשר עומד בתו תקן מכון התקנים הישראלי, אין לקבל טענות ביחס למספר בריחי נעילת הדלת וכיוונם. הלכה למעשה, הזרם המרכזי בפסיקה אימץ את העמדה שהציג בענייננו המומחה מטעם הנתבעת [ ר' פסקי דין לדוגמא: ת"א ( חי') 26398-04-15‏ עמוס מלניקוב נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ [‏פורסם בנבו] (5.12.17), ת"א ( פ"ת) 23287-06-12‏‏ צבי כרמון נ' חזון את גלילי חברה לבניה בע"מ [‏פורסם בנבו] (21.8.17), ת"א ( חי') 20628-06-13 אבי אוחיון נ' חסקי אלון ייזום בנייה והשקעות בע"מ [‏פורסם בנבו] (25.4.16).
לפיכך, כאשר נסיבות המקרה שלפני תואמות את נסיבות המקרים שהובאו בפסיקה שאוזכרה לעיל, וכאשר השתכנעתי כי פתרון הנעילה בשלושה כיוונים משביע רצון, אני דוחה את טענות התובעים לעניין רכיב זה.
לאור כך, בפרק זה אני מאמץ את הערכת המומחה מטעם בית המשפט כי עלות תיקון הליקויים הינה בסך של 1,500 ₪.
רוחב הממ"ד – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי רוחב חדר הממ"ד ( מקיר לקיר) אשר הוגדר בתכנית המכר כחדר שינה מס' 2, קטן מהרוחב המינימלי הקבוע לחדר שינה על פי תקנות התכנון והבניה, ולפיכך הדירה אשר נמכרה כדירת 6 חדרים היא למעשה דירה בת 5 וחצי חדרים. מכאן טענו התובעים כי יש לפסוק להם פיצוי ירידת ערך וצרפו כנספח ו' לתצהיר עדות הראשית מטעמם את חוות דעת השמאי אשר העריך את ירידת ערך הדירה בגין ליקוי זה בסך של 16,000 ₪.
מנגד, בחוות דעת שטרנברג נטען, כי על פי התקנות השטח המינימלי של חדר מגורים הוא 8 מ"ר ובענייננו שטח הממ"ד הוא 9 מ"ר. עוד נטען כי החלוקה הפנימית בדירה שונתה לבקשת התובע.
המומחה מטעם בית המשפט אימץ בחוות דעתו את עמדת המומחה מטעם הנתבעת. עם זאת, בתשובות לשאלות ההבהרה אישר המומחה כי רוחב החדר קטן מהנדרש בתקנות ומכאן הממ"ד אינו יכול להיחשב כחדר שינה.
במסגרת הסיכומים טענו התובעים, כי החדר אינו עומד בדרישת תקנה 2.04 לתקנות התכנון והבניה לעניין רוחב החדר, מכאן יש לאמץ את מסקנות חוות דעת השמאי בגין ליקוי זה. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי מדובר בסטייה זניחה ברוחב החדר וכי הפיצוי הנדרש מפורז.
אני סבור כי יש לקבל את טענות התובעים לעניין רכיב זה, ואנמק:
ראשית, בהתאם לממצאים שלפני אכן רוחב חדר הממ"ד קטן מהנדרש בתקנות המתאימות ומכאן אינו יכול להחשב "חדר" רגיל. יתרה מזאת, הנתבעת מודה למעשה כי רוחב החדר קטן מהנדרש.
עוד אציין בהקשר זה כי הנתבעת לא חקרה את המומחה מטעם בית המשפט לעניין הבהרתו כי הממ"ד אינו יכול להיחשב כחדר שינה ולא ביקשה לחקור את השמאי אשר העריך את ירידת הערך בגין הליקוי.
לפיכך, אף אם מדובר בסטייה שאינה גדולה, הרי הוכח בחוות דעת השמאי כי ההשלכות עקב סטייה זו מהוות נזק משמעותי לתובעים, ולפיכך יש לקבל עמדתם לגבי הפיצוי ברכיב זה. עוד אדגיש כי חוות דעת השמאי לעניין זה ערוכה באופן מנומק ומקצועי.
