הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה רע"צ 23122-04-19

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

המערער

טל אגמון
ע"י ב"כ עו"ד עובדיה אבוש

נגד

המשיב

בנק הפועלים בע"מ -סניף פרדס חנה
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר פודורובסקי ועו"ד שי קורן

פסק דין

לפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל (הרשמת כלנית שפירא ברגמן) מיום 17.3.2019 בתיק הוצאה לפועל 26-04530-08-6 , בה נדחתה בקשת המערער למחוק אותו מרשימת החייבים בתיק והושת עליו חיוב בהוצאות בסך 2,500 ₪. הערעור מכוון הן כנגד דחיית בקשת המחיקה והן כנגד השתת ההוצאות. לאחר העיון בכתבי הטענות שהוגשו בתיק הערעור ושמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך ביום 11.6.19, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

טענות הצדדים

1. לטעמי שני הצדדים הכבירו טענות לרוב, למעלה מן הצורך ותוך חריגה ניכרת מעצם המחלוקת. בהודעת הערעור טען המערער, מלבד הטענה שההחלטה לא נומקה וניתנה באורח כללי וסתמי, מבלי להכריע לעצם הבקשה, את הטענות הבאות:
א. כב' הרשמת טעתה בכך שקבעה כי בקשות קודמות של המערער נדונו והוכרעו. לתמיכה בטענתו הפנה להחלטת כב' הרשם קייס כראמה מיום 22.10.2017 הקובע כי הבקשות לא נדונו לגופן ויש להכריע בהן.
ב. כב' הרשמת טענה בקביעתה שהחוב בתיק ההוצאה לפועל מתנהל בהתאם לפסק הדין ולא עפ"י הרישום בספרי הבנק. לדבריו, מתנהל רישום מקביל, כפי שנהוג בכל תיקי ההוצל"פ של בנקים.
ג. הרשמת לא דנה בטענה כי לחוב בתיק ההוצל"פ אין תימוכין בספרי הבנק, בדפי החשבון או בדף ריכוז היתרות, שכן בספרי הבנק לא קיימת ההלוואה הנדונה בתיק ההוצל"פ.
ד. כב' הרשמת התייחסה להלוואה שאינה רלוונטית לחוב המבוסס על פסק דין מאפריל 2008 בסך (מקור) של 446,000 ₪. לעומת זאת, הסכום המופיע בדפי הבנק הוא 219,275 ₪ ליום 8.11.09. בכך שגתה. שואל המערער כיצד יתכן שפסק הדין ניתן על הלוואה שנוצרה, לפי דפי הבנק, ב- 2009? באותו הקשר, טוען המערער כי שגתה כב' הרשמת שדרשה כי לשם קבלת הטענה לפירעון החוב, יש להמציא סימוכין ליתרת הלוואה בגובה אפס, שהרי, כאמור, אין מדובר באותה הלוואה בגינה נפתח תיק ההוצאה לפועל.
ה. שגתה כב' הרשמת בהתייחסותה לפסק הדין בערעור על החלטה קודמת של ר' ההוצאה לפועל, משום שהתעלמה מכך שבמסגרת פסק הדין, כב' בית המשפט "פתח פתח" למערער לחדש את הבקשה בטענת "פרעתי", לאחר שיקבל מסמכים מהבנק. הבקשה מושא ההחלטה עליה מוגש הערעור ניתנה ביחס לבקשה חדשה וכב' הרשמת לא התייחסה לכך.
ו. לאור כל האמור שגתה כב' הרשמת כשדחתה את הבקשה ויותר מכך, שגתה כאשר השיתה על המערער הוצאות.

