הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 21424-05-18

לפני כבוד השופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת

כלל חברה לביטוח בע"מ חברות 520024647
ע"י ב"כ עו"ד מאור יחיאל ועו"ד אברהם יוסף

נגד

הנתבע
אלכסנדר פוגה ת"ז XXXXXX719
ע" ב"כ עו"ד אריה חג'אג'

פסק דין משלים

ביום 16.9.19 ניתן פסק דין הקובע את אחריותו של הנתבע לקרות התאונה, שבמהלכה נגרם נזק לרכב שביטחה התובעת. פסק דין משלים זה, עוסק בגובה הנזק.

טענות הצדדים והמחלוקות

לשיטת התובעת, לרכב המבוטח (להלן: "הרכב") נגרמו נזקים רבים, בסך מצטבר של 158,220 ₪, כפי שקבע השמאי אריאל חרזי (להלן: "חרזי") בחוות דעתו – נספח ב' לתביעה, והיא נשאה בתשלום לתיקון הרכב ושמאות בסך 145,694 ₪.

אין חולק שחרזי נתן את חוות דעתו כשמאי מטעם המבוטח, הבעלים של הרכב (עמ' 6 ש' 27-28 לפרוט' מיום 9.11.20) ולא מטעם התובעת, אולם התובעת מסתמכת עליה ושילמה על פיה. אין חולק כי בידי התובעת חוו"ד נוספת, של השמאי בן שושן, שהעריך את הנזק בסך 123,000 ₪, אולם היא שילמה למבוטח לפי הנזק שקבע חרזי, בהתאם לקביעת שמאי מכריע.

לעומת זאת, אליבא הנתבע, הנזק שנגרם לרכב נמוך משמעותית ועומד על סך 71,608 ₪ לפי חוות דעת השמאי דני גורביץ' (להלן: "גורביץ'") שהוגשה לתיק בדצמבר 2020.

המחלוקת העיקרית בין השמאים נובעת מהפערים בעלות חלקי החילוף. שאלות נוספות הן: האם הוחלף בפועל חישוק הגלגל השמאלי והאם הסורג הקדמי נפגע בתאונה דנא. ראוי לציין שלא קיים פער בין הערכות השמאים, ביחס לעבודות התיקון, למעט בהקשר לכיוון מתלה קדמי, שעלותו 349 ₪ .

חרזי ראה צורך להחליף חלקים שנפגעו, בחלקי חילוף מקוריים חדשים. גורביץ' ציין, לפי בדיקת הרכב לאחר התיקון, כי חישוק לגלגל קדמי שמאלי לא הוחלף, אלא הותקן מחדש החישוק שניזוק. נוסף לכך, חלק גורביץ' על העלויות שקבע חרזי ביחס לחלקי החילוף וקבע עלויות נמוכות מהן באופן משמעותי.

גורביץ' הסביר את פער העלויות של חלקי החילוף באפשרות הקיימת, ההופכת נפוצה יותר ויותר, לייבוא מקביל של חלקי חילוף, כאשר לדבריו: "במקרה הנוכחי, מסיבה שאינה ברורה לי די צרכה, לא נעשה נסיון כלשהו לבדיקת מחירי החלקים בייבוא מקבילי ולפיכך, הביאה התובעת להגדלת הנזק ולא עמדה בחובת הקטנת הנזק כנדרש בפקודת הנזיקין" (סע' 3.9 לחוות דעתו). גורביץ' הוסיף כי לפי ידיעתו האישית התובעת עצמה משתמשת במחירי חלפים מייבוא מקבילי בחוות דעת נגדיות מטעמה. יתר על כן, לשיטתו, חרזי לא תמך את העלויות שקבע בהצעת מחיר או במספרים קטלוגיים.

גורביץ' ציין, כי סוגית פרק הזמן לתיקון, המתעוררת לעיתים כאשר מדובר בייבוא מקבילי (עד אשר חלקים מחו"ל מגיעים ארצה), אינה רלבנטית במקרה דנא, משום ש במקרה זה, ממילא פרק הזמן עד התיקון התארך וניתן היה להזמין ולקבל את חלקי החילוף גם בייבוא מקביל.

