הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 20990-04-18

בפני
כבוד ה שופט יעקב שקד

תובעות

  1. א.ב.ן. פסגות בע"מ
  2. סמארטק סליקה ובקרה בע"מ

נגד

נתבעת
איקס וואן ניהול נתונים בע"מ

החלטה

לפני שתי בקשות מטעם הנתבעת: האחת , לדחיית או מחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית ומקומית וכן מחמת שימוש לרעה והליכים ושיהוי; השנייה, לחיוב התובעות בערובה להוצאות.

1. המדובר בתובענה בסך כ-809,000 ₪ הנסובה אודות מסכת הסכמים בין הצדדים הנוגעת לשיתוף פעולה במתן שירותים לעסקים לצורך הפקדות מעסיקים בתחום הביטוח הפנסיוני. לשיטתן של התובעות, הן הפנו לנתבעת מעסיקים והנתבעת הייתה אמורה להעמיד מערך תפעולי של שירותי סליקה לכספי הפנסיה המופקדים על ידי המעסיקים. התובעות טוענות כי הוסכם על חלוקה מסוימת של ההכנסות וכי הנתבעת הפרה הסכמות אלו ונותרה חייבת להן סכום גבוה.

2. הנתבעת הכחישה הכחשה גורפת, אם כי סתמית ולא מפורטת, את טענות התובעות, והתמקדה בטענות ש לפיהן הבעלים של התובעת 1 ובעל השליטה בתובעת 2 גזל את חלקה של הנתבעת במניות התובעת 2. כמו כן נטען כי התובעת 2 השתמשה שימוש אסור בסימן מסחרי, הופרה תניית אי תחרות וטענות נוספות.

עוד צוין כי מתנהל בין הצדדים הליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) , במסגרתו הנתבעת תבעה את התובעות ונתבעים נוספים. עיקר הטענות בכתב ההגנה הינו למעשה חזרה על טענות שהועלו בהליך הנוסף.

3. בדיון שהתקיים ביום 18.11.18 הסכים ב"כ התובעות להצעת בית המשפט להמתין למתן פסק דין בהליך הנוסף, שכן באותה עת התיק בהליך הנוסף היה בשלב סיכומים. לפני ימים ספורים הודיע ב"כ התובעות כי ניתן פסק דין בהליך הנוסף במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, וצירף את העתקו.

מעיון בפסק הדין המפורט עולה כי תביעת הנתבעת כנגד התובעות נדחתה (נדחתה גם תביעה שכנגד של מר בן ארויה, הבעלים הקודם של התובעת 1).

4. בדיון שהתקיים היום הודיע ב"כ הנתבע כי הוא עומד על הכרעה בבקשות לחיוב בערובה ודחייה על הסף.

5. תחילה לבקשה לדחייה/מחיקה על הסף. בקשה זו כוללת טענת חוסר סמכות מקומית, חוסר סמכות עניינית , שימוש לרעה בהליכים / חוסר תום לב ושיהוי.

תחילה לסמכות המקומית. הטענה בהקשר זה מתבססת על סעיף 8 להסכם המייסדים בין הצדדים (נספח ב' לבקשה) שבו נקבע כי בכל מחלוקת בדבר ההסכם "יפסוק אך ורק בית המשפט המוסמך בתל אביב בהתאם לחוקי מדינת ישראל...".

בתגובה טוענות התובעות בהקשר לכך כי בית המשפט בהרצליה הוא אחד מבתי המשפט המוסמכים במחוז תל אביב ולכן יש לדחות את הטענה. טענת התובעות מקובלת עלי. מחוז תל אביב כולל שני בתי משפט שלום, בעיר תל אביב ובעיר הרצליה. כידוע, ככלל, ניתן לבחור אחד מהם, כפי שניתן לבחור כל בית משפט שלום הנמצא בתחום המחוז אשר לו נתנה סמכות השיפוט המקומית.

בסעיף 8 הנ"ל לא נרשם כי בית המשפט המוסמך היחיד הוא "בעיר תל אביב" אלא נרשם כי בית המשפט המוסמך הינו זה ש "בתל אביב". ניתן להבין מניסוח זה כי מדובר במחוז ולאו דווקא בעיר עצמה.

לכך יש להוסיף את נטיית בתי המשפט בכל הקשור לסמכות מקומית, לפיה אין מקום ליתן משקל רב לטענת סמכות מקומית (ראה: רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז (4) 473 (2003) ). מעבר לכך, המרחק בין בית המשפט השלום בתל אביב לבית משפט השלום בהרצליה מצומצם ביותר. לפיכך, טענה זו נדחית.
6. אשר לטענת היעדר סמכות עניינית. לפי הנטען בבקשה, בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הינו המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, וזאת על פי סעיף 40(5) ועל פי סעיף 42ב'(3) לחוק בתי המשפט (נוסח חדש), תשמ"ד-1984.

נטען כי בהתאם לסעיפים המחלקה הכלכלית מוסמכת לדון בעניינים אזרחיים לפי חוק החברות, תשנ"ט-1999 וכי המחלוקת בין הצדדים הנוגעת להסכם המייסדים ולזהות בעלי המניות בחברה, הינה בסמכותה הבלעדית.

