הדפסה

בית משפט השלום בהרצליה ה"פ 64975-09-16

מספר בקשה:189
בפני
כבוד ה שופט יעקב שקד

מבקשים

  1. בן שניצר
  2. שני שניצר
  3. שי שניצר

נגד

משיבים

  1. עו"ד אילן אביניר דובב
  2. מנהלי הגוש הגדול

החלטה

בפניי בקשת המבקשים להורות למשיבים לרשום את זכויותיהם בפנקס הזכויות שמנהלים מנהלי הגוש הגדול, ולחילופין לשנות את החלטת המשיב 1 ולקבוע את תקינות העבר ת הזכויות מושא הבקשה .

1. בבקשה נטען כי בשנת 1998 העבירה סבתם של המבקשים, גב' רחל בן עזר ז"ל ( להלן - "המנוחה"), את זכויותיה ב"גוש הגדול" למבקשים, ללא תמורה, כאשר באותה עת היו שניים מהם קטינים. לבקשה צורפו, בין היתר שטרי מכר חתומים, בקשה להעברת זכויות, אישורי מס ויפוי כח בלתי חוזר של המנוחה.

עוד נטען כי המשיב 1, המשמש עו"ד בודק עסקאות מטעם המנהלים, באישור בית המשפט, סירב לאשר את תקינות ההעברה שכן לא צורף אישור בית משפט לפעולה, הנדרש בשל היות המבקשים 1 – 2 קטינים בעת ההעברה.

לפי הטענה, נוכח היות המבקשים הללו בגירים עתה , אין צורך באישור מעין זה וזאת נוכח הפסיקה שצויינה בבקשה.

2. בתגובה מציינים המנהלים כי אינם מתערבים בהחלטות עוה"ד הבודק. האחרון קבע בהחלטותיו, בין היתר, כי המבקשים 1-2 היו קטינים בעת ההעברה ולכן אינו מאשר את הפעולה (נספח 3 לבקשה) . עוד ציין בהחלטתו כי לא הוצגו בפניו תצהירי העברה ולא נרשמה הערת אזהרה, למרות חלוף כעשרים שנה.

יצויין כי המשיב 1 ציין באחת מההחלטות כי נפלו פגמים טכניים נוספים בבקשת ההעברה, מעבר להיות המבקשים 1-2 קטינים, אך נראה מהתשובה לתגובה וכן מהחלטה נוספת של המשיב 1 מיום 13.8.19, שצורפה אף היא לבקשה, כי אלו תוקנו ולכן החלטתי זו מתייחסת רק לסוגיית היות המבקשים 1-2 קטינים בהעברה בשנת 1998 .

3. בהנחה כי המבקשת 3 לא היתה קטינה בעת ההעברה, ובהנחה כי יתר הפגמים הטכניים כאמור, שצוינו בהחלטת המשיב 1 שצורפה לבקשה, תוקנו, אין מניעה לאשר את העברת הזכויות המועברות אליה כפי שנתבקש.

4. אשר למבקשים 1-2. בהתאם לסעיף 6.3 להסכם בין המנהלים למדינה, משנת 1980, שקיבל את אישור בית המשפט, המנהלים פועלים כתחליף לרשם המקרקעין. עמדתי על משמעות סעיף זה זו בהחלטתי בתיק זה מיום 29.3.18. ככאלה, חלים על המנהלים נוהלי רשם המקרקעין ובהתאם להם אמור לפעול מטעמם המשיב 1.

המשיב 1 ציין בהחלטותיו האמורות כי בהתאם לסעיף 20 (2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן - " חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"), יש צורך באישור בית משפט לפעולה של קטין שתוקפה מותנה ברישום, כגון עיסקה במקרקעין, ואין זה מתפ קידו לקבוע האם הפעולה הוכשרה בדיעבד (סעיף 5 להחלטה נספח 3 לבקשה ; לעניין חובה זו, ראו למשל ע"א 507/80 רפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לז (1) 460 (1983)).