עדויות השמאים

חרזי נחקר אודות הנזק לחזית הרכב בחלק המכונה "גריל". הוא עומת עם עדותו של בעל הרכב כי הנזק בגריל אירע בתאונה קודמת, שהתרחשה שנה קודם לתאונה דנא, והשיב: "אני לא בטוח שבעל הרכב יודע מה הוא אומר. אני חושב שהגריל ניזוק בתאונה. לא הייתי בתאונה אבל ראיתי את הנזק הכללי וראיתי את אזור הפגיעה של הגריל וזה נראה לי קשור לתאונה אלא אם באמת זה היה במצב הזה ממש לפני התאונה, בדיוק באותה נקודה, אני לא יכול לדעת. כאשר ראיתי את הנזק זה נראה לי כן קשור לתאונה". לצד זאת, הודה, שלא ידע על תאונה שארעה שנה קודם לתאונה דנא (עמ' 7 ש' 23 ועד עמ' 8 ש' 7 לפרוט' הנ"ל), להבדיל משתי תאונות אחרות עליהן ידע, על דרך המקרה, כיוון שטופלו על ידו.

ב"כ הנתבע חקר את חרזי בהקשר להערתו על נזק בתחתית המגן. התברר כי מדובר בנזק שלא נישום על ידי חרזי כי אם ע"י שמאי התובעת. בתגובה לכך ציין: "הפגיעה הזאת היא שולית מאוד והיא בכל חנייה של מדרכה קורה וזה משהו שבכלל לא נראה. זה בגחון. הוא שולי ולא נראה ואם לא היו מפרקים את הפגוש לא הייתי רואה את זה. אחרי פירוק הפגוש לא התייחסתי לזה. השמאי הנגדי התייחס לזה והשבתי לו אם הוא רוצה להתייחס לזה לשווה ערך של 300 ₪".

ודוק, חרזי לא נחקר כלל ועיקר בסוגיית עלות החלפים, שווים ביבוא רשמי לעומת ערכם ביבוא מקביל. כמו כן לא נחקר באשר לזמינות חלקי חילוף, מייבוא מקביל בארץ, האחריות הניתנת להם, כמות הספקים וכיו"ב. כמו כן, לא נשאל אילו פעולות ביצע לשם השגת נתונים על חלקי חילוף זולים יותר.

חקירתו הנגדית של גורביץ' העלתה, כי לא היה מודע לכך שבמקרה דנא הופעל מנגנון שמאי מכריע, אולם לשיטתו, גם אם לא קיבל לעיונו את חוות הדעת האחרות, אין הדבר משפיע על ממצאיו. תחילה טען כי המחלוקת בין שמאי התובעת לשמאי חרזי נגעה למוקדי הנזק, אך כשהועמד על טעותו, סבר כי המחלוקת בדבר עלות החלפים רלבנטיות למקרה שלפנינו (עמ' 12 ש' 1-18 לפרוט' מיום 6.1.21).

לבקשת ב"כ התובעת, הציג גורביץ' את הצעת המחיר שקיבל ביחס לחלקי החילוף. אמנם הצעת מחיר זו ניתנה בשנת 2020, בעוד התאונה התרחשה בשנת 2017, אך לגישתו: "אני יכול לומר לך בוודאות ש- 99% שזה אכן היה המחיר אז, אולי אז היה המחיר יותר זול".

כאשר נדרש לחוות דעת בן שושן, בסך 123,000 ₪, הודה שלא בדק את המחירים אצל הספק "יזדי חלפים", אך טען שעיקר עיסוקו לא בחלקי חילוף של רכבי יוקרה. מנגד, לטענתו, ערך בדיקות ביחס לעלויות חלקי החילוף בחו"ל, והכפיל במכפלות המתאימות למיסוי והובלות, כדי לתאם את המחיר לערכים בארץ. בנוסף, פנה לדני כהן, יבואן מוכר לו, כדי לקבל אישור נוסף שהחלקים ניתנים להשגה בארץ. ברם, גורביץ' לא פירט בחוות דעתו את מהלך הבדיקות הנ"ל, לא צירף ולא הציג את מסמכים ואישורים לאישוש דבריו.

גורביץ' העיד עוד, כי הרכב תוקן ע"י המוסך "אוטו איטליה", ולטענתו מוסך זה ביצע בעצמו את הייבוא המקביל של חלקי החילוף ששימשו לתיקון. ברם, לא קיבל ולא דרש חשבוניות תיקון או מסמכים אחרים של המוסך בקשר לתיקון או לחלקי החילוף (עמ' 14 ש' 10-16 לפרוט'). לעומת זאת, העריך שמוסך "אוטו איטליה" לא רכש את חלקי החילוף מהיבואן הרשמי.