2. יש להעיר, כי אמו של המערער, שבעבר ניתנה החלטה כי תצורף (כמסייעת) לרשימת החייבים בתיק ההוצאה לפועל, הגישה לתיק הערעור מסמכים בעצמה, מבלי להגישם באמצעות ב"כ המערער. מדובר במסמכים שחלקם צורף לכתב הערעור וחלקם צורף לעיקרי הטיעון של המשיב. אולם, בין מסמכים אלה, מצאתי ערעור נוסף, על החלטה מאוחרת של כב' הרשמת מיום 8.4.2019. נראה כי אמו של המערער ראתה לעשות דין לעצמה ולהגיש כביכול ערעור נוסף במסגרת הערעור דנא (המתייחס כאמור להחלטת כב' הרשמת מ- 17.3.2019) מבלי לפתוח תיק חדש ומבלי להמתין לתוצאות הערעור דנא. דומה כי הדבר מאפיין את אופן הגשת ההליכים המרובים ע"י המערער, בין בעצמו ובין ע"י בא כוחו, וע"י אמו (הפונה בשמו עפ"י יפוי כח כללי, שבינתיים פג תוקפו). לא בכדי נקבע מספר רב של פעמים ע"י בתי המשפט וע"י כב' רשמי ההוצאה לפועל, כי המערער ואמו מכבירים בקשות ולמעשה ממחזרים אותן. הדבר מחזק את טענת המשיב בעניין זה ואת החלטתה מושא הערעור. כדי כך רבות הבקשות וההחלטות שב"כ המערער עצמו נפל לכדי טעות בעת הדיון שנערך בפני, כאשר ייחס את טענותיו דווקא להחלטה מיום 8.4.19 (עליה לא הוגש ערעור כדבעי) ולא להחלטה בגינה הגיש את הערעור מלכתחילה.

3. על מנת להדגים שוב את הכפילויות, אפנה לשתי תגובות שהוגשו מטעם המערער לבקשת המשיב לחייבו להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בהליך זה. הן בא כוח המערער הגיש תגובה לעניין זה והן אמו של המערער הגישה תגובה לעניין זה, שתיהן באותו היום – 6.6.2019. לא ברורה מטרת הכפילות ויש בה לסרבל ולהכביד שלא לצורך. ראוי כי יוחלט אם המערער מיוצג בידי בא-כוחו או בידי אמו ורק אחד מהשניים יגיש בשמו את ההליכים השונים.

4. בעיקרי הטיעון מטעמו, טוען המשיב כדלקמן:
א. תיק ההוצאה לפועל נפתח למימוש פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד בחדרה, מיום 15.4.2008. המשיב טוען שפסק הדין חלוט והוא מהווה השתק עילה והשתק פלוגתא בכל הנוגע להלוואה בגינה ניתן פסק הדין.
ב. המשיב מוסיף וטוען כי המערער ואמו מגישים חדשות לבקרים הליכים שונים שמטרתם שימוש לרעה בהליכי בית משפט על מנת לעכב את פירעון החוב. בין היתר, הוגשה בקשה מפורטת בטענת "פרעתי" שנדונה לגופה בשת 2016. ערעור שהוגש על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל נדחה ואף בעניין הבקשה בטענת "פרעתי" קיים איפוא מעשה בית דין. הבקשה שהוגשה לאחר שניתן פסק הדין בערעור הנ"ל היא אותה בקשה, אין בה כל שינוי, למעט צירוף מסמך שתאריך הפקתו שונה ואין בו משום ללמד על פירעון החוב (ראו הפירוט בסע' 30 לעיקרי הטיעון).
ג. המשיב מוסיף ומציין כי אף לאחר הגשת הערעור דנא, הוסיף המערער והגיש לכב' ר' ההוצל"פ בקשות נוספות בטענת "פרעתי" ואף הן נדחו. מכאן כי מטרתו האמיתית של המערער היא שינוי פסק הדין החלוט שניתן נגדו. אולם, ההליכים השונים שהגיש, על מנת להביא לביטולו, נדחו כולם, לרבות ע"י כב' בית המשפט המחוזי.
ד. לשיטת המשיב אין כל טעות בהחלטות כב' ר' ההוצל"פ, הן בעניין החזרתיות על בקשות שנדונו ונדחו, הן בעניין הערעור הקודם והן לגופם של דברים, באשר המערער לא הציג כל ראיה חדשה שהיא להוכיח פרעונו של החוב.