בנסיבות אלו אני סבור, כי יש לאמץ את מסקנות השמאי לגבי ירידת הערך הנטענת, ואני קובע כי הפיצוי בגין רכיב זה הינו בסך של 16,000 ₪.
חלון חדר רחצה הורים – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי יש למדוד את שטח החלון ללא המסגרת וכי בענייננו שטח החלון קטן מהנדרש על פי תקנות התכנון והבניה. המומחה מטעם התובעים העריך כי עלות התיקון היא בסך של 2,200 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען כי שטח החלון כפול מהנדרש וזאת לאחר חישוב היחס בין שטח חדר הרחצה לבין החלון כנדרש על פי התקנות.
המומחה מטעם בית המשפט סבר בחוות הדעת, וזאת לאחר מדידת שטח החלון, כי השטח תקני. המומחה מטעם בית המשפט חזר על עמדתו זו בתשובות לשאלות ההבהרה.
התובעים ציינו בסיכומיהם כי על פי תקנה 2.01 לתקנון התכנון והבניה, החלון נועד לשמש אמצעי לתאורה ואוורור טבעיים. עוד ציינו כי על פי תקנה 2.21 ( א) לתקנות האמורות "לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר מגורים מ-8% משטח רצפת החדר". נוסף על כך ציינו, כי על פי תקנה 2.01, הגדרת שטחי החדר והחלון הם כדלהלן: " " שטח" - שטח רצפתו של חלק בנין הנמדד בין קירותיו; "שטח חלון" - שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות;".
לטענת התובעים מדידת שטח החלון עם מסגרתו מפחיתה את שטח החלון הנדרש לתאורה ואוורור כפי הקבוע בתקנות.
במסגרת החקירה הנגדית הבהיר המומחה מטעם בית המשפט , כי שיטת המדידה לה טוענים התובעים היא נכונה [ ר' עמ' 27, ש' 12 – 13, לפרוטוקול]. עם זאת, המומחה מטעם בית המשפט ציין בחקירתו, כי עדיין שטח החלון הינו תקני. המומחה מטעם בית המשפט נימק והסביר כי שטח חדר הרחצה כפי שמופיע בתוכנית המכר הוא 2.70 מ"ר וכי שטח החלון כפי שמדד המומחה מטעם התובעים הוא 0.275 מ"ר ולפיכך מדובר ביחס של כ-10%, יחס שהוא יותר מהנדרש על פי התקנות [ ר' עמ' 26 – 27, ש' 32 – 35 וש' 1 – 8, בהתאמה, שם].
בחנתי את עמדת המומחה מטעם בית המשפט ומצאתי אותה ראויה , קוהרנטית ומדויקת בנושא זה ומכאן אני דוחה את טענות התובעים ומאמץ את עמדת המומחה לעניין רכיב זה.
סדקים בדירה – בחוות דעת בן עזרא נטען, כי קיימים סדקים בדירה ופגמים בצבע ובטיח אשר עלות תיקונם היא בסך של 8,000 ₪. בחוות דעת שטרנברג נטען, כי מדובר בסדקים נימיים ויש צורך בתיקון מקומי בסך של 200 ₪. המומחה מטעם בית המשפט מצא מספר סדקים אשר לטעמו מצריכים תיקון מקומי בעלות של 2,000 ₪.
במסגרת חקירתו הנגדית לא נשאל המומחה מטעם בית המשפט על ידי ב"כ התובעים על אודות הפגמים הנטענים ומנגד אישר בחקירה חוזרת לב"כ הנתבעת כי ייתכן וחלק מהפגמים הם כתוצאה מבלאי סביר [ ר' עמ' 48, ש' 33 – 35, שם].
בנסיבות אלו, אני מאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט וקובע כי עלות התיקון היא בסך של 2,000 ₪.
אשר לרכיבים שיפורטו להלן, לא טענו הצדדים בסיכומים כי נפלה טעות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ומכאן שזנחו טענותיהם ביחס לרכיבים אלו. בנסיבות אלו, אני מאמץ את מסקנות המומחה אשר לרכיבים שיפורטו וכפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעתו.