בסופו של דבר גורביץ' הודה, כי התובעת עשתה מאמץ להקטין את נזקיה: "אבל כפי הנראה לא השתמשה בבעלי המקצוע הראויים". ובשלב מאוחר הוסיף: "אני לא מצפה מחב' ביטוח שתטיס את הרכב לאיטליה וזה לא מה שאמרתי. אני כן מצפה מחב' ביטוח או מכל העוסקים בנושא, כן לבדוק ולחפש ולשאול מה המחיר בייבוא מקביל ובהתאם להעריך את הנזק בכפוף לחובה של הקטנת נזק" (עמ' 16 ש' 1-3 לפרוט').

גורביץ' נדרש להחלפת חישוק הגלגל והסביר כי בהשוואה בין תצלומי הנזק לפני התיקון לבין בדיקתו את הרכב: "מצאתי גם נזקים דומים וזה יכול להיות אותו חישוק שלא הוחלף. המאפיינים של הפגיעה בחישוק, בהיקף שלו, לכל אורך ההיקף, לא יכול להיות שיהיה מקורם בפגיעה לא של אופניים ולא של פדל של אופניים". למעשה, לפי עדותו זו, סביר יותר שהחישוק לא הוחלף, מאשר שהחישוק החדש נפגע כתוצאה מחיכוך במדרכות.

דיון והכרעה

כאמור, יש להכריע בשלוש שאלות לעניין הנזק: הראשונה והעיקרית – עלות חלקי חילוף; השנייה – האם הוחלף חישוק הגלגל השמאלי; השלישית – האם הסורג הקדמי נפגע בתאונה דנא; הרביעית וזניחה יחסית – חיוב בעלות כיוון מתלה קדמי וקיזוז בגין פגיעה בגחון המגן.
יבוא מקביל

עיון בחוות דעת השמאים מעלה פער גדול מאד בין עלויות חלקי החילוף שקבע חרזי לבין אלה שקבע גורביץ'. כך למשל, חרזי קבע שעלות המגן הקדמי היא 36,225 ₪, בעוד גורביץ' העריכה ב- 13,500 ₪. חרזי העמיד את שווי הכנף הקדמית שמאלית על 22,747 ₪ ואילו גורביץ' סבור שעלותה 16,800 ₪ בלבד.

בתחום הנזק, דיני הנזיקין מכירים בשני עקרונות בסיסיים: האחד הוא העיקרון של הקטנת הנזק, הקובע כי על הניזוק לפעול להקטנת נזקיו. מנגד, העיקרון של השבת מצב לקדמותו, קרי – שמצבו של הניזוק לא יורע ולא יוטב, יחסית למצבו עובר לתאונה (ראו: ע"א 320/87 גנדך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (1) 743)

בתחום נזקי הרכוש לכלי רכב, ניתן לצמצם את הנזק באמצעות השימוש בחלקי חילוף שונים. כך, כאשר מדובר ברכב ישן, החלפת החלקים שנפגעו בחלקים חדשים, מטיבה למעשה את מצבו של הניזוק באופן יחסי למצב הרכב עובר לתאונה. על כן, השאיפה היא לעשות שימוש בחלקי חילוף משומשים. באותה המידה, כאשר נדרש לתקן את חלקי החילוף בחלקים חדשים, ניתן וצריך, בנסיבות מסוימות, להפחית את רמת הנזק ע"י שימוש בחלקי חילוף תואמים, המכונים חלקים "תחליפיים", שאינם מייצור היצרן המקורי, אך משיגים את אותה התוצאה כמו השימוש בחלקים מקוריים.

במקרים רבים, עולה שאלת עלות חלקי חילוף מקוריים חדשים, כאשר טווח המחירים רחב מאד. הסוגיה מתעוררת בפרט כשמדובר בכלי רכב יוקרתיים, ייחודיים או שאינם נפוצים בארץ. בשנים האחרונות, עם חקיקתו של חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, תשע"ו – 2016 ובהצטרף צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג – 1982, מתרבה השימוש בחלקי חילוף שאינם מיובאים ע"י היבואן הרשמי, אלא באמצעות ייבוא מקביל, לשם הוזלת עלויות חלקי החילוף והגברת התחרות בענף. על כן, שאלת עלויות חלקי החילוף במצבי פיצוי בגין תאונה מתעוררת במשנה תוקף. לצד זאת, העיון בפסיקת בתי המשפט (ככל שידי הגיעה) מגלה כי הנושא לא הוכרע בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון.

מהי משמעות החובה לקטין את הנזק, באופן יחסי לייבוא מקביל?

