הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 18281-01-19

בפני
כבוד ה שופטת הדסה אסיף

התובע

יצחק חג'ג ת.ז. XXXXXX779
ע"י בכ' עו"ד שי טספיה

נגד

הנתבע
משה מלוקה ת.ז. XXXXXX488
ע"י עו"ד אייל עוז

פסק דין

1. התובע (להלן – " איציק") ו הנתבע (להלן – " משה") הם גיסים, הנשואים לשתי אחיות.

2. בין 2008 ל-2016 היו השניים שותפים. במסגרת השותפות היו שניהם בעלים של מסעדה בעיר קרית גת. בשלב כלשהו עלו יחסיהם על שרטון. לטענת משה היה זה כאשר גילה ש איציק גנב ממנו מיליוני שקלים , בכך שהעלים ממנו הכנסות ולא העביר לו את חלקו באותן הכנסות. איציק מכחיש.

3. לצורך העניין שבפניי אין צורך להכריע בשאלה מה הייתה הסיבה לפירוק השותפות. די לי בכך שביום 1.12.16 חתמו הצדדים על מסמך על סיום השותפות , ואין מחלוקת ביניהם על כך שבמועד הזה אכן הסתיימה השותפות ב יניהם (סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן, סעיף 18א לכתב ההגנה).

4. איציק טוען שעובדים, שעבדו במסעדה עד לפירוק השותפות, הגישו תביעות בבית הדין לעבודה כנגדו, כנגד משה וכנגד השותפות. לטענת איציק, הוא שילם את מלוא הסכומים שנפסקו בפסקי הדין שניתנו באותן תביעות , אף שהחיובים הושתו עליו ועל משה יחד ולחוד.

5. לטענתו, על משה לשלם לו מחצית מהסכומים ששילם בגין אותם פסקי דין. בסך הכל הוא תובע לכן ממשה לשלם לו 96,883 ₪.

6. משה טוען כי דין התביעה להידחות. לטענתו , לאחר שנחתם מסמך סיום השותפות, נערכה פגישה נוספת, ובמהלכה סוכם ש איציק יישא בכל החובות לעובדי המסעדה עד ליום 1.12.16 , ואילו הוא, משה, יישא בתשלום ההתחייבויות לספקים ולבנק. לכן, לטענתו אין מקום לחייב אותו לשלם לאיציק מחצית מ הסכומים ששילם איציק על פי אותם פסקי דין, מאחר שממילא היה על איציק לשאת בכל התשלומים האלה.

לטענת משה, הסיכום הזה הושג בפגישה, שבה נכחו גם מר אבי עוזרי, שנשוי לאחות נוספת, וגם הוא גיס של שני הצדדים, ובנו מר רוני עוזרי.

7. בנוסף טען משה כי אם יחויב לשלם ל איציק את סכומי התביעה , היינו מחצית מהסכומים ש איציק שילם לעובדים, יש לקזז מסכומים אלה מחצית מהסכומים שהוא נשא בהם ל ספקים ולבנקים, כמפורט בסעיף 28 לכתב ההגנה. עוד טען כי יש לקזז מסכומים אלה גם תשלום ששילם לקוח של המסעדה עבור שירותים שקיבל לאחר פירוק השותפות ובטעות הופקדו לחשבון השותפות. בסך הכל טען משה שיש לקזז סך של 45,081.32 ₪, מכל סכום שיחויב, אם יחויב לשלם לאיציק.

8. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. משה הגיש בקשת רשות להתגונן. לצורך הכרעה בבקשה לרשות להתגונן, התקיים דיון בפני כב' השופטת יפעת אונגר – ביטון ובו נחקרו המבקש, מר אבי עוזרי ומר רוני עוזרי. בתום הדיון הסכים איציק למתן רשות להתגונן , תוך שניתנה לו רשות לתקן את התביעה ולהוסיף לה סכום נוסף , בעקבות פסק דין שהתקבל בעניינו של אחד העובדים. לכן , הוגש כתב תביעה מתוקן ואחריו כתב הגנה , והתיק נקבע לדיון בפניי.

9. בדיון שהיה בפניי ביום 14.7.20 שמעתי את העדויות, ולאחר מכן הגישו הצדדים טיעונים בכתב ועתה הגיעה העת למתן פסק הדין.

10. כאמור, אין מחלוקת שפירוק השותפות היה החל מיום 1.12.16, וכי עד למועד הזה היו הצדדים שותפים במסעדה, על כל המשתמע מכך. למרות זאת, ו אף שהתשלומים נשוא התביעה מקורם בחיובים ממועדים שקדמו לפירוק השותפות, טוען משה כי אין עליו חובה לשאת בהם, כולם או חלקם. זאת, לטענתו, לנוכח סיכום שנעשה בינו ובין איציק, בנוכחות אבי ורוני עוזרי, בפגישה שהייתה ביום 22.5.17. לטענת משה, כחלק מאותו סיכום התחייב איציק לשלם את מלוא התשלומים לעובדים, בגין התקופה שעד לפירוק השותפות.

