הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 26217-09-18

לפני
כבוד ה שופט גלעד הס

התובעת/המבקשת
שולמית גולדשטיין

נגד

הנתבעים/המשיבים

  1. זהבה זיו מיכאליס
  2. גיא מיכאליס
  3. לאה יצחקי
  4. שמעון יצחקי
  5. שמואל נח
  6. אורית ארנון
  7. אברהם נח

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות.
רקע
המדובר בתביעה למתן צווי עשה כנגד הנתבעים (להלן: "המשיבים") אשר נוגעת לבית משותף הכולל ארבע יחידות דיור.
התביעה הוגשה בחודש ספטמבר בשנת 2018. ביום 28.3.2019 בקדם המשפט הראשון שהתקיים לפני, הבהרתי לתובעת (להלן: "המבקשת") כי כתב התביעה המקורי כולל סעדים שאינם בסמכותו של בית משפט זה וכי ניתן היה למחוק את התביעה בנסיבות אלו. עם זאת, לאור בקשת המבקשת, אפשרתי לה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.
ביום 28.4.2019 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה וביום 29.5.2019 נעתרתי בהחלטה מנומקת לבקשה.
ביום 16.6.2019, הגישה המבקשת את כתב התביעה המתוקן. לאחר מכן, המשיבים 1 - 4 הגישו כתבי הגנה מתוקנים. אציין כי כתב התביעה המקורי וגם כתב התביעה המתוקן הוגשו גם נגד הוריהם של המשיבים 5 - 7 (אשר היו נתבעים 5 - 6 בכתבי התביעה האמורים ). אולם כשהתברר כי הורי המשיבים 5 - 7 אינם בין החיים, ניתן ביום 6.11.2019 פסק דין המורה על מחיקת התובענה כנגדם.
לאור זאת, הגישה המבקשת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, במסגרתה ביקשה להוסיף את המשיבים 5 - 7 דכאן כנתבעים תחת הוריהם המנוחים.
ביום 4.3.2020 נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת נתבעים.
ביום 9.12.2020, הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המשיבים 5 - 7 וביום 10.12.2020 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כמבוקש כנגד המשיבים הנ"ל.
ביום 11.1.2021, הגישו המשיבים 5 - 7 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. המבקשת הגישה תגובה לבקשת הביטול וביום 21.2.2021 נעתרתי בהחלטה מנומקת לבקשה והורתי על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה , תוך חיוב המשיבים 5 - 7 בהוצאות המבקשת.
ביום 3.5.2021, התקיים לפני קדם משפט נוסף בסיומו קבעתי , בין היתר , כי ככל והמבקשת סבורה כי נגרמו לה נזק ים היא רשאית להגיש בקשה לכתב תביעה מתוקן וכן כי המשיבים רשאים להגיש תביעה שכנגד כל זאת עד ליום 1.6.2021 .
בתום הדיון האמור קבעתי מועד נוסף לישיבת קדם משפט ליום 18.10.2021.
ביום 25.5.2021, הוגשה בקשה בהסכמה לדחיית ה מועד להגשת תיקון לכתב התביעה וכן להגשת תביעה שכנגד. במסגרת הבקשה נאמר כי הצדדים נמצאים במשא ומתן ונדרש להם זמן להגיע להבנות.
לאור ההסכמה וניהול המשא והמתן נעתרתי לבקשה האמורה כמבוקש.
ביום 27.7.2021, הוגשה בקשת ארכה נוספת בהסכמה לאור קיום המשא והמתן אשר גם אליה נעתרתי כמבוקש.
ביום 5.10.2021, הוגשה בקשת ארכה נוספת בהסכמה , במסגרתה צוין כי לא עלה בידי הצדדים ליישב את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. בבקשה עתרו הצדדים לארכה בת 40 ימים לצורך הגשת תביעה שכנגד ולצורך הגשת בקשה לתיקון לכתב התביעה.
ביום 6.10.2021, קבעתי כי הבקשה תידון במועד הדיון וכן קבעתי כי לדיון התייצבו כל הצדדים.
ביום 18.10.2021, התקיימה לפני ישיבת קדם המשפט. אציין כי ישיבה זו נקבעה מראש כאמור ביום 3.5.2021 בנוכחות המבקשת ובא כוחה.