בתא"מ 34439-06-17 רותם בן מוחה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, דן כב' הרשם הבכיר אלמוג במחלוקת דומה. יפים הדברים שנאמרו שם לענייננו:
"...ומשמעותו היא שלאחר התרחשות האירוע המזיק, על הניזוק לעשות כמיטב יכולתו להקטנת הנזק וההפסק שנגרמו לו, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי בגין כל רכיב של נזק שיכול היה למונעו ע"י נקיטה באמצעים סבירים. המבחן שעל פיו נקבע אם הניזוק עמד בנטל הקטנת הנזק, הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והזהיר...אם אדם זהיר היה פועל באותו אופן אילו היה עושה העוול כלפי עצמו ומפחית את נזקו (ראה: ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא (1) 281)".

הכלל העולה מפסיקת בתי המשפט הוא שעל מנת שניזוק יעמוד בנטל הקטנת הנזק, עליו להראות שנקט אמצעים סבירים ולא מעבר לכך. אין דרישה כי הניזוק "יצא מגדרו" כדי להביא להפחתת הנזק בכל מחיר, או במאמצים מיוחדים, ודי אם יראה כי פעל כפי שניזוק סביר היה פועל באותן נסיבות ולא מעבר לכך (ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו (2) 113). ודק, את פעולות את הניזוק אין לבחון בדיעבד, בהינתן נתונים שלא היו ידועים במועד הקטנת הנזק, אלא לפי המצב הנתון בשעת מעשה. מדובר בעניין שבעובדה שהוכחתו מוטלת על המזיק (ע"א 195/85 בנק איגוד בע"מ נ' סוראקי, פ"ד מב (4) 811).

משמע, לעניין צמצום שעור הנזק יש לבחון אם התובעת פעלה כפי שמבטחת סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין, ואם נקטה אמצעים סבירים נכון לתקופה הסמוכה למועד התאונה - שנת 2017.

וכדברי הרשם הבכיר אלמוג, אותם אני מאמצת: "ברור אם כן, כי אם קיימים חלקי חילוף שיובאו בייבוא מקביל, ומחירם אכן זול יותר, והם נמצאים במלאי זמין, כך שאספקתם אינה כרוכה בעיכוב או המתנה עד להגעתם מחו"ל – הר שבמסגרת החובה להקטין את הנזק יש להעדיף חלפים אלו שעלותם זולה יותר (ובתנאי שהם עומדים, כמובן, בכל תקני הבטיחות ודרישות הדין). במקרה כזה מדובר בהקטנת הנזק באמצעים סבירים, כנדרש בפסיקה" (ראו בסוגית הייבוא המקביל גם את: ע"א (חי) 13736-12-19; תא"מ 7316-10-16; ת"ק 36606-04-19; תא"מ 13263-11-16; תא"מ 58152-10-17; 30412-02-19; 19306-11-17).

מן הכלל אל הפרט:

בבסיסם של הדברים, ראוי להביא מעדותו של שמאי הנתבע, שהסכים, לאחר שהוצגו לפניו נתוני המקרה , כי התובעת: "עשתה מאמץ" להקטין את הנזק, אך לשיטתו לא השתמשה בבעלי המקצוע הראויים. אמירה אחרונה זו היא אמירה סתמית שלא הובהרה. מהי כוונתו של השמאי גורביץ' בתשובה זו? מי מבעלי המקצוע בהם עשתה התובעת שימוש אינו ראוי ומדוע? נראה כי השמאי גורביץ' לא הצליח להתמודד עם ניסיון התובעת להקטין נזקיה ע"י הבאת שומה נגדית לשומת המבוטח, ופטר עצמו באמירה שאין בה דבר. לא זו בלבד, אלא שהיא עומדת בסתירה לעדותו הוא:

"ש. אתה מטיל דופי ב- 3 שמאים שקבעו שהמחירים כפיש אתה מציג לבית המשפט זה לא נכון.
ת. אני אומר ששלושת השמאים טעו. עכשיו אני יודע שיש 3 שמאים. אני מבקש לתקן, אני לא אומר שהם טעו מאחר ולא ראיתי את חוות הדעת. על מה שאני יודע זה מה שאתה מספר לי".

(עמ' 13 ש' 7-10 לפרוט').

לאמירותיו הנ"ל של גורביץ' משמעות ברורה: הוא אינו יכול להצביע על כשל, כזה או אחר , בחוות דעת שלושת השמאים שחיוו דעתם ביחס לעלות החלפים לפניו. נוסף לכך, גם בתשובתו האחרונה סותר גורביץ' את עצמו ביחס למה שאמר קודם לכן: "לפי חוות הדעת של שמאי התובעת, היה פה מנגנון של שמאי מכריע כי התובעת הגישה ערר על השומה" (עמ' 11 ש' 27-28 לפרוט').