5. כאמור, סברתי כי דין הערעור להידחות מכל וכל. עיינתי היטב בהחלטתה של כב' הרשמת ולא מצאתי בה כל פסול. לא יכולה להיות מחלוקת כי המערער הגיש לא אחת ולא פעמיים בקשות בטענת "פרעתי" (אף אם לא כינה אותן כך), כאשר בכולן טענה אחת והיא כי החוב בהוצאה לפועל לא רשום בספרי הבנק, בין משום שהסכומים אינם זהים ובין משום שלא רשומה בספרי הבנק הלוואה משנת 2008. בקשותיו אלה של המערער נדחו כולן. לפחות הבקשה שנדונה בשנת 2016 ע"י כב' הרשם איתי פליקר הוכרעה לגופה, בנימוקים מפורטים. הערעור על ההחלטה שהוגש לבית משפט זה ונדון בפני כב' השופט גלעד הס נדחה אף הוא.

6. אמת היא כי בית המשפט הנכבד, העיר במסגרת הדיון בערעור, שככל ויתקבלו בידי המערער מסמכי בנק חדשים יוכל לחדש בקשתו. אכן הבקשה בטענת "פרעתי" הוגשה מחדש תוך צירוף מסמך שהונפק בשנת 2018. אלא שבצדק קבעה כב' הרשמת כי מדובר במסמך שמהותו זהה למסמך שהוצג במסגרת הבקשה הקודמת, אשר נדחתה. כב' הרשמת ציינה בהחלטתה: "אין כל הבדל מהותי בין המסמכים הללו למעט ככהנ"ר הפרשי הצמדה וריבית לאורך השנים ובהתחשב במועד הפקת התדפיס..." ובהמשך היא חוזרת ומציינת: "לאחר עיון בתיק ובטענות הצדדים, משהמסמך מתאריך 6.8.18 אינו שונה מהותית מהמסמכים משנת 2016 ומשנת 2013 למעט שינויי הפרשי הצמדות וריבית בשים לב למועד הפקתם". אני סבורה כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי מדובר במסמכים אשר בחינה מהותית שונים הם, בניגוד לקביעתה של כב' הרשמת ודי בכך כדי לדחות טענתו זו.

7. דין טענת המערער באשר לערעור הקודם להידחות. העיון בפסק הדין בערעור מגלה כי בית המשפט מצא לדחותו בשלמות, על כל חלקיו. בפסק הדין קובע כב' השופט הס כי בהחלטתו בבקשה בטענת פרעתי, דן הרשם לגופה והכריע הכרעה מנומקת שאין בה כל טעות. וכך הוא כותב: "לא מצאתי כל סיבה להתערב בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ, אשר הינה החלטה מנומקת, מתבססת על החומר שבפניו, וראויה". בניגוד לטענת ב"כ המערער, הרשמת הנכבדה לא קבעה דבר בהחלטתה בנוגע לפסק הדין בערעור, למעט עצם אזכורו וציון תוצאתו.

8. המערער סבור שטעתה כב' הרשמת כשהתעלמה מהטענה כי החוב אינו רשום בספרי הבנק מצד אחד וכי התייחסה להלוואה אחרת מצד שני. דין טענה זו להידחות מכל וכל. ראשית, כב' הרשמת בהחלט התייחסה בעמ' 2 פסקה שנייה לרישום בספרי הבנק ומשמעותו. שנית, צודקת כב' הרשמת כי הרישום בספרי הבנק אינו מעלה או מוריד לעניין הרישום בתיק ההוצאה לפועל. כפי שקבעה, הרישום בתיק ההוצאה לפועל מקורו בפסק הדין שהוגש לביצוע. לכן, אף אם נעשו שינויים ברישום יתרות החוב בספרי הבנק, אין משמעות הדבר כי החוב נפרע, אלא כי הרישום שונה מטעמי מס. בעניין זה, קיבלה כב' הרשמת את טענת המשיב בתגובתו, שהפחתת גובה החוב ברישומי הבנק נובעת אך ורק מהכרה בחלק מהחוב כחוב אבוד, ולא מהטעם שנפרע ע"י המערער. בקביעה זו אין כל פסול והיא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. בע"א 5865/03 משה בדש נ' שותפות עוף חיפה (1992) נדחה ערעור על פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענת המערער לעניין ויתור על החוב מחמת הכרת רשות המס בחוב כ"חוב אבוד". בית המשפט העליון קבע שאין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי שהרי נפסק כי החזר מס ערף מוסף לעוסק בגין "חוב אבוד" אינו מותנה בביטול עסקת היסוד". ברע"א 1310/07 נעם אגוזי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , נפסק: "גם במקרים בהם שלטונות המס מכירים בחובו של חייב כ"חוב אבוד" ומזכים את הזוכה בסכום המס, הרי שזה האחרון אינו מנוע מלהמשיך בהליכים לגביית החוב שהוכר כ"אבוד"...מכל מקום ודאי שאין לראות בכך משום מחילה על החוב, בפרט על עוד הזוכה עודנו פועל לשם גביית החוב".