אין בידי לקבל טענה זו. המדובר בתביעה כספית בגין הפרה נטענת של הסכמים ומבוקש בה סעד כספי. אין בתביעה כל טענה בנוגע לבעלות במניות או טענה שהינה עניין כלכלי מובהק, כפי שנטען. תמצית הטענה הינה כי חלקן של התובעות בהכנסות משותפות לא שולם על ידי הנתבעת. כל טענות ההגנה, שאינן קשורות ל סוגייה החוזית, הועלו בהליך הנוסף במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, וכאמור, לפני זמן קצר נדחו.

בנוסף, בהתאם לפסיקה יש לבחון את אופייה של התביעה והאם מדובר בסכסוך בעל אופי כלכלי מובהק המצריך מומחיות על מנת לבררה (רע"א (מחוזי ת"א) 18644-04-18 יפת נ' טלדגי ( 8.5.2018); ראה גם רע"א 4180/15 בירן נ' צוקר ואח' (15.07.2015)).

לא התרשמתי מכתבי הטענות כי כך הדבר. המד ובר כאמור בסכסוך חוזי, לא מורכב יחסית ולא ב"עניין כלכלי מובהק" . לפיכך, טענה זו נדחית.

7. אשר לטענה בדבר שימוש לרעה בהליכים וחוסר תום לב. טענה זו נטענה בעלמא ו נוגעת לטענות בדבר גזל מניות, וכאמור , התביעה בהקשר זה נדחתה בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, סילוק תביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכים או חוסר תום לב יעשה בנסיבות חריגות, אין זו העת לכך, טרם בירור העובדות. נכון הדבר גם ביחס לטענת חוסר תום הלב מצד התובעות.

8. אשר לטענת השיהוי. כאמור, סילוק הסף ייעשה במקרים חריגים בלבד ועל מנת לבסס טענת שיהוי, בפן של ויתור על זכות התביעה או בפן ההיזק הראייתי, יש צורך בהבאת ראיות וליבון עובדתי. לכן גם אין מקום לקבל טענה זו, בשלב זה של ההליך.

9. בהינתן האמור, הבקשה לסילוק על הסף נדחית. הנתבעת תשלם לתובעות את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪.

10. וכעת לבקשה לחיוב בערובה. בקשה זו הוגשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999. נטען כי מדובר התובעות הינן תאגידים ולכן קיימת חזקה לפיה יש לחייב בערובה. בתגובה צוין כי התובעות הן חברות "אחיות", דהיינו כי בעל השליטה בהן זהה וכי התובעת 1 הינה חברה פעילה עוד משנת 2003 בתחום הייעוץ הארגוני, וקיימת פעילות של עסק חי ומגישה דוחות לרשויות המס. לתשובה צורפו דוח שנתי למס הכנסה לשנת 2016 וכן דוח כספי מבוקר על ידי רו"ח ונטען כי אין חשש לאי תשלום הוצאות. בדיון הסכים ב"כ התובעות כי התובעת 1 תערוב להוצאות שייפסקו נגד התובעת 2 ובנוסף יערוב בעל השליטה להוצאות אלו.

11. סעיף 353א האמור קובע כי בית המשפט רשאי, במקרה שהוגשה תביעה על ידי חברה להורות כי זאת תיתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת. נפסק כי הנטל על החברה התובעת להוכיח כי ביכולתה לשלם את ההוצאות אם הנתבע יזכה בדין, כאשר הפטור הוא החריג בכלל לפיו יש לחייב בערובה. בשלב הראשון יש לבדוק את מצבה הכלכלי של החברה ולאחר מכן את סיכויי ההליך, אם כי אין להיזקק לסוגיה זו בהרחבה בשלב זה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) ). מעבר לכך, מדובר בעניין של שיקול דעת.

12. התובעת 1 הוכיחה להנחת דעתי כי מצבה הכלכלי סביר. בהתאם לדוח המבוקר שצורף לתגובה עולה כי קיימת יתרת רווח של כחצי מיליון ₪ והתחייבויות החברה אינן גבוהות. רווח זה יציב הן לשנים 2015 ו-2016.

אמנם, אין מחלוקת שהתובעת 2 איננה פעילה ואין לה נכסים, אך כאמור התובעת 1 הסכימה להיות ערובה להוצאות בהן תחויב התובעת 2 וכך גם בעל השליטה.

לכך יש להוסיף את העובדה שלפני ימים ספורים נדחתה לחלוטין תביעת הנתבעת בהליך הנוסף בבית המשפט המחוזי, כך שניתן לומר שחלק נכבד מטענות ההגנה של הנתבעת עשוי להיתקל בקשיים ניכרים ובטענת מעשה בית דין.

בנסיבות אלו, נקבע כי הערובה להוצאות הנתבעת תהא ערבות אישית של הבעלים מר בן נון להוצאות שתי התובעות , וכן ערבות של התובעת 1 להוצאות התובעת 2 בהליך זה. התחייבות כאמור תוגש תוך 10 ימים. נוכח התוצאה האמורה, אין צו להוצאות בבקשה זו.

13. בהתאם להחלטה מיום 18.7.18 הוסדרה סוגיית ההליכים המקדמיים ואין בפני כל בקשה בעניין זה. לפיכך, ניתן צו לתצהירים: התובעות יגישו תצהירים תוך 45 יום. הנתבעת תגיש תצהירים 45 יום לאחר מכן. ימי פגרה יבואו במניין. לתצהירים יצורפו כל המסמכים שבדעת הצדדים להסתמך עליהם ובקשות לזימון עדים שאינם בשליטה.

14. נקבע לקדם משפט במעמד בעלי הדין ליום 20.5.19 שעה 10:30.

ניתנה היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.