11. לא עלה בידי משה להוכיח טענה זו.

12. הסכם כתוב אין. עניין זה תמוה לכשעצמו, במיוחד לנוכח העובדה ש משה טרח להחתים את איציק על מסמך שבו מאשר איציק את סיום השותפות החל מיום 1.12.16 , ואת העובדה שהחל מתאריך זה אין לאיציק זכויות וחובות הנובעות מהמסעדה. מאחר שמשה ידע את חשיבותו של מסמך חתום, וטרח להחתים את איציק על מסמך כזה, הרי העובדה שאין מסמך כתוב, שבו מתחייב איציק לשאת בכל החובות לעובדים של המסעדה, פועלת לחובת משה.
במיוחד הדבר נכון כאשר משה מאשר שהוא ידע על כך שעובדים של המסעדה דורשים כספים ומתעתדים להגיש תביעות אם אלה לא ישולמו להם ( סעיף 16 לתצהיר משה).

13. בהעדרו של מסמך כתוב וחתום, ניסה משה להוכיח את קיומו של אותו סיכום בדרך אחרת, על ידי עדותם של אבי ורוני עוזרי , שלטענתו נכחו בעת שהושג אותו סיכום בינו ובין איציק. דא עקא, שעדויותיהם של אבי ורוני היו רצופות סתירות, בינן לבין עצמן , ובינן לבין עדותו של משה, באופן שלא ניתן לקבוע שבאמצעותן עלה בידיו של משה להוכיח ש איציק הסכים ליטול על עצמו את כלל ההתחייבויות כלפי העובדים.

14. בעדותו במסגרת הב קשה למתן רשות להגן, טען אבי ש בפגישה שהייתה ביום 22.5.17, הוא שמע את איציק אומר במפורש כי הוא מסכים לקחת על עצמו את חובות העובדים ( עמ' 2 שורה 9-11). למרות זאת, בעדותו בפניי סירב לחזור על תשובה מפורשת כזו, ובחר במקום זאת בתשובות מתפתלות (עמ' 13 שורה 28 עד עמ' 14 שורה 3). כשעומת עם ההבדל בין תשובתו בדיון הראשון לתשובתו בדיון בפניי, ניסה לישר את הסתירה, אך לא בהצלחה (עמ' 14 שורות 9-14).

15. במסגרת הבקשה למתן רשות להגן נשאל אבי אם היו איומים במהלך אותה פגישה והשיב : " לא, הייתה התלהמות, דברים הדדים אבל לא משהו מפורש" (עמ' 2 שורה 8). גם בדיון בפני טען תחילה שלא שמע את משה מאיים: " בחיים לא שמעתי אותו מאיים בפניי, בעקיפין או ישירות על איציק, נהפוך הוא" (עמ' 11 שורה 4). אך בהמשך הודה שהעניינים הידרדרו לכדי תגרה של ממש, ועד כדי " מגע בידיים בין משה לאיציק" (עמ' 13 שורה 20). הוא גם הודה שמשה איים שהוא, " יגרום לבן אדם הזה להשתין לאיציק בפה..." (עמ' 13 שורה 14).

16. לא רק שמדובר בסתירה בעדותו של אבי עצמו, אלא שעדותו של אבי עומדת בסתירה לעדותו של משה. כשנשאל משה אם איים כך על איציק הוא ענה: " שקר וכזב. ממש לא נכון. הבנאדם שקרן וגנב, הוא ממציא". (עמ' 8 שורה 9). לנוכח עדותו של אבי ברור מדוע השוואת שתי העדויות האלה מערערת את מהימנות שתיהן.

17. גם בעדות רוני עוזרי, בנו של אבי, נמצאו סתירות. בדיון הראשון רוני התחמק מלהשיב אם היו איומים, וטען כי "אינו זוכר" (עמ' 2 שורה 24). גם בדיון בפניי טען רוני תחילה כי משה כלל לא איים על איציק ( עמ' 15 שורה 21), אך בהמשך, כשנשאל אם משה אמר לתובע שהוא " ישתין לו בפה" הודה כי "יכול להיות" (עמ' 15 שורה 23).

18. בדיון הראשון, כאשר נשאל רוני אם שמע את איציק אומר שהוא מוכן לקחת את חובות העובדים על עצמו השיב " חד משמעית כן" (עמ' 2 שורה 25). לעומת זאת, בדיון שהיה לפניי , כשנשאל את אותה שאלה, השיב בשלילה ( עמ' 16 שורה 1). כאשר עומת עם הסתירה שבין שתי התשובות, ניסה לתת הסבר, אך זה היה רחוק מלהניח את הדעת (עמ' 16 שורה 7-17).

