הדפסה

בית משפט השלום בדימונה תא"מ 30671-03-18

בפני
כבוד ה שופט יורם ברוזה

תובע
אורי מכלוף מויאל
ע"י ב"כ עו"ד גל מויאל

נגד

נתבעת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אפנאן אבו טהה

פסק דין

1. בפני תביעה לפיצוי על סך 75,000 ₪ בגין "כליאת שווא/נגישה/הפרת חובה חקוקה/לשון הרע", אותה הגיש התובע, יליד 30.04.90, כנגד משטרת ישראל בעקבות אירועים אשר אירעו ביום 11.08.15.

2. התובע החל לעבוד ביום 03.02.15 באמצעות חברת כוח אדם כמאבטח בחברת עמידר בעיר דימונה. ביום 11.08.15, הותקף התובע על ידי שלומי ויעקב דרעי וזאת במהלך עבודתו. יצוין כי כנגד האחים דרעי הוגש כתב אישום בעקבות תקיפתם את התובע וזאת במסגרת ת.פ. 9338-05-16, הם הורשעו על פי הודאתם ביום 13.09.17.

3. התובע הזעיק את משטרת ישראל, אשר הגיע ה למקום. כפי שהתברר במהלך הדיון שבפני, בעת בדיקת האירוע הגישו האחים דרעי תלונה ולפיה היה זה התובע שתקף אותם. בעקבות תלונה זו עוכב התובע על ידי השוטר שהגיע למקום ובשלב מאוחר יותר נמסר לו כי הוא עצור בחשד לתקיפה .

בעקבות הודעה זו החל התובע לסבול מרעידות ואיבד את הכרתו, התובע נלקח לקופת החולים כאשר הוא אזוק ומשם פונה לבית החולים כאשר הוא עדיין אזוק ומלווה בשוטר. בבית החולים קיבל לפתע השוטר שיחת טלפון אשר הודיעה לו כי התובע משוחרר ממעצר, האזיקים הו רדו ממנו, והוא נותר בבית החולים.

4. בכתב התביעה טוען התובע כי המשטרה ביצעה כלפיו עוולות של כליאת שווא ונגיסה לפי סעיפים 26 ו60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח – 1968 , הפרה את הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים) , התשנ"ו – 1996 , פגעה בשמו הטוב בניגוד לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 והוא העמיד את תביעתו על 75,000 ₪. בדיון שנערך בפני ביום 17.01.19 הבהיר התובע כי 50,000 ₪ הינם בהתאם לפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, ואילו 25,000 ₪ הינן בגין כליאת השווא, הפרת חוק המעצרים והפגיעה באוטונומיה.

5. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי קיימת לה הגנה מכוח סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע, כי השוטרים פעלו כנדרש וביחוד כאשר הוגשה כנגד התובע תלונה על תקיפה וזאת עד לבירור העובדות.

לטענת המשטרה בתחילה עוכב התובע ולאחר מכן שונה הסטטוס שלו לעצור, דבר שהוביל להתקף חרדה של התובע. התובע פונה מתחנת המשטרה באמצעות אמבולנס לבית החולים סרוקה בליווי שוטרים כפי שנדרש, במהלך הזמן בו שהה התובע בבית החולים התקבלה החלטה על ידי הקצין הממונה לשחרר אותו וכך נעשה.

6. לטענת המשטרה רק יום למחרת האירוע, 12.08.15, הורד סרטון מצלמות האבטחה שממנו ניתן היה ללמוד כי אכן התובע הוא המותקף ולא התוקף ולכן הוחלט על שחרורו. הובהר לו כי הוא אינו חשוד. לא הוגש כנגדו כתב אישום אלא כנגד האחים דרעי והתובע גם העיד במשפטם. המשטרה מפנה לכך שפניות התובע הן למחלקה לחקירת שוטרים והן לממונה על תלונות הציבור במשרד לביטחון פנים נסגרו.

7. לפיכך, טוענת המשטרה כי היא מלאה את חובותיה כנדרש ויש לדחות את התביעה.

8. מאחר ומדובר בתביעה אשר הוגשה בסדר דין מהיר וכמצוות התקנות יהיה פסק הדין תמציתי. אולם , כבר עתה מצאתי לציין שיש מקום לקבל את התביעה בכל הקשו ר לפעולת המשטרה בניגוד להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996. אולם אין לקבל את התביעה בכל הקשור להוצאת לשון הרע.

9. מהעדויות שנשמעו בפני ומהתיק שצורף על ידי המשטרה עולה, כי כאשר הגיעו השוטרים למקום נמסר להם על ידי האחים דרעי כי התובע תקף אותם. עוד הוצג בפני השוטרים כי קיים חשש לשבר באצבעות של שלומי דרעי (ראה דוח פעולה 3-001-X058 החתום על ידי רס"ר בומנדיל נתנאל) .בעקבות דיווח זה, עוכב התובע כפי שמתועד בדוח פעולה מספר 3-001-X058 החתום על ידי רס"ל אסקוטסקי ודים. אולם, כאשר הגיע התובע יחד עם רס"ל אסקוטסקי ודים לקבל טיפול רפואי בקופת חולים קיבל רס"ל אסקוטסקי ודים הוראה טלפונית לשחרר את התובע מעיכוב להותיר אותו בתחנה ללא ליווי ולהורות לו להגיע למשטרה לצורך חקירה (ראה דוח הפעולה המצוין לעיל וכן עדותו של רס"ל אסקוטסקי ודים בבית המשפט .)

10. בנסיבות אלה הגיע התובע לתחנת המשטרה כאשר הוא בחזקת משוחרר לאחר ששוחרר מעיכוב אולם, בתחנת המשטרה, מסיבה שאינה ברורה, מקבל רס"ל אסקוטסקי ודים הוראה מחוקר בשם ג'אברין אבו כף "להחליף את הסטטוס ממעוכב לעצור". (ראה נספח ה לכתב ההגנה). ואכן, הוא מודיע לתובע כי הוא עצור

11. בבית המשפט לא ידע רס"ל אסקוטסקי ודים להבהיר כיצד נעשה שינוי סטטוס מ"מעוכב" ל "עצור" כאשר בפועל התובע היה משוחרר ולא מעוכב. יתרה מזאת, בדו"ח המעצר שמילא רס"ל אסקוטסקי ודים נרשם כי עילת המעצר היחידה הינה " יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה". אין כל נימוק מדוע קיים חשש זה וביחוד כאשר הדברים נעשים בעת שהתובע מתייצב לחקירה בסיום הטיפול הרפואי וכפי שנדרש ממנו (ראה נספח ו לכתב ההגנה).

12. היה מצופה מהמשטרה בנסיבות אלו להביא לעדות, לכל הפחות, את החוקר שקיבל את ההחלטה והורה לרס"ל אסקוטסקי ודים לבצע את המעצר שכן ברור כי לא השוטר קיבל את ההחלטה. המשטרה לא עשתה כן.

13. כמו כן, כפי שעולה מגיליון החקירה של יעקב דרעי (נספח ד לכתב ההגנה) בעת חקירתו בשעה 16:15 מוצג לו כבר סרטון מצלמת האבטחה, על ידי אותו חוקר, בשם אבו כף ובו רואים כי התובע הותקף ולא תקף ועדיין החוקר מורה לשוטרים לעצור את התובע. יצויין כי המשטרה טענה בפני כי רק למחרת צפתה בסרטון.

14. התמונה העולה הינה שמי שקיבל את ההחלטה לעצור את התובע קיבל אותה מבלי שהיו לפניו העובדות הרלוונטיות, כלאחר יד. יתכן והדבר נבע מכך שאותו חוקר סבר שהתובע אכן מעוכב וכי תקופת העיכוב נגמרת. היה מצופה כי השוטרים יבהירו לחוקר, שהתובע שוחרר ממעכב והושאר לקבל טיפול במרפאת קופת החולים ועל כן לא היה מקום ל"שינוי הסטטוס".

15. יתרה מזאת, עילת המעצר היחידה שנרשמה הייתה חשש מהימלטות מחקירה. אולם, בניגוד לנדרש, לא הובהר בטופס מדוע יש חשש שכזה. ביחוד כאשר התובע מופיע לחקירה בכוחות עצמו, ולא התחמק מכך. נכון כי ניתן היה להורות על מעצר של התובע עקב עילות אחרות , ובדיון לפני לפתע נטען כי עילות אלו התקיימו, אולם בפועל לא זו הייתה עילת המעצר ולא ניתן לאפשר כעת למשטרה לטעון למעצר מכוח עילה אחרת.

16. מכל האמור לעיל, מדובר במעצר שנעשה שלא בהתאם להוראות החוק ואשר גרם לתובע , אשר באותה עת היה בעצמו קורבן של תקיפה, להתקף חרדה מיותר, הוביל לאובדן הכרה ועל המשטרה לפצות אותו בגין זה.

17. כאשר התובע מגיע לבית חולים ולמרפאת קופת החולים הוא היה בסטטוס "עצור" וכך נמסר לצוות. לא ניתן לומר כי מדובר ב"לשון הרע" וזאת מעבר להגנה הקיימת למדינה מכוח סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע, שכן כאשר מובא לטיפול רפואי אדם בסטטוס עצור חובה על השוטרים לדווח על כך לצוות הרפואי שיתנהג בהתאם.

18. העולה מכל האמור לעיל, כי מעצרו של התובע היה שלא כדין ויש לפצותו בגין התנהלות זו, אין מקום למתן פיצוי בגין לשון הרע.

19. בשים לב לפסיקה שצורפה על ידי הצדדים, לאור העובדה כי מחד משך המעצר היה קצר, ומאידך השפעת ההחלטה על התובע היתה קשה (התקף חרדה ואובדן הכרה) מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי לסכום של 7,500 ₪.

כמו כן, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% מהפיצוי וכן לחייב את המשטרה בהוצאות ניהול ההליך בסך 3,000 ₪. סכום הוצאות זה הינו כולל בגין הבקשה לדחיית דיון שהוגשה ביום 13.11.18 מבלי להודיע לתובע, ולעניין זה ראה החלטתי מיום 19.11.18.

20. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לידי המשיב עם אישור מסירה לידי הצדדים.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.