להלן הרכיבים: ריצוף החניה, מאחז היד במדרגות, מסלעה בחזית הצפונית, מדרון בחזית מערבית, פרוזדור קומת קרקע, חלון חדר שינה 3, חדר אמבטיה, ממ"ד חדר שינה 2 ( פרט לשטח החדר), חדר שינה הורים 1 ( פרט לשטח חלון חדר הרחצה), חדר מדרגות, מרפסות, חדרי רחצה וגגות אופקיים.
המומחה מטעם בית המשפט דחה בחוות הדעת חלק ממסקנות המומחה מטעם התובעים ביחס לחלק מרכיבים אלו, וכן דחה חלק ממסקנות המומחה מטעם הנתבעת ביחס לחלק מרכיבים אלו.
בסך הכל, המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות התיקונים בגין מרכיבים אלו בסך כולל של 13, 300 ₪ ואני מאמץ את קביעתו זו.
סיכום נושא ליקויי הבניה
לאור האמור והמנומק לעיל אני מאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וזאת כפוף לשינויים ולתוספות אשר קבעתי לעיל.
סך כל הסכומים בהם הכרתי בגין ליקויי בניה בני תיקון, ללא מע"מ והוצאות פיקוח, מסתכם בסך של 32,750 ₪.
בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט על סכומים אלו יש להוסיף 10% בגין פיקוח הנדסי וכן מע"מ.
כמו כן, יש להוסיף לסכומים אלו 30% וזאת כאשר סכומים אלו הינם עלות לקבלן ואלו התובעים יאלצו לתקן את הליקויים עם קבלן מזדמן, וזאת כאשר המומחה הסביר בחקירתו כי עלות התיקונים בחוות הדעת הינה לקבלן שאינו מזדמן ויש להוסיף לסכומים אלו עלות לאדם פרטי, כדלהלן:
"עו"ד רבינוביץ': וזה עלות לקבלן?
העד, מר טרכטנברג: לקבלן, כן. כל המחירים שנתתי זה כבר עלויות לקבלן.
כב' הש הס: וכמה צריך להוסיף לזה? לאדם פרטי?
העד, מר טרכטנברג: אותו יחס שדיברנו קודם, בערך 30%.
(הדגשה שלי - ג.ה.)
[ר' עמ' 41, ש' 15 – 19 לפרוטוקול הדיון ].
אני מאמץ עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט לעניין זה וקובע כי יש להעריך את עלות תיקון הליקויים על פי שווים לאדם פרטי ולא לקבלן, כאשר עלות התיקון לאדם פרטי הי א בתוספת 30%.
בנוסף לסכומים הללו הכרתי גם בפיצויי בגין ירידת ערך לליקויים שאינם בני תיקון בסך כולל של 36,000 ₪. לאור טיב הליקויים בגינם נפסקה ירידת הערך, ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, על סכומים אלו אין מקום להוסיף מע"מ, פיקוח ותוספת קבלן מזדמן.
על כן, אני קובע כי סכום הפיצוי בגין ליקויי הבניה הוא 90,794 ש"ח ( 54,794 ₪ + 36,000 ₪).
דיור חלופי?
התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי לתקופת תיקון הליקויים. לטענת התובעים ביצוע התיקונים יצריך אותם לפנות את הדירה למשך חודשיים לפחות ועתרו לפיצוי בסך של 20,000 ₪.
לטעמי אין לפסוק פיצוי שכזה.
המומחה מטעם בית המשפט לא הכיר בכך שיידרש דיור חלופי וראוי לאמץ קביעה זו. אציין כי עיון באופי ובטיב התיקונים שאושרו מגלה, כי אכן ניתן לבצעם ללא דיור חלופי.
אשר על כן, טענת התובעים לעניין זה נדחית.