19. לנוכח הסתירות הרבות, גם ביחס לשאלה העיקרית שבמחלוקת, ברור שלא ניתן לסמוך על עדותם של אבי ורוני, ולקבוע כי באמצעותה הוכיח משה את ההתחייבות הנטענת של איציק, לשאת בתשלומי העובדים לבדו.

20. אם לא די בכך, התנהגותו של משה מלמדת גם היא על כך שלא היה סיכום כפי שהוא טוען לו. כאמור, משה טען כי על פי אותו סיכום, שבו התחייב איציק לשאת בתשלומי העובדים לבדו, הוא, משה, התחייב לשאת בתשלומים לספקים ולבנקים. טענה זו קורסת לנוכח העובדה שביום 7.2.18, חתמו איציק ו משה על הס דר לסלק במשותף חוב של השותפות כלפי בנק המזרחי. יוצא, ש משה לא דאג לבדו לסלק את החוב כלפי הבנק , ונראה לכן שאין ממש בטענתו אודות אותו סיכום בינו לבין איציק.

21. סוף דבר שלא מצאתי שעלה בידי משה להרים את הנטל , ולהוכיח ש איציק התחייב לשאת לבדו בתשלומים המגיעים לעובדים עבור תקופת השות פות, היינו לתקופה שעד ליום 1.12.16.

22. מכיוון שכך, ולנוכח היותם שותפים עד ליום 1.12.16, על משה לשלם לתובע מחצית מהסכומים ששילם איציק לעובדי השותפות , ובסך הכל 96,883 ₪, כמפורט בסעיף 28 לתצהיר ו של איציק.

23. משה טען כי הוא זכאי לקזז סכומים שונים כנגד הסכומים שעליו לשלם ל איציק:

מחצית מהסכום של 15,200 ₪, ששילם לספק מילועוף – אני דוחה טענה זו משלא הוכחה כנדרש. משה צירף רק אישור תשלום באמצעות כרטיס אשראי ( נספח ה' לתצהירו). מאישור התשלום לבדו, לא ניתן לדעת בגין מה בוצע התשלום , אם מדובר בסחורה , ומתי זו סופקה למסעדה. מסיבות השמורות עימו ב חר משה שלא לצרף עותק מהתביעה המשפטית שבעקבותיה, לטענתו, שילם את הסכום האמור. לכן , אני דוחה את טענת הקיזוז ביחס לסכום זה.

מחצית מהסך של 11,908 ₪ ששילם לספק פילסברי - משה צירף אישור מחברת האם של הספק ( נספח ו' לתצהיר), באישור מצוין כי התשלום הוא עבור חוב מנובמבר 2016, תקופה שבה היו הצדדים שותפים. לכן, זכאי משה לקזז סכום זה, היינו 5,954 ₪.

מחצית מהסך של 29,556.64 ₪, ששילם משה לטענתו לבנק מזרחי טפחות – אני דוחה טענה זו. התשלום לבנק המזרחי נעשה בעקבות הסכם הפשרה שהזכיר איציק בתצהירו . לפי אותו הסכם היה על כל אחד מהצדדים לשלם לבנק סכום של 33,858 ₪ ( נספח ז' לתצהיר איציק). לכן, אין מקום לחייב את איציק לשאת במחצית מהחלק שהתחייב משה לשלם לבנק.

סכום של 8,731 ₪, שלטענת משה התקבל מלקוח עבור שירותי המסעדה בחודש דצמבר 2016, לאחר פירוק השותפות , אך הופקד בטעות לחשבון השותפות ו איציק סירב להעבירו לנתבע - משה צירף חשבונית מס ( נספח ח' לתצהירו), ממנה עולה שמדובר על שירותי ם שנתנה המסעדה לאחר פירוק השותפות, וכן ראייה לכך שהתשלום הופקד לחשבון השותפות במקום לידיו של משה, שבאותו שלב היה הבעלים היחיד של המסעדה. לכן אני מקבלת את טענת הקיזוז בעניין זה.

מחצית מהסך של 16,036 ₪, שלטענת משה הוא שילם עבור הפרש דמי שכירות לתקופה שמיום 1.4.15 ועד ליום 30.11.16, תקופה בה עדיין הייתה המסעדה שייכת לשותפות - משה צירף את אישור ו של רואה החשבון לעניין זה ( נספח ט' לתצהירו), ואני מקבלת לכן את טענתו , לפיה הוא זכאי לקזז את הסכום האמור , היינו 8,018 ₪.

24. לסיכום, ולאחר הקיזוז, אני מחייבת את משה לשלם לתובע את הסך של 74,180 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, יישא משה בהוצאות התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לתובע לסכום של 9,000 ₪.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.