המשיבים 1 - 4 התייצבו לדיון. עם זאת, המבקשת והמשיבים 5 - 7 לא התייצבו לדיון.
לאחר שבית המשפט המתין חצי שעה להגעת המבקשת, עתרו המשיבים 1 - 4 למחיקת התובענה. לאור אי התייצבות ובקשת ה משיבים 1 - 4 , ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות כנגד המבקשת במסגרתו הורתי על מחיקת התובענה ולא על דחיית התובענה זאת בכדי לא ליצור מעשה בית דין (להלן: "פסק הדין").
ביום 20.10.2021, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין היא הבקשה שלפני (להלן: "הבקשה").
לאחר מכן, המשיבים 1 - 4 הגישו תשובות לבקשה וביום 14.11.2021, לאחר שהתרתי למבקשת להגיש תגובה לתשובות, הגישה המבקשת תגובה לתשובה.
טענות הצדדים
המבקשת עותרת לביטול פסק הדין בטענה, כי חלה טעות ביומן בא כוחה ובמקום לרשום את מועד קדם המשפט ליום 18.10.2021 נרשם בטעות 18.11.2021.
עוד טענה המבקשת, כי על אף הפגישות שנערכו בין הצדדים והבקשות שהוגשו בהסכמה ממועד קדם המשפט מיום 3.5.2021 ועד למועד קדם המשפט אליו לא התייצבה , לא הועלה בין הצדדים כי מועד הדיון קבוע ליום 18.10.2021. בנוסף טענה המבקשת , כי לאורך ההליך דאגה לעמוד בכל המועדים שנקבעו על ידי בית המשפט.
עוד טענה המבקשת, כי מיום הגשת התביעה ועד היום חלפו למעלה משלוש שנים ומכאן שהותרת פסק הדין על כנו תביא לכך שכל הכספים שהוצאו לצורך ההליך והזמן השיפוטי שהושקע בהליך יאבדו לריק.
אשר לסיכויי התביעה טענה המבקשת, כי טענות תביעתה מוצקות וראויות וכי יש ליתן לה את יומה בבית המשפט.
חשוב לציין כבר בשלב זה כי הבקשה שהגישה המבקשת לא נתמכה בתצהיר.
מנגד טענו המשיבים 3 - 4 , כי על אף שטעויות יכולות לקרות , במקרה דנן אין משמעות למחיקת התובענה שכן באפשרות המבקשת להגיש תביעה חדשה אשר תכלול סעדים נוספים. עוד טענו המשיבים 3 - 4 כי ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת הינן הוצאות סבירות בנסיבות העניין.
המשיבים 1 - 2 טענו , כי ההוצאות שנפסקו אינן מכסות את הוצאותיהם וכי הם מצ טרפים לטענות המשיבים 3 - 4.
במסגרת התגובה לתשובות, טענה המבקשת , בין היתר , כי המשיבים 3 - 4 מסכימים להגשת כתב תביעה מתוקן מטעם המבקשת ומכאן למעשה הסכמה זו מקדמת את ההליך. ע וד טענה המבקשת כי המשיבים 3 - 4 פועלים בחוסר תום לב כאשר מצד אחד הם הסכימו לתיקון כתב התביעה ומצד שני נאחזים בפסק הדין שהורה על מחיקת התביעה. עוד טענה המבקשת , כי המשיבים 1 - 2 לא תמכו את טענתם לעניין ההוצאות בפועל בתצהיר.
אציין כי גם התגובה לתשובה מטעם המבקשת לא נתמכה בתצהיר.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. ואנמק.
כללי
הדין הישראלי הכיר בשתי עילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: העילה הראשונה, ביטול מחמת "חובת הצדק" והעילה השנייה, ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.
העילה הראשונה עניינה במקרים בהם קיים פגם בהמצאת כתב התביעה או בזימון לדיון. במקרים שכאלו, הרי ככל שבית המשפט ישוכנע בקיומו של פגם בהמצאה או בזימון לדיון, יורה הוא על ביטול פסק הדין וזאת ללא שיקול דעת וללא תלות בסיכויי התביעה או ההגנה של מבקש הביטול.
ביטול שכזה הינו כאמור ביטול מכוח חובת הצדק, ר', לשם הדוגמא, רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל [פורסם במאגר נבו] (2.6.2013).
העילה השנייה רלוונטית רק כאשר לא נפל פגם בהמצאה או בזימון, ובמסגרת עילה זו שוקל בית המשפט האם ראוי לבטל את פסק הדין.
על פי הפסיקה, ישנם שלושה שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות, כאשר הייתה מסירה כדין. השיקול הראשון הוא סיבת אי ההתייצבות, במסגרתו בוחן בית המשפט, האם מדובר ב"התעלמות מדעת" מההליך המשפטי, או האם מדובר במי שלא התייצב בשל טעות או רשלנות. השיקול השני שלו חשיבות רבה יותר הוא סיכויי התביעה או ההגנה.
מעל שני שיקולים אלה, ישנו את שיקול העל והוא זכות הגישה לערכאות, ר' רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן [פורסם במאגר נבו] (22.5.2012).
אחזור ואציין כי הפסיקה קבעה כי יש לתת משקל רב יותר לפרמטר של סיכויי התביעה או ההגנה.
מן הכלל אל הפרט
ביטול מ- "חובת הצדק"?
המקרה שלפניי אינו מקרה המצדיק את ביטול פסק הדין מחמת חובת הצדק, ואנמק:
בא כוח המבקשת טען, כי טעות רישום ביומנו היא שגרמה לאי התייצבותו לדיון. בנסיבות אלו, ברי כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק ואף לא נטען כך בבקשה .
ביטול ל פי שיקול דעת בית המשפט
לאור האמור לעיל בדבר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבטל פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, אבחן את שלושת השיקולים המנחים: סיבת אי ההתייצבות, סיכויי התביעה ומתן משמעות לזכות הגישה לערכאות.
אשר לסיבת אי ההתייצבות, הרי לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקשת לדיון וזאת כאשר ה מבקשת ובא כוחה היו נוכחים בדיון במסגרתו קבעתי את מועד הדיון אליו לא התייצבו. עם זאת, ועל אף שהטענה לא נתמכה בתצהיר, אני מוכן להניח לטובת המבקשת ובא כוחה כי אכן נפלה טעות ביומן בא כוח המבקשת וכי לא נעשה מעשה מכוון להתחמק מדיון.
אשר לסיכויי התביעה, כאמור לפרמטר זה חשיבות עדיפה לצורך הכרעה בבקשה שלפניי.
ראשית אציין לעניין זה, כי לשם בחינת סיכוי התביעה קיימת חשיבות עליונה לצירוף תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות. בתיק שלפני קיימת מחלוקת עובדתית עמוקה בין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות. מכאן, אי הגשת תצהיר התומך בטענה כי קיימים סיכויי תביעה סבירים מהווה לא רק פגם דיוני, אלא גם פגם מהותי, כאשר אין אפשרות לבחון את סיכויי התביעה, ואין כל ביסוס כי אכן קיימים כאלו.
ההלכה הנוהגת בעניין זה הינה ברורה, רק במקרים חריגים יבטל בית המשפט פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר הבקשה לביטולו אינה נתמכת בתצהיר. ר' אורי גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי' (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020) :
"הגשת הבקשה לביטול – את הבקשה לביטול יש לתמוך בתצהיר. במקרים נדירים בלבד ייעתר בית המשפט לבקשת ביטול בהיעדר תצהיר."
כלומר, רק במקרים חריגים ונדירים יבוטל פסק דין כאשר לא צורף תצהיר לבקשת הביטול.
ור' גם ד"ר יעקב שקד 'סדר הדין האזרחי החדש' (מהדורה חדשה ומעודכנת, 2020) בעמ' 429 והאסמכתאות שם.
אציין כי על סמך הלכה זו הערכאות הדיונית אכן דחו בקשות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בנסיבות בהן הבקשה לביטול לא נתמכה בתצהיר, ר', לשם הדוגמא, תא"מ (ראשל"צ) 2763-09 יהונתן חברוני נ' אליה בנדרי [פורסם במאגר נבו] (18.4.2010) :
"הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. טעם זה, מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה . רק במקרים נדירים ייעתר בית המשפט לבקשת ביטול שלא נתמכת בתצהיר (גורן, שם , בעמ' 374; ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 397, 395 וכן בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאלי, פ"ד כו(1) 772).":
עיינתי בבקשה ובתגובה לתשובות ו לא מצאתי התייחסות מספקת של התובעת לסיכויי ה תביעה מלבד טענה בעלמא שטענותיה הינן "מוצקות וראויות". מעבר לכך שהמבקשת לא מציינת מהן אותן הטענות המוצקות והראויות, הרי שאף טענה כללית זו לא נתמכה בתצהיר כנדרש.