מתן הזדמנות לתקן
כללי – הדין בסוגיה
כאמור, הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד אשר כותרתו "צו עשה לאכיפת הסכם" ובמסגרתו עתרה ליתן לה הזדמנות לתקן את הליקויים שנמצאו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעים לא אפשרו לה לבצע תיקון של הליקויים בהתאם לזכותה לפי חוק המכר (דירות). עוד הפנתה הנתבעת לסעיפי ההסכם שנחתם בין הצדדים ואשר מקנים לה זכות לביצוע תיקונים.
במסגרת הסיכומים טענו התובעים כי היות והנתבעת הכחישה את הליקויים היא איבדה את זכותה הלכאורית לתקנם. מנגד חזרה הנתבעת בסיכומיה על טענתה כי התובעים לא אפשרו לה לבצע תיקונים בדירה. עוד טענה, בין היתר, כי בתצהיר שהוגש מטעם התובע הסכים זה לביצוע תיקונים על ידי הנתבעת , כאשר התובע אף חזר על כך במסגרת החקירה הנגדית.
באופן עקרוני, הכלל בכל הנוגע לליקויי בנייה הוא כי יש לאפשר לקבלן לבצע תיקונים וזאת בטרם תוגש תביעת פיצוי כספי בגין ליקויים אלו.
את הכלל ניתן ללמוד מהוראות חוק המכר (דירות) המכונן מנגנון של גילוי הליקוי, הודעה על הליקוי ותיקונו. ר' סעיף 4ב':
"התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר"
הפסיקה אף היא הלכה בדרך זו, וקבעה כי תנאי לקבלת פיצוי הוא מתן אפשרות לקבלן לתקן את הליקויים, לעניין זה ר' ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל [פורסם בנבו] (28.2.2005) (להלן: "עניין סגל"). וכן ר' א' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, בעמ' 328:
"העדפת רצונו של קונה לקבל פיצוי כספי, על פני הצעת קבלן לתקן את הטעון תיקון, תיעשה, רק לאחר שהוכח, כי ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, וכי הקבלן סירב או לא טרח לתקנם, או שניסיונות התיקון לא עלו יפה."
עם זאת, בעניין סגל דנא נקבע כי כאשר ניסיון לתיקון ליקויים נכשל, הרי אין מקום לכפות ניסיון תיקון נוסף כזה על הדיירים לאחר תקופת זמן ממושכת.
הפסיקה קבעה עקרון חשוב נוסף בעניין זה והוא כי קבלן המכחיש קיומם של ליקויים יאבד את הזכות לדר וש את תיקון הליקויים אותם הכחיש . לעניין זה ר' ע"א 472/95‏‎ ‎זכריה זלוצין ואח'‏‎ ‎נ' דיור לעולה בע"מ [פורסם בנבו] (26.9.96) .
בפסיקה הובא טעם נוסף לאי מתן הזדמנות לתקן , לפיו, מתן ההזדמנות לתקן עשוי לגרור אחריו מחלוקת בדבר איכות ביצוע תיקון הליקויים כאשר מנגד פסיקה כספי ת מביא ה לסיום המחלוקות [ר' ת"א (נצ') 288-03-09‏‏ נציגות הבית המשותף - "וועד הבית חלמיש 8 רמת אלמוגי" נ' שכון עובדים בע"מ [פורס ם בנבו] (26.11.17)]
עוד טעם לאי מתן הזדמנות לתקן הוא חלוף הזמן ממועד מסירת הדירה ועד מתן פסק הדין [ר' רע"א 4744/01 מצלאווי חברה לבניין בע"מ נ' אולפן ראובן ואח' [פורסמה בנבו] (28.1.02).
מן הכלל אל הפרט
לאחר שבחנתי את הראיות שלפני, ולאור הפסיקה המפורטת לעיל, אני סבור כי בענייננו יש לדחות את תביעת הנתבעת לביצוע התיקונים וכי התובעים זכאים לפיצוי חלף התיקון, וזאת מהטעמים הבאים:
הזמן שחלף – אין מחלוקת שהנ כס נמסר לתובעים בשנת 2011, אנו עומדים היום בשנת 2019. אני סבור כי לעניין ביצוע התיקונים הרי עצם העובדה שחלף זמן כה רב ממועד המסירה ועד היום, ואף מבלי להכריע על מי האחריות לכך, מהווה טעם של ממש שלא לאפשר ביצוע תיקונים היום.
