הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 25888-08-19

בפני
כבוד ה שופט יעקב שקד

תובעת

מלכה בן אבי

נגד

נתבעים

  1. טי.אס.סי. אחזקות בע"מ
  2. עו"ד מרדכי שפירא
  3. נציגות הבית המשותף מדלבלט 4 הרצליה
  4. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

הכרעה בנושא סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה.

התובעת הגישה תביעה כנגד ארבעת הנתבעים בתיק. התובעת דיירת בבניין נשוא התובענה.
על דרך הקיצור אציין כי בין דיירי הבניין, נשוא התובענה , לבין הנתבעת 1 נחתם הסכם שיפוץ לפי תמ"א 38. כחלק מההסכם הוקצו לדיירי הבניין מחסנים. המחסנים חולקו בין הדיירים בהגרלה, כמצוין בפירוט בכתבי הטענות.

התובעת אישה בעלת מוגבלות פיזית בת 63 והינה דיירת הנתבעת 4 (שוכרת בדיור ציבורי). הנתבעת 1 בנתה את המחסנים. הנתבע 2 הזמין את הדיירים להגרלה לצורך חלוקת המחסנים בבניין. הנתבעת 3 נציגות הבניין. התובעת קיבלה בהגרלה מחסן בקומת המרתף. נטען כי המחסן שקיבלה אינו נגיש לתובעת וזאת בשל מצבה הבריאותי.

בכתב התביעה נדרשו הסעדים הבאים:
א. להורות על ביטול ההגרלה שנערכה בין דיירי הבניין בנוגע לחלוקת המחסנים.
ב. להורות על מתן מחסן נגיש לתובעת בהתאם לחוק שווין זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח -1998, ולתקנות מכוחו .

בהחלטה בתיק מיום 15.9.19 בקשתי את הבהרת התובעת לגבי הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בתובענה. התובעת הגישה הודעת הבהרה קצרה ובה טענה כי מדובר בתביעה למתן צו עשה בנוגע לשימוש במקרקעין, המצוי בסמכות בית מש פט השלום.

בדיון מיום 19.12.19 עמדתי על קשיים מסוימים בתיק וכן ציינתי שוב כי קיים ספק בנוגע לסמכות העניינית. הדבר לא הוכרע באותה העת מאחר והצדדים ניסו להגיע להסדר בתיק (ראה פרוטוקול). בהחלטה נוספת צוין כי התובעת תודיע אם היא עומדת על ההליך וכן תיתן הנמקה מדוע מוקנית לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה. התובעת הודיעה כי היא עומדת על תביעתה וכי הסעדים הנדרשים בכתב התביעה מצויים בסמכות בית המשפט לדון בתיק. מכאן הצורך ההכרעה.

כידוע, בית המשפט מצווה להעלות טענת היעדר סמכות עניינית מיזמתו. הדבר מונע מצב לא רצוי של דיון ללא סמכות עניינית.

לבית המשפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתובענה וזאת לאור הסעדים הנדרשים בה. אפרט.

ככלל, הסמכות העניינית נקבעת לפי מבחן הסעד (ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977)).

סעיף 51 (א) (3) ל חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט), מגדיר את סמכותו של בית משפט השלום בהקשר דנא כך:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהם שעניינם חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

בית המשפט השלום אינו מוסמך לדון בתביעות בעלות ("חכירה לדורות") במקרקעין ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין. אלו מצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט (סמכות שיורית).

עיון בסעדים שנדרשו בתביעה הביאני למסקנה כי אין מדובר בתביעות שימוש או חזקה במקרקעין אלא ב – "בתביעה אחרת" הנוגעת למקרקעין אשר מצויה בסמכות שיורית של בית המשפט המחוזי. סעד של ביטול הגרלה שנערכה בין דיירי הבניין אינו מצוי בסמכות בית המשפט השלום. כך גם לגבי הסעד של הקצאת מחסן נגיש חלופי לתובעת. אין המדובר בשימוש וחזקה במקרקעין אלא במחלוקת הנוגעת לעצם "הקצאת" המחסנים.

מעבר לכך, כעולה מכתבי הטענות, המחסנים הוקצו בפועל לדיירים בעלי זכויות בבניין. ייתכן כל שינוי בהקצאת המחסנים בין הדיירים הינה למעשה פגיעה בזכות קניינית של בעלי הזכויות.

לפיכך, לעניות דעתי, עם כל הצער שבדבר, בנוגע למצבה הבריאותי של התובעת, הרי שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה בהתאם לסעדים שנדרשו בה.

התובענה תעבור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מכוח סמכותו השיורית לדון בתובענה.

המזכירות תעביר את התיק למזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וכן תעביר העתק מההחלטה לצדדים.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.