זאת ועוד, למעשה התובעת בעצמה מעידה כי במצב כיום כתב התביעה הנוכחי אינו ראוי. ויוסבר.
בהתאם לבקשה בהסכמה שהוגשה ביום 25.5.2021, עולה כי המבקשת עתרה למתן ארכה לתיקון כתב התביעה. מכאן עולה, כי המבקשת בעצמה סבורה כי כתב התביעה המצוי כיום בתיק אינו ראוי לדיון וכי יש לתקנו.
יתרה מזאת, מדובר בהליך במסגרתו תיקנה המבקשת את כתב התביעה פעמיים, וכעת עמדה לפני תיקון שלישי של כתב התביעה בהסכמה, מהלך אשר היה מביא את התביעה בכל מקרה לתחילת דרכה.
בנסיבות אלו, כאשר המבקשת לא הציג ה בבקשה לביטול פסק הדין סיכויי תביעה סבירים , כאשר לא צרפה תצהיר לתמוך בבקשה וכאשר היא בעצמה מבקשת לתקן את כתב התביעה, הרי הכף נוטה כנגד ביטול פסק הדין.
בהקשר זה ראוי גם לציין כי בעת האחרונה, בין היתר בהשפעת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ניתן לראות שינוי מגמה בנושא ביטול פסק דין שלא מחמת הצדק, כאשר בתי המשפט אינם מבטלים עוד באופן אוטומטי פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד. ר' ,לשם הדוגמא, ת"א (שלום כ"ס) 47193-01-18‏ שיפוצי אלאמיר ע.מ 26361261 נ' אלפא אגרגטים ובטון בע"מ [‏פורסם בנבו] (6.5.2019) וכן ת"א (הרצ') 42399-04-18 זמרת נצח בע"מ נ' וי.אר.אס. עיצובים בע"מ [פורסם במאגר נבו] (15.5.2019).
אשר ל זכות הגישה לערכאות, זכות אשר יש להביאה בחשבון במסגרת השיקולים כשיקול על , אני סבור כי במקרה שלפני על אף שקיימת פגיעה מסוימת בזכות הגישה לערכאות של המבקשת, הרי אין מדובר בפגיעה חמורה. ויוסבר.
ראשית, מדובר בפסק דין במסגרתו הורתי על מחיקת התביעה ולא על דחייתה , דבר שאינו מהווה מעשה בית דין , ומכאן , פסק הדין שניתן אינו מונע מהמבקשת להגי ש תביעה חדשה ומתוקנת בהליך חדש, ככל שהיא סבורה בתום לב כי קיימת לה זכות תביעה.
שנית, מדובר בהליך אשר למרות שחלפו שלוש שנים מעת הגשתו, המבקשת היא זו שביקשה כעת לתקן את כתב התביעה בפעם השלישית, תיקון אשר משמעותו המעשית הינה התחלת ההליך שלפני מחדש. מכאן, מחיקת התביעה אינה מהווה פגיעה של ממש בתובעת.
מכאן, ככל שהתובעת סבורה שיש בידיה תביעה ראויה (שכאמור גם לעמדת התובעת זו אינה התביעה שלפניי היום) הרי היא רשאית להגיש תביעה חדשה. אולם, אין מקום לאפשר לה להמשיך בהליך זה על חשבון הנתבעים והציבור.
זאת ועוד, שיקולי היעילות במקרה שלפניי, נוטים אף הם להותרת פסק הדין על כנו. אין מקום לביטול פסק דין ובזבוז זמן שיפוטי נוסף על הליך שכאמור לא הוכח כי קיימים לו סיכויי תביעה, הליך בו התובעת עצמה סבורה כי יש לתקן את כתב התביעה. מכאן גם בהתאם לעקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2008, ראוי לסרב לבקשה לביטול פסק הדין.
סיכום
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומותיר אותו על כנו.
לאור העובדה כי נפסקו הוצאות לחובת התובעת במסגרת פסק הדין, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות במסגרת בקשה זו.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ב, 17 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.