חוסר אמון בין הצדדים – בין הצדדים שורר חוסר אמון ברמה גבוהה, כפי שניתן היה להיווכח במהלך הדיונים, למקרא התצהירים ובחקירות הנגדיות. אציין כי איני מקבל את טענת הנתבעת כי התובע הסכים לביצוע תיקונים חלף פיצוי כספי, ומדובר על הוצאת דברי התובע מהקשרם. התובע הסביר כי אילו הנתבעת הייתה מוכנה בזמן אמת לתקן את הליקויים מכוח חוות דעת מומחה התובעים היה שמח להסכים לתיקון. אולם התובע מעולם לא הסכים כי הנתבעת תבצע היום תיקונים לפי שיקול דעתה שלה. התובע מצהיר מפורשות כי הסכמתו לתקן הינה רק בתנאי כי התיקונים יבוצעו לפי חוות דעת בן עזרא מטעמו, לרבות תיקון הליקויים שהנתבעת מתכחשת אליהם (ר' סעיף 65 לתצהירו). גם האמירה בעמ' 44 לפרוטוקול, אמירה אליה מפנה הנתבעת בסיכומיה, אינה מהווה הסכמה לתקן, אלא נשאלה במסגרת טקטיקת חקירה נגדית של המומחה מטעם בית המשפט.
אי מוכנות לתקן את הליקויים בזמן אמת - נימוק נוסף שלא לאפשר לנתבעת לתקן כיום את הליקויים הינה כי בזמן אמת ניתנה לה הזדמנות סבירה לעשות כך והיא לא ניצלה הזדמנות זו, ואבאר:
לאחר שהתובעים נכנסו להתגורר בנכס, נערך בשנת 2011 סיור בדק בדירה במהלכו נתגלו מספר ליקויים בדירה. לאחר מספר ניסיונות לתיקון הליקויים שלא צלחו, התובעים פנו אל המהנדס מר יואל בן עזרא בבקשה שיחווה דעתו לגבי הליקויים בדירה וזה הגיש להם את חוות דעת בן עזרא אשר נערכה ביום 24.3.12.
התובעים פנו אל הנתבעת בבקשה כי זו תתקן את הליקויים בהתאם לדוח ואף אפשרו לצוות של הנתבעת לבצע את התיקונים בחודש אוקטובר 2012. אולם , הנתבעת לא ניצלה הזדמנות זו, שוב התגלע סכסוך בין הנתבעת לבין התובעים לגבי אופן ביצוע העבודות, כך שהנתבעת סרבה לתקן ליקויים בהתאם לחוות דעת התובעים. בסופם של דברים הצוות מטעם הנתבעת לא ביצע את עבודות התיקון .
מהאמור לעיל עולה, כי אין לפני מקרה בו התובעים שגילו ליקויים אצו רצו לבית המשפט בתביעה כספית, אלא התביעה הוגשה רק לאחר שניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לתקן את הליקויים וזו כשלה.
קושי בפיקוח על ביצוע התיקונים והנצחת הסכסוך– כאמור לעיל בין הצדדים שורר חוסר אמון רב. מכאן, אף אם הייתי מעניק לנתבעת זכות לתקן את הליקויים היה מקום לקבוע פיקוח על תיקון זה, וזאת כאשר המומחה מטעם בית המשפט סרב לפקח על עבודות אלו. יתרה מזו, מתן הזדמנות לתקין מעלה חשש כבד להנצחת הסכסוך, כך שהצדדים יהיו חלוקים בשאלה האם אכן תוקנו הליקויים או לאו. יתרה מזו, אף אם נניח כי הצדדים יגיעו להסכמה כי הליקויים אכן תוקנו, עדיין נותרת בעינה השאלה בדבר טיב התיקון האחריות לתיקונים אלו. כך שגם בנושאים אלו עלולה המחלוקת לצוץ מחדש ולהנציח את הסכסוך בין הצדדים, סכסוך אשר פיצוי כספי מסיימו באופן מידי.