9. לאחר עיון מחודש במסמכים שהוצגו, לרבות התדפיסים שהגיש המשיב בתיק המוצגים (ובהתעלם מהמסמך שהוצג בעת הדיון – ראו בקשת ב"כ המערער בענין זה מיום 30.6.19), אני סבורה שכב' הרשמת לא טעתה ביחס להלוואה מושא הבקשה שהובאה לפניה. כזכור, נטען כי בדף פירוט היתרות מופיעה הלוואה משנת 2009, ולא יעלה על הדעת כי זו ההלוואה עליה מדובר בפסק הדין, שניתן בשנת 2008. אלא מאי? שעל פי התדפיס שצירף המערער לתיק ההוצל"פ (מיום 6.8.2018 – מש/7 לתיק מוצגי המשיב) עולה כי מדובר בהלוואה לצידה מצוין , תחת הכותרת "נכון לתאריך" החודש מאי 2008. מכאן אני למדה כי מדובר בהלוואה שניטלה קודם לחודש מאי 2008 ובתדפיס מצוין ערכה לחודש זה. יתר על כן, לאחר שהסתיים הדיון, ולאחרונה, הוגשה הודעה לתיק בדבר הנספחים שצורפו לכתב התביעה טרם ניתן פסק הדין מושא הביצוע. ב"כ המערער ביקש את בית המשפט לעיין במסמכים אלה לפני הכרעתו בערעור. העיון מלמד כי יש בנספחי כתב התביעה כדי לחזק את טענת המשיב שמדובר על הלוואה מתאריך הקודם את תאריך פסק הדין, שכן, כתב ההתחייבות להחזרת הלוואה הינו מיום 22.11.07.
כפי שציינתי לעיל, הרשמת הנכבדה קיבלה, ובצדק, את טענת המשיב שערך חוב ההלוואה השתנה לנוכח פעולת מיסוי (חוב אבוד) ולכן אינו תואם את ערך החוב הרשום בתיק ההוצאה לפועל. כאמור, אין לראות ברשום ערך עפ"י כללי המיסוי משום פירעון של החוב, כולו או חלקו.

10. בהינתן כל האמור, לא נפלה שגיאה תחת ידי כב' הרשמת בדחותה את הבקשה בטענת "פרעתי" ובהשיתה הוצאות משפט על המערער.

11. מכל הטעמים האמורים סבורני כי דין הערעור להידחות על כל חלקיו. אני מחייבת את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. בקביעת ההוצאות נתתי דעתי לנאמר לעיל ביחס לאופן ניהול ההליך, וכן להתרשמותי כי הערעור הוגש, למעשה, על מנת לנסות ולהביא בדרך כלשהי לביטול פסק הדין, או לביטול הליכי מימושו, לאחר שכל ההליכים שננקטו עד הגשתו לא הועילו. כך, הגם שכבר נקבע בפסיקותיהם של ר' ההוצל"פ ושל בתי המשפט, לרבות בית המשפט המחוזי, ולרבות בפסק דינו של כב' השופט הס בערעור הקודם, כי אין למקום לדון בטענות הקודמות בזמנן למועד מתן פסק הדין, שב המערער (הן באמצעות ב"כ והן באמצעות אמו) לטענות שקדמו למועד מתן פסק הדין. גם בהודעה האחרונה ביקש להסב את תשומת לב בית המשפט לאירועים הכרוכים במתן ההלוואה, עניינים שהם לחלוטין מחוץ לתחום סמכותם של רשמי ההוצאה לפועל ושל ערכאה זו בבואה לדון בערעור.

12. הצו לעיכוב הביצוע מבוטל.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתק פסק הדין.
25 יולי 2019
ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר.