בית משפט השלום בבת ים תא"מ 2659-05-20

מספר בקשה:6
בפני
כבוד ה שופט יגאל נמרודי

התובעת

אלדן תחבורה בע"מ

נגד

הנתבעים
סופיה ליטבק
ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
דוד שלמה
ישיר איי די איי חבקה לביטוח בע"מ

פסק דין

שלושה כלי רכב היו מעורבים בתאונת דרכים מיום 9.8.2018. שתי תביעות הוגשו. אחת הסתיימה בפסק-דין (ת"א (שלום ב"י) 48911-06-19, פסק-דין מיום 11.8.2020, ניתן על-ידי כב' השופטת רונית אופיר) (להלן – פסק-הדין). התובעת בהליך שלפניי עתרה בבקשה ליתן פסק דין, על-יסוד הוראות פסק-הדין.
בהתאם לבקשתה, על הנתבעים – כולם – לשאת במלוא סכום התביעה. הנתבעות 1 ו-2 טענו כי בהינתן העובדה כי הוגש ערעור אחר פסק הדין והוא טרם הפך לחלוט, יש להמתין עד להכרעה בערעור. לא הובא טיעון לגופם של דברים. הנתבעים 3 ו-4 טענה כי דין התביעה כנגדם להידחות.
הכרעה:
המחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה – הוכרעה. אכן, הוגש ערעור אחר פסק-הדין והוא אינו חלוט. אלא שמעשה בית-דין קיים גם אם פסק-הדין אינו חלוט (ראו יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 527 (2015) ("ההלכה הנוהגת כיום היא שפסק דין סופי אין משמעו פסק דין חלוט. העובדה שבעל הדין שכנגדו ניתן פסק הדין רשאי לערער אליו אינה פוגמת ב"סופיותו", וניתן להשתיק באמצעותו תובענה המבוססת על עילה זהה. זהו הדין גם במקרים שבהם תלוי ועומד ערעור על פסק הדין ואפילו כאשר בקשת עיכוב ביצוע של המערער התקבלה וביצוע פסק הדין עוכב עד להכרעה בערעור" )).

לעניינו, אלו ההוראות המחייבות בפסק-הדין:
"אין מחלוקת כי עצירת רכבה של גב' חסקי נעשתה באופן פתאומי כתוצאה מהתרוממות מכסה המנוע. אולם האם עצירתה הפתאומית של גב' חסקי היא הגורם בלתו אין לקרות התאונה? כבר כאן אציין, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו לפניי, מצאתי כי התשובה לכך היא שלילית" (סעיף 5 לפסק-הדין).
מכאן, שלא התרוממות מכסה המנוע היא שגרמה לתאונה, אלא אי שמירת המרחק של נהגת התובעים" (סעיף 13 לפסק-הדין)
"לא מצאתי שהתובעים הרימו את הנטל להוכחת התרשלות גב' חסקי או מי מטעמה. גב' חסקי העידה כי סקרה את הרכב קודם לתחילת הנסיעה [...] ואין מחלוקת כי הרכב נסע כברת דרך על כביש מהיר טרם התרומם מכסה המנוע. טענת התרשלות הינה טענה הדורשת הוכחה, והתובעות לא הוכיחו כי גב' חסקי ואלדן הפרו את חובת הזהירות החלה עליהן. מכל מקום, כאמור, מצאתי כי הגורם לתאונה הוא אי שמירת המרחק של נהגת התובעים, ועל כן הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת ובין הנזק מתנתק בענייננו" (סעיף 14 לפסק-הדין).
"כך גם באשר לנהג ביטוח ישיר. מר שלמה לא הספיק לבלום את רכבו בעת בלימתה הפתאומית של גב' ליטבק, וגם זאת עקב אי שמירת מרחק" (סעיף 15 לפסק-הדין).
אשר לנתבעות 1 ו-2: בכתב ההגנה הן טענו כי "[...] רכב הנתבעים 3 – 4 אשר לא שמר מרחק מאחור, פגע בעוצמה ברכב הנתבעת מאחור [...] והדפו לעבר שולי הדרך [...]" (סעיף 4 לכתב ההגנה של הנתבעים 1 ו-2). התובעת לא טענה בכתב התביעה, באופן פוזיטיבי ומנומק, אחרת.
התוצאה: נהגת הרכב הראשון, הגב' חסקי שירי (התובעת היא מבטחת השימוש ברכב הראשון) לא התרשלה. היא אינה אחראית לקרות התאונה. אף לא עולה כי יש לייחס לה אשם תורם. נהגת הרכב השני, הגב' סופיה ליטבק (הנתבעת 1) אחראית לנזקים שנגרמו לרכב הראשון – מחמת אי שמירת מרחק. נהג הרכב השלישי, מר שלמה דוד (הנתבע 3) אינו אחראי לנזקים שנגרמו לרכב הראשון. הרכב שלפניו – השני בשיירה – כלל לא טען כי הוא נהדף לכיוונו של הרכב הראשון ופגע בו (כאמור, בכתב ההגנה הוא טען כי הוא נהדף "לעבר שולי הדרך").
לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 – להתקבל, וכנגד הנתבעים 3 ו-4 – להידחות.
אשר לנזק לרכב הראשון: הנתבעות 1 ו-2 אחראיות למלוא הנזק שנגרם לרכב הראשון, גם למוקד הקדמי בו, מאחר והנזק למוקד הקדמי אינו נובע מאי שמירה של מרחק מרכב שהיה לפניו. הוא נגרם כתוצאה מפגיעה של מכסה המנוע הפתוח בקדמת הרכב, כתוצאה מהפגיעה מאחור.
אשר על כן, על הנתבעות 1 ו-2 – באמצעות הנתבעת 2 – לשלם לתובעת סך של 54,273 ₪, בצירוף אגרת משפט על סך של 1,454 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מהסכום שנפסק (לא כולל שיעור האגרה). התשלום ייעשה בתוך 30 יום. התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 להידחות ללא צו להוצאות (בהיעדר דיון ובהינתן תוצאת פסק-הדין בהליך שבו ניתן פסק-הדין, לא ראיתי הצדקה לזכות את הנתבעים 3 ו-4 בתשלום של הוצאות).
התיק ייסגר.
המזכירות תשלח את פסק-הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' תשרי תשפ"א, 27 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.