עוד אציין בהקשר זה כי הנתבעת חולקת על ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, כך שיקשה עליה לתקן לשביעות רצון התובעים או המומחה מטעם בית המשפט, או מפקח אחר, ליקויים אשר היא סבורה כי אינם קיימים.
לאור הפרמטרים המפורטים לעיל, כאשר חלפו שנים ממועד המסירה, כאשר קיים חוסר אמון בין הצדדים, כאשר כבר נעשו ניסיונות קודמים לפתרון הליקויים על ידי הנתבעת אשר לא באו לידי מימוש, כאשר הנתבעת אינה מכירה בליקויים שקבע המומחה מטעם בית המשפט וכאשר קיים קושי בפיקוח על תיקון הליקויים וחשש ממשי להנצחת הסכסוך, אני קובע כי אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה.
על כן, התביעה שכנגד נדחית.
פיצוי בגין עוגמת נפש
התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.
הדין הישראלי מכיר בפיצוי בגין עוגמת נפש, עם זאת, בתביעות רכושיות הנטייה היא לצמצם בפיצוי שכזה, כאשר בכל מקרה פיצויי עוגמת הנפש אינם פיצויים עונשים. בית המשפט בעניין ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח' [פורסם בנבו] (1.12.2008)‏, קבע את הפרמטרים לפסיקת עוגמת נפש בתביעת ליקויי בניה:
"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים"
במקרה שלפני, מצד אחד מצאתי כי אכן קיימים לא מעט ליקויי בניה בדירה. מצד שני, איני סבור כי הליקויים שהוכחו השפיעו באופן ממשי על שגרת חיי התובעים ובפרט כאשר לא קיבלתי טענות התובעים לגבי רכיב גרם המדרגות אשר לטענת התובעים הוא הגורם לסכסוך השכנים שהסב להם עוגמת נפש.
בנסיבות אלו אני פוסק פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
סיכום והוצאות
לאור האמור והמפורט לעיל, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
סך של 90,794 ₪ בגין ליקויי הבניה, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן חוות דעת מומחה בית המשפט (12.3.2017) ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף פיצוי עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
לעניין ההוצאות, הרי הוצאות המשפט אמורות להשתלם לצד הזוכה במשפט, כך שעל צד שטענותיו נדחו לשלם לצד שטענותיו התקבלו את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו.
עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי נקודת המוצא לפסיקת ההוצאות לצד הזוכה הינה כיסוי ריאלי של ההוצאות שהוצאו לצורך המשפט, ר' פסק הדין המנחה בעניין ע"א 2617/00‏ מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת עילית [פורסם במאגר נבו] (30.6.2005). עם זאת, עדיין יש לבחון כי ההוצאות שהוצאו הינן סבירות לניהול ההליך ובפרט ל הביא בחשבון את הסעדים שהתבקשו בתביעה לעומת הסעדים שבית המשפט אישר בפועל.
במקרה שלפניי יש להביא בחשבון כי נפסק סכום משמעותי לטובת התובעים. מצד שני, יש להביא בחשבון כי התביעה הועמדה על סכום של 400,000 ₪ כאשר אושר רק כרבע מסכום התביעה.
עוד ראוי להביא בחשבון כי ההליך היה הליך עתיר הוצאות, אשר הצריך חוות דעת מומחים וחקירות עדים, לרבות המומחה מטעם בית המשפט .
בנסיבות אלו אני סבור כי בעניין הוצאות המשפט [כלומר – אגרות בית המשפט (על החלק לגביו אושרה התביעה), שכר טרחת המומחים מטעם התביעה, שכר העדים וכיוצא בזה], תישא הנתבע ת בסכום גלובלי בסך של 10,000 ₪ אשר משקף את האיזון האמור לעיל.
בעניין שכר טרחת עורך דין, אני סבור כי יש לפסוק שכר טרחה לטובת התובעים, אולם באופן המשקף את האיזון האמור לעיל. אשר על כן, תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד התוב עים בסך של 18,000 ₪ (כולל מע"מ).
הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים האמורים לעיל בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.