5. בית משפט זה דן בתיק פירוק שיתוף במקרקעין, וככזה, אחראי בין היתר על מתן הוראות למנהלים, ולעוה"ד הבודק מטעמם. תפקיד המנהלים והפועל מכוחם מסתכם, בהקשר להעברת זכויות ב"גוש הגדול", בפעולה כ תחליף לרשם מקרקעין, וממילא תפקידו של בית משפט זה הינו לבדוק האם כ"רשם מקרקעין חליפי", החלטות המנהלים והבודק מטעמם תקינות. ודוק, בהקשר לכך, המדובר בהחלטות טכניות בלבד .
אם רשם המקרקעין מחליט שלא לרשום עסקה, שכן להבנתו היא דרושה אישור בית משפט, הרי שהוא פועל כדין, בהנחה שיש צורך באישור כזה. אין הוא אמור להיכנס בנעליו של בית המשפט ולבחון מהו הדין המהותי הנוגע בדבר וליישמו .
סעיף 20(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אכן קובע כי יש צורך באישור בית משפט מראש לעסקה של קטין, שתוקפה מותנה ברישום המתנהל על פי חוק .
עמדתו של רשם המקרקעין, כעולה מסעיף 5.11.1 לקובץ נהלי הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין, נספח 5 לבקשה, הינה כי "סוכם, כי בכל מקרה, שצד לעסקה במקרקעין הנו קטין, יש להתנות את להתנות את מתן ההסכמה בהמצאת אישור, כנדרש בסעיפים 20 ו-47 לחוק הנדון" (הכוונה לאישור בית המשפט). מבחינת רשם המקרקעין, הכוונה הינה להיות הצד לעסקה קטין, במועד העסקה , ולא במועד הבקשה לרישום העסקה .
העובדה שעתה המבקשים 1-2 הפכו לבגירים אין פירושה כי רשם המקרקעין צריך או יכול לקבוע האם העסקה המיומרת , שנעשתה בשנת 1998, עת היו המבקשים 1-2 קטינים, הוכשרה בדיעבד, וזאת אף אם הפסיקה שהוזכרה בסעיף 12 לבקשה (ע"א 112/79 שרף נ' אבער, פ"ד לד(3) 178 (1980)) קובעת כי ניתן להכשיר את העסקה באמצעות אישור בדיעבד של הקטין שהפך לבגיר.
ועוד, אישור בית משפט כאמור בסעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אין פירושו אישור בית משפט הדן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, שאינו בית המשפט המוסמך לפי החוק האמור. ראו לענין זה סעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995, אם כי אינני מביע דעה האם שומה על המבקשים לערכאה זו או לבית המשפט המחוזי, בנסיבות העניין .

6. לפיכך, מסקנתי היא כי אין בסמכות מותב זה להכריע בדבר כשרות העסקה מושא הבקשה ותוקפה.

למעלה מהדרוש אציין כי באופן תאורטי, יכול להיות מצב בו אדם העניק בחייו מתנה לקטין, הלך לעולמו תוך שהוא מוריש את נכסיו לאחר ולא לקטין, ולאחר שהקטין בגר "אישרר" את העסקה. עשויה להישאל השאלה במצב דברים כזה איזו זכות גוברת – זו של הקטין או זו של היורש. למקרה דומה, אם כי לא זהה, ראו ע"א 763/88 פילובסקי נ' בלס, פ"ד מה(49 521 (1991)).

בענייננו, ציינו המבקשים בבקשה כי הם יורשי המנוחה, אך הדבר נטען בעלמא וללא צירוף מסמכים מתאימים ולא ברור האם הם יורשים יחידים של המנוחה . אם הינם אכן כאלה וקיים צו ירושה / קיום צוואה, הרי שלכאורה פתוחה הדרך בפני המבקשים לבקש את רישומו תחת רישום ההעברה ללא תמורה.

מכל מקום, וכאמור, אין זה בסמכותי לבחון האם העברת הזכויות ללא תמורה בעת היות המבקשים 1-2 קטינים כשרה או הוכשרה בדיעבד אם לאו, אלא לבחון רק האם המנהלים והב ודק מכוחם פועלים כחוק בהיותם תחליף לרשם המקרקעין. המבקשים 1-2 לא הציגו בפניי כל טעם משכנע מדוע - בכשירות זו - המנהלים והבודק מכוחם אינם פועלים כדין.

7. נוכח האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה, ביחס למבקשת 3, בכפוף להערה בדבר סילוק יתר הפגמים הטכניים כאמור ב החלטות המשיב 1 נספח 3 לבקשה, ונדחית ביחס למבקשים 1-2 , שרשאים לפנות לבית המשפט המוסמך בעניין כהבנתם. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' תשרי תש"פ, 06 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.