יתר על כן, גורביץ' הוסיף וסתר את עצמו, חזיתית, ביחס לרלוונטיות של חוות הדעת הנוספות. בתחילת עדותו טען כי המחלוקת היתה במוקדי הנזק "ואין לזה שום רלוונטיות לתוכן חוות דעתי". לאחר שהועמד על טעותו כי המחלוקת לא היתה נעוצה במוקדי הנזק, אלא בשווי החלפים, המשיך וטען: "אבל אין לזה שום רלוונטיות להליך כאן". גם לאחר שנשאל אם נדרש לברר מה קבע שמאי התובעת לפני שיחווה דעתו הוא, ענה: "ממש לא מעניין אותי. אין לזה רלוונטיות". ברם, בסופו של דבר נאלץ להודות שהדברים רלוונטים: "ראשי, ברור שיש לזה רלוונטיות אבל זה שכחלון (השמאי המכריע – י.א.ב.) קבע כך או אחרת אין לזה שום נפקות לתיק הזה" (עמ' 12 ש' 1-17)

מתוך עדותו זו של גורביץ' ניתן היה להתרשם כי לא היה בקיא בתיק כלל ועיקר. הוא שינה את תשובותיו בתדירות ולא ידע לספק הסברים מניחים את הדעת. גם התשובה האחרונה, בקשר לנפקות חוות דעתו של כחלון, נסתרה בסופו של דבר, כאשר ציין, מיוזמתו: "שנית, השאלה היא ואני לא משפטן, מה הנפקות של אותה החלטה של אותו שמאי מכריע להליך פה". גורביץ' לא היה החלטי ביחס לנפקות חוות הדעת המכריעה. הוא לא ביקש אותה, לא בדק אותה (הגם שידע על קיומה מתוך חוות דעתו של חרזי) ושינה את התייחסותו, כאשר פעם הוא טוען כי אינה מעלה ומורידה להליך דנא, ומנגד מעלה מיוזמתו את סוגיית נפקותה.

מהראיות שהובאו, עולה כי כנגד חוו"ד של חרזי (שאף הוא שאף להקטנת נזק והביא לצמצומו – ראו עמ' 1 הערה שלישית לחוו"ד), הציגה התובעת חוו"ד נגדית (זו לא הוגשה לתיק בית משפט) ולכן נעשה שימוש במנגנון שמאי מכריע (שאף חוות דעתו לא הוגשה לתיק) שהטה את הכף לטובת חוו"ד של חרזי. המסקנה העולה מתוך מסכת זו היא שהתובעת פעלה כמבטחת סבירה וניסתה לצמצם את נזקיה. אף גורביץ' הודה כי חברות ביטוח פועלות כבשגרה להקטין את נזקיהן והוא אישר כי התובעת פעלה לצמצום הנזק. כאמור מעלה, הסתייגותו הייתה לעניין בעלי המקצוע, אולם הסתייגות זו לא הוסברה ולא פורטה, כאשר בסופו של יום גורביץ' לא ביסס מסקנתו זו, ואף אישר כי אינו יכול להטיל דופי בקביעות השמאים האחרים, לרבות השמאי חרזי.

סוגית מנגנון השמאי המכריע היא בעלת משקל במקרה דנא. עצם הפעלת המנגנון מבסס, כאמור מעלה, את העובדה שהתובעת ניסתה להביא להקטנת הנזק. שמאי מטעמה אמד את הנזק בטווח של כ- 120,000 ₪ והתובעת ביקשה לשלם למבוטח פיצוי בטווח זה. ואולם, המבוטח הפעיל את זכותו עפ"י הפוליסה להציג חוו"ד נגדית, היא חוות דעתו של חרזי. המחלוקת בין שמאי המבטחת לשמאי המבוטח הובילה להפעלת מנגנון שמאי מכריע, כפי שנקבע בפוליסה. השמאי המכריע הטה את הכף לטובת המבוטח ולא נותרה בידי התובעת ברירה, אלא לשלם למבוטח תגמולי ביטוח עפ"י קביעתו של חרזי.

ב"כ הנתבע הפנה בסיכומיו לפסק דינו של ביתה משפט העליון בע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברתה שמירה בע"מ ואח', שם נקבע כי הסדר בין מבטחת למבוטח וכל סכום שישולם למבוטח בפועל, לא יהוו בהכרח ראיה מספקת להעמדת זכות זכות שיפוי כדי אותו סכום. אולם, ב"כ הנתבע לא הזכיר כי באותו מקרה בית המשפט קבע את העיקרון, לפיו תשלום חברת הביטוח למבוטח נבדק עפ"י סבירות השיקולים שהניעו אותה לשלם. יתר על כן, נקבע כי אם קיימות אפשרויות פרשניות שונות לפוליסה, וחברת הביטוח העדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק "לפשפש בשיקולי חב' הביטוח לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית, כאילו זו התדיינות בין המבטחת למבוטח".

מכאן כי מצד אחד החובה לשלם עומדת לביקורת וגובה הסכום ששולם, על אחת כמה וכמה. מנגד, היקף הבדיקה הוא ברמת סבירות השיקולים של חברת הביטוח כאשר החליטה לשלם וקבעה את הסכום. באותו ענין נקבע כי המבטחת עמדה בנטל הוכחת התנאים הנדרשים לזכות תביעה מכוח תחלוף, ובית המשפט קבע שלא הייתה קנוניה, אלא המבטחת פעלה בהגינות ובתום לב. נקבע כי לא הוצג שמץ ראיה כי התשלום למבוטח בוצע "בהתנדבות".

סבורני כי יש להקיש מאותו עני למקרה שבפני מקל וחומר. בעוד שבענין הכשרת היישוב דובר בהסדר של המבטחת עם המבוטח, לאחר ששמאי החברה הצליח להפחית מגובה תגמולי הביטוח שנדרשו תחילה, הרי במקרה כאן ניסיונה של התובעת למזער את נזקיה לא צלח, כיון שהיא הוכפפה, מכח תנאי הפוליסה, להכרעתו של השמאי המכריע שצידדה בשמאות המבוטח. קרי, שאם במקרה של הסכם בין המבטחת למבוטח אין למזיק מקום להתערב (אלא אם הוכחו קנוניה או חוסר תום לב), על אחת כמה וכמה אין לאפשר לו לטעון כנגד גובה התשלום ששילמה המבטחת כתוצאה ישירה של הפעלת תנאי הפוליסה.

כזכור, על הנתבע כמזיק, הנטל להוכיח את התשתית העובדתית ממנה עולה שהתובעת לא פעלה כניזוק סביר להקטנת הנזק, ולשכנע כי ניתן היה באמצעים סבירים לצמצמו יותר. אני סבורה, לאור האמור לעיל, כי הנתבע לא עמד בנטל זה. אם אין באמור לעיל סגי, אוסיף ואציין את הבאים:

גורביץ' לא ערך בדיקה אצל ספקי חלפים שונים, בפרט אלה שנבדקו ע"י השמאים האחרים. הוא אימת בחקירתו הנגדית קיומו של ספק "יזדי חלפים" ואישר שלא ערך אצלו בדיקה. כמו כן לא בדק את העלויות אצל "אוטו איטליה". הוא טען כי אינו צריך לבחון זאת. על כן, אין בידו אפשרות לקבוע אם חלקי החילוף היו זמינים בשנת 2017, ואם במועדים סמוכים לתאונה או לתיקון הרכב, ניתן היה להשיג, באמצעות נקיטת אמצעי סביר, זול ומהיר, את חלקי החילוף הנדרשים בדרך של ייבוא מקביל. יש להזכיר את דברי גורביץ' עצמו: "וברור שאף יבואן מקביל לא מחזיק למלאי חלקים של מזרטי". מנגד טען כי ניתן לייבא מארה"ב תוך 10 ימים, אך לא הציג כל סימוכין או תמיכה לטענתו זו.

גורביץ' אישר שלא ניתן לקבל הצעת מחיר באופן רטרואקטיבי ולכן אין הסבר כיצד הוא יכול להסתמך על הצעת המחיר שהציג בחקירתו לב"כ התובעת (הצעת מחיר שלא צורפה לחוות דעתו ולא הוגשה לתיק בית המשפט). למעשה, הוא טען כי אין לו צורך בהצעת מחיר, שכן הוא עצמו יכול ב- 5 דקות לדעת מחירו של החלק בחו"ל ולהוסיף עליו את מכפלת המיסוי וההובלה. מדוע איפוא ביסס את חוות הדעת על הצעת מחיר? מדוע לא צירף אותה לחוות הדעת, או למצער ציין ממי קיבל אותה? מדוע לא צורפו הבדיקות שנטען כי ערך ביחס לשווי של החלקים בחו"ל תוך השוואת המחירים לאלה שקיבל בהצעת המחיר העלומה? וכיצד יוכל לטעון, בניגוד למה שנקבע ע"י השמאים האחרים, שבמועדים הרלוונטיים הייתה זמינות בארץ לחלקי החילוף האמורים?

מעדות גורביץ' עולה בצורה ברורה, כי הוא מבסס את המסקנה שחלקי החילוף שהורכבו ברכב נרכשו ע"י אוטו איטליה ביבוא מקביל ("אותו אוטו איטליה גם ייבא אותם ביבוא מקביל" (עמ' 13 ש' 29)), על סמך ההנחה שלו שהמוסך לא ירכוש מהיבואן (עמ' 14 ש' 15-24). ברם, גורביץ' אישר כי לא ראה ולא ביקש לראות חשבונית, או מסמכים אחרים, המעידים על רכישת חלקי החילוף ע"י אוטו איטליה. קרי, שיכול היה לבדוק עובדתית אם החלקים אמנם נרכשו בייבוא מקביל ואת עלותם בפועל, ולא עשה כן.

למותר לציין, שאם הייתי מקבל את הנחתו של גורביץ' כי בפועל תיקון הרכב בוצע באמצעות חלקים חדשים-מקוריים, שנרכשו בדרך של ייבוא מקביל, הרי ממילא נשמט הבסיס תחת טענתו כי לכאורה לא ננקטו צעדים להקטנת הנזק.

מסקנתי היא איפוא, שהתובעת פעלה כמבטחת סבירה בנסיבות המקרה, לשעת האירועים. היא לא הסכינה עם חוו"ד המבוטח (חרזי), קיבלה חוו"ד משל עצמה, אולם נדרשה לשלם בהתאם לקביעת השמאי המכריע שהעדיף את חוו"ד המבוטח.

בתביעת שיבוב, המבטחת נכנסת בנעלי המבוטח. לכן, יש מקום לבחינת השאלה אם האחרון פעל לצמצום נזקיו. ועם זאת, חוו"ד חרזי לא נסתרה בכל הנוגע לעלויות החלפים שכן הוא לא נחקר כלל בעניין זה. הנתבע לא הרים את הנטל להראות כי עובדתית ניתן היה לנקוט, בשעת אמת, אמצעים סבירים שלא ננקטו, והיו מביאים לצמצום הנזק. הוא לא הוכיח שמוסך אוטו איטליה רכש את החלפים בעלויות שונות מאלה שנקבעו בחוו"ד חרזי, או שבמאמץ סביר ניתן היה לרכוש חלקי חילוף מקוריים, העונים לדרישות הדין, ולקבלם בתוך המועד החוקי (14 יום) בדרך שונה, זולה יותר.

אוסיף, כי לא ברורה לי טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, שהיה מקום להסתפק בחלקי חילוף משומשים, בהתאם להנחיות משרד התחבורה לשמאים, בשים לב לעובדה כי "גיל" הרכב בעת התאונה היה כארבע שנים. ראשית, טענה זו עלתה לראשונה בסיכומים ולא נטענה קודם לכן; שנית, ב"כ הנתבע לא חקר את השמאי חרזי בעניין זה; שלישית, לא הוצגה תשתית עובדתית כי ניתן היה להשיג חלקי חילוף משומשים לרכב הנדון, שהינו רכב יוקרתי שאין כמותו רבים בארץ; רביעית ואולי החשוב מכל – שמאי הנתבע עצמו לא קבע כי יש להשתמש לצורך התיקון בחלקי חילוף משומשים. ניתן להסיק איפוא, כי חלקי חילוף משומשים לרכב מהסוג הנדון – אינם ברי השגה, או שהשגתם מצריכה אמצעים בלתי סבירים.

חישוק הגלגל

חרזי קובע בחוות דעתו כי היה צורך בהחלפת חישוק קדמי שמאלי (בעלות 15,365 ₪) והוא כותב: "נצפה נזק במרכז החישוק, חור בקוטר כ- 1 ס"מ ובעומק מס' מ"מ, לדעתי נוצר מדוושת האופניים, כמו כן השפשופים בקטע קטן מהיקף החישוק נראו חדשים". יוער, כי בדיקת הרכב בוצעה על ידו באוגוסט 2017.

גורביץ' חלק על ממצא זה וטען בחוות דעתו כי: "בבדיקתי נראה כי המדובר באותו החישוק הניזוק (ראה תצלומים המצ"ב בהשוואה לתצלומי השמאי חרזי)". גורביץ' בדק את הרכב בדצמבר 2020.

בעוד חרזי לא נחקר בחקירה שכנגד על ממצאיו בקשר לחישוק הנ"ל, ומכאן כי הם לא נסתרו, גורביץ' התבקש להבהיר את מסקנתו כי מדובר בחישוק שלא הוחלף והשיב כמפורט בסע' 17 לעיל. למעשה, עולה מתוך העדויות כי אותם מאפייני נזק שפירט חרזי נצפו ע"י גורביץ בבדיקתו למעלה משלוש שנים אחרי התיקון. הסברו זה של גורביץ' לא נסתר והוא לא נדרש להראות בתמונות את הדימיון בין הנזק לחישוק שצילם חרזי לנזק שצילם הוא. לטעמי, בנקודה זו יש להעדיף את גרסת גורביץ' שכן לא סביר בעיני, שחישוק חדש ייפגע במהלך שלושת השנים שחלפו בדיוק באותו האופן בו נפגע החישוק שהוחלף לכאורה. למעלה מכך, כפי שציינתי לעיל, התובעת לא צירפה לתיק את חשבונית התיקון או את חשבונית רכישת החלפים. בנוסף, לא הביאה את כרטיס העבודה המתעד את תיקון הרכב ולא הביאה את נציג המוסך לעדות על מהלך התיקון. חוות דעת השמאי הנגדי והשמאי המכריע לא הוגשו והם לא העידו, כך שלא ניתן לקבוע אם הרכב נבדק על ידם לאחר התיקון ואם בחנו אילו מהחלקים הוחלפו בפועל.
החלפת הגריל

השמאי חרזי הוסיף לחוות דעתו את הצורך בהחלפת הגריל (סורג החזית), אלא שבעדותו התברר כי לא ידע על תאונה שארעה שנה קודם לתאונה דנא. בהתייחס לעדות בעל הרכב כי הפגיעה בסורג החזית התרחשה בתאונה הקודמת, השיב: "אני לא יודע אם הנזק הזה זה בגין תאונה קודמת. אם הנהג אמר, אז אני לא יודע. אני יודע שהיו שתי תאונות קודמות" (עמ' 8 ש' 14-15 לפרוט'). ראוי לציין כי חרזי טען כי בבדיקתו ונוכח אופי התאונה דנא והפגיעות, הנזק לסורג החזית היה נראה לו כנזק שנגרם בתאונה דנא. אולם, כאמור, בהמשך החקירה נפתח הפתח לאפשרות שהנזק היה קיים ברכב עוד קודם לכן.

משה צור, בעל הרכב, העיד בצורה מפורשת, כשהוצגה לו תמונת הגריל השבור: "זה מתאונה שהייתה שנה קודם. עד היום חסר לי החלק" (עמ' 6 ש' 2-4 לפרוט'). יתר על כן, לא ידע אם חלק זה נכלל בפיצוי שקיבל מחברת הביטוח.

המסקנה המתבקשת היא שהוכח די הצורך כי הנזק מהפגיעה בסורג הקדמי לא נגרמה בתאונה דנא ואין להשיתו על הנתבע. כך הדבר גם ביחס לחלקים הנובעים מהחלפת הסורג כמו הכונס וסמל היצרן.

עלות כיוון מתלה קדמי (פרונט) וקיזוז פגיעה בגחון

לטעמי לא נסתרה גישתו של חרזי בדבר הצורך בפעולה האמורה. גורביץ' עצמו העיד כי הדין מחייב לבצע את הבדיקה האמורה לפי תקנה 309 בכל מקרה של פגיעה במערכת של מתלה שדרושה תיקון, גם אם לעיתים הדרישה מוגזמת. הוא לא חלק על ממצאי חרזי לענין הפגיעה במתלה, ולכן לא ברור מדוע סבר כי אין לכלול את פעולת כיוונו במסגרת הנזק. נראה כי גורביץ' נתפס לענין טכני של אישור שמאי: "השמאי היה אמור לאשר". דומה כי עצם הקביעה בחווה"ד כי יש לבצע כיוון מתלה, מספקת כאישור שמאי.

להבדיל, לפי עדותו של חרזי (סע' 10 לעיל) ניתן לקזז 300 ₪ בגין פגיעה בגחון המגן.

סיכום

בהתקבץ האמור לעיל, אני מוצאת כי התובעת עמדה בהוכחת חלקו הארי של הנזק. על כן יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה, בקיזוז שווי החלקים שלא הוכח כי החלפתם נדרשה, או בוצעה בפועל (חישוק הגלגל, הסורג הקדמי, כונס הסורג, אטם גומי לכונס וסמל היצרן, וכן קיזוז 300 ₪ על גחון המגן), לרבות מע"מ (באותו שיעור שחויב) על אותם חלקים. היוצא מכך הוא שמתוך סכום התביעה – 145,694 ₪, יש לקזז 29,228 ₪.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 116,466 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבע יוסיף וישא בהוצאות משפט וכן ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. יובהר, בקביעת גובה שכ"ט עו"ד נלקח בחשבון אופן ניהול ההליך.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"א, 06 פברואר 2